רק מבט אחד בעיניים עמוק זה מה שעושה לי עכשיו פרפרים בבטן. ולא, לא פרפרי אהבה כאלה. הלוואי.
אלו פרפרים חנוקים בתוך איזה גולם. מתים לצאת לאוויר העולם.
אוךךך.
שלא יצאו. חבל להם.
כמה סבל בשביל... כמה ימים.
בינתיים הם נלחמים שם בתוכו, שילחמו.
מה שעיניים יכולות לעשות לי, זה משהו.
אם כבר עיניים, אז שיהיו שלו. זה לא בסדר שהן היו העיניים הכי לא מתאימות לי בעולם. הכי לא.
היא התסכלה עליי במבט כזה נוקב. חודר.
כאילו מה כבר עשיתי? ובאמת שלא עשיתי. מי מאמין לי? אף אחד. כי אם היא מסתכלת ככה, אז רק היא צודקת. רק היא.
וכאילו שלא מספיק הבינו שאני חצי משומדת אז היא הייתה חייבת להוסיף "ומה את רוצה שאני אומר לך עכשיו?"
את באמת שואלת? חמודה. מה אני רוצה שתאמרי לי עכשיו? קומי ותלכי. כן. חיכיתי לזה.
ולא אמרת.
רק הפנית את המבטים של כולן אליי. תודה, באמת היה חסר לי קצת צומי.
רק פעם הבאה אם כבר צומי, אז שיהיה שווה את הפאדיחה, טוב?
תודה.
ואלול לא מצריך חיזוק רק אנשים שלא כמוך. פסדר?
ותשובה עושים כולם. אמורים לעשות...