לא נשמע שיש לך דרישות מוגזמות בכלל 

או שיש עוד רשימה ארוכה שלא ציינת כאן

למה קשה לך למצוא בחורה עדינה ובעל שיקול דעת נורמלי? יש המוווווון כאלו.

כן, תתחתן ותמצא בחורה טובה בע"ה.

את דאגת הפרנסה תסיר ממך .מיותר.

יאללה לאזור אומץ ולקפוץ למים!

(חיפה). אין פה כמעט בכלל היצע.

תחפש בכל הארץ

אולי תמצא מישהי שתסכים לגור באזור שלך?

או שתגורו איפשהוא באמצע ויהיה לך קצת נסיעה?

נו באמת

צריך לצאת מאזור הנוחות בשביל להתחתן ולוותר על כל מיני דברים, ביניהם גם זה

מקווה שלא נשמעתי מטיפת מוסר

(לכל היותר איזור קריות). יצא לי רק פעמיים מאז שהתחלתי לחפש ליצור קשר עם בחורות מהמרכז. אחת לא הייתה מוכנה לוותר על החלום הבורגני בריכוזי דתיים במרכז והשנייה חששה מהמרחק כלשונה (לא תיחקרתי יותר מדי מה החשש. היא ילדה גדולה מספיק כדי להיות סגורה שזה לא מתאים לה מרחק כזה והיא לא צריכה אובר חוכם כמוני שיחדש לה איזה פרק שיגרום לה לא לחשוש)

אבל לא פוסל, עדיין שולח בשליש "היי"-ים

כמו שהגבתי למטה, להתחתן ידרוש ממך לעבור הרבה שינויים.

ולהתגמש.

כמו שזה נשמע עכשיו, העבודה שלך היא בסדר העדיפות הראשון ואתה לא מוכן לעשות שינוי בתחום.

איך אתה מצפה למצוא זוגיות ולהתחתן אם אתה לא מוכן לעשות שינוי בעבודה או במגורים?

תצטרך לוותר על משהו אחד שבשביל להרוויח משהו אחר. אם אתה לא מוכן לשחרר את העבודה הנוחה, אתה תישאר עם העבודה ולא עם אישה ומשפחה. מה יותר חשוב לך? מהם סדרי העדיפויות שלך? 

אתה דיי מגביל את עצמך מהיכרויות כשאתה תוחם את איזור גיאוגרפי ספציפי שרק ממנו את מסכים להכיר. 

ואז אחרי זה את אומר שאין מספיק בנות להכיר בחיפה.

''והיא לא צריכה אובר חוכם כמוני שיחדש לה איזה פרק שיגרום לה לא לחשוש''- ככה אתה מעריך את עצמך? 

שווה לעבוד על הערך העצמי לפני שנפגשים. זה מאוד משפיע על היכולת ליצור קשר ולתחזק אותו נכון. 

היחיד (השפוי) שאני לא יכול לעשות. אי אפשר להתחיל חיי נישואין בגיל שלי בסטטוס של מובטל. זה מקום שני אחרי להתחיל חיי נישואין בסטטוס של בעל מכה (יש כאלה שמוצאות קסם בבעל מכה, אגב, אז אולי זה אפילו יותר גרוע? פאן פקט: בברה"מ במלחמת העולם השנייה, נשים נפרדו מהבעלים שלהם שיצאו לחזית בבכי "תחזור אלי במהרה כדי להרביץ לי". אמיתי. )

אני בהחלט מוכן לבוא לקראת בהמון דברים אבל זה הדבר היחיד שלגביו אני לא יכול לוותר.

לגבי הערך העצמי שלי - אני לא בעל ערך עצמי נמוך. רק יודע לזהות את הערך החברתי שלי שמשתנה באופן דינאמי בכל סיטואציה וסיטואציה.

אם אתה אדם עדין ויודע להסתדר עם אנשים אז נולדת בשביל להתחתן.

כל הבעיות והטרדות וההפחדות שבנישואין הם רק בהעדר העדינות ויכולת תקשור טוב, להסתדר טוב וכו'.

ושנית: אתה כותב שאתה אוהב ללמוד ולא רע לך, מי אוסר עליך לעשות זאת במסגרת הנישואין?

ייתכן ש'לא רע' לך, אבל טוב, טוב אמיתי פשוט שרואים בעיני בשר גם לא.

ועוד, שלכל אדם לרבות כמוך, יש שתי תכונות (במאקרו): לקבל ולתת. (אהבות, אפשר לקרוא לזה)

אם אתה מקבל שזו דרגה יותר נמוכה, אתה או תינוק או נזקק אתה בהמי יותר והאהבה שלך כלפי הנותן היא רדודה

אם אתה  נותן וזו הדרגה היותר גבוהה, אז אתה משפיע ושולט תכונה אבהית של לתת והאהבה שלך כלפי המקבל גדולה הרבה יותר.

אם אתה לא נותן ולא מקבל, אז אתה הומלס.

חבל שאני אכתוב, יש מישהו שמגדיר זאת טוב יותר עבורי, ראה כאן:

הרב אהרון לוי - כל האמת על הזוגיות, חלק א

הרב אהרון לוי - כל האמת על הזוגיות, חלק ב

שיעור בן שני חלקים, יקר מפז. חבל לפספס.

בהצלחה בחיים האמיתיים.

מעריכים את זה. לצערי אני לפעמים צריך "להקשות את עצמי כעץ", כמאמר המדרש (עדינו העצני) כדי להתמודד עם טיפוסים (לא הרבה, בהחלט זה שאני משדר שפני לשלום בר קיימא ( ) מצמצם חיכוכים ). גם בנישואין - אתה יכול להיות נחמד ואשתך תדרך עליך ואז אולי דווקא יותר טוב שתהיה טיפוס יותר קשוח שידע להציב גבולות גיזרה ויפגין התייחסות מאוד רצינית לשמירה עליהם.

כמו כן, להיות עדין זה תנאי הכרחי אבל לא מספיק לשלום בית (כמו שציינתי, עניין הפרנסה)

זה שיעור שנולד בשבילך.

כל מילה מיותרת.

קודם כל אתייחס באופן כללי:

בגדול - להתחתן זה דבר טוב. להיות רווק צעיר זה סבבה. אני מכיר אדם בגיל 60+ (לא שאלתי אותו מעולם) שהוא כנראה רווק (אולי גרוש? מעולם לא שאלתי אותו על חייו האישיים) ויש לו חברים. אבל חברים באים והולכים. משפחה נשארת. יש אושר מיוחד בהקמת משפחה, שאני לא יוכל להעיד עליו כאדם שהתנסה אבל כן כאדם שיש לו שאיפה לזה. לא יודע אם התנסית בזוגיות ומה דעתך על זה, אל גם זוגיות טובה נותנת המון.

החששות שלך מראים שאתה אדם טוב, אבל זה לא צריך להרתיע אותך. באמת תוכל למצוא מישהי מתאימה למה שאתה צריך. יש כל כך הרבה שרק מחכות למצוא מישהו כמוך. אם אתה רואה שזה כן מפריע ומרתיע אותך, הייתי ממליץ לך לחפש ייעוץ מקצועי ברמה זו או אחרת - לפעמים מספיק לשמוע הרצאה אחת כדי לעשות לך סדר, לפעמים צריך ייעוץ ממשי עם איש מקצוע. שווה את ההשקעה.

ועכשיו לחשש שלך בקשר למניע: כשאתה עושה דבר לא טוב, או לוקח משהו ממישהו אחר, אתה צריך הצדקה, ואתה צריך מניעים נכונים. כשאתה עושה דבר טוב, נורמלי ונורמטיבי, אתה לא צריך הצדקה. אנשים מתחתנים מסיבות הרבה יותר גרועות ולא מרגישים שהם צריכים להתנצל על זה.

ויש, המון. פשוט צריך להשקיע את המאמץ שבחיפוש. בטוח שתמצא. היא מחפשת מישהו מיוחד כמוך, אל תתן לה לחכות.

להבין שאני עכשיו "המפקד בשטח" ולא חייל שמחכה להוראות ואני צריך להוביל את עצמי בעניין.

אז החלטתי. אני מחפש ואם אמצא אשה כמו שתיארתי, אז אני כמובן אתחתן איתה.

אבל, מכיוון שזה לא כזה פשוט עבורי, מסיבות שונות (גיל, איזור מגורים, עצם הפרמטרים (הפשוטים?) שאני חושב שהם הכרחיים עבורי ושמניתי אותם  ) למצוא אשה, האם אני צריך "להתאבד" על זה כמו שמובטל צריך להתאבד על כל עבודה כדי לא להזדקן לבד או שרק השיקול הזה לא מחזיק מים?

בתגובה אחרת כאן ציינתי שאני בכלל לא מאמין במושג "תקיעות", אבל בכל מקרה, ממש יפה שאתה יודע שלך אין בעיה כזו.

והגישה שאתה מציג מאד בריאה בעיני ומאד יפה.

בכנות, מאד קשה לענות לך. אתה שואל על מניע, לא מבקש המלצה. אתה לא יודע עד כמה זה כדאי לך, וכמה להשקיע. אם אני אענה, אענה לך מנקודת המבט שלי - שמאד רוצה. איך אוכל לענות מנקודת המבט שלך? איך אוכל לומר לך מה אתה רוצה? אם אתה שואל אם כדאי - לדעתי במאה אחוז. זה הרבה להרוויח. האם לך יש מוטיבציה - אני לא יכול לענות בשבילך. 

אבל בקשר למה שאתה מציין כפרמטרים שמפריעים  לך - אני לא מסכים.

איזור המגורים שלך הוא לא בעייתי. אם תהיה בעיה מסוימת, יש פתרונות (לעבור לגור במקום קצת רחוק ולנסוע כל יום, היא תעבור למקום שלך.. ועוד).

גיל? אתה יודע כמה בנות 35++ מבקשות שיציעו להם בחור נורמלי? כמה כאלה התייאשו מלמצוא - והן באמת רוצות? ואתה באמת עושה רושם של אדם מיוחד ועדין ואכפתי... זה רווח נקי שלהן. אתה אולי חושב שאתה מקבל מהן משהו, אבל זה ממש לא המצב.. הן צריכות אותך לא פחות ממה שאתה צריך.

אז תצטרך למצוא מישהי כמו שאתה מתאר. אני בטוח שיש הרבה. ממש הרבה.

בקיצור, אתה מציאה אמיתית. תאמין בזה, ותיגש לענין מתוך הידיעה שמישהי מחכה בכליון עינים שתופיע בדלת. היא צריכה אותך, היא רוצה אותך, היא מחפשת אותך כבר שנים. אתה רק צריך להיות מי שאתה.

(אני יודע, יכול להיות שלא כולן יהיו כאלה, ולא כולן ידעו להעריך את הטוב שבך. זה יכול לקחת קצת זמן. אבל שווה את ההשקעה).

באמת מקווה שתצליח ותהיה מאושר, ותביא המון אושר למשפחה שתקים

מישהי שלא מתאימה בפרמטרים. גם אם זה אומר שזה יקח עוד זמן חיפוש. כתבת מאוד מרגש. שתמצא גם אתה מהר, בעז"ה.

מצד שני - תהיה פתוח להפתעות. לפעמים יש מישהי שאנחנו משוכנעים שלא בכיוון, ומוכנים לנסות, ומגלים עד כמה זה טוב. אז אל תהיה נוקשה מדי עם החיפוש. תן לעצמך להיות יצירתי.

ואם בתהליך החיפוש, פתאום אתה מרגיש עייף... תעשה מה שכולם פה עושים, ובטח יהיו פה מספיק אנשים שיעשו מה שהם יכולים כדי להעלות את מצב הרוח

ושוב, המון הצלחה. מאמין בך!

ובכלל, השאלה שלו (שאני מזדהה אתה בפן מסוים) למיטב הבנתי  היא האם זה הגיוני להתחתן מחשש להשאר זקן בודד. זה לא שמחפשים הצדקה לחתונה, אלא שקיים חשש שחתונה מסיבה כזאת לא "תחזיק מים" כלשונו ולא יתקדמו למקום טוב - כאשר אין ענין בעצם הקשר ואין חיפוש של אהבה. לא כך?

על עצם השאלה, אינני יודע אם הרעיון שלי מעשי ואפשרי, אבל אם היה שייך "להתנסות" בחווית הנישואין זה היה עוזר מלא. לראות האם קיומו של אדם אחר לצדך מוסיפה לך או שזה לא משפיע עליך (ואולי חלילה זה מקשה), האם לא תהנה לעשות בינג של סדרות יחד עם אדם אחר? מרגיש לי ש"לא רע לך" במצבך הנוכחי אבל אתה תהנה הרבה יותר כשיהיה לך אשה לצדך.

ולא, אם כל האמור אינו נכון, ואתה חושב שחתונה לא תוסיף לך כעת אלא רק בטווח הרחוק, אני לא חושב שהגיוני להתחתן בגלל זה

לדעתי זאת לא היתה השאלה המקורית. בכל מקרה, הרצון להתחתן כדי להיות נשוי הוא לדעתי מחזיק את הנישואין לא פחות טוב - כנראה הרבה יותר - מאלה שמתחתנים בגלל המון שיקולים צדדיים שנוכחים בהמון מערכות נישואין. 

בקשר לאפשרות של להתחתן עם אופציה להיפרד - העלו על זה דיון פה לא מזמן, שמעתי שיש אנשים שעושים דברים כאלה - בעיקר אנשים שיש להם פחד להתחתן (והם מנסים כבר עשרים שנה ומפחדים להתחייב) וזה מרגיע את הפחד שלהם. לא הסיפור פה.

(כדי לא להזדקן לבד) זה בוודאי לא אומר שאסתכל עליה כל ימיי באיבה כנטל הכרחי. אני בהחלט אשתדל להיות בעל טוב וחבר טוב ושותף נאמן לחיים.

אתה לא רק תשתדל, אלא באמת תהיה אחד כזה ומתוך רצון.

בזוגיות יש משהו שמוציא מהאדם הרבה הרבה טוב וסיפוק.  

פשוט לא תמיד אנחנו יודעים מה חסר לנו

וממה שנשמע- לא רע לך כרווק. אז למה שתרצה להתחתן?

אם הסיבה היא רק בגלל הגיל, הלחץ החברתי והצער של ההורים- תעשה טובה לעצמך, לבחורה ומשפתחתך- ואל תתחתן.

מרגיש לי מבין השורות שכבר התרגלת למצב שלך ואין לך תחושת חוסר. אתה לא מרגיש בגלות, המצב הזה נוח לך.

כבר שנים אתה ככה, וזו הבעיה.

נקודה נוספת שאני שואלת את עצמי היא האם הייתה בחורה שנמשכת אליה פעם? 

אני חושבת שאתה צריך לשאול את עצמך למה בכלל אתה רוצה (אם אתה רוצה ) להתחתן?

מה חסר לך עכשיו בחיים שחיי נישואין יספקו לך אותם? (תחפור עם עצמך בשאלה הזו עד שתמצא לפחות 5 דברים).

''אם הייתי מוצא מישהי עדינה כמוני , עובדת ובעלת שיקול דעת נורמלי, לא הייתה שאלה בכלל.''

הייתי אומרת שהמשפט הזה מבטא חוסר אמונה שלך בקיום של אחת כזאת או חוסר רצון להאמין שזה קיים. (כאילו אתה מחפש סיבות ללמה לא.. מהסיבות שציינת)

האם אתה מאמין שקיימת מישהי שיכולה להתאים בדיוק למה שאתה מחפש (עדינה שלא תאכל אותך בלי מלח ועם שיקול דעת..)? או שהשילוב של 2 התכונות האלה מבחינתך לא אפשרי? 

ונשמע לי שמאוד מאוד מאוד נוח לך בחיים. אולי יותר מידי אפילו. נשמע שמזמן לא יצאת מאיזור הנוחות שלך, ואולי אתה מפחד מזה. מאוד. ולכן אתה נמנע מלעשות צעדים. אני לא יודעת איפה עומד הרצון שלך, אבל אם אתה באמת רוצה להתחתן, אתה צריך להתחיל להריץ בראש את השינויים שאתה עומד לעבור בחיים, ויהיו הרבה כאלה. להתחיל להזיז את הגלגלים בראש ולהבין שמשהו פה הולך להשתנות. (אני לא אומרת את זה מתוך זלזול חלילה, זו צורה ביטוי שלי..).

הסיפור שלך מזכיר לי את הסיפור של מיכאל שיינפלד. פעם קראתי ראיון איתו באתנחתא בשבע.. תקרא אותו, אולי הוא יתרום לך במשהו..

אבל מגיל מסויים, קראשים כבר לא קורים. לפחות לא אצלי.

בהחלט לא רע לי בתור רווק. ממש לא. 5 דברים שחסר לי שחיי נישואין יספקו אותם? תגידי לי מיליון דברים. זה אותו סדר גודל מבחינתי.

אני לא חושב שבחורה עדינה, שעובדת ועם שיקול דעת זה יצור מיתולוגי אבל מקצת דייטים שיצאתי אליהם, קצת יותר שיחות שעשיתי וכמובן מנסיון החיים ביושבי בתוך עמי - זה לא נפוץ כמו שהיית חושבת. מצד שני, רוב האנשים יותר מחוספסים ממני אז זה לא הופך את הנשים האלה ללא ראויות. רק ללא מתאימות לי.

מה שכן יש לי זה חשש להזדקן לבד וזאת באמת שאלה - האם זאת סיבה מספיקה כדי "להתאבד" על חתונה עם אשה שלא עונה על הפרמטרים (המוגזמים?) לעיל כמו שמובטל צריך להתאבד על עבודה.

אתה צריך להיות עם תשוקה ורצון חזק לזה. אתה נשמע רדום.

''אני לא חושב שבחורה עדינה, שעובדת ועם שיקול דעת זה יצור מיתולוגי ''- שוב, שורה תחתונה בפסקה הזאת היא: 

''אני לא מאמין שיש בחורה שמדויקת לי, כי גם אם יש עוד בנות עדינות, הן יותר מחוספסות ממני ולכן הן לא מתאימות לי''.

ולא, זו לא סיבה ''להתאבד'' על חתונה. הפרמטרים שלך ממש לא מוגזמים. אתה פשוט הצבת פרמטרים שכביכול לא קיימים כדי להגיד: ''הינה, ניסיתי ולא הצלחתי. אין את מה שאני מחפש. אני את שלי עשיתי''.

שלך)

ברגע שתתחיל להאמין בזה, אתה תמצא אותה בסוף. 

רק שלא יוצא לראות את זה על כל אישה שלישית ברחוב. 

אגב, אני לא עושה פה עבודה בעיניים של "אני את שלי עשיתי". אני באמת חושש מלהזדקן לבד. אם לא הייתה לי את השריטה הזאת, הייתי עושה עכשיו בינג' במקום לקרוא את תשובותיכם המושקעות (תודה שלוחה לכולכם )

בצעירותי בוודאי שהיו לי קראשים וכל מיני "חוכמעס" ו"חלומעס" על חתונה. עם זאת הייתי תמיד מאוד שקול ומכיוון שלא באתי ממשפחה עשירה שיכולה לממן אותי לפני שאשיג מקצוע וכו', התגברתי על הרצון הטבעי ולא התחתנתי. בהתחלה זה כמובן היה מכעיס ופוגע שאני לא יכול להתחתן בגלל האילוצים האלו וזה השפיל אותי לחשוב שאני לא שווה כלום בעולם השידוכים ( החלטה שאני החלטתי, לא ששודרה כלפיי ) בגלל שאני עדיין לא עמדתי על הרגליים באופן עצמאי.

אז כמגננה פסיכולוגית , שכנעתי את עצמי שאם אני לא טוב מספיק בשביל עולם השידוכים אז אני לא הולך להסתכל עליו מבחוץ בעיניים עורגות שיקבל אותי אליו אלא אני לא צריך אותו ואני פונה למסלול שלי.

עם הזמן, הגיל עושה את שלו והרתיחה הטבעית כבר מצטננת וגם האישיות שלי, בהיותי מטבעי אדם שאינו "אדם של חבר'ה" אלא מוצא סיפוק בכל מיני עיסוקים פרטיים כמו לימודים, סרטים, העבודה, גרמה לזה שאין בקרבי בעירה של רצון להתחתן.

רק שריטה (?) לא להזדקן לבד (ולא אתנגד לראות על פני אמא נחת רוח וגם לגדל חמודון או חמודונת )

הפכים נמשכים? אני חושב שזה עובד רק בפיזיקה

תיפרד מהסיפור שבנית לך בראש והגן עליך בשנים שהיית צריך הגנה, ויאללה- תפרוץ !

אתה יכול עכשיו יש לך עבודה יציבה (לפי מה שאמרת), אז אתה יכול להרשות לעצמך להרגיש מספיק טוב לעולם השידוכים ולהתחבר לרתיחה הפנימית מחדש. 

אבל הרצון כבר לא קיים. זה תהליך טבעי. יש חשש מלהזדקן לבד. זה ה"רתיחה" של הגיל הזה.

חיוביים אז זה לא כזה נעים אבל אני ממשיך הלאה. מחפש.

תשמעי, עם הנדסה כשרונית אפשר גם להתל בחוקי הפיזיקה.

כשאני מקשיב למישהו ביחס לעולמו הפנימי, מה שמעניין ומעסיק אותו אני מרגיש שאני פותח צוהר לעולם שלו.

וכן, להיפך, שמישהו מקשיב לי וממוקד בי ובעולם שלי, אני מרגיש שהוא מתחבר אלי.

במקרים שתחומי העניין הם שונים אז העניין יותר בולט. כשאיש מקשיב לרעהו בצורה אקטיבית בנושא שאין לו בו יד ורגל, זה יכול לעורר חיבור גדול.

/forum/f76

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

ולכן דיברתי על זה ולא על בוגרות. 

הוא כתב שהתחיל לצאת לדייטים לפני חצי שנה. מי ישמע כמה גדול הוא יכול להיות... לא בקטע רע, אבל לכן אמרתי גם על בחורות יותר גדולות. בדרך כלל זה גורם להיות יותר בשלים.

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

בגלל הגיינה לקויה.

משאר הבחינות היה די סבבה, אבל ממש התביישתי להיות לידו. דיברתי עם מי ששידך, לא אמרתי בפירוש מה הפריע לי, והוא שכנע אותי לצאת פעם שנייה. קיוויתי שהיה משהו חריג באותו היום, אבל מסתבר שלא היה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!