כולם מסיונרים.
כולם סגורים.
כולם לא מבינים.
כולם עסוקים ובעצמם ובלהסביר לי כמה אני לא.
כולם בסניף.
כולם חושבים שאני רוצה לבוא לסניף שלהם.
כולם מכירים רק חברים מסוימים.
והבנות האלה שככ אהבתי. שאהבו אותי בלי חשבון, עכשיו שקועות בים של תכלת וכחול ואני לא.
כי אני מיוחדת.
אני שונה.
עאלק.
כמה עשיתי בשביל להגיע לעולם שכולו זבל.
חרא של מורות. כולם אותו דבר.
חרא של בנות.
והבנות שלא חרא, עטופות באנשים שעוקצים אותם על זה שהם לא כאלה.