מחשבות ותהיות על החיים, מוצלחות, קנאה, הורים...מיואשת******

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

ליבי ומחשבותי איתך, בסיטואציה המשפחתית הזו.קרן-הפוך
זה טבע העולם, והיכולת לפתח כישורים חברתיים, הכרה, הוקרה, מעמד, מבוססת על זה - עשית ולא פרסמת, כאילו לא עשית.

מי שלא חי איתו בצמידות, לא יכול לדעת את העולם העשיר שלו ואת כשרונותיו הגדולים.

במקור נאמר:
יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ.

בעידן המודרני: יהללך זר, ואם לא... - פיך.


צריך לדעת לבלוע ולקבל בקלות התנהגות מוחצנת וריקנית של אנשים.

מול אמא שלך, ההורים שלך, את צריכה לטפטף בהזדמנויות שונות את העוצמות והכישורים של בעלך, וגם לדעת להגיב בביטול ולהעמיד אותם על המציאות האמיתית בהתפעלות שלהם מאחרים שמשוויצים על ריק.
לגבי המשפט האחרון שלך מאד קשה לי לעשות את זהמיואשת******

אני מטפטפת על בעלי אבל מרגישה שכל עוד אני מספרת את זה להם, ולא שולחת איזה סרטון או צילום של תעודת הוקרה שהוא קיבל או מכתב מעריך של עובדת וכל דבר כזה שאחים שלי שולחים לכולם למען יראו... אז ההורים שלי פחות מתייחסים

 

לבטל את ההישגים של השני, גם אם הם פחותים בעיני, מרגיש לי צר עין ומלא קנאה, למרות שמה זה בא לי לעשות את זה לפעמים!!!!

 

תודה על ההבנה

אני לא מסכימה אשת 'צריכה' לטפטף על עצמכםשוקולדד ציפס

אתם אחרים. אתם כנראה מדהימים לא פחות

אתם לא אנשי תקשורת.

תאמיני לי אתם הרבה יותר נעימים.. (בטוחה בזה..)

 

יוצא לי לראות את זה הרבה במקום העבודה שלי

אנשים שעסוקים בלשבח את עצמם

וואי הם בלתי נסבלים

ואנ/שים עדינים וצנועים שפשוט עובדים.

אני לא אגיד לך 'העולם לומד להעריך' כי זה לא נכון-

אנחנו עולם השקר והחיצוניות והוואו.

אבל אני מעדיפה להיות איש טוב

ולא איש נראה טוב.

אבל יש הרבה צורות לטפטףמיואשת******

וגם, אני לא אשבח את עצמי, אלא את בעלי ומעשיו. אני חושבת שאשה מספרת להורים שלה כמה בעלהמוצלח זה לא נראה ומרגיש רע

 

ושוב, כל האמור זה רק מול ההורים, ממש לא מול אנשים אחרים בחיים\סביבה שלנו. מכירה את האנשים שאת מדברת עליהם... ככה האחים שלי. זה מחליא.

אבל חשוב לי שההורים שלי ידעו  קצת מי הוא ואם אני לא אספר להם זה לא יקרה, מסתבר שזה דרך התקשורת היחידה שיש לי אליהם

מאד מתסכל

אני לא בטוחה שתצליחי לשנות תפיסה שלהםשוקולדד ציפס

מהצד השני ואני אצא אישה ממש מגעילה-

בעלי הוא המוצלח של המשפחה.

המוכשר השנון האהוב המצליח הכל. אמא שלו מתה עליו. באמת.

ויש לו אח שהוא הדפוק.

מין 'אתה סתם בטעות פה'

ולא פעם אני מסתכלת ותוהה אם באמת יש בינהם כזה פער..

אין. מכל הלב- בעלי מדהים!!! אבל השני לא פחות מוכשר ומוצלח אולי יש תחומים שיותר.

רק מה לעשות- בעלי מאד דומה לאמא שלו

ולדעתי לכן היא כ"כ משוגעת עליו.

 

אין הצדקה לתפיסה הזאת,

אבל כבר 20 ומשו שנה כולם יודעים שאח שלו דפוק והוא מוצלח.

(ולא, בעלי לא מיחצן את עצמו. הוא גרוע בזה ביותר, כמו שאני רואה בתוך המשפחה שלי... ביחס לגיסים שלי שמפארים את עצמם ועלו לי בראש כששמעתי את התאור שלך....)

את לא מגעילה. את לא אשמה במה שחמותך עושהמיואשת******

ואולי אני לא אצליח לשנותאת התפיסה שלהם. כנראה שלא

הלוואי הלוואי הלוואי שהייתי מפסיקה לרצות להצליח. 

באמת הלוואי שזה לא היה אכפת לי בכלל.

אני כן מצליחה מאד להזדהות איתךשוקולדד ציפס

ב'הלואי שלא אכפת לי'

הלואי!!!

 

אבל בנתיים, לפחות תזכרי שאת מוצלחת.

את פחות מוצלחת בלהראות את זה...

חחחחחחח. הצחקת אותי. תודה!!מיואשת******


קשוח לגדול ככה...התמסרות
בחיים לא הייתי מאמינה שזה המשפחה שלך. איך יצאת ככ שונה? בטח עשית עבודה מטורפת על עצמך זה מהמם!
באמת מצב מבאס, גם אני מכירה קצת מקרוב אין לי יותר מידי עצות חכמות רק באמת כל הכבטד לך!
מדהים שהבנות שלך יגדלו ויראו את הענווה שלכם למול כל זה!

בטוחה שיש לכם שכר עצום על זה, להתגאות יתר על המידה רק גורם לקנאה של אחרים ומזל שזה לא עליכם שעשיתם כך לאחרים.

אישית, אני מאמינה שברגעים כאלו כדאי לנצל לתפילה, כל פעם שכואב לך לבקש בקשה, כל פעם שלא שלחת השווצה לבקש בקשה.
הרגעים הכואבים שאנחנו שותקים בהם יש בהם ממש רגעי חסד בשמיים.

לא ככ עזרתי אבל את בהחלט מהממת!!
תודה על המילים החמות!מיואשת******

איך יצאתי אחרת, לא נעים, אבל ההוריםשלי לא האדירו אותי ואת היכולות שלי כמו אחים שלי. אף פעם לא שמעתי מהם כמה אני מדהימה ומוצלחת בחיים.. (דווקא היום הם אומרים לי את זה יותר. אבל בתור נערה, ממש גדלתי בצל) זה בעלי לימד אותי לראות את עצמי כמו שאני ואיזה יכולות יש לי. 

אז אולי בגלל זה יצאתי אחרת, ואולי בגלל זה כל כך קשה לי לראות את הדפוס הזה ממשיך וממשיך 

בא לי לפעמים לקפוץ באויר ולצעוק- הי! אנחנו פה! אנחנו מוצלחים לפחות כמוהם! תראו אותנו!

<וואי יש לי דמעות בעיניים עכשיו, הכתיבה על הנושא כנראה גורמת לי להבין יותר לעומק מה מפריע לי ועד כמה>

חיבוק!!!! ענק!!חדשה ישנה
את הבת היחידה וכולם בנים?
אולי זה קשור?
תודהמיואשת******

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

היי.. דבר ראשון זה ממש טבעי להרגיש ככה במיוחדבתי 123
בעידן הוצאפ שרואים ושומעים הכל
בקשר להורים הרבה פעמים הורים מפארים ועוזרים כי הם חושבים שהילד הזה צריך כי הוא יותר חלש וכו ואולי הם חושבים שאתם זוג מוצלח ומסתדר ופחות צריכים את עזרתם.

בקשר לעזרה כספית האם בקשת והם סרבו לעזור? גם אם הם אחים שלך את לא יכולה לשפוט ולהגיד שיעבדו קשה כמונו לא כולם מצליחים מוצלחים ועם כוחות כמו האדם השני

בקשר לקנאה ... גם אנחנו שולחים הרבה דברים אבל לא בשביל המחמאות אלא כדי לשמח את ההורים שלנו כי מה לעשות נכד עם תעודה טובה או בן/ נכד שהולך למסור שיעור תורה ולא משנה כמה דקות זה עושה להם נחת אמיתי... וכל התגובות של פששש וכפיים וכו זה תכלס רק בשביל הנימוס

אני כן משתדלת לסנן דברים שיכולים לגרום לקנאה אצל שאר האחים (למרות שאין להם על מה לקנא אבל כל אחד והרגישויות שלו..לא אפרט פה כדי שלא יזהו)

אז עצתי היא כזו אם את רוצה קצת לגרום נחת להורים שלך בוצאפ המשפחתי אני בטוחה שאת יכולה למצוא משהו אפילו סתם תמונה משותפת של כל המתוקות או משהו טוב שהם עשו או ציון במקצוע אחד שכן טוב וכו
בנוגע לבעל ממש לא הייתי מפארת אותו בפני כל המשפחה זה נראה לי מיותר אבל כן חשוב שתדברי עם ההורים שלך תספרי להם כמה הוא מוצלח את יכולה גם לפתוח עם אמא שלך את העניין של הקנאה אולי היא תאיר את עינייך.. אולי יש לה מצפון שכשהייתן ילדות היא החסירה מהאחרים ועכשיו מנסה לפצות אולי היא ממש לא מודעת.. בקיצור תדברו

ואם את צריכה עזרה כספית פשוט תבקשי בלי קשר למה האחרים מקבלים

חוץ מזה חיבוק ענק זו הרגשה לא קלה בכלל מקווה מאוד ששיחה עם ההורים תעזור
חס ושלום. אנחנו ממש ממש לא צריכים ולא מבקשים עזרה כספיתמיואשת******
עבר עריכה על ידי מיואשת****** בתאריך י"ב באלול תשע"ט 13:06

וההורים שלי מהממים ומפנקים במתנות 

ואם היינו צריכים היו נותנים

זה לא הענין ,זה ההערכה הגדולה למשהו שהוא בעיני מזויף או הרבה הרבה פחות ממה שאנחנו עושים אבל מקבל הערכה ופרסום הרבה יותר, כן, זה קשה לי. אני לא מלאך...

 

לגבי מה שאת מתארת על הווטסאפ אצליכם, אז סליחה שאני אומרת לך אבל הנה את שומעת את הצד השני של הענין. זה לא כל כך יפה לדעתי לשלוח בווטספא משפחתי תעודות ודברים שגורמים קנאה

אני שולחת להורים שלי המון דברים, אבל בווטסאפ אישי. למה משפחתי? הנה עכשיו בחרו את הבת שלי למשהו ממש מביא גאווה בתיכון, ומיד ידעתי את ההורים שלי-אבל בפרטי. גרמתי להם המון שמחה ונחת בלי קנאה לשאר האחים

אני לא מבינה למה לשלוח את הדברים האלו בווטסאפ המשפחתי, לי זה מרגיש שרוצים שכל האחים יראו- וואי וואי הנה הילד שלי מוצלח שכל האחים יראו גם. זה מאד מעורר קנאה, הרי לא לכל הנכדים יש את אותן יכולות ומה שאפשר באישי למה לשלוח במשפחתי? נקודה למחשבה עבור כולם.

 

לדבר עם אמא שלי, יצא לי לנסות אבל זה לא עבד טוב אז הפסקתי

תודה על ההבנה!

העניין הוא שהאחים שלך לא אמורים לנחש שכשהם שולחיםבתי 123

תעודה טובה זה גורם לך לתחושה לא טובה כי גם אם לבנות שלך קשה בלימודים מן הסתם יש להן כישרונות אחרים 

יש דברים שהם מובנים מאליהם שהם מעוררים קנאה אבל יש דברים שלו

ובקשר לתגובות של האחרים כמו שרשמתי יכול להיות שההורים שלך יודעים בדיוק מה המצב אבל זה מאוד מתבקש לפאר מישהו בתגובות בוצאפ כי אם הוא שלח כנראה זה מה שהוא מצפה לקבל

ואני לא מכירה את המשפחה שלך אבל אני די בטוחה שאף אחד לא שולח כדי לגרום לך לקנא

אני בהחלט חושבת שאמורים להבין.מיואשת******

אז מה אם יש להם כשרונות אחרים. לא לכולם יש תעודות חלקות ו- וואללה את האחים שלך ממש לא אמור לענין התעודות של האחיינים שלהם. בשביל מה הם צריכים לראות את זה?

אם המטרה היא לשמח את ההורים- שולחים באישי

מה בדיוק המטרה שכל הדודים יראו? זה לא משמח אותם

 

מה שלא מעורר קנאה זה תמונות נחמדות, טיולים, כל מיני. ציונים תעודות סיפורים שמפארים את הילדים- את זה שולחים באישי. 

אממ.. אותי זה מאוד משמח לראות שאחיניות שלי מצליחותבתי 123

אני ממש גאה בהם

לגבי תעודות אצלך זה נושא חשוב בינך לבין עצמך אבל אני מכירה הרבה אנשים וגם אצלנו זה ככה שתעודה לא טובה היא בכלל לא אישיו 

אולי גדלת בבית שמאוד היה חשוב הציונים ואת חווית את זה אחרת משאר האחים שלך   אצלנו היו תמיד פערים גדולים (לא לטובתי) אבל לא עשו מזה עניין אף פעם לעומת זאת יש בינינו קנאה על דברים אחרים ואני יכולה להגיד לך שאם לא מדברים על זה הצד השני לא יכול לנחש

ארשום לך דוגמה באישי שתביני עד כמה זה יכול להראות מגוחח לצד השני

מהתבוננות ארוכת שנים במשפחה של בעלי-...שמחה
לדעתי זה לא רק מי שמשוויץ ושולח סרטונים וכו'. אלא זה מעמד שמתקבע בתודעה.
בתודעה שלה הבחור הזה הוא משהו מדהים ותמיד היא ידעה שהוא מוצלח ומדהים, לכן ברגע שהוא מעביר שיעור של 5 דקו' הוא כבר נהיה כמעט גדול הדור.
ואילו בעלך מבחינתה הוא, נגיד, "אדם טוב עם מידות טובות" ככה התקבע אצלה מאז שהיא מכירה אותו. ולא משנה כמה סרטונים תשלחי וכמה הם יהיו במשרדים שלו או ישמעו עליו בתקשורת- זה לא ישנה את ההערכה שלה, כי במוח נצרב אצלה משהו מסוים.

בעלי הוא כבשה שחורה במשפחה שלו. כשאמא שלו מונה את ההצלחות של הילדים שלה- היא לא תזכיר אותו. למרות שהוא בנה משפחה יפה, ומצליח במה שעושה, ויש לו תארים אקדמיים יותר מכל האחים שלו- מבחינתה הוא פשוט לא יוצלח. ככה זה צרוב במוח שלה מאז שהוא ילד קטן. ולא משנה מה הוא יעשה. כי זה לא הוא, זה היא.

אז מה המסקנה?
לא להתקבע. לא להכניס אף אחד למגירות, להסתכל בעין טובה על כל אחד, לחשוב לעומק ולראות לעומק, לא להגדיר הגדרות שטחיות.
בעיקר לילדים שלנו, אבל גם לכל אדם.
לפחות שאנחנו נתקן איפה שאחרים נכשלו.
תודה רבה רבה! הגדרת מדהיםמיואשת******

כל כך נכון מה שאת אומרת

ממש נכון

ממש קלעת לנקודה

זה הם, לא אנחנו

אבל זה כואב לי! זה ההורים שלי! מאמינה שאם זה היה חמי וחמותי פחות היה קשה לי, אבל מהורים תמיד מצפים להערכה וההכרה הזו

חשוב לי ממש לומר שהם הורים מדהימים! מפנקים, עוזרים, הכי. באמת. אבל ההערכה הזו לא שם וזה מכאיב לי.

איך בעלך מתמודד ומרגיש עם זה?

 

וואו...שמחה
לבעלי זה ממש ממש קשה.
כל מה שאמרתי לך- הוא לא יכול להגיד. כי מבחינתו ההורים שלו הם חצי אלוקים, ומה שהם עושים/אומרים/חושבים- זה מובן מאליו. ולכן מבחינתו אם יש מישהו לא בסדר בסיפור הזה- זה הוא.
כואב כואב כואב.
גם לי לקח שנים להבין איפה הבעיה. ומאז אני לא מוכנה כמעט להגיע אליהם, או לשלוח את הילדים, כי מרגישה שזה פשוט פוגע (כי מתייחסים אליו ממש כלא יוצלח. זה אחרת מאצלכם).
לשמחתי המרחק כן עשה הרבה לבעלי, והוא כן מתחיל להסתכל על הדברים אחרת. וגם המשפחה שלי מאוד מעריכה אותו, ועם השנים זה מחלחל.
אבל כן, זה כואב מאוד כשזה הורים.
זה פוגע בציפור הנפש...שמחה
והתחושות מאוד מבלבלות וקשות.
צריך עבודה תודעתית רבה כדי לצאת מזה. כדי להרגיש מוצלח למרות שההורים לא מסתכלים עליך ככה.
תראי כמה השפעה יש לנו כהורים.... כמה צריך להיזהר....
נכון. לקח לכולנו באמת.מיואשת******


אוי . חיבוק גדולמיואשת******

אני רוצה לומר לך שאם לא בעלי היה עובד ממש ממש קשה + טיפול פסיכולוגי שעשיתי במשך שנתיים, גם אני הייתי במקום הזה כמו בעלך

כשהתחתנתי חשבתי שאני סתם בחורה רגילה ונחמדה, אבל לא שווה חצי מהאחים שלי.

למזלי סבתא שלי תמיד חשבה שאין כמוני בכל היקום כולו, וזה נתן לבעלי בסיס לבנות עליו

סבתא שלי היא הדבר הכי מדהים שקרה לי בחיים.

בעלי עבד כל כך קשה להראות לי איזה מדהימה וחכמה אני, באמת

אבל אני מאמינה שזה הרבה יותר קל מהכיוון של גבר-לאשה, כי אשה באמת נבנית על ידי בעלה ובכיוון השני מאד קשה גברים פחות נוטים לקבל נראה לי

כל הכבוד שאת תומכת ומחזקת ככה את בעלך, זה כואב מאד.

ואגב יש לי שתי אחייניות מחוננות בגילאים של הילדות שלי וזה ממש ממש בעייתי עם ההורים שלי אבל זה כבר נושא לשרשור אחר...

קשה לי להתחבר לזה..אם כל כך טוב לכם מה זה משנה?פעם שנייה2

 

אם בעלך יותר מוצלח, אתם עובדים יותר קשה וכדומה - למה את צריכה "כל הכבוד" של אחרים??

 

היית רוצה שיגידו עלייך "חייבים לעזור לה?" לא הצלחתי להבין..

 

תודה לאל שאתם במצב טוב! וזהו. כל השאר זה ממש רעשי רקע לא הייתי נותנת לזה שום מקום בחיים שלי.

 

אין לי עצה כי זה לא האופי שלי...מספיק שטוב לי לא צריכה שיכירו בזה, שישבחו אותנו ..גם ככה זכינו .

 

מודה לאלוהים שתמיד אהיה בצד הזה של המטבע ולא בצד השני.

אני לא צריכה כל הכבוד של אחרים. אני צריכה כל הכבוד של ההוריםמיואשת******

הורים זה לא אחרים

וכן זה כואב מאד שהורים מעריכים אחים אחרים\בני זוגם\ילדיהם ולא אותך\בעלך

ממש ממש כואב. 

אשרייך שזכית לא להבין את זה. באמת זכית.

עכשיו אני יותר מבינה מאיזה מקום כתבתאורית13
אז אגיד לך, שלהפך, בגלל שאני ממשפחה הרוסה, אפשר להגיד שגדלתי ללא מעורבות הורית מגיל צעיר, זה כנראה עזר לי לפתח מגננה כזאת, לא להיות זקוקה לאף אחד , חוץ מבעלי -יקירי.
רק בגיל בוגר הגעתי למצב של יחסים טובים עם ההורים, אבל זה כבר לא זה, כבר אין לי את התלות הזאת והקרבה עם ההורים שיש לילדים שגדלים במשפחה נורמלית. לטוב ולרע.
אז כן,זה קשה כשלא מקבלים מההורה את הערכה, כמה שאנחנו גדלים, תמיד נשארים הילדים של ההורים.
קשה לי להאמין שתוכלי לשנות משהו, לגרום להם להעריך אתך ואת בעלך יותר. כמה שזה עצוב וקשה.
להפך, אפשר להפגע אפילו יותר, אם להשקיע בנסיון לספר , להשוויץ , ולמרות זאת להמשיך לקבל מהם התעלמות
תנסי ללמוד להרגיש טוב גם ללא האישור מהם שאת טובה ומוצלחת. כי את כן!!!
ואני אישית מאוד אוהבת לקרוא את התגובות שלך כאן בפורום;)
לבי איתך, אני רואה את הילדה, שמתאמצת להיות טובה, להצליח, כדי שהההורים ישימו לב אליה, יגידו לה מילה טובה ומתאכזבת כל פעם מחדש.
מה שחשוב, שאת בטח יודעת לשבח ולרומם ולחזק את הילדים שלך!
וואי תודה. מילאת אותי דמעותמיואשת******

לבי איתך, אני רואה את הילדה, שמתאמצת להיות טובה, להצליח, כדי שהההורים ישימו לב אליה, יגידו לה מילה טובה ומתאכזבת כל פעם מחדש.

 

ממש ככה. אין לי מה להוסיף. זה קשה מאד. תודה על ההבנה! 

בגדול רב הזמן אני משתדלת לא להתעסק ולהרגיש את זה

רק כשאני מקבלת טלפון מאמא שלי כמו עכשיו (זה מה שגרם לי לפתוח את השרשור הזה) "X קיבל משרה מדהימה! שמעת איזה מוצלח בלה בלה בלה" כשX יצא אתמול מהאוניברסיטה עם ממוצע בינוני ומטה ואבא שלו הכניס אותו לעסק המשפחתי לתפקיד ניהולי... קשה. וזה מציף הכל. ואני לא מבינה איך היא מתלהבת מזה כל כך הרי אבא שלו היה נותן לו משרה גם אם הוא היה בעל מנת משכל של קופיף.... וטוב שכך. אבללמה את מתקשרת להתלהב על זה ולמה לא שמעתי אותך מתלהבת מזה שבעלי הגיע למשרה הזו בכוחות עצמו בלי אבאלה כלשהו?

רק חיבוק עעעענק!אורית13
אני, לא הייתי מנסה לא להגיד ולא לטפטףאורית13
ולא להתחרות באף אחד.
מה שסמויי מן העין שורה עליו הברכב, אף פעם. לא מחפשת להדגיש כמה הבעל שלי מוצלח, והוא סופר מוצלח!
מספיק לי שאני יודעת כמה הוא מדהים, לא זקוקה לאישורים מהסביבה כדי להרגיש מישהו או משהו.
זאת המחלה של הדור הזה- אם לא צילמת- זה לא היה , אם לא שיתפת בוואטספ, זה לא קרה.
יתרה מזאת, בעלי הוא כן קצת יותר מוחצן, ויש לו את זה- קצת "להשוויץ" כדי שלא יזלזלו בו, ואני תמיד מתרגזת עליו- בישביח מה לספר? זה רק מושך עין וקנאה.
כן מדי פעם שולחת סרטונים ותמונות של ילדים להורים, ( לא בקבוצות המשפחתיות) , אבל אך ורק כדי לשמח אותן ולגרום נחת.
והדוגמה של האחיין שלך...סליחה שאומרת, אבל מאנשים כאלו ממש סולדת, ומרחמת עליהם- הם אנשים מסכנים, שזקוקים לכל השופופו הזה על מנת להרגיש בן אדם, מישהו שווה, זה רק מראה כמה שהם ..כלום. מי שמרגיש את עצמו שווה בפנים, בתוככו, יודע שהוא יהודי, מעצם להיות יהודי הוא כבר שווה, בנו של מלך..בן אדם כזה לא יצטרך את האישור מהסביבה להיותו אדם. לא יצטרך חליפה מיוחדת ולא זקן- זה הבן אדם המאושר והשלם והבריא בנפשו. מה שחשוב לי- זה מה חושב עלי בורא עולם, אינני זקוקה לתשבוחות מאף אחד אחר.
כל מילה!!! מדויקפעם שנייה2


את ממש צודקת בגישה שלךמיואשת******

אבל מה לעשות שאני לא שם

לכן כתבתי אתזה, בשביל לקבל עצות איך להגיע למצב הזה

בהתנהגות אני מתנהגת כמוך, אבל בפנים אני מקנאה ממש

 

וחשוב לי ממש ממש להדגיש למי שלא הבינה שזה לא צורך ב"אישורים מהסביבה" אני ממש לא צריכה ולא מקנאה בסביבה 

הענין הוא פה מול ההורים שלי, ואני לא חושבת שזה נכון להשוות את הסביבה להורים

 

כן, לילד חשוב להרגיש שההורים שלו מתגאים בו, במשפחה שלו, בבן זוגו. ואני מרגישה נחותה מול האחים שלי שלא בצדק בקטע הזה מול ההורים שלי

כל הקנאה והרגשות האלו זה אך ורק מול ההורים. ממש לא הסביבה.

מבינה אותך מאוד ומזדהה...חדשה ישנה
גם בעלי ב''ה עושה מלא ר דברים ומצליח בהם.
ומבאס אותי מאוד שההורים שלי לא מספיק מודעים לכך
כי ממש בא לי שיעריכו אותו יותר..
אבל גם אני לא ממש יודעת להשוויץ... מסתבר שזה לא כזה פשוט להיות שוויצר😜
אבל אני מאמינה שזה באמת לא ממקום רע, אני חושבת שכן צריך להשוויץ בעיני ההורים כי הם רוצים רק בטובתינו, ואם נתפאר בבעל שלנו זה רק נחת בשבילם! כמו שלספר '' כמה מהממת הילדה שלי, ואיזה משפטים מתוקים יש לה, ואיך היא נדיבה ומחלקת במעון לכולם מהבייגלה שלה...'' אני לא אלך לספר לשכנה אבל לאמא כן, כי זה הנחת שלה! זה משמח אותה.
אז לדעתי כן צריך לספר *בשביל בעלך* וגם בשבילם שזה משמח אותם שלבת שלהם יש בעל מוצלח בפני ההורים, אבל אני מ-זה מבינה אותך שזה לא נעים וקשה להשוויץ.
גם אני הייתי רוצה יותר להגיד שיעריכו אותו וישמחו בו, ושהוא ירגיש יותר 'מקובל' במשפחה (לא מצאתי מילה יותר מתאימה)..

אפשר אולי, סתם בזמן שאת ואמא/אבא יושבים יחד בשבת עם כוס תה להגיד, את זוכרת איך *** הקים את המשרד שלו? איזה הזוי זה היה ממש להקים מאפס... את זוכרת.. לא היה שם כלום! אף אחד לא האמין שזה יחזיק.. בדיוק השבוע הוא קיבל תעודת הצטיינות או לא יודעת מה....
תודה על ההזדהות!!!מיואשת******

עוזר לדעת שיש עוד בסירה

הענין הוא שכן ניסיתי פה ושם לספר להורים שלי, לבקש מהם שיבואו לבקר, לראות, לספר על הישגים פה ושם

אבל זה תחום שהם לא מבינים בו כלום, והם לא מבינים כמה הוא קשה ואיך מה שבעלי עשה נחשב הצלחה מטורפת. אז עד שלא יבוא מישהו שהם מכירים ויגיד- ווואי זה החתן שלכם מנהל את זה? מדהיייייייייייייים  אז כאילו הם לא מספיק מתייחסים

הם מאד מעריכים אותו כאדם, אבל הוא כזה עניו ועדין שהםמעריכים אותו על זה שהוא איש טוב ואבא טוב, ולא מצליחים להפנים שהוא גם מוצלח. ממש כמו ש@...שמחה כתבה

 

כן, בדיוק כמו שאת אומרת "מקובל" במשפחה .. כולם במפגש משפחתי יעמדו ויספרו כמה הם מדהימים מה ההישג האחרון העסקי שלהם מה הם עשו ובעלי יושב ומקשיב ולא יספר על עצמו. זה מעלה עצומה לאופיו אבל מתסכל שזה שם אותו בצד במשפחה שלי 

אני רק חיבוקהרקולסית
את מתוקה ומקסימה
וגם אגב אני ממש בעד טיפול פסיכולוגי. גם כשזה לא אישו גדול
תודה יקרה!מיואשת******


קודם כל את מדהימה ואני נהנת כך כךאני זה א
לקרוא כל פעם את התובנות שלך בהמון נושאים. אני חושבת שזה באמת לפעמים קשה ולא נעים ומעבר לזה שזה אצלם ולא קשור לבאמת כמה בעלך יוצלח או לא זה גם עבודה פנימית שלנו לא לחפש אישורים מבחוץ.
אם אני מבינה נכון את באמת לא דוויצרית וגם בעלך כי אתם מבינים שהמדג לאדם ערכי וטוב לא תלוי בכמה תשוויצו וזה משהוא נורא פנימי ואישי. ואולי יחזק אותך לדעת שבזה שאת מתנהגת בענווה ולא גורמת לקנאה בהשווצות מול המשפחה את מראה לבנות שלך דוגמה מהממת והם יספגו את זה בעזרת ה ורק ירוויחו בחיים בזכות המידה הזו. חיבוק גדול יקרה...
תודה!!מיואשת******

את צודקת בקשר לבנות, כל כך חשוב לי שלא יצאו ככה ולא ילמדו ככה. 

 

ואפילו שאני יכולה לספר לכולם איזה תפקיד הבת שלי קיבלה בתיכון ושהיא בחמש יחידות מתמטיקה עושה חיל.... אז אני מספרת באישי ולא אגרום לאחים שלי לקנא

בע"ה שהם ילמדו מזה. אמן.

תודה רבה

חיזקת מאד!

קודם כל שאת לא יודעת מה אמא שלך מספרת עליךים...
לשאר האחים והאחיות. ולדעתי יש מצב שהיא אומרת שכל הכבוד לכם שכך וכך וכמו שאת שומעת על האחרים. האחרים שומעים עליכם.

דווקא נשמע שההורים מאוד מפרגנים ואפילו מחפשים איפה לפרגן
תנסי להיות שמחה ומאושרת במקום שלך ללא צורך בהכרה מהסביבה
רעיון מעניןמיואשת******

מעולם לא שמעתי דשים כאלו, אבל אולי. אין לדעת.

אני לא מחפשת הכרה מהסביבה, רק מההורים

אם אין אני לי מי לי נכון שהכי כיף לשמוע פידבק חיובי מאחרים11אמא

אבל אם זה לא מגיע משם, צריך לתת את זה מכאן-כלומר מעצמך. תגידי לבעלך שביחד אתם הולכים לחזק אחד את השני. ולומר אחד לשני -כל הזמן- כמה שדרוש לכם- כמה אתם מוצלחים , טובים ומיוחדים ו... ו... 

(אם לא בשום דבר אחר, אז בזה שאתם מסוגלים לחיות ולהתפתח בלי צורך דחוף ומוגזם בפידבק חיצוני)

בהצלחה

זה לא קל אבל אפשרי

לא חסר לי פידבק חיובי רק מההוריםמיואשת******
בעלי מאד מצליח ויש לו מלא פידבקים חיובים מכל מי שעובד איתו וגם לי ב״זה היום אננ במקום שמעריכים אותי ואני מעריכה את עצמי
באמת זה נקודה מול ההורים נטו
גם אני חשבתי על זהחדשה ישנה
וואוו קבלי ישר כח גדול!!!, ותישארי בדיוק כמו שאת!!וואוו
גם אני סולדת מכל ה"שופוני" הזה בווטסאפ על כל יצירה מכוערת שהאחיין עשה, חח... אם חשוב לך אני חושבת שכדאי לא בווטסאפ, בשיחה אישית, לספר להורייך, או בכוונה או גאילו בדרך אגב, על מה שבעלך עושה שראוי להערכה בעינייך, ואולי יקבל אותה..
נשמע ממך שאת פשוט אישה מדהימה ורגישה לאחר .. אצלך זה פשוטבתי 123

מובן מאליו שהשווצות יכולות לפגוע במשהו אחר אבל יש אנשים וכנראה גם האחים שלך שאצלם זה פחות מובן..

בעניין הקנאה כשמשהו לא שלם אצלנו ואנחנו חסרי בטחון לגביו הקנאה ממש מתעצמת .. ולא משנה מה הסיבה אם זה ציונים , היחס או ההצלחה של הבעל, כסף, מראה חיצוני לכל אחד יש סיבה לקנא במישהו אחר אנחנו לא מלאכים מותר לנו להרגיש קנאה

את אמא בעצמך את בטח יודעת כמה קשה לתת יחס שווה לכולן הרי גם אם תתני כל דבר שווה לכל אחת יש ילדה שבשבילה זה לא יספיק אז אותו הדבר ההורים שלך.. (ואם המשפט הזה לא נכון אשמח שתלמדי אותי איך את עושה את זה   )

חחח. אל דאגה גם אצלי המשפט הזה נכון...מיואשת******
קראתי , אז קודם כלl666
כל הכבוד לך שאת כל כך כנה. ויש לך אומץ להודות בזה שאת מקנאה. אני הייתי מתביישת. כמובן אני כן מקנאה הרבה פעמים אבל לא אספר על זה בפומבי. ותמיד אוסיף בלי עין שימשיך להצליח. משהו כזה
אני חושבת שכדאי לך אולי לדבר עם מישהי מקצועית על זה. זה מאוד מקובל לשים תמונות של טיול או של תעודה מוצלחת בפייסבוק או בווטסאף משפחתי. וכולם מחמיאים , עושים לייקים... אם מישהו לא צריך לייק אז הוא לא משתף. לא מבינה מה בעייה לשתף בדברים האלו. ולמה זה אמור להפריע, לגרום לקנאה?
זה מוזר להשוות שיעור ראשון של אחיין שלך להצלחות של בעלך בן ארבעים.
המקום הזה פוגע בך. הוא גרם לך לדיכאון בהריון. כי בעיניי הוריך בן זכר זה הצלחה ואין לך. ואת חייבת להיות הכי מוצלחת ולהוכיח להורים. אבל חייבים איכשהו לשחרר.
אגב, אם סבתא שמחה שאחיין שלך קיבל משרה זה לא אומר שהיא לא מעריכה את בעלך. היא פשוט שמחה שהוא קיבל משרה.
יכול להיות שאימא שלך מסנגרת על אחים שלך ומשבחת בפנייך כי מפריע לה ראייה שלילית שלך. נגיד, אח שלך לא סוגר את החודש, נאלץ להסתייע ההורים זקנים. אז צריך לבוא אליו ולהגיד למה אתה מביא יותר מדי ילדים? טבעי שסבתא תסנגר
אם זה מוזר להשוות שיעור ראשון של אחייןמיואשת******
לבעלי בן הארבעים פלוס
אז את מבינה שעוד יותר מוזר שאמא שלי יפה על שיעור ראשון כזה ומשתפכת לכל המשפחה ומדברת עליו ועל בעלי לא? מבינה איך זה נשמע ומרגיש וגורם קנאה?

אני לא חושבת שיש לי ראיה שלילית ואני גם לא באה לאמא שלי ומספרת על מה שאני חושבת ... אמא שלי פשוט ככה כל היום מספרת לי כמה אנשים אחרים במשפחה מוצלחים. זה חיסרון שלה וזה לא נעים לחיות ככה

בוודאי שחייבים לשחרר . אני מתה לשחרר. הלוואי הלוואי הלוואי שהייתי מצליחה לשחרר
מנסה לכתוב את המחשבות שעולות בי כשאני קוראת אותךבארץ אהבתי
כמובן שבלי להכיר מקרוב את המציאות קשה לדעת לענות באופן מדוייק, ואולי חלק ממה שאכתוב פחות יתאים, אבל אני מנסה ואת תיקחי מהדברים מה שמתאים לך...

אז קודם כל- רציתי להעלות שאלה בקשר ליחס לשאר המשפחה. את מתארת מציאות של משפחה שמאוד נוטה 'להתפאר ולהשוויץ' בהצלחות שלהם.
אני תוהה מה גורם לך לקרוא ככה לדברים. הרי אני מניחה שהם לא כותבים שם הודעות כמו- 'תראו איזה מוצלח אני!', 'תראו איך אנחנו הכי טובים' וכו'. אם נסתכל באופן נקי לפני פרשנויות שאנחנו מוסיפים לדברים, יש בני משפחה שמעלים לוואטסאפ המשפחתי תמונות וסרטונים של כל מיני דברים מוצלחים בחיים שלהם, וכולם כותבים תגובות מתקדמות ומפרגנות, ואחר כך אמא שלך גם מדברת על זה בע"פ ומספרת לכולם על הדברים שראתה וגם שואלת אותך על הדברים המקבילים אצלך. נכון (פחות או יותר)?
מבחינת ההרגשה שלך, את מרגישה שהיית שמחה גם לקבל יותר הערכה מההורים שלך, ולא שישוו דווקא מול הדברים שאחרים העלו אלא שיעריכו אותכם על מה שיש בכם (ויש הרבה, אפילו יותר מאשר אצל אחרים..).

אז בקשר לתמונות שמעלים- רציתי רק לספר שאני באופן אישי כן אוהבת להעלות לקבוצה של המשפחה שלי תמונות וסרטונים חמודים של הילדים (כמובן של הזמנים המוצלחים, אין לי שום סיבה לשלוח סרטון של המריבות של הילדים... ), וזה בכלל לא בא ממקום של להשוויץ, אלא כי אני יודעת שהאחים שלי וההורים שלי מאוד אוהבים ושמחים לקבל תמונות וסרטונים, זה משאיר אותנו בקשר, וכולם תמיד מגיבים בתגובות מפרגנות ומשמחות.
אז מה בעצם ההבדל ביני לבין המשפחה שלך? האם זה רק איך שאת מפרשת את הדברים, או שאת כן מרגישה שיש פה גם ניסיון להתפארות מעבר לשיתוף כיפי עם המשפחה?
בכל מקרה, אפילו אם באמת הם מחפשים יותר את ההתפארות, מקום כזה נראה לי תמיד נובע מחוסר ביטחון פנימי שמצריך את האישורים וההתלהבות מבחוץ כדי להרגיש שווה. מההודעה שלך נשמע שיש בך תרעומת או כעס על צורת ההתנהלות שלהם, ולדעתי יהיה לך יותר טוב אם תסתכלי על זה יותר ברחמים- מסכנים שהם חייבים את האישור וההתלהבות של הסביבה, ב"ה שאנחנו יכולים להרגיש טוב עם עצמנו גם בלי האישור של הסביבה.

ויש גם את הצד מול ההורים שלך, ששם בעצם את כן מרגישה שאת רוצה את האישור שלהם (יותר מאישור- את רוצה שהם יתלהבו מכם ויעריכו את מה שיש בכם באמת ולא ביחס לאחרים). אבל מצד שני את לא רוצה להתנהג כמו שאר בני המשפחה ולשלוח תמונות וסרטונים כי את מרגישה שזה סתם להשוויץ וזה לא מתאים לך (ואת כותבת שאת גם לא טובה בזה). ואולי יש פה גם יחס אחר של ההורים שלך, שגם אם תנסי 'להשוויץ' יותר הם לא יראו את זה באותה צורה כי יש להם הסתכלות קודמת שונה על כל אחד.
אז כן ניסית להזמין את ההורים שלך לבקר במשרדים של בעלך והם לא ממש שיתפו פעולה, כך שגם כשניסית שהם יראו על מה אפשר להעריך אתכם זה גם לא הצליח.

אני חושבת שיש לך שני כיוונים שאת יכולה לעבוד בהם על הנקודה הזו-
או לנסות להשפיע על ההורים שלך ולנסות לגרום להם לראות אתכם יותר ולהעריך אתכם יותר.
או לנסות לעבוד על העמדה הפנימית שלך בנושא- לעבוד על זה שלא תהיי תלויה בהערכה שלהם, שתוכלי לראות אותם מעריכים אחרים ולהצטרף להערכה בלב שלם, למרות שאת יודעת שאין מה להשוות מול מה שאתם עשיתם, ובלי להרגיש קנאה (כמו שכתבת- 'הלוואי שלא היה לי אכפת')
וכמובן אפשר גם לעבוד בשני הכיוונים.

אשמח לשמוע ממך אם אני בכיוון ומה את חושבת על הדברים לפני שאני ממשיכה לחפור עוד...
עכשיו קראתי עוד כמה תגובות בשרשורבארץ אהבתי
ואני רואה שזה קצת יותר מורכב ממה שכתבתי, אבל בכל זאת אולי לפחות חלק ממה שהעליתי כן יעזור..
תודה על התגובה המושקעת!!מיואשת******
בוודאי שאת בכיוון ואת כותבת מענין ואני אשמח לשמוע עוד
אני ממש רוצה לעבוד על האני הפנימי שלי של לפרגן בלב שלם.
מאד מאד

בנוגע לסרטונים אני חייבת לחדד
לא מדובר בסרטונים ותמונות של הילדים ״סתם״ במהלך פעילות כלשהי וכיף. את אלו אני שמחה ונהנית לראות

מדובר ב-
צילום תעודה מושלמת (לא של כיתות נמוכות, של תיכון)
צילום של תעודת הצטיינות בקורס
בחור דורש בסיום מסכת בישיבה (יפה ממש, אבל פעם בחודש הוא עושה את זה לא צריך לשלוח כל חודש מה עם הבן דוד שלו שממש חורק שיניים בלימוד?)
אחי נושא נאום בכנס חשוב כלשהו
תעודת הוקרה שאח אחר קיבל על פעילות חשובה כלשהי
וכיוצא בזה
דברים שמטרה שלהם היא ממש כולה שוויץ כזה. את מבינה? דברים של - תראו אותי אני מוצלח
וזה שוב ושוב בתדירות גבוהה.
סוף סוף עונה...בארץ אהבתי
סליחה שרק עכשיו מצאתי את הזמן לחזור ולהגיב שוב...

אני לא יודעת כמה יש לי את הכלים לעזור לך, אבל מכמה תהליכים שאני עברתי (ומכלים שקיבלתי באימון אישי שעשיתי) אני יכולה קצת לנסות לתת כיווני חשיבה (התהליכים שלי כמובן לא זהים לשלך, אבל כן קשורים בעבודה על איך אני נהיית פחות תלויה באחרים ובמה שאחרים בוחרים לעשות).

קודם כל, מה שאת כותבת על ההתפארות של שאר בני המשפחה עכשיו באמת יותר מובן, ואני ממש יכולה להבין כמה זה מעצבן.
אני חושבת שיש פה עבודה גם על איך את מתייחסת למה שהם מעלים, וגם על איך את לא נפגעת מחוסר ההתייחסות של ההורים שלך למה שיש אצלכם.

לי מאוד עוזר במקרים שיש אצלי פער בין הרצוי למצוי, קודם כל לברר את הרצוי עד הסוף. לדמיין את מה שאני באמת הייתי רוצה שיקרה, ובלי שום מניעות ושום הגבלות. אני עובדת בכתיבה- ממש כותבת תיאור, בזמן הווה כאילו זה באמת קורה, איך הדברים מתנהלים, איך זה מתבטא במציאות.
הרבה פעמים כבר השלב הזה עוזר לי לברר ולגלות דברים, תוך כדי שאני כותבת אני בעצמי מופתעת ממה שיוצא לי.
אבל בכל זאת, מידת ההשפעה שלנו על איך אחרים בוחרים להתנהל היא די מועטה, ולכן יש גם עבודה על איך אני רוצה להתנהל בתוך המציאות שה' שם אותי בה, כשאני לא מנסה להשפיע על אחרים בכלל אלא רק מנסה לעמוד בניסיון שה' שם אותי בו.
אז בשלב השני אני כותבת איך אני מדמיינת את המציאות כשכולם מסביבי ממשיכים להתנהג כמו שהם רגילים אבל אני מתנהגת באופן הכי נכון, הכי מושלם (אני לא צריכה להיות שם, זה רק בדימיון אז אפשר גם להגזים).
עוד שאלה שעוזרת לי לברר את הדברים זה 'למה זה חשוב לי'- גם פה- לכתוב את כל הסיבות למה חשוב לי שהדברים יראו כמו בדימיון שלי (גם בדימיון הראשון וגם בדימיון השני).
אפשר גם להוסיף (אם מתאים, לא לכל נושא שאני מבררת זה מתאים) למה זה חשוב לה' שאני אעבוד על הנקודה הזו- איזו מידה או מצווה אני מקדמת פה. ואפשר גם לחשוב איפה בתפילה אני יכולה לכוון על הרצון הזה.

אחרי שהשאיפות כבר יותר מבוררות אני מנסה להגדיר משהו מעשי יותר, קרוב יותר שאני יכולה להגדיר כמשהו שאני יכולה להגיע אליו בחצי שנה הקרובה.

בשלב הבא אפשר לחשוב על כל מיני דברים שיכולים לעזור להתקדם לכיוון השאיפה שלי.
פה אפשר גם לחשוב על דברים שיש בהם ניסיון השפעה על אחרים (כמו מה שכבר ניסית לעשות- להזמין את ההורים למשרדים של בעלך, ואפשר להוסיף עוד בכיוון) אבל צריך לזכור שפה יכולת ההשפעה היא מוגבלת כי אנחנו לא תמיד יכולים להשפיע על אחרים עד הסוף.
אבל על עצמך ועל המחשבות שלך יש לך הרבה יותר שליטה ופה כן אפשר לחשוב מה יכול לעזור לך להתקדם יותר לכיוון שהגדרת לעצמך.
גם פה, אני בדרך כלל זורקת המון רעיונות וכיוונים כדי לפתוח את הראש ולהוסיף לעצמי דברים שונים שיכולים לעזור לי, אבל בלי להתחייב לשום דבר (ככה אפשר לכתוב הכל בלי להרגיש מאויימת).
בסוף אני כן בוחרת משהו אחד שאני כן מחליטה לעשות, משהו קטן שלא מאיים עלי שיקדם אותי לכיוון המטרה.

לא יודעת אם יתאים לך, אני ממליצה לנסות, כל פעם שאני עושה את זה אני ממש מרגישה איך זה ממש עוזר לי לשנות דברים תקועים וממש בכיף ובהרגשה טובה.

תודה רבה איזו תגובה מעולהמיואשת******
גם בלי קשר לנושא, ממש שמחתי לקרוא את העצות והתהליך
אני צריכה לקרוא מה שכתבת עוד כמה פעמים ישתדל ליישם . מאד אהבתי ותודה רבה על הפירוט וההשקעה!!
❤️
בשמחה!בארץ אהבתי
אני ממש ממליצה לעשות את התהליך, אני משתדלת לפחות כמה פעמים בשבוע לעשות את זה, עם נושאים שונים שיש לי מה לשפר בהם (גם דברים ממש קטנים, כמו שאני לא מצליחה לשתות מספיק במשך היום, וגם על דברים יותר מהותיים כמו כעס על הילדים בסיטואציות שונות, עניינים זוגיים ועוד), וזה ממש עוזר להשתפר ולהשתנות בהמון דברים שעד עכשיו הייתי תקועה בהם.
בהצלחה!
מבינה לליבךWeAreFamily
אבל... תחשבי על זה ככה
מה זה משנה באמת? מה זה משנה אם המשפחה שלך תדע/תעריך את פועלו והצלחתו של בעלך ?
האמת שזה לא משנה בכלל, כל עוד את יודעת איזה תותח על הוא וגאה בו על הדרך שעבר ועל המקום שהגיע אליו.
זה בכלל בכלל לא משנה מה אחרים יודעים או חושבים.. נשמע שמשפחתו המצומצמת (את וילדייך) יודעים כמה הוא שווה. וזה מספיק, ואם את שואלת אותי לפעמים גם עדיף ;)
בלת"קאמאשוני
חייבת לומר שאת מעוררת קנאה בהתנהלות שלכם...
אתם לא מתפתים לרוץ לספר, להשוויץ.. לי נגיד ממש קשה. אפילו בדברים שטותיים כמו צמחה שן ראשונה אני חייבת לשלוח תמונה ולהתרגש כמו ילד ראשון...

תמשיכו להיות מי שאתם בלי להשוויץ ולהתגאות.
אני חושבת שאפשר לשתף הורים רוצים לראות נוכחות לא דווקא הצלחה. נגיד עם התעודות אז לצלם את הבנות מסודרות מחוייכות, עם תעודה סגורה ביד ומתנה/מזכרת המסמלת את סיום השנה..
אם אני חושבת על המשפחה שלי, זה כן יספק אותם.

(למשל בפורים אני ממש מרגישה את זה איך כל האחים יצירתיים ומשקיעים ורק לילדים שלי יש תחפושות פשוטות יחסית ותואמות גיל, אז כשמבקשים ממני תמונה של התינוק אני מתכווצת כי כאילו מצפים ממני שאלביש לו תחפושת. אבל אז כשאני שולחת תמונה שלו עם סתם בגדים גם מתלהבים כי זה כיף לקבל תמונות של הנכדים/ אחיינים אז זה כיף שיש הזדמנות.. ככה אני רואה את זה)

לגבי האחיין עם הזקן, יכול להיות שדווקא בגלל שרואים בו ילד מתלהבים ממנו יותר?

בכל מקרה אני לא חושבת שנכון להשוויץ.. במיוחד לא לגבי בעלך. אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין זה בדיוק זה!
אפשר לספר ולשתף בתהליך שהוא עבר, אבל לא להדגיש את התוצאה.. עזבי הכל מאת ה'...

באווירת ימים אלו יש שיר שאני מאוד אוהבת לשמוע כל בוקר: "יהי רצון מלפניך... שלא תעלה קנאת אדם עלי.. ולא קינאתי על אחרים.."
מבינה אותך מאוד.דבוריתאחרונה

אישית, לא בטוחה שהייתי נשארת בווטסאפ המשפחתי.

אגב זו אכן הסיבה שמחקתי את האפליקציה הזו. 

מרחיק לכת אבל זה ממש עשה לי דיסואננס פנימי ההתעסקות הזו בתיעוד והחצנה

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדשאחרונה

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמוןאחרונה

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^אחרונה