רוחניות שמחוברת עלם המעשה איננה פחות רוחנית אלא להיפך.

שאיפות רוחניות אינן נחלת של הגברים בלבד.

מזדהה לגמרי. ממליץ לך לא להתפשר על עולם ערכים משותף.

עולם רוחני של בנות נבנה אחרת לגמרי... ולא תלוי בכלל בשנה שמוסד זה או אחר.

אם הבנתי את הראש, דווקא הבנות הרוחניות כמו שאתה מחפש, בהרבה  מקרים רוצות חתונה מוקדם ומייד לומדות בלי שנת מדרשה בדרך.

באולפנא שמתאימה לסגנון שלך מתוך 100 בוגרות בשכבה, כמה יהיו מי שאתה מחפש בכיוון וברוחניות? 

אם התשובה חד ספרתית, אולי ירדת לרזולוציה בלתי אפשרית במציאות.

לא רק כאן אלא בהרבה תגובות אחרות שלך. כותב את זה כתגובה לא רק לכאן אלא באופן כללי.

השאלה היא לא מה הוא רוצה אלא מה הוא צריך ומה הוא יכול לקבל. אם מה שהוא צריך, ובלעדי זה יחסר לו משהו מהותי - אז הוא לא יכול לוותר על זה.

כן יהיה נכון לבדוק אם הוא יכול לפתח יכולת הסתגלות, ובשביל זה באמת כדאי לבדוק עד כמה זה נצרך. אם הוא צריך מישהי נדירה, הוא צריך לעשות יותר מאמצים למצוא אותה (והוא צריך להיות מודע לזה שהוא יידרש למאמץ) ואולי הוא צריך לעבוד על היכולת להתפשר על משהו שלא בדיוק מה שהוא חיפש.

אבל סתם האמירה ש"אם אחת מעשר מהאוכלוסיה שאתה מחפש לא מתאימה לך, אתה לא מציאותי" לא עוזרת - היא בעצם אומרת לו "אין לך סיכוי, אתה שוגה באשליות", בלי שאת נותנת לו דרך לצאת מהאשליות האלה.

אני יודע שיש הרבה שאומרים ש"צריך לזעזע כדי שמישהו ירצה לפעול". אבל אני לא מסכים עם הגישה הזאת, כי בסופו של דבר הוא צריך לעבוד עם עצמו. אם את אומרת לו שהוא לא מודע לעצמו ומחפש משהו שלא קיים, את תהיי שם כדי להגיד לו "עכשיו אתה בסדר"? מי שלא מסוגל לעודד ולתת ציון "עובר", לא יכול לתת ציון "נכשל" (גם אם זה הציון כרגע). להגיד "אתה לא עושה נכון" אפשרי רק אם אותו אדם יוכל לומר "ועכשיו אתה עושה נכון". הדרך היחידה להעביר ביקורת בונה היא "אתה עושה א, וזאת בעיה בגלל ב. אם תעשה ג - ואתה מסוגל - פתרת את הבעיה. אתה חושב שזה אפשרי בשבילך?"

חשוב לי לומר את זה כי אנחנו כציבור הרווקים סובלים מהדבר הזה הרבה. יותר מדי אנשים חושבים שהם יודעים יותר טוב מאיתנו, ביחוד אלה שמתעסקים בייעוץ בתחום (אני רואה שגם את כזאת, ולכן עוד יותר חשוב לי לומר את זה), אבל הם מתמקדים בביקורת ולא בדרכים לשפר. ולנו אין אפילו בני זוג שיגידו לנו שאנחנו בסדר גמור וסתם אמרו עלינו, או שיתמכו בנו כשצריך. זאת בדידות מהותית, עמוקה, עם מערבולת שמושכת כלפי מטה (בדידות-בטחון עצמי נמון-ירידת ערך עצמית-בדידות מעמיקה יותר, והלאה) ודורשת מאמץ כדי שנאמין בעצמנו

אז בבקשה, תשקיעי בלעודד ולהדריך מה יכול לעזור, יותר מאשר בביקורת

בכל זאת חשוב לי להעיר, ואשמח שתקחי את מה שכתבתי בחשבון כאר את מרחיבה:

ברור שרצון הוא חשוב. אבל מה שאת שואלת אותו זה אם הרצון שלו ריאלי. לכן עניתי, שאמנם אם הרצון לא ריאלי אולי כדאי לפתח יכולת להתרצות במשהו שהוא כן ריאלי - אבל אם מדובר בצורך מהותי ולא ברצון, האמירה שזה לא ריאלי מחלישה ולא מחזקת

ולגבי פשרה - כל אדם מתפשר כשהוא מתחתן. עצם הכבילה לקשר מסוים היא פשרה שלא להמשיך לחפש קשר יותר טוב. והיא נעשית מתוך אהבה. ואין שום בעיה אם להתפשר מתוך שלמות פנימית. פשרה שלא באה מתוך שלמות פנימית (מה שאני קורא "ויתור", או אפילו "ויתור מתוך יאוש") היא כמובן בעייתית (מכיר אדם מוערך מאד שהצהיר "מעולם לא ויתרתי לאשתי". הוא שמע את דבריה וקיבל אותם, אבל לא ויתר על העמדה שלו). אבל בדיוק כדי שהפשרה תבוא מתוך שלמות פנימית צריך לעשות תהליך מסוים, שמברר מה דרוש לשלמות הפנימית שלו ומה טפל. 

ולדעתי האמירה "ירדת לרזולוציה בלתי אפשרית במציאות" היא אמירה של "נכשלת, אתה במקום שלא יועיל לך". כמו שמאמנים אוהבים לומר, "זה לא מקדם אותך". אוקיי, לא מקדם אותי, אבל זה מי שאני. את רוצה לעבוד עם מי שאני או עם מישהו אחר?

ומאותה סיבה, התשובות לא תמיד נמצאות אצלו. יכול להיות שהוא צריך שיפקחו את עיניו, ויכול להיות שהוא באמת במצוקה מהותית, ושגם את במצבו לא היית מצליחה לצאת מזה. 

נגיד אני רוצה רק גבר 1.80 מ', שחקן טניס מצטיין, עם עיניים כחולות ואשכנזי מרקע פולני. וכמובן עם קול גבוה שיודע לשיר (בכוונה לקחתי תכונות שטחיות וחיצוניות, כדי להדגים את העיקרון). כמה כאלה יש בישראל,שהם יהודים? אולי 1 . עכשיו אם אגיד שזה צורך נפשי שלי ואין מה לעשות, ולא אצליח לעשות עבודה לרצות גבר שקיים במציאות, יש אפשרות שפשוט אגביר מאד מאד את המאמצים. איעזר ביותר אנשים ופלטפורמות שונות עד שאמצא אותו. אם אתגבר מספיק את החיפוש, הוא יימצא אולי. כמובן המאמצים יהיו ארוכים, יקרים ומתישים. ועם יאוש כלשהוא באמצע הדרך. אפשרות שנייה היא שאחשוב , (בעזרת איש מקצוע אם צריך), איך אני יכולה להיות מאושרת בלי כל הקריטריונים האלו. אולי אלוף כדורסל זה גם בסדר, ומוצא רוסי וכו'. אבל על 1.80מ' לא אוותר בשום אופן, זה קיומי לי. זה נקרא להרחיב את מנהרת ההצעות שיעברו. זה לא להתפשר! זה לעשות תהליך שבו אבין את הצרכים הנפשיים שלי שעליהם עונה שחקן טניס ופולני. ואמצא עוד דרכים למלא את צרכיי בחיי הנישואין, בלי שהוא יהיה פולני או שחקן טניס. זו הרחבת הכלים שלי. זה לבוא לדייט מהדעת הנכונה. 

באפשרות הראשונה המנהרה שההצעות עוברות בה, היא בעובי מחט בקושי. כשמרחיבים את האפשרויות, כבר אפשר להעביר בה צינור. וצינור מהסוג שאני מחפשת, אפשר למצוא בחיפוש סביר. 

ומכאן, מי שבקריטריונים שלו/ה נוצרת מנהרה צרה ביותר, צריך/כה לחשוב איך הוא/היא מכפיל/ה ומשלש/ת את האנרגיות בחיפוש ההצעה המדוייקת לו/ה.  יש לו/ה אחריות לנקוט פעולה הרבה יותר מסיבית כדי למצוא את בת/בן הזוג שלו/ה. 

לגבי המילה ,שאני מתנגדת לה מאד, פשרה

כשאדם מתחתן הוא בוחר. הוא בוחר מה החסרון שאיתו הוא יוכל לחיות באושר. כי כל אדם יביא איתו חסרונות לחיי הנישואין. זה ממש לא פשרה. 

איזו אנרגיה עושה לך המילה "תתפשר! אתה רוצה להישאר רווק עד 120?" לעומת "תבחר מתוך בירור והקשבה לנפש שלך"

איינשטיין אמר שלעשות את אותו הדבר ולצפות לתוצאות שונות, זו איוולות. 

ומתוך ההבנה הזו, כשמשהו לא עובד, כשאתה לא מתקדם בכלל, תיפתח לאפשרות שיש דרכים שעד היום לא היכרת. חשוב למצוא פעולות חדשות שיניבו תוצאות חדשות. 

וכן, אתה המומחה לעצמך. התשובות נמצאות בנפש שלך. אפשר לעזור לך לחשוף אותן בתהליך אימון או באופן אחר. 

וגם ההחלטה להתייעץ כי אני לא יודעת מה התשובה שנמצאת שם, היא תשובה בפני עצמה. העבודה היא מתוך הרצון תמיד, זה קצת ההבדל בין מאמנת ליועצת. אך זה לא נושא השרשור.  אני אעבוד עם מתאמנת רק אם  רוצה לבוא לעבוד. אני לא אאמן מי שלא בחרה לבוא אליי. ואמשיך תהליך רק עם מי שמעוניינת  להתאמץ ולצאת הרבה מאיזור הנוחות שלה כדי להגיע לחתונה מאושרת. 

הרחבה של מנהרת ההצעות מגודל של מחט לגודל של צינור, היא בהחלט תהליך שדורש הרבה עוז וגבורה ויציאה מאיזור הנוחות. והא הדבר הראשון שעושים באימון . להישאר ברמת דרישות שאולי היא לא ריאלית  (שים לב שהפותח לא ענה פה איפה הוא עומד. יתכן שהוא במקום ממש טוב), זה נסיון להעביר צינור רחב בחור של המחט... מתוך המקום הזה עניתי לפותח. הוא יכול עכשיו להבין מה התשובה לשאלה ששאל בפתיחה. יתכן שהמנהרה שלו מדוייקת וטובה. אם לא, הוא יכול לבחור , האם להתאמץ על הצעות שיעברו בפתח הצר, או לעשות עבודה שתיפתח לו את הפתח והוא ייפגש בשמחה עם בנות שעד היום הוא לא חשב שיכולות להתאים לו. שתי האפשרויות דורשות השקעה ומאמץ, מסוג שונה. 

כן, זה יוצר חתונות. וזה מה ששנינו הכי בעולם רוצים. 

כתבתי תשובה מפורטת, ומחקתי כי זה בדיוק מה שאת כותבת כטענה כלפי.

השלב הראשון הוא להבין מה הרצון. בדרך כלל הרצון יהיה ריאלי או מבוסס לפחות באופן חלקי על חוויות עבר. אם זיהינו מה הרצון - שעל זה את מדברת - אנחנו יכולים לבדוק כמה הוא ריאלי.

אבל אני בכלל לא ממדבר על זה. מה שאני אומר, זה שיש בחור - או בחורה - שצריכים מישהי עם תכונה מסוימת. באמת צריכים. בלי זה חיי הנישואין שלהם יהיו חסרים היבט משמעותי. לפעמים מדובר בתכונה נפוצה, כיף להם. לפעמים לא. ואם לא, אז באמת יש להם בעיה.

הם יכולים לבחור לוותר על המאפיין הזה - בחירה שעשיתי יותר מפעם אחת. הם יכולים להתעקש על המאפיין הזה - ובלתי הוגן מצידנו לשלול מהם את הרשות לעשות כך.

הוויתור הזה הוא פשרה. הוא אמירה של עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ. אבל הוא כרוך בהפנמה שאכן בציפור אחת זכיתי.

רוב אלה שאומרים "תתפשר" בעצם אומרים לוותר על שתיים על העץ בלי להציע ציפור אחת ביד. הם אולי מציעים חצי כנף מרוטה. וברור שהתשובה היא לא. ורק לי ייש את הזכות להחליט מה בעיני הוא ציפור ביד ומה לא.

את נותנת קריטריון מאד קשוח - אם זה פחות מאחת מעשר מהאוכלוסיה המתאימה, אתה בבעיה. את מגדירה בשבילו על מה הוא צריך, כן, להתפשר. את עושה בדיוק את מה שאת מציגה כדבר בעייתי. זה שתזעקי מרה שפשרה זה פושר, אבל את דורשת ממנו לוותר על החלומות שלו, זה בדיוק הבעיה. אנחנו לא חיים סמנטיקה ולא חישובים סטטיסטיים. אנחנו חיים אינסטינקטים ואינטואיציות.

פעם הייתי רעב, אכלתי לחמניה. עדיין הייתי רעב, אכלתי עוד לחמניה. חבר ראה אותי, ושאל: "אתה חוזר על אותה פעולה ומצפה לתוצאות שונות"? כן, יש דברים שצריכים מזל או זמן או שניהם. אף אחד לא חושב שאם הוא פגש מישהי אחת בבית קפה וזה לא הלך, אסור לו יותר להפגש בבתי קפה. שימשיך לנסות, אלא אם הוא מזהה שיש דגם (pattern) מסוים שחוזר על עצמו, שקשור לבתי קפה.

ולפעמים המחשבה שהתשובה נמצאת אצלי היא חיפוש "מתחת לפנס". לפעמים צריך ענווה ולהבין שהתשובה לא נמצאת אצלי, ושצריך להתייעץ עם אנשים שיזהו אצלי דברים שאני לא מודע אליהם ואולי גם לא יכול להיות מודע אליהם. את יכולה לטעון שזה עדיין חיפוש של התשובה אצלי, אבל זאת כבר סמנטיקה. 

לפני חודשיים החלטתי לטפל בתופעה מסוימת שחזרה על עצמה בתגובות של בנות אלי. הלכתי לשני אנשים שסמכי על העצות שלהם. קיבלתי שתי תשובות סותרות. הייתי צריך לעשות עבודה מאד קשה כדי למצוא שילוב של שתי התשובות, וזה הוביל אותי למפתח. דיברתי עם חבר עם המסקנה של אותו מפתח, והוא הזמין אותי לארוחת ערב, ורק אחרי שיחה של שעתיים וחצי שלי איתו ועם אשתו, הצלחנו להגיע מהמפתח הזה לפתרון האמיתי. ברור שהתשובה היתה אצלי, אבל לי לא היתה שום דרך לזהות, וכך גם לא לאף אחד מהמקורות שעבדתי איתו בפני עצמו. רק שילוב של שבועיים עבודה עם אנשים שונים (גברים ונשים) והתפיסות שלהם, וההזמדנות שהיתה לי לשמוע פעמיים את אותה תגובה מבנות שונות, הביאה אותי לתוצאות (שאני מקווה שיועילו לי. בטוח שהחכימו אותי)

התהליך שעשית מקסים ומקדם. זיהית דפוס. הבנת שאין לך כלים ללמוד ממנו. נעזרת. עשית חושבים מתוך העצות שקיבלת. דייקת שאתה עדיין לא קיבלת תשובה. הלכת לגורם שלישי. השקעתם זמן ומחשבה ומצאת תשובה. בעזרת אנשים. מדהים! מקסים! ומעורר השראה. יש דברים שלבד אנחנו לא מוצאים תשובה. שאנחנו עוורים לעצמינו. "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". 

לגבי השאר, עייפתי מהדיון. אני חושבת שגם אתה וגם אני חידדנו ופירטנו. ובניסוחים שונים, על הרוב הסכמנו אפילו. 

לא מתאימה לך אישית הגישה שלי? תמשיך במה שטוב לך. במה שעובד - תמיד נכון להמשיך. 

כשמשהו נתקע, זה הזמן לחשוב מחדש איך להתקדם. 

אם יש לך שאלה ספיציפית, אשמח לענות. 

הוויכוחים העיקריים הם בעיקר בסמנטיקה, שאולי היא חשובה, אבל הצגנו את שני הצדדים שלה, והקוראים יבחרו איזה ניסוח מתאים להם יותר.

ובכל זאת - אעריך זאת (כמובן לא תהיה לי דרך לדעת) אם אחרי שאת כותבת תגובה, תעברי עליה ותבדקי עד כמה היא ביקורתית, עד כמה הא מכאיבה, עד כמה היא יכולה לייאש. ואז תבדקי אם יש דרך לכתוב את אותו מסר בצורה שלא תכאיב ושלא תייאש.

זה היה הטריגר שגרם לי להגיב לדברייך. אנשים פה כותבים לא רק בשביל ייעוץ אלא הרבה בשביל תמיכה - או לכל הפחות, הם זקוקים לתמיכה - וחשוב שתהיה להם התחושה שיש להם גב גם אצל אנשי מקצוע בתחום הייעוץ. עצות עם אמפתיה תמיד מועילות יותר.

ותודה על המחמאות .

וממה שכתבת, אני מקבלת שאני  כותבת לפעמים חד . קיבלתי גם באישי הערה בעניין. 

לוקחת לתשומת ליבי. ובסוף כמו שכתבת, שנינו על הרוב מסכימים. 

חלילה לא באתי לייאש. אני בעניין שיהיו עוד חתונות. וכמה שיותר. 

הזדמנות לבקש סליחה כשמישהו קיבל את דבריי כמתקפה. 

אדם שסובל מבדידות ומגיע לאיש מקצוע שיעזור לו לצאת משם, צריך לפני הכל את הידיעה שעכשיו הוא לא בודד.

ואם אותו איש מקצוע גוער בו יותר מאשר מכיל אותו, הוא בודד יותר ממה שהיה.

אם הוא מקבל המון אהבה ותמיכה, הוא יכול לסבול גם גערה, כי זה מגיע ביחד עם התמיכה. אבל גערה בלי תמיכה יכולה לגרום לאדם לקרוס, אם אין לו תמיכה חיצונית

יש הרבה שדכנים, יועצים, מאמנים ומלווים למיניהם שהאמפתיה שלהם מוגבלת מאד. יותר מדי כאלה.

זכורים לי לטובה כאלה ששמו על השולחן את ההנחה ש"אתה בסדר ועכשיו בוא נראה איך נקדם אותך כדי שמישהי תזכה בך כמה שיותר מהר", וזכורים לי אחרים שהעבירו עלי כמויות של ביקורת ואמרו לי שאני צריך להבין שזה מאהבה. כנראה יש לי יכולת הבנה מוגבלת.

נזכר בחיוך בשדכנית שהציעה אותי לבחורה וכשהיא סירבה היא אמרה לה "אם אותו את לא רוצה, יותר טוב ממנו אני לא יכולה למצוא לך". וזה עזר.

אז יפה שיש לך מודעות לחשיבות של התמיכה. מאד מעריך את זה.

עם מישהו בוגר שמכיר אותך (יכול להיות שכדאי נשוי כי תהיה לא הסתכלות אחרת) ואז תבחן כל הצעה בהתאם לכך.

יכול להיות שתרשום פה משהו שיגידו לך שזה בררני אבל אצלך זה נתפס שונה או יושב על משהו אישי שלך

פורום נותן חוות דעת מעניינת אבל לענד זה לא מספיק.

לפני שאתה ממהר להחליט, עצור!

מומלץ בחום לראות את הסדרה של הרב ברלינר לחיי נישואים טובה ועוד עצות מעשיות למציאת בן זוג, חיים של זוגיות ומודעות עצמית ופיתוח אישיות בערוץ מכון נתיבות

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות