סחרחורות היה לי אמנם. הרי משו צריך להיות
בואו נעשה חסד. רק עוד קצת.
כשאני נותנת. אני מצליחה לנשום. אז ניתן עוד. ועוד ועוד ועוד ועוד עד שיהיה לי מספיק חמצן, ואז נמשיך כי התרגלנו, איזה טוב ה. תודה.
ונעבוד קשה קשה. כי זה חסד. וזה לא עבודה. תתיחסי לזה אחר. בבקשה. יהיה לך טוב.
ונאהב את החיים האלה, כי הם שלנו, ולא פייר לא לאהוב משו ששלנו.
וירושלים, אוי ירושלים, אהובה.
מתי כבר. נשב נשיר, משכן אבנה לך, ונבהה גם.
ואמן שבראש השנה נצליח להרגיש. אבל לא את המבטים של, מה קרה לה. וכל זה..
ולא רק את הצביטות של, מה עשיתי??
מה שעשיתי עשיתי, תודה לאל. ואני טובה, ואני צריכה להאמין בזה.
וראש השנה יהיה ראש לשנה של פריחה ועצמאות. ודי כבר עם הדיכאון הזה.
לילה טוב נשמה