אני נואשת לתשומת לב וגאה מכדי לבקש אותה.
והכי גרוע זה שאני רוצה תשומת לב מאנשים שאסור לי לרצות מהם תשומת לב.
מה זה ישיג? מה זה יביא?
לא יצא לי מזה כלום...
אני רוצה לגרום לאנשים לאבד את הראש איתי,
להתאהב עד כלות.
ואז מה?
סתם. להוכיח לעצמי שאני מדהימה. מטריפה.
אני מאוהבת בעצמי.
אני רוצה שעוד אנשים יתאהבו בי.
אני רוצה לסחרר ראשים.
אני רוצה לשבור לבבות ולהיות מוקפת מעריצים.
ומי לא? אני פשוט מודה בזה. באמת הפשוטה הזו,
שאני רוצה להרגיש נאהבת.
וזה לא שלא מספיק לי אדם אחד, הו לא.
אני פשוט רוצה לגרום לזה לקרות בעצמי.
כמו כישוף אהבה, כמו סם. מלהטטת וחודרת את ליבם של האנשים ותוקעת שם יתד. לא מרפה. הביטו בי.
יש בי חוסרים שאוקיינוסים של אהבה לא יוכלו למלא.
אני חסרת תקנה.
ולכן בדיוק.
עדיף לי פשוט לא להיות.
אני רוצה לאהוב את עצמי.
אף אחד לא מסתכל עלי.
אני מרגישה לבד. כל כך לבד.
מחשבות של לאן אני הולכת ולאן פניי מועדות ומה זה משנה בכלל. אף אחד לא חושב עלי כרגע. אני חושבת על כולם- על כולם. אבל אני שקופה. נעלמת.
החלון של האוטובוס רוטט ומרעיד לי את עור התוף. אף אחד לא מסתכל עלי.
אני לבושה בבגדים שמתמזגים בחשכת הלילה. אם הייתי נעמדת לעצור טרמפ לא היו רואים אותי, אם הייתי חוצה את הכביש סביר להניח שהייתי נדרסת,
כאסקופה.
חלומות על פאר והדר בראש, ובמציאות אני סתם. סתם אחת. כמו כולן. כמו כולם. זה לא משנה.
כל כך רוצה תגובות ורוצה לדעת שאני בסדר. שאני חשובה למישהו. כשאומרים לי את זה אני פשוט מסרבת להאמין. כולם משקרים. הם פשוט לא רוצים שאתאבד.
אם אלך,
מי יחפש אותי.
את קברי יפקדו פעם בשנה כי חייבים ואחרי עשור כבר ימצאו תירוצים למה לא.
מי יכיר אותי, למי הייתי שווה משהו.
אני רוצה למות
תנו לי למות
אני רוצה למות.
והכי גרוע זה שאני רוצה תשומת לב מאנשים שאסור לי לרצות מהם תשומת לב.
מה זה ישיג? מה זה יביא?
לא יצא לי מזה כלום...
אני רוצה לגרום לאנשים לאבד את הראש איתי,
להתאהב עד כלות.
ואז מה?
סתם. להוכיח לעצמי שאני מדהימה. מטריפה.
אני מאוהבת בעצמי.
אני רוצה שעוד אנשים יתאהבו בי.
אני רוצה לסחרר ראשים.
אני רוצה לשבור לבבות ולהיות מוקפת מעריצים.
ומי לא? אני פשוט מודה בזה. באמת הפשוטה הזו,
שאני רוצה להרגיש נאהבת.
וזה לא שלא מספיק לי אדם אחד, הו לא.
אני פשוט רוצה לגרום לזה לקרות בעצמי.
כמו כישוף אהבה, כמו סם. מלהטטת וחודרת את ליבם של האנשים ותוקעת שם יתד. לא מרפה. הביטו בי.
יש בי חוסרים שאוקיינוסים של אהבה לא יוכלו למלא.
אני חסרת תקנה.
ולכן בדיוק.
עדיף לי פשוט לא להיות.
אני רוצה לאהוב את עצמי.
אף אחד לא מסתכל עלי.
אני מרגישה לבד. כל כך לבד.
מחשבות של לאן אני הולכת ולאן פניי מועדות ומה זה משנה בכלל. אף אחד לא חושב עלי כרגע. אני חושבת על כולם- על כולם. אבל אני שקופה. נעלמת.
החלון של האוטובוס רוטט ומרעיד לי את עור התוף. אף אחד לא מסתכל עלי.
אני לבושה בבגדים שמתמזגים בחשכת הלילה. אם הייתי נעמדת לעצור טרמפ לא היו רואים אותי, אם הייתי חוצה את הכביש סביר להניח שהייתי נדרסת,
כאסקופה.
חלומות על פאר והדר בראש, ובמציאות אני סתם. סתם אחת. כמו כולן. כמו כולם. זה לא משנה.
כל כך רוצה תגובות ורוצה לדעת שאני בסדר. שאני חשובה למישהו. כשאומרים לי את זה אני פשוט מסרבת להאמין. כולם משקרים. הם פשוט לא רוצים שאתאבד.
אם אלך,
מי יחפש אותי.
את קברי יפקדו פעם בשנה כי חייבים ואחרי עשור כבר ימצאו תירוצים למה לא.
מי יכיר אותי, למי הייתי שווה משהו.
אני רוצה למות
תנו לי למות
אני רוצה למות.
