גם לי היתה תקופה ארוכה עד שהתחלתי לצאת. אז לא הייתי לחוץ, אבל למפרע אני חושב שבאמת לא היתה לי ההזדמנות.

אני חיכיתי כמה שנים עד שהתחלתי ליזום. יכול להיות שלא תצטרך, אבל אני מציע לך לא לחכות.

תהיה ממודע לזה שאתה טוב, אבל תדע שזה לא אומר שאנשים יציעו לך. בתגובה אחרת פה מישהו פירט סיבות סבירות לזה. תבדוק אם הן נכונות -כולן או חלקן. אם אתה רואה שאין התקדמות, תפעל.

בהצלחה!

בשהיל מה צריך הצעות?

המטרה שלך היא להתחתן או לקבל מלא הצעות ולהרגיש מבוקש?

בשביל להתחתן לא צריך הצעות בכלל

צריך רק להתפלל המון המון מכל הלב וזהו

ואני אומרת את זה מניסיון, אף פעם לא היה לי מלא הצעות וכל פעם שהרגשתי שאני חייבת לקדם את העניין של החתונה התפללתי והציעו לי מישהו ונפגשנו, נכון שלא התחתנו אבל זה מקרב למטרה

בהצלחה, תהיה חזק

אבל מי שמרגיש צורך בהשתדלות שיעשה השתדלות

אני לא יודעת, ברגע שאני עושה השתדלות זה מרגיש לי כאילו העול של מציאת זיווג על הכתפיים שלי וזה גדול עלי לכן אני נותנת את השרביט לאלוקים

אני אוהבת כל מה שעובד. 

דרך הפעולה שלה לא מתאימה לפותח השרשור, לכן לכתוב אותה כתשובה לבעייה שעלתה פה, לא נותן מענה לפותח. 

בס"ד

כי זה נותן לי להיות תלויה באחרים כדי לקבל תחושה של ערך עצמי. בעיני כאשר מחכים להצעות מרגישים פחות עירניים. צריך לפתוח את העיניים ולראות איזה חבר טוב שאתה אוהב את הוייב שלו, להיות איתו בקשר . לשאול אותו את מי יש לו להציע..  להיות יוזם של קשר של מפגשים עם חברים, ולראות את הסוג של האנשים שאתה מתחבר אליהם. וככה להבין יותר איזו אישה תהיה לך חברה טובה. להיות אמיתי עם עצמי ולראות את השדר שלי לעולם. ולראות אם אני יכול להיות יותר פתוח יותר אנושי יותר מתעניין יותר אכפתי. הרבה אנשים מחפשים את קרבתך מבני מינך? בקיצור לעבוד קשה ולא להיות פאסיבי. זה כל כך נפלא למצוא את בת הזוג שווה להתאמץ

לא בטוח שאתה היחיד שלא מקבל וכולם מסביבך מקבלים הצעות, פשוט יש עוד הרבה מה לשפר בתחום בציבור שלנו

מבין לליבך, שכן גם אני לא זוכה לקבל הצעות כלל ונאלץ להסתמך על אתרי היכרויות שכבודם במקומם מונח אך זוהי דרך פחות נוחה להכיר את החצי השני. למען האמת אני די השלמתי עם המצב שבו נגזר עלי להישאר רווק(מבלי חלילה לייאש אותך).

סלח לי אבל תגובתך צרבה לי מאוד, איך אתה אומר שאתה משלים עם זה שתישאר רווק?? האם אתה אלוהים החדש?? שלום עליך. רק הקב"ה יודע מה יהיה, ואתה בתור אדם אפילו מחוייב לאמר - איני יודע מה יהיה.  כיצד אתה יכול לקבוע בפסימיות שחורה את עתידך אם אתה לא אלוהים בקיצור. פשוט כפירה במהות האין סופית של הקב"ה. כותב לך בתור רווק בן 28. אל תתייאש, ובמיוחד - אל תעיז לייאש אחרים. זה לא אמיתי ולא מוסרי.

על תגובתך לתגובתי, שצרמה לי גם כן, והאם הייתי צריך לכתוב אחרת. הייתה בי תחושה שלצעוק אותה הייתי צריך, ואנסה לתת לה מילים:  הייאוש/חוסר האמונה הוא אם כל חטאת, (במידה מסוימת המעכב של העולם מהגאולה), וכן - במתכונתו ההרסנית - הוא מבטא כפירה. ואנא אל תוציא את דברי מהקשרם - לא אמרתי שאסור להביע כאב, להפך.. אני הראשון שיאמר זאת ועושה זאת כל יום ויום, לפעמים בצורה בוטה אפילו כלפי ריבוש"ע. להביע כאב ולתהות (גם בקול רם!) איה מקום כבודך.. תאמין לי שאני שואל איה.. מחפש בנרות לפעמים, ולצערי רבות מדי הפעמים שאני פשוט לא מוצא. אז כאב הוא לחם חוקי, האמן לי.  

אבל ייאוש.. זה כבר סיפור אחר. זה מן עזיבה של החוקים, משהו כבר מעבר לגבולות הגזרה. אמירה שנגמרו האפשרויות היא לא אמירה יהודית (אא"כ בנסיבות מאוד מאוד מיוחדות וגם אז). ועל אמירות מסוג זה - יש צורך להיות חריף. בנוסף לא שמר את ייאושו לעצמו או לסביבתו האינטימית הראויה אלא הוציא אותה מול אדם (ועולם) המבקש עזרה לאותו נושא בדיוק. לא רואה כאן דבר מלבד חוסר אחריות.

אם התכוון לדבר אחר - יתקן ויבאר דבריו, למען נבין כולנו.

ולגבי גילי - חושב שזה כן משנה, שכן אם הייתי בן עשרים, היה זה לא ראוי להטיף לרווק שככה"נ עבר הרבה יותר ממני, לעומת 28 שמן הסתם הספקתי לחוות ג"כ מן הייאוש וכו. 

ו

לזו הייתה כוונתי בתגובה. חבל שאנשים בימים אלו של תשובה משתמשים בביטויים פוגעניים. אני בכל אופן לא אתייחס לתגובה ובטח שלא אשיב לו בשפה שבה השתמש. שנה טובה לכולם ובתפילה שכל אחד ימצא את זיווגו.

לא חייבים הרבה הצעות,

צריך לקוות ולהתפלל להצעה אחת שתהיה הנכונה..

אם אין לך בכלל - תיזום. 

ואם הבעיה היא שבאיזשהו מקום זה פוגע לך באגו,

אז קודם כל להבין שככה זה, זה לא העניין אם אתה יותר מוצלח או פחות מוצלח.

אולי יש אנשים שיותר קל בדימיון להדביק ביניהם על פי הכרות,

ויש אנשים שקשה לדעת מה הם באמת ומי יכול להתאים להם.

יכול להיות שאתה כזה ופשוט לא מודע לזה.

אולי תתן יותר פרטים... מה אתה מחפש וכו ומי יודע לאן יוליך הקול שלך... כמו שנאמר שלח לחמך על פני המים 

זה עלול להישמע מעט קשה, אבל אני חושב שהבעיה היא פנימית. כמו שאתה מעיד על עצמך שהנ"ל אלו הם מחשבותיך, כלומר שאתה מאמין שמה שצריך לאפשר לך לקבל הצעות זה המצב הכלכלי בבית (הדבר הראשון שהזכרת!) נימוסים (ואוסיף -חיצוניים) תפקיד בצבא ויכולת טובה בלימודים, ובקיצור - כל המעלות שציינת - הם מעלות חיצוניות בלבד. לא הזכרת שום סממן פנימי אמיתי של מעלה נפשית אמיתית שקנית במהלך חייך - מידה טובה, שאיפה גבוהה כלשהי (לימוד תורה, עשיית טוב בעולם בצורה שאתה רואה לנכון וכו). לכן אני ממליץ לך קודם ללמוד ואח"כ גם לעבוד על מידת הענווה שלך, ללמוד להביט פנימה אל עצמך וממילא אל אנשים סביבך.. מובטח אתה שפתאום תמצא בך ובהם מעלות שלא ראית כלל במבט ראשוני (וארוך..) שטחי. פתאום ייראו לך הרבה יותר מדהימים, ואז תבין מדוע הם גם 'שוחים' בהצעות. זו בסוף כל המהות של הנישואין - להביט פנימה אל האדם שאיתו אנו חיים ולהעמיק אל הטוב הפנימי שבו. כל עוד אתה מעוכב בזה, אתה בעצם לא מוכן לנישואים והצעות לא בהכרח יבואו. אז צלול פנימה אל עצמך ממש, ותראה בע"ה שהצעות יתחילו להגיע כמבול.

אשמח לסייע לך.

יעל 0502660215

ומאמנת ומלווה ליווי פלאפוני עד החתונה

ושיהיה בשעה טובה

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר