...יום יומיים חודש חודשיים
כבר היינו זוג יונים, מתחת אל ושמיים.
ערב אחד שאל הוא אם לגעת אני רוצה,
אמרתי שלא, לא באמת הייתי מוכנה,
אך עם הכיפה והציצית הארוכה,
דחק אותי לקיר ובאותה היממה.
ואמרתי לו די
ושאלתי את האלוהים למה זה כדאי.
התפללתי מכל הלב בכוונה תחילה
לישו, לבודהה, לאלוהים וביקשתי מחילה,
כלום לא עזר אז, רק חלל של ריק ועיניים כבויות,
כשדברי טיפשים בשקט קורים, מפסיקים לקוות.
ויום יןם אני רואה אותו שוב ושוב,
לומד תורה, קורא גמרא
והלב שלי צונח עד התחתונים וחזרה.
הזקן הארוך מסתיר את הפנים האדומות מחשיבות עצמית.
חצאית ארוכה מסתירה פגיעה,
שרוולים ארוכים מסתירים נשמה.
הוא חילל אותי ואת חג האלוהים ואת ימי החול
והייתי נפשי תוהו ובוהו
ורוח אלוהים משתיקה הכל
(ובחרת בחיים, גפן כנעני, שם.)
,