לא נשמע שיש לך דרישות מוגזמות בכלל 

או שיש עוד רשימה ארוכה שלא ציינת כאן

למה קשה לך למצוא בחורה עדינה ובעל שיקול דעת נורמלי? יש המוווווון כאלו.

כן, תתחתן ותמצא בחורה טובה בע"ה.

את דאגת הפרנסה תסיר ממך .מיותר.

יאללה לאזור אומץ ולקפוץ למים!

(חיפה). אין פה כמעט בכלל היצע.

תחפש בכל הארץ

אולי תמצא מישהי שתסכים לגור באזור שלך?

או שתגורו איפשהוא באמצע ויהיה לך קצת נסיעה?

נו באמת

צריך לצאת מאזור הנוחות בשביל להתחתן ולוותר על כל מיני דברים, ביניהם גם זה

מקווה שלא נשמעתי מטיפת מוסר

(לכל היותר איזור קריות). יצא לי רק פעמיים מאז שהתחלתי לחפש ליצור קשר עם בחורות מהמרכז. אחת לא הייתה מוכנה לוותר על החלום הבורגני בריכוזי דתיים במרכז והשנייה חששה מהמרחק כלשונה (לא תיחקרתי יותר מדי מה החשש. היא ילדה גדולה מספיק כדי להיות סגורה שזה לא מתאים לה מרחק כזה והיא לא צריכה אובר חוכם כמוני שיחדש לה איזה פרק שיגרום לה לא לחשוש)

אבל לא פוסל, עדיין שולח בשליש "היי"-ים

כמו שהגבתי למטה, להתחתן ידרוש ממך לעבור הרבה שינויים.

ולהתגמש.

כמו שזה נשמע עכשיו, העבודה שלך היא בסדר העדיפות הראשון ואתה לא מוכן לעשות שינוי בתחום.

איך אתה מצפה למצוא זוגיות ולהתחתן אם אתה לא מוכן לעשות שינוי בעבודה או במגורים?

תצטרך לוותר על משהו אחד שבשביל להרוויח משהו אחר. אם אתה לא מוכן לשחרר את העבודה הנוחה, אתה תישאר עם העבודה ולא עם אישה ומשפחה. מה יותר חשוב לך? מהם סדרי העדיפויות שלך? 

אתה דיי מגביל את עצמך מהיכרויות כשאתה תוחם את איזור גיאוגרפי ספציפי שרק ממנו את מסכים להכיר. 

ואז אחרי זה את אומר שאין מספיק בנות להכיר בחיפה.

''והיא לא צריכה אובר חוכם כמוני שיחדש לה איזה פרק שיגרום לה לא לחשוש''- ככה אתה מעריך את עצמך? 

שווה לעבוד על הערך העצמי לפני שנפגשים. זה מאוד משפיע על היכולת ליצור קשר ולתחזק אותו נכון. 

היחיד (השפוי) שאני לא יכול לעשות. אי אפשר להתחיל חיי נישואין בגיל שלי בסטטוס של מובטל. זה מקום שני אחרי להתחיל חיי נישואין בסטטוס של בעל מכה (יש כאלה שמוצאות קסם בבעל מכה, אגב, אז אולי זה אפילו יותר גרוע? פאן פקט: בברה"מ במלחמת העולם השנייה, נשים נפרדו מהבעלים שלהם שיצאו לחזית בבכי "תחזור אלי במהרה כדי להרביץ לי". אמיתי. )

אני בהחלט מוכן לבוא לקראת בהמון דברים אבל זה הדבר היחיד שלגביו אני לא יכול לוותר.

לגבי הערך העצמי שלי - אני לא בעל ערך עצמי נמוך. רק יודע לזהות את הערך החברתי שלי שמשתנה באופן דינאמי בכל סיטואציה וסיטואציה.

אם אתה אדם עדין ויודע להסתדר עם אנשים אז נולדת בשביל להתחתן.

כל הבעיות והטרדות וההפחדות שבנישואין הם רק בהעדר העדינות ויכולת תקשור טוב, להסתדר טוב וכו'.

ושנית: אתה כותב שאתה אוהב ללמוד ולא רע לך, מי אוסר עליך לעשות זאת במסגרת הנישואין?

ייתכן ש'לא רע' לך, אבל טוב, טוב אמיתי פשוט שרואים בעיני בשר גם לא.

ועוד, שלכל אדם לרבות כמוך, יש שתי תכונות (במאקרו): לקבל ולתת. (אהבות, אפשר לקרוא לזה)

אם אתה מקבל שזו דרגה יותר נמוכה, אתה או תינוק או נזקק אתה בהמי יותר והאהבה שלך כלפי הנותן היא רדודה

אם אתה  נותן וזו הדרגה היותר גבוהה, אז אתה משפיע ושולט תכונה אבהית של לתת והאהבה שלך כלפי המקבל גדולה הרבה יותר.

אם אתה לא נותן ולא מקבל, אז אתה הומלס.

חבל שאני אכתוב, יש מישהו שמגדיר זאת טוב יותר עבורי, ראה כאן:

הרב אהרון לוי - כל האמת על הזוגיות, חלק א

הרב אהרון לוי - כל האמת על הזוגיות, חלק ב

שיעור בן שני חלקים, יקר מפז. חבל לפספס.

בהצלחה בחיים האמיתיים.

מעריכים את זה. לצערי אני לפעמים צריך "להקשות את עצמי כעץ", כמאמר המדרש (עדינו העצני) כדי להתמודד עם טיפוסים (לא הרבה, בהחלט זה שאני משדר שפני לשלום בר קיימא ( ) מצמצם חיכוכים ). גם בנישואין - אתה יכול להיות נחמד ואשתך תדרך עליך ואז אולי דווקא יותר טוב שתהיה טיפוס יותר קשוח שידע להציב גבולות גיזרה ויפגין התייחסות מאוד רצינית לשמירה עליהם.

כמו כן, להיות עדין זה תנאי הכרחי אבל לא מספיק לשלום בית (כמו שציינתי, עניין הפרנסה)

זה שיעור שנולד בשבילך.

כל מילה מיותרת.

קודם כל אתייחס באופן כללי:

בגדול - להתחתן זה דבר טוב. להיות רווק צעיר זה סבבה. אני מכיר אדם בגיל 60+ (לא שאלתי אותו מעולם) שהוא כנראה רווק (אולי גרוש? מעולם לא שאלתי אותו על חייו האישיים) ויש לו חברים. אבל חברים באים והולכים. משפחה נשארת. יש אושר מיוחד בהקמת משפחה, שאני לא יוכל להעיד עליו כאדם שהתנסה אבל כן כאדם שיש לו שאיפה לזה. לא יודע אם התנסית בזוגיות ומה דעתך על זה, אל גם זוגיות טובה נותנת המון.

החששות שלך מראים שאתה אדם טוב, אבל זה לא צריך להרתיע אותך. באמת תוכל למצוא מישהי מתאימה למה שאתה צריך. יש כל כך הרבה שרק מחכות למצוא מישהו כמוך. אם אתה רואה שזה כן מפריע ומרתיע אותך, הייתי ממליץ לך לחפש ייעוץ מקצועי ברמה זו או אחרת - לפעמים מספיק לשמוע הרצאה אחת כדי לעשות לך סדר, לפעמים צריך ייעוץ ממשי עם איש מקצוע. שווה את ההשקעה.

ועכשיו לחשש שלך בקשר למניע: כשאתה עושה דבר לא טוב, או לוקח משהו ממישהו אחר, אתה צריך הצדקה, ואתה צריך מניעים נכונים. כשאתה עושה דבר טוב, נורמלי ונורמטיבי, אתה לא צריך הצדקה. אנשים מתחתנים מסיבות הרבה יותר גרועות ולא מרגישים שהם צריכים להתנצל על זה.

ויש, המון. פשוט צריך להשקיע את המאמץ שבחיפוש. בטוח שתמצא. היא מחפשת מישהו מיוחד כמוך, אל תתן לה לחכות.

להבין שאני עכשיו "המפקד בשטח" ולא חייל שמחכה להוראות ואני צריך להוביל את עצמי בעניין.

אז החלטתי. אני מחפש ואם אמצא אשה כמו שתיארתי, אז אני כמובן אתחתן איתה.

אבל, מכיוון שזה לא כזה פשוט עבורי, מסיבות שונות (גיל, איזור מגורים, עצם הפרמטרים (הפשוטים?) שאני חושב שהם הכרחיים עבורי ושמניתי אותם  ) למצוא אשה, האם אני צריך "להתאבד" על זה כמו שמובטל צריך להתאבד על כל עבודה כדי לא להזדקן לבד או שרק השיקול הזה לא מחזיק מים?

בתגובה אחרת כאן ציינתי שאני בכלל לא מאמין במושג "תקיעות", אבל בכל מקרה, ממש יפה שאתה יודע שלך אין בעיה כזו.

והגישה שאתה מציג מאד בריאה בעיני ומאד יפה.

בכנות, מאד קשה לענות לך. אתה שואל על מניע, לא מבקש המלצה. אתה לא יודע עד כמה זה כדאי לך, וכמה להשקיע. אם אני אענה, אענה לך מנקודת המבט שלי - שמאד רוצה. איך אוכל לענות מנקודת המבט שלך? איך אוכל לומר לך מה אתה רוצה? אם אתה שואל אם כדאי - לדעתי במאה אחוז. זה הרבה להרוויח. האם לך יש מוטיבציה - אני לא יכול לענות בשבילך. 

אבל בקשר למה שאתה מציין כפרמטרים שמפריעים  לך - אני לא מסכים.

איזור המגורים שלך הוא לא בעייתי. אם תהיה בעיה מסוימת, יש פתרונות (לעבור לגור במקום קצת רחוק ולנסוע כל יום, היא תעבור למקום שלך.. ועוד).

גיל? אתה יודע כמה בנות 35++ מבקשות שיציעו להם בחור נורמלי? כמה כאלה התייאשו מלמצוא - והן באמת רוצות? ואתה באמת עושה רושם של אדם מיוחד ועדין ואכפתי... זה רווח נקי שלהן. אתה אולי חושב שאתה מקבל מהן משהו, אבל זה ממש לא המצב.. הן צריכות אותך לא פחות ממה שאתה צריך.

אז תצטרך למצוא מישהי כמו שאתה מתאר. אני בטוח שיש הרבה. ממש הרבה.

בקיצור, אתה מציאה אמיתית. תאמין בזה, ותיגש לענין מתוך הידיעה שמישהי מחכה בכליון עינים שתופיע בדלת. היא צריכה אותך, היא רוצה אותך, היא מחפשת אותך כבר שנים. אתה רק צריך להיות מי שאתה.

(אני יודע, יכול להיות שלא כולן יהיו כאלה, ולא כולן ידעו להעריך את הטוב שבך. זה יכול לקחת קצת זמן. אבל שווה את ההשקעה).

באמת מקווה שתצליח ותהיה מאושר, ותביא המון אושר למשפחה שתקים

מישהי שלא מתאימה בפרמטרים. גם אם זה אומר שזה יקח עוד זמן חיפוש. כתבת מאוד מרגש. שתמצא גם אתה מהר, בעז"ה.

מצד שני - תהיה פתוח להפתעות. לפעמים יש מישהי שאנחנו משוכנעים שלא בכיוון, ומוכנים לנסות, ומגלים עד כמה זה טוב. אז אל תהיה נוקשה מדי עם החיפוש. תן לעצמך להיות יצירתי.

ואם בתהליך החיפוש, פתאום אתה מרגיש עייף... תעשה מה שכולם פה עושים, ובטח יהיו פה מספיק אנשים שיעשו מה שהם יכולים כדי להעלות את מצב הרוח

ושוב, המון הצלחה. מאמין בך!

ובכלל, השאלה שלו (שאני מזדהה אתה בפן מסוים) למיטב הבנתי  היא האם זה הגיוני להתחתן מחשש להשאר זקן בודד. זה לא שמחפשים הצדקה לחתונה, אלא שקיים חשש שחתונה מסיבה כזאת לא "תחזיק מים" כלשונו ולא יתקדמו למקום טוב - כאשר אין ענין בעצם הקשר ואין חיפוש של אהבה. לא כך?

על עצם השאלה, אינני יודע אם הרעיון שלי מעשי ואפשרי, אבל אם היה שייך "להתנסות" בחווית הנישואין זה היה עוזר מלא. לראות האם קיומו של אדם אחר לצדך מוסיפה לך או שזה לא משפיע עליך (ואולי חלילה זה מקשה), האם לא תהנה לעשות בינג של סדרות יחד עם אדם אחר? מרגיש לי ש"לא רע לך" במצבך הנוכחי אבל אתה תהנה הרבה יותר כשיהיה לך אשה לצדך.

ולא, אם כל האמור אינו נכון, ואתה חושב שחתונה לא תוסיף לך כעת אלא רק בטווח הרחוק, אני לא חושב שהגיוני להתחתן בגלל זה

לדעתי זאת לא היתה השאלה המקורית. בכל מקרה, הרצון להתחתן כדי להיות נשוי הוא לדעתי מחזיק את הנישואין לא פחות טוב - כנראה הרבה יותר - מאלה שמתחתנים בגלל המון שיקולים צדדיים שנוכחים בהמון מערכות נישואין. 

בקשר לאפשרות של להתחתן עם אופציה להיפרד - העלו על זה דיון פה לא מזמן, שמעתי שיש אנשים שעושים דברים כאלה - בעיקר אנשים שיש להם פחד להתחתן (והם מנסים כבר עשרים שנה ומפחדים להתחייב) וזה מרגיע את הפחד שלהם. לא הסיפור פה.

(כדי לא להזדקן לבד) זה בוודאי לא אומר שאסתכל עליה כל ימיי באיבה כנטל הכרחי. אני בהחלט אשתדל להיות בעל טוב וחבר טוב ושותף נאמן לחיים.

אתה לא רק תשתדל, אלא באמת תהיה אחד כזה ומתוך רצון.

בזוגיות יש משהו שמוציא מהאדם הרבה הרבה טוב וסיפוק.  

פשוט לא תמיד אנחנו יודעים מה חסר לנו

וממה שנשמע- לא רע לך כרווק. אז למה שתרצה להתחתן?

אם הסיבה היא רק בגלל הגיל, הלחץ החברתי והצער של ההורים- תעשה טובה לעצמך, לבחורה ומשפתחתך- ואל תתחתן.

מרגיש לי מבין השורות שכבר התרגלת למצב שלך ואין לך תחושת חוסר. אתה לא מרגיש בגלות, המצב הזה נוח לך.

כבר שנים אתה ככה, וזו הבעיה.

נקודה נוספת שאני שואלת את עצמי היא האם הייתה בחורה שנמשכת אליה פעם? 

אני חושבת שאתה צריך לשאול את עצמך למה בכלל אתה רוצה (אם אתה רוצה ) להתחתן?

מה חסר לך עכשיו בחיים שחיי נישואין יספקו לך אותם? (תחפור עם עצמך בשאלה הזו עד שתמצא לפחות 5 דברים).

''אם הייתי מוצא מישהי עדינה כמוני , עובדת ובעלת שיקול דעת נורמלי, לא הייתה שאלה בכלל.''

הייתי אומרת שהמשפט הזה מבטא חוסר אמונה שלך בקיום של אחת כזאת או חוסר רצון להאמין שזה קיים. (כאילו אתה מחפש סיבות ללמה לא.. מהסיבות שציינת)

האם אתה מאמין שקיימת מישהי שיכולה להתאים בדיוק למה שאתה מחפש (עדינה שלא תאכל אותך בלי מלח ועם שיקול דעת..)? או שהשילוב של 2 התכונות האלה מבחינתך לא אפשרי? 

ונשמע לי שמאוד מאוד מאוד נוח לך בחיים. אולי יותר מידי אפילו. נשמע שמזמן לא יצאת מאיזור הנוחות שלך, ואולי אתה מפחד מזה. מאוד. ולכן אתה נמנע מלעשות צעדים. אני לא יודעת איפה עומד הרצון שלך, אבל אם אתה באמת רוצה להתחתן, אתה צריך להתחיל להריץ בראש את השינויים שאתה עומד לעבור בחיים, ויהיו הרבה כאלה. להתחיל להזיז את הגלגלים בראש ולהבין שמשהו פה הולך להשתנות. (אני לא אומרת את זה מתוך זלזול חלילה, זו צורה ביטוי שלי..).

הסיפור שלך מזכיר לי את הסיפור של מיכאל שיינפלד. פעם קראתי ראיון איתו באתנחתא בשבע.. תקרא אותו, אולי הוא יתרום לך במשהו..

אבל מגיל מסויים, קראשים כבר לא קורים. לפחות לא אצלי.

בהחלט לא רע לי בתור רווק. ממש לא. 5 דברים שחסר לי שחיי נישואין יספקו אותם? תגידי לי מיליון דברים. זה אותו סדר גודל מבחינתי.

אני לא חושב שבחורה עדינה, שעובדת ועם שיקול דעת זה יצור מיתולוגי אבל מקצת דייטים שיצאתי אליהם, קצת יותר שיחות שעשיתי וכמובן מנסיון החיים ביושבי בתוך עמי - זה לא נפוץ כמו שהיית חושבת. מצד שני, רוב האנשים יותר מחוספסים ממני אז זה לא הופך את הנשים האלה ללא ראויות. רק ללא מתאימות לי.

מה שכן יש לי זה חשש להזדקן לבד וזאת באמת שאלה - האם זאת סיבה מספיקה כדי "להתאבד" על חתונה עם אשה שלא עונה על הפרמטרים (המוגזמים?) לעיל כמו שמובטל צריך להתאבד על עבודה.

אתה צריך להיות עם תשוקה ורצון חזק לזה. אתה נשמע רדום.

''אני לא חושב שבחורה עדינה, שעובדת ועם שיקול דעת זה יצור מיתולוגי ''- שוב, שורה תחתונה בפסקה הזאת היא: 

''אני לא מאמין שיש בחורה שמדויקת לי, כי גם אם יש עוד בנות עדינות, הן יותר מחוספסות ממני ולכן הן לא מתאימות לי''.

ולא, זו לא סיבה ''להתאבד'' על חתונה. הפרמטרים שלך ממש לא מוגזמים. אתה פשוט הצבת פרמטרים שכביכול לא קיימים כדי להגיד: ''הינה, ניסיתי ולא הצלחתי. אין את מה שאני מחפש. אני את שלי עשיתי''.

שלך)

ברגע שתתחיל להאמין בזה, אתה תמצא אותה בסוף. 

רק שלא יוצא לראות את זה על כל אישה שלישית ברחוב. 

אגב, אני לא עושה פה עבודה בעיניים של "אני את שלי עשיתי". אני באמת חושש מלהזדקן לבד. אם לא הייתה לי את השריטה הזאת, הייתי עושה עכשיו בינג' במקום לקרוא את תשובותיכם המושקעות (תודה שלוחה לכולכם )

בצעירותי בוודאי שהיו לי קראשים וכל מיני "חוכמעס" ו"חלומעס" על חתונה. עם זאת הייתי תמיד מאוד שקול ומכיוון שלא באתי ממשפחה עשירה שיכולה לממן אותי לפני שאשיג מקצוע וכו', התגברתי על הרצון הטבעי ולא התחתנתי. בהתחלה זה כמובן היה מכעיס ופוגע שאני לא יכול להתחתן בגלל האילוצים האלו וזה השפיל אותי לחשוב שאני לא שווה כלום בעולם השידוכים ( החלטה שאני החלטתי, לא ששודרה כלפיי ) בגלל שאני עדיין לא עמדתי על הרגליים באופן עצמאי.

אז כמגננה פסיכולוגית , שכנעתי את עצמי שאם אני לא טוב מספיק בשביל עולם השידוכים אז אני לא הולך להסתכל עליו מבחוץ בעיניים עורגות שיקבל אותי אליו אלא אני לא צריך אותו ואני פונה למסלול שלי.

עם הזמן, הגיל עושה את שלו והרתיחה הטבעית כבר מצטננת וגם האישיות שלי, בהיותי מטבעי אדם שאינו "אדם של חבר'ה" אלא מוצא סיפוק בכל מיני עיסוקים פרטיים כמו לימודים, סרטים, העבודה, גרמה לזה שאין בקרבי בעירה של רצון להתחתן.

רק שריטה (?) לא להזדקן לבד (ולא אתנגד לראות על פני אמא נחת רוח וגם לגדל חמודון או חמודונת )

הפכים נמשכים? אני חושב שזה עובד רק בפיזיקה

תיפרד מהסיפור שבנית לך בראש והגן עליך בשנים שהיית צריך הגנה, ויאללה- תפרוץ !

אתה יכול עכשיו יש לך עבודה יציבה (לפי מה שאמרת), אז אתה יכול להרשות לעצמך להרגיש מספיק טוב לעולם השידוכים ולהתחבר לרתיחה הפנימית מחדש. 

אבל הרצון כבר לא קיים. זה תהליך טבעי. יש חשש מלהזדקן לבד. זה ה"רתיחה" של הגיל הזה.

חיוביים אז זה לא כזה נעים אבל אני ממשיך הלאה. מחפש.

תשמעי, עם הנדסה כשרונית אפשר גם להתל בחוקי הפיזיקה.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.