לא זכור לי שהגבתי לך משהו בכלל. בפוסט אחד הנחתי קישור, ואז חוני התחיל עם דמגוגיה.

ובמקום אחר אני מנסה לנהל איתו דיון על טענות שכתב. מה הקשר אליך?

הגעתי לכאן ממש בטעות, ואני לא מוצא סיבה לא להתדיין עם אנשים.

לא באתי להחזיר אותך בתשובה, אם אתה פוחד מזה, אבל אני כן אעמוד על האמת כשבאים לסלף אותה.

גם לא באתי להשתקע בפורום הזה, במקרה החלקתי לכאן.. כבר הולך, אתה יכול לנשום אחי

פניתי למי שהמחשבה על היותו הקינג היא שמניעה אותו.

אני לא חושב שכל מי שהוא דתל"ש תופס את עצמו ככה. יש הרבה מבולבלים, מחפשים ומבררים,

מתלבטים, מתחבטים - זה משהו אחר. לפעמים הם מונעים מרגשות ולפעמים לא.

אפשר ללמוד הרבה מסגנון התגובות של בן אדם, מצורת הפריקה שלו.

התעסקות במלוכה זה סתם גאווה - יש כמויות של חילונים מלאי ענווה, ולכן זה לא בהכרח פונה אליך.

אתה זה שמחליט איפה אתה ממוקם.

מתיר עגונות.

בוודאי שהתופעה קיימת והיא לא נדירה, אבל אני לא חושב שהיא נפוצה מאוד. 

השאלה איפה הקושי מתבטא אצלך בדיוק ואיך אתה מתמודד איתו?

האם זה מקדם אותך או מרחיק אותך?

איך זה מסתדר עם הסביבה?

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.