יומיים.
התעוררתי מאוחר, אמרתי לרעות שתצא,
היה אמרה שהיא התעוררה עכשיו אז שאני יצא.
יצאתי.
לא היה לי כח ללכת לאולפנה.
הסתובבתי קצת בעיר ואז הלכתי לחכות לה ולאולפנה.
הגעתי, אנשים מוזרים.
לא היה ממש על זה לדבר.
כל השיעורים העברתי בחוץ,
אין לי מה לעשות בפנים.
נגמר,
היה את הפעילות הזאת,
גמרתי ב8,
הלכתי עם חברה לעיר.
חזרתי,
הלכתי לישון,
לא לפני שדברתי עם חצי מהעולם והתכתבתי עם החצי השני שלו,
ולא לפני שדברתי עם אמא,
סדרתי והסברתי,
לא רוצה להשאיר אותה באויר.
התעוררתי,
ניסיתי ללכת לאנשהו.
לא הלך אמרתי לכולם שאנלא באה לשומקום.
החיים שלי לא מעניינים.
החיים שלי משעממים.
רב היום הייתי על המחשב
. הסדרה ההיא מעפנה ולא מעניינת.
כל הרגליים שלי עקצוצים.
אין לי כח ללכת.
בא לי לעשות ולהיות פעילה.
אם הייתי אולי הייתי של עוצמה.
לאידעת.
נמאס לי לחשוב עליה.
למה מי היא בכלל?.
עוד מעט יוצאים כל המשפחה למנגל נראלי.
אין לי כח.
באלי לעשות משו חשוב.
אין לי כח לאולפנה מחר.
אולי נאחר הרבה.
אבל בקשה שיהיה הרבה מאוד.
תלוי כמה היא תזרום איתי וכמה כח יהיה.
יום.
למה כותבת לפורום?
למה כותבת לפורום הזה.
מפסיקה.