לא נשמע שיש לך דרישות מוגזמות בכלל 

או שיש עוד רשימה ארוכה שלא ציינת כאן

למה קשה לך למצוא בחורה עדינה ובעל שיקול דעת נורמלי? יש המוווווון כאלו.

כן, תתחתן ותמצא בחורה טובה בע"ה.

את דאגת הפרנסה תסיר ממך .מיותר.

יאללה לאזור אומץ ולקפוץ למים!

(חיפה). אין פה כמעט בכלל היצע.

תחפש בכל הארץ

אולי תמצא מישהי שתסכים לגור באזור שלך?

או שתגורו איפשהוא באמצע ויהיה לך קצת נסיעה?

נו באמת

צריך לצאת מאזור הנוחות בשביל להתחתן ולוותר על כל מיני דברים, ביניהם גם זה

מקווה שלא נשמעתי מטיפת מוסר

(לכל היותר איזור קריות). יצא לי רק פעמיים מאז שהתחלתי לחפש ליצור קשר עם בחורות מהמרכז. אחת לא הייתה מוכנה לוותר על החלום הבורגני בריכוזי דתיים במרכז והשנייה חששה מהמרחק כלשונה (לא תיחקרתי יותר מדי מה החשש. היא ילדה גדולה מספיק כדי להיות סגורה שזה לא מתאים לה מרחק כזה והיא לא צריכה אובר חוכם כמוני שיחדש לה איזה פרק שיגרום לה לא לחשוש)

אבל לא פוסל, עדיין שולח בשליש "היי"-ים

כמו שהגבתי למטה, להתחתן ידרוש ממך לעבור הרבה שינויים.

ולהתגמש.

כמו שזה נשמע עכשיו, העבודה שלך היא בסדר העדיפות הראשון ואתה לא מוכן לעשות שינוי בתחום.

איך אתה מצפה למצוא זוגיות ולהתחתן אם אתה לא מוכן לעשות שינוי בעבודה או במגורים?

תצטרך לוותר על משהו אחד שבשביל להרוויח משהו אחר. אם אתה לא מוכן לשחרר את העבודה הנוחה, אתה תישאר עם העבודה ולא עם אישה ומשפחה. מה יותר חשוב לך? מהם סדרי העדיפויות שלך? 

אתה דיי מגביל את עצמך מהיכרויות כשאתה תוחם את איזור גיאוגרפי ספציפי שרק ממנו את מסכים להכיר. 

ואז אחרי זה את אומר שאין מספיק בנות להכיר בחיפה.

''והיא לא צריכה אובר חוכם כמוני שיחדש לה איזה פרק שיגרום לה לא לחשוש''- ככה אתה מעריך את עצמך? 

שווה לעבוד על הערך העצמי לפני שנפגשים. זה מאוד משפיע על היכולת ליצור קשר ולתחזק אותו נכון. 

היחיד (השפוי) שאני לא יכול לעשות. אי אפשר להתחיל חיי נישואין בגיל שלי בסטטוס של מובטל. זה מקום שני אחרי להתחיל חיי נישואין בסטטוס של בעל מכה (יש כאלה שמוצאות קסם בבעל מכה, אגב, אז אולי זה אפילו יותר גרוע? פאן פקט: בברה"מ במלחמת העולם השנייה, נשים נפרדו מהבעלים שלהם שיצאו לחזית בבכי "תחזור אלי במהרה כדי להרביץ לי". אמיתי. )

אני בהחלט מוכן לבוא לקראת בהמון דברים אבל זה הדבר היחיד שלגביו אני לא יכול לוותר.

לגבי הערך העצמי שלי - אני לא בעל ערך עצמי נמוך. רק יודע לזהות את הערך החברתי שלי שמשתנה באופן דינאמי בכל סיטואציה וסיטואציה.

אם אתה אדם עדין ויודע להסתדר עם אנשים אז נולדת בשביל להתחתן.

כל הבעיות והטרדות וההפחדות שבנישואין הם רק בהעדר העדינות ויכולת תקשור טוב, להסתדר טוב וכו'.

ושנית: אתה כותב שאתה אוהב ללמוד ולא רע לך, מי אוסר עליך לעשות זאת במסגרת הנישואין?

ייתכן ש'לא רע' לך, אבל טוב, טוב אמיתי פשוט שרואים בעיני בשר גם לא.

ועוד, שלכל אדם לרבות כמוך, יש שתי תכונות (במאקרו): לקבל ולתת. (אהבות, אפשר לקרוא לזה)

אם אתה מקבל שזו דרגה יותר נמוכה, אתה או תינוק או נזקק אתה בהמי יותר והאהבה שלך כלפי הנותן היא רדודה

אם אתה  נותן וזו הדרגה היותר גבוהה, אז אתה משפיע ושולט תכונה אבהית של לתת והאהבה שלך כלפי המקבל גדולה הרבה יותר.

אם אתה לא נותן ולא מקבל, אז אתה הומלס.

חבל שאני אכתוב, יש מישהו שמגדיר זאת טוב יותר עבורי, ראה כאן:

הרב אהרון לוי - כל האמת על הזוגיות, חלק א

הרב אהרון לוי - כל האמת על הזוגיות, חלק ב

שיעור בן שני חלקים, יקר מפז. חבל לפספס.

בהצלחה בחיים האמיתיים.

מעריכים את זה. לצערי אני לפעמים צריך "להקשות את עצמי כעץ", כמאמר המדרש (עדינו העצני) כדי להתמודד עם טיפוסים (לא הרבה, בהחלט זה שאני משדר שפני לשלום בר קיימא ( ) מצמצם חיכוכים ). גם בנישואין - אתה יכול להיות נחמד ואשתך תדרך עליך ואז אולי דווקא יותר טוב שתהיה טיפוס יותר קשוח שידע להציב גבולות גיזרה ויפגין התייחסות מאוד רצינית לשמירה עליהם.

כמו כן, להיות עדין זה תנאי הכרחי אבל לא מספיק לשלום בית (כמו שציינתי, עניין הפרנסה)

זה שיעור שנולד בשבילך.

כל מילה מיותרת.

קודם כל אתייחס באופן כללי:

בגדול - להתחתן זה דבר טוב. להיות רווק צעיר זה סבבה. אני מכיר אדם בגיל 60+ (לא שאלתי אותו מעולם) שהוא כנראה רווק (אולי גרוש? מעולם לא שאלתי אותו על חייו האישיים) ויש לו חברים. אבל חברים באים והולכים. משפחה נשארת. יש אושר מיוחד בהקמת משפחה, שאני לא יוכל להעיד עליו כאדם שהתנסה אבל כן כאדם שיש לו שאיפה לזה. לא יודע אם התנסית בזוגיות ומה דעתך על זה, אל גם זוגיות טובה נותנת המון.

החששות שלך מראים שאתה אדם טוב, אבל זה לא צריך להרתיע אותך. באמת תוכל למצוא מישהי מתאימה למה שאתה צריך. יש כל כך הרבה שרק מחכות למצוא מישהו כמוך. אם אתה רואה שזה כן מפריע ומרתיע אותך, הייתי ממליץ לך לחפש ייעוץ מקצועי ברמה זו או אחרת - לפעמים מספיק לשמוע הרצאה אחת כדי לעשות לך סדר, לפעמים צריך ייעוץ ממשי עם איש מקצוע. שווה את ההשקעה.

ועכשיו לחשש שלך בקשר למניע: כשאתה עושה דבר לא טוב, או לוקח משהו ממישהו אחר, אתה צריך הצדקה, ואתה צריך מניעים נכונים. כשאתה עושה דבר טוב, נורמלי ונורמטיבי, אתה לא צריך הצדקה. אנשים מתחתנים מסיבות הרבה יותר גרועות ולא מרגישים שהם צריכים להתנצל על זה.

ויש, המון. פשוט צריך להשקיע את המאמץ שבחיפוש. בטוח שתמצא. היא מחפשת מישהו מיוחד כמוך, אל תתן לה לחכות.

להבין שאני עכשיו "המפקד בשטח" ולא חייל שמחכה להוראות ואני צריך להוביל את עצמי בעניין.

אז החלטתי. אני מחפש ואם אמצא אשה כמו שתיארתי, אז אני כמובן אתחתן איתה.

אבל, מכיוון שזה לא כזה פשוט עבורי, מסיבות שונות (גיל, איזור מגורים, עצם הפרמטרים (הפשוטים?) שאני חושב שהם הכרחיים עבורי ושמניתי אותם  ) למצוא אשה, האם אני צריך "להתאבד" על זה כמו שמובטל צריך להתאבד על כל עבודה כדי לא להזדקן לבד או שרק השיקול הזה לא מחזיק מים?

בתגובה אחרת כאן ציינתי שאני בכלל לא מאמין במושג "תקיעות", אבל בכל מקרה, ממש יפה שאתה יודע שלך אין בעיה כזו.

והגישה שאתה מציג מאד בריאה בעיני ומאד יפה.

בכנות, מאד קשה לענות לך. אתה שואל על מניע, לא מבקש המלצה. אתה לא יודע עד כמה זה כדאי לך, וכמה להשקיע. אם אני אענה, אענה לך מנקודת המבט שלי - שמאד רוצה. איך אוכל לענות מנקודת המבט שלך? איך אוכל לומר לך מה אתה רוצה? אם אתה שואל אם כדאי - לדעתי במאה אחוז. זה הרבה להרוויח. האם לך יש מוטיבציה - אני לא יכול לענות בשבילך. 

אבל בקשר למה שאתה מציין כפרמטרים שמפריעים  לך - אני לא מסכים.

איזור המגורים שלך הוא לא בעייתי. אם תהיה בעיה מסוימת, יש פתרונות (לעבור לגור במקום קצת רחוק ולנסוע כל יום, היא תעבור למקום שלך.. ועוד).

גיל? אתה יודע כמה בנות 35++ מבקשות שיציעו להם בחור נורמלי? כמה כאלה התייאשו מלמצוא - והן באמת רוצות? ואתה באמת עושה רושם של אדם מיוחד ועדין ואכפתי... זה רווח נקי שלהן. אתה אולי חושב שאתה מקבל מהן משהו, אבל זה ממש לא המצב.. הן צריכות אותך לא פחות ממה שאתה צריך.

אז תצטרך למצוא מישהי כמו שאתה מתאר. אני בטוח שיש הרבה. ממש הרבה.

בקיצור, אתה מציאה אמיתית. תאמין בזה, ותיגש לענין מתוך הידיעה שמישהי מחכה בכליון עינים שתופיע בדלת. היא צריכה אותך, היא רוצה אותך, היא מחפשת אותך כבר שנים. אתה רק צריך להיות מי שאתה.

(אני יודע, יכול להיות שלא כולן יהיו כאלה, ולא כולן ידעו להעריך את הטוב שבך. זה יכול לקחת קצת זמן. אבל שווה את ההשקעה).

באמת מקווה שתצליח ותהיה מאושר, ותביא המון אושר למשפחה שתקים

מישהי שלא מתאימה בפרמטרים. גם אם זה אומר שזה יקח עוד זמן חיפוש. כתבת מאוד מרגש. שתמצא גם אתה מהר, בעז"ה.

מצד שני - תהיה פתוח להפתעות. לפעמים יש מישהי שאנחנו משוכנעים שלא בכיוון, ומוכנים לנסות, ומגלים עד כמה זה טוב. אז אל תהיה נוקשה מדי עם החיפוש. תן לעצמך להיות יצירתי.

ואם בתהליך החיפוש, פתאום אתה מרגיש עייף... תעשה מה שכולם פה עושים, ובטח יהיו פה מספיק אנשים שיעשו מה שהם יכולים כדי להעלות את מצב הרוח

ושוב, המון הצלחה. מאמין בך!

ובכלל, השאלה שלו (שאני מזדהה אתה בפן מסוים) למיטב הבנתי  היא האם זה הגיוני להתחתן מחשש להשאר זקן בודד. זה לא שמחפשים הצדקה לחתונה, אלא שקיים חשש שחתונה מסיבה כזאת לא "תחזיק מים" כלשונו ולא יתקדמו למקום טוב - כאשר אין ענין בעצם הקשר ואין חיפוש של אהבה. לא כך?

על עצם השאלה, אינני יודע אם הרעיון שלי מעשי ואפשרי, אבל אם היה שייך "להתנסות" בחווית הנישואין זה היה עוזר מלא. לראות האם קיומו של אדם אחר לצדך מוסיפה לך או שזה לא משפיע עליך (ואולי חלילה זה מקשה), האם לא תהנה לעשות בינג של סדרות יחד עם אדם אחר? מרגיש לי ש"לא רע לך" במצבך הנוכחי אבל אתה תהנה הרבה יותר כשיהיה לך אשה לצדך.

ולא, אם כל האמור אינו נכון, ואתה חושב שחתונה לא תוסיף לך כעת אלא רק בטווח הרחוק, אני לא חושב שהגיוני להתחתן בגלל זה

לדעתי זאת לא היתה השאלה המקורית. בכל מקרה, הרצון להתחתן כדי להיות נשוי הוא לדעתי מחזיק את הנישואין לא פחות טוב - כנראה הרבה יותר - מאלה שמתחתנים בגלל המון שיקולים צדדיים שנוכחים בהמון מערכות נישואין. 

בקשר לאפשרות של להתחתן עם אופציה להיפרד - העלו על זה דיון פה לא מזמן, שמעתי שיש אנשים שעושים דברים כאלה - בעיקר אנשים שיש להם פחד להתחתן (והם מנסים כבר עשרים שנה ומפחדים להתחייב) וזה מרגיע את הפחד שלהם. לא הסיפור פה.

(כדי לא להזדקן לבד) זה בוודאי לא אומר שאסתכל עליה כל ימיי באיבה כנטל הכרחי. אני בהחלט אשתדל להיות בעל טוב וחבר טוב ושותף נאמן לחיים.

אתה לא רק תשתדל, אלא באמת תהיה אחד כזה ומתוך רצון.

בזוגיות יש משהו שמוציא מהאדם הרבה הרבה טוב וסיפוק.  

פשוט לא תמיד אנחנו יודעים מה חסר לנו

וממה שנשמע- לא רע לך כרווק. אז למה שתרצה להתחתן?

אם הסיבה היא רק בגלל הגיל, הלחץ החברתי והצער של ההורים- תעשה טובה לעצמך, לבחורה ומשפתחתך- ואל תתחתן.

מרגיש לי מבין השורות שכבר התרגלת למצב שלך ואין לך תחושת חוסר. אתה לא מרגיש בגלות, המצב הזה נוח לך.

כבר שנים אתה ככה, וזו הבעיה.

נקודה נוספת שאני שואלת את עצמי היא האם הייתה בחורה שנמשכת אליה פעם? 

אני חושבת שאתה צריך לשאול את עצמך למה בכלל אתה רוצה (אם אתה רוצה ) להתחתן?

מה חסר לך עכשיו בחיים שחיי נישואין יספקו לך אותם? (תחפור עם עצמך בשאלה הזו עד שתמצא לפחות 5 דברים).

''אם הייתי מוצא מישהי עדינה כמוני , עובדת ובעלת שיקול דעת נורמלי, לא הייתה שאלה בכלל.''

הייתי אומרת שהמשפט הזה מבטא חוסר אמונה שלך בקיום של אחת כזאת או חוסר רצון להאמין שזה קיים. (כאילו אתה מחפש סיבות ללמה לא.. מהסיבות שציינת)

האם אתה מאמין שקיימת מישהי שיכולה להתאים בדיוק למה שאתה מחפש (עדינה שלא תאכל אותך בלי מלח ועם שיקול דעת..)? או שהשילוב של 2 התכונות האלה מבחינתך לא אפשרי? 

ונשמע לי שמאוד מאוד מאוד נוח לך בחיים. אולי יותר מידי אפילו. נשמע שמזמן לא יצאת מאיזור הנוחות שלך, ואולי אתה מפחד מזה. מאוד. ולכן אתה נמנע מלעשות צעדים. אני לא יודעת איפה עומד הרצון שלך, אבל אם אתה באמת רוצה להתחתן, אתה צריך להתחיל להריץ בראש את השינויים שאתה עומד לעבור בחיים, ויהיו הרבה כאלה. להתחיל להזיז את הגלגלים בראש ולהבין שמשהו פה הולך להשתנות. (אני לא אומרת את זה מתוך זלזול חלילה, זו צורה ביטוי שלי..).

הסיפור שלך מזכיר לי את הסיפור של מיכאל שיינפלד. פעם קראתי ראיון איתו באתנחתא בשבע.. תקרא אותו, אולי הוא יתרום לך במשהו..

אבל מגיל מסויים, קראשים כבר לא קורים. לפחות לא אצלי.

בהחלט לא רע לי בתור רווק. ממש לא. 5 דברים שחסר לי שחיי נישואין יספקו אותם? תגידי לי מיליון דברים. זה אותו סדר גודל מבחינתי.

אני לא חושב שבחורה עדינה, שעובדת ועם שיקול דעת זה יצור מיתולוגי אבל מקצת דייטים שיצאתי אליהם, קצת יותר שיחות שעשיתי וכמובן מנסיון החיים ביושבי בתוך עמי - זה לא נפוץ כמו שהיית חושבת. מצד שני, רוב האנשים יותר מחוספסים ממני אז זה לא הופך את הנשים האלה ללא ראויות. רק ללא מתאימות לי.

מה שכן יש לי זה חשש להזדקן לבד וזאת באמת שאלה - האם זאת סיבה מספיקה כדי "להתאבד" על חתונה עם אשה שלא עונה על הפרמטרים (המוגזמים?) לעיל כמו שמובטל צריך להתאבד על עבודה.

אתה צריך להיות עם תשוקה ורצון חזק לזה. אתה נשמע רדום.

''אני לא חושב שבחורה עדינה, שעובדת ועם שיקול דעת זה יצור מיתולוגי ''- שוב, שורה תחתונה בפסקה הזאת היא: 

''אני לא מאמין שיש בחורה שמדויקת לי, כי גם אם יש עוד בנות עדינות, הן יותר מחוספסות ממני ולכן הן לא מתאימות לי''.

ולא, זו לא סיבה ''להתאבד'' על חתונה. הפרמטרים שלך ממש לא מוגזמים. אתה פשוט הצבת פרמטרים שכביכול לא קיימים כדי להגיד: ''הינה, ניסיתי ולא הצלחתי. אין את מה שאני מחפש. אני את שלי עשיתי''.

שלך)

ברגע שתתחיל להאמין בזה, אתה תמצא אותה בסוף. 

רק שלא יוצא לראות את זה על כל אישה שלישית ברחוב. 

אגב, אני לא עושה פה עבודה בעיניים של "אני את שלי עשיתי". אני באמת חושש מלהזדקן לבד. אם לא הייתה לי את השריטה הזאת, הייתי עושה עכשיו בינג' במקום לקרוא את תשובותיכם המושקעות (תודה שלוחה לכולכם )

בצעירותי בוודאי שהיו לי קראשים וכל מיני "חוכמעס" ו"חלומעס" על חתונה. עם זאת הייתי תמיד מאוד שקול ומכיוון שלא באתי ממשפחה עשירה שיכולה לממן אותי לפני שאשיג מקצוע וכו', התגברתי על הרצון הטבעי ולא התחתנתי. בהתחלה זה כמובן היה מכעיס ופוגע שאני לא יכול להתחתן בגלל האילוצים האלו וזה השפיל אותי לחשוב שאני לא שווה כלום בעולם השידוכים ( החלטה שאני החלטתי, לא ששודרה כלפיי ) בגלל שאני עדיין לא עמדתי על הרגליים באופן עצמאי.

אז כמגננה פסיכולוגית , שכנעתי את עצמי שאם אני לא טוב מספיק בשביל עולם השידוכים אז אני לא הולך להסתכל עליו מבחוץ בעיניים עורגות שיקבל אותי אליו אלא אני לא צריך אותו ואני פונה למסלול שלי.

עם הזמן, הגיל עושה את שלו והרתיחה הטבעית כבר מצטננת וגם האישיות שלי, בהיותי מטבעי אדם שאינו "אדם של חבר'ה" אלא מוצא סיפוק בכל מיני עיסוקים פרטיים כמו לימודים, סרטים, העבודה, גרמה לזה שאין בקרבי בעירה של רצון להתחתן.

רק שריטה (?) לא להזדקן לבד (ולא אתנגד לראות על פני אמא נחת רוח וגם לגדל חמודון או חמודונת )

הפכים נמשכים? אני חושב שזה עובד רק בפיזיקה

תיפרד מהסיפור שבנית לך בראש והגן עליך בשנים שהיית צריך הגנה, ויאללה- תפרוץ !

אתה יכול עכשיו יש לך עבודה יציבה (לפי מה שאמרת), אז אתה יכול להרשות לעצמך להרגיש מספיק טוב לעולם השידוכים ולהתחבר לרתיחה הפנימית מחדש. 

אבל הרצון כבר לא קיים. זה תהליך טבעי. יש חשש מלהזדקן לבד. זה ה"רתיחה" של הגיל הזה.

חיוביים אז זה לא כזה נעים אבל אני ממשיך הלאה. מחפש.

תשמעי, עם הנדסה כשרונית אפשר גם להתל בחוקי הפיזיקה.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם