סליחה אם זה יישמע חריף, אבל לפעמים בסיטואציה כזאת אנחנו בטעות מציבים את עצמינו במרכז ואז נכנסים לשיקולים של פדיחה/לא נעים/לוודא עם הסביבה שאני בסדר/אולי אני מגזימה בחשיבות שאני מייחסת לזה.
זה לא נכון. היא לא הפקידה בידייך איזה סוד כמוס שעכשיו את צריכה לשמור- להפך.
ממש יש מצווה לא להתעלם ולא לעמוד מנגד, ועדיף שבסוף יתברר שהגזמתי מלגלות שלא ייחסתי מספיק חשיבות..
צאי מנקודת הנחה שהיא סיפרה לך כי זאת הדרך שלה לבקש עזרה, גם אם לא באמירה מדוייקת ממש.
ולכן-
·מספר הטלפון של ער"ן הוא 1201. לנסות להתייעץ איתם, ולהציע גם לה- בעדינות ובנעימות ובלי להלחיץ.
מכאן והלאה, שאר הדברים נאמרים מאינטואיציה ולא מידע מקצועי, אז אפשר לקחת את הדברים בערבון מוגבל-
·למצוא דרך להגיע אל המפקד שלה. למרות שהיא לא רוצה.
·יכול להיות שיהיה נכון לערב את ההורים שלה ברמה כזאת או אחרת (אפילו רק להעלות שאת חושבת שהיא לא הכי בטוב, כדי שהם ינסו לדבר איתה..)
·באותו הקשר- אם לא את ההורים, דמות מבוגרת אחרת שהיא בקשר איתה ותוכל לעזור.
·להיות איתה ובשבילה. גם אם לא מתאפשר ממש להיות שם מבחינה פיזית- לשדר לה שהיא לא לבד ושהיא אהובה וחשובה לך/לאנשים מסביב.
בשורות טובות והרבה הצלחה בעז"ה