רוחניות שמחוברת עלם המעשה איננה פחות רוחנית אלא להיפך.

שאיפות רוחניות אינן נחלת של הגברים בלבד.

מזדהה לגמרי. ממליץ לך לא להתפשר על עולם ערכים משותף.

עולם רוחני של בנות נבנה אחרת לגמרי... ולא תלוי בכלל בשנה שמוסד זה או אחר.

אם הבנתי את הראש, דווקא הבנות הרוחניות כמו שאתה מחפש, בהרבה  מקרים רוצות חתונה מוקדם ומייד לומדות בלי שנת מדרשה בדרך.

באולפנא שמתאימה לסגנון שלך מתוך 100 בוגרות בשכבה, כמה יהיו מי שאתה מחפש בכיוון וברוחניות? 

אם התשובה חד ספרתית, אולי ירדת לרזולוציה בלתי אפשרית במציאות.

לא רק כאן אלא בהרבה תגובות אחרות שלך. כותב את זה כתגובה לא רק לכאן אלא באופן כללי.

השאלה היא לא מה הוא רוצה אלא מה הוא צריך ומה הוא יכול לקבל. אם מה שהוא צריך, ובלעדי זה יחסר לו משהו מהותי - אז הוא לא יכול לוותר על זה.

כן יהיה נכון לבדוק אם הוא יכול לפתח יכולת הסתגלות, ובשביל זה באמת כדאי לבדוק עד כמה זה נצרך. אם הוא צריך מישהי נדירה, הוא צריך לעשות יותר מאמצים למצוא אותה (והוא צריך להיות מודע לזה שהוא יידרש למאמץ) ואולי הוא צריך לעבוד על היכולת להתפשר על משהו שלא בדיוק מה שהוא חיפש.

אבל סתם האמירה ש"אם אחת מעשר מהאוכלוסיה שאתה מחפש לא מתאימה לך, אתה לא מציאותי" לא עוזרת - היא בעצם אומרת לו "אין לך סיכוי, אתה שוגה באשליות", בלי שאת נותנת לו דרך לצאת מהאשליות האלה.

אני יודע שיש הרבה שאומרים ש"צריך לזעזע כדי שמישהו ירצה לפעול". אבל אני לא מסכים עם הגישה הזאת, כי בסופו של דבר הוא צריך לעבוד עם עצמו. אם את אומרת לו שהוא לא מודע לעצמו ומחפש משהו שלא קיים, את תהיי שם כדי להגיד לו "עכשיו אתה בסדר"? מי שלא מסוגל לעודד ולתת ציון "עובר", לא יכול לתת ציון "נכשל" (גם אם זה הציון כרגע). להגיד "אתה לא עושה נכון" אפשרי רק אם אותו אדם יוכל לומר "ועכשיו אתה עושה נכון". הדרך היחידה להעביר ביקורת בונה היא "אתה עושה א, וזאת בעיה בגלל ב. אם תעשה ג - ואתה מסוגל - פתרת את הבעיה. אתה חושב שזה אפשרי בשבילך?"

חשוב לי לומר את זה כי אנחנו כציבור הרווקים סובלים מהדבר הזה הרבה. יותר מדי אנשים חושבים שהם יודעים יותר טוב מאיתנו, ביחוד אלה שמתעסקים בייעוץ בתחום (אני רואה שגם את כזאת, ולכן עוד יותר חשוב לי לומר את זה), אבל הם מתמקדים בביקורת ולא בדרכים לשפר. ולנו אין אפילו בני זוג שיגידו לנו שאנחנו בסדר גמור וסתם אמרו עלינו, או שיתמכו בנו כשצריך. זאת בדידות מהותית, עמוקה, עם מערבולת שמושכת כלפי מטה (בדידות-בטחון עצמי נמון-ירידת ערך עצמית-בדידות מעמיקה יותר, והלאה) ודורשת מאמץ כדי שנאמין בעצמנו

אז בבקשה, תשקיעי בלעודד ולהדריך מה יכול לעזור, יותר מאשר בביקורת

בכל זאת חשוב לי להעיר, ואשמח שתקחי את מה שכתבתי בחשבון כאר את מרחיבה:

ברור שרצון הוא חשוב. אבל מה שאת שואלת אותו זה אם הרצון שלו ריאלי. לכן עניתי, שאמנם אם הרצון לא ריאלי אולי כדאי לפתח יכולת להתרצות במשהו שהוא כן ריאלי - אבל אם מדובר בצורך מהותי ולא ברצון, האמירה שזה לא ריאלי מחלישה ולא מחזקת

ולגבי פשרה - כל אדם מתפשר כשהוא מתחתן. עצם הכבילה לקשר מסוים היא פשרה שלא להמשיך לחפש קשר יותר טוב. והיא נעשית מתוך אהבה. ואין שום בעיה אם להתפשר מתוך שלמות פנימית. פשרה שלא באה מתוך שלמות פנימית (מה שאני קורא "ויתור", או אפילו "ויתור מתוך יאוש") היא כמובן בעייתית (מכיר אדם מוערך מאד שהצהיר "מעולם לא ויתרתי לאשתי". הוא שמע את דבריה וקיבל אותם, אבל לא ויתר על העמדה שלו). אבל בדיוק כדי שהפשרה תבוא מתוך שלמות פנימית צריך לעשות תהליך מסוים, שמברר מה דרוש לשלמות הפנימית שלו ומה טפל. 

ולדעתי האמירה "ירדת לרזולוציה בלתי אפשרית במציאות" היא אמירה של "נכשלת, אתה במקום שלא יועיל לך". כמו שמאמנים אוהבים לומר, "זה לא מקדם אותך". אוקיי, לא מקדם אותי, אבל זה מי שאני. את רוצה לעבוד עם מי שאני או עם מישהו אחר?

ומאותה סיבה, התשובות לא תמיד נמצאות אצלו. יכול להיות שהוא צריך שיפקחו את עיניו, ויכול להיות שהוא באמת במצוקה מהותית, ושגם את במצבו לא היית מצליחה לצאת מזה. 

נגיד אני רוצה רק גבר 1.80 מ', שחקן טניס מצטיין, עם עיניים כחולות ואשכנזי מרקע פולני. וכמובן עם קול גבוה שיודע לשיר (בכוונה לקחתי תכונות שטחיות וחיצוניות, כדי להדגים את העיקרון). כמה כאלה יש בישראל,שהם יהודים? אולי 1 . עכשיו אם אגיד שזה צורך נפשי שלי ואין מה לעשות, ולא אצליח לעשות עבודה לרצות גבר שקיים במציאות, יש אפשרות שפשוט אגביר מאד מאד את המאמצים. איעזר ביותר אנשים ופלטפורמות שונות עד שאמצא אותו. אם אתגבר מספיק את החיפוש, הוא יימצא אולי. כמובן המאמצים יהיו ארוכים, יקרים ומתישים. ועם יאוש כלשהוא באמצע הדרך. אפשרות שנייה היא שאחשוב , (בעזרת איש מקצוע אם צריך), איך אני יכולה להיות מאושרת בלי כל הקריטריונים האלו. אולי אלוף כדורסל זה גם בסדר, ומוצא רוסי וכו'. אבל על 1.80מ' לא אוותר בשום אופן, זה קיומי לי. זה נקרא להרחיב את מנהרת ההצעות שיעברו. זה לא להתפשר! זה לעשות תהליך שבו אבין את הצרכים הנפשיים שלי שעליהם עונה שחקן טניס ופולני. ואמצא עוד דרכים למלא את צרכיי בחיי הנישואין, בלי שהוא יהיה פולני או שחקן טניס. זו הרחבת הכלים שלי. זה לבוא לדייט מהדעת הנכונה. 

באפשרות הראשונה המנהרה שההצעות עוברות בה, היא בעובי מחט בקושי. כשמרחיבים את האפשרויות, כבר אפשר להעביר בה צינור. וצינור מהסוג שאני מחפשת, אפשר למצוא בחיפוש סביר. 

ומכאן, מי שבקריטריונים שלו/ה נוצרת מנהרה צרה ביותר, צריך/כה לחשוב איך הוא/היא מכפיל/ה ומשלש/ת את האנרגיות בחיפוש ההצעה המדוייקת לו/ה.  יש לו/ה אחריות לנקוט פעולה הרבה יותר מסיבית כדי למצוא את בת/בן הזוג שלו/ה. 

לגבי המילה ,שאני מתנגדת לה מאד, פשרה

כשאדם מתחתן הוא בוחר. הוא בוחר מה החסרון שאיתו הוא יוכל לחיות באושר. כי כל אדם יביא איתו חסרונות לחיי הנישואין. זה ממש לא פשרה. 

איזו אנרגיה עושה לך המילה "תתפשר! אתה רוצה להישאר רווק עד 120?" לעומת "תבחר מתוך בירור והקשבה לנפש שלך"

איינשטיין אמר שלעשות את אותו הדבר ולצפות לתוצאות שונות, זו איוולות. 

ומתוך ההבנה הזו, כשמשהו לא עובד, כשאתה לא מתקדם בכלל, תיפתח לאפשרות שיש דרכים שעד היום לא היכרת. חשוב למצוא פעולות חדשות שיניבו תוצאות חדשות. 

וכן, אתה המומחה לעצמך. התשובות נמצאות בנפש שלך. אפשר לעזור לך לחשוף אותן בתהליך אימון או באופן אחר. 

וגם ההחלטה להתייעץ כי אני לא יודעת מה התשובה שנמצאת שם, היא תשובה בפני עצמה. העבודה היא מתוך הרצון תמיד, זה קצת ההבדל בין מאמנת ליועצת. אך זה לא נושא השרשור.  אני אעבוד עם מתאמנת רק אם  רוצה לבוא לעבוד. אני לא אאמן מי שלא בחרה לבוא אליי. ואמשיך תהליך רק עם מי שמעוניינת  להתאמץ ולצאת הרבה מאיזור הנוחות שלה כדי להגיע לחתונה מאושרת. 

הרחבה של מנהרת ההצעות מגודל של מחט לגודל של צינור, היא בהחלט תהליך שדורש הרבה עוז וגבורה ויציאה מאיזור הנוחות. והא הדבר הראשון שעושים באימון . להישאר ברמת דרישות שאולי היא לא ריאלית  (שים לב שהפותח לא ענה פה איפה הוא עומד. יתכן שהוא במקום ממש טוב), זה נסיון להעביר צינור רחב בחור של המחט... מתוך המקום הזה עניתי לפותח. הוא יכול עכשיו להבין מה התשובה לשאלה ששאל בפתיחה. יתכן שהמנהרה שלו מדוייקת וטובה. אם לא, הוא יכול לבחור , האם להתאמץ על הצעות שיעברו בפתח הצר, או לעשות עבודה שתיפתח לו את הפתח והוא ייפגש בשמחה עם בנות שעד היום הוא לא חשב שיכולות להתאים לו. שתי האפשרויות דורשות השקעה ומאמץ, מסוג שונה. 

כן, זה יוצר חתונות. וזה מה ששנינו הכי בעולם רוצים. 

כתבתי תשובה מפורטת, ומחקתי כי זה בדיוק מה שאת כותבת כטענה כלפי.

השלב הראשון הוא להבין מה הרצון. בדרך כלל הרצון יהיה ריאלי או מבוסס לפחות באופן חלקי על חוויות עבר. אם זיהינו מה הרצון - שעל זה את מדברת - אנחנו יכולים לבדוק כמה הוא ריאלי.

אבל אני בכלל לא ממדבר על זה. מה שאני אומר, זה שיש בחור - או בחורה - שצריכים מישהי עם תכונה מסוימת. באמת צריכים. בלי זה חיי הנישואין שלהם יהיו חסרים היבט משמעותי. לפעמים מדובר בתכונה נפוצה, כיף להם. לפעמים לא. ואם לא, אז באמת יש להם בעיה.

הם יכולים לבחור לוותר על המאפיין הזה - בחירה שעשיתי יותר מפעם אחת. הם יכולים להתעקש על המאפיין הזה - ובלתי הוגן מצידנו לשלול מהם את הרשות לעשות כך.

הוויתור הזה הוא פשרה. הוא אמירה של עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ. אבל הוא כרוך בהפנמה שאכן בציפור אחת זכיתי.

רוב אלה שאומרים "תתפשר" בעצם אומרים לוותר על שתיים על העץ בלי להציע ציפור אחת ביד. הם אולי מציעים חצי כנף מרוטה. וברור שהתשובה היא לא. ורק לי ייש את הזכות להחליט מה בעיני הוא ציפור ביד ומה לא.

את נותנת קריטריון מאד קשוח - אם זה פחות מאחת מעשר מהאוכלוסיה המתאימה, אתה בבעיה. את מגדירה בשבילו על מה הוא צריך, כן, להתפשר. את עושה בדיוק את מה שאת מציגה כדבר בעייתי. זה שתזעקי מרה שפשרה זה פושר, אבל את דורשת ממנו לוותר על החלומות שלו, זה בדיוק הבעיה. אנחנו לא חיים סמנטיקה ולא חישובים סטטיסטיים. אנחנו חיים אינסטינקטים ואינטואיציות.

פעם הייתי רעב, אכלתי לחמניה. עדיין הייתי רעב, אכלתי עוד לחמניה. חבר ראה אותי, ושאל: "אתה חוזר על אותה פעולה ומצפה לתוצאות שונות"? כן, יש דברים שצריכים מזל או זמן או שניהם. אף אחד לא חושב שאם הוא פגש מישהי אחת בבית קפה וזה לא הלך, אסור לו יותר להפגש בבתי קפה. שימשיך לנסות, אלא אם הוא מזהה שיש דגם (pattern) מסוים שחוזר על עצמו, שקשור לבתי קפה.

ולפעמים המחשבה שהתשובה נמצאת אצלי היא חיפוש "מתחת לפנס". לפעמים צריך ענווה ולהבין שהתשובה לא נמצאת אצלי, ושצריך להתייעץ עם אנשים שיזהו אצלי דברים שאני לא מודע אליהם ואולי גם לא יכול להיות מודע אליהם. את יכולה לטעון שזה עדיין חיפוש של התשובה אצלי, אבל זאת כבר סמנטיקה. 

לפני חודשיים החלטתי לטפל בתופעה מסוימת שחזרה על עצמה בתגובות של בנות אלי. הלכתי לשני אנשים שסמכי על העצות שלהם. קיבלתי שתי תשובות סותרות. הייתי צריך לעשות עבודה מאד קשה כדי למצוא שילוב של שתי התשובות, וזה הוביל אותי למפתח. דיברתי עם חבר עם המסקנה של אותו מפתח, והוא הזמין אותי לארוחת ערב, ורק אחרי שיחה של שעתיים וחצי שלי איתו ועם אשתו, הצלחנו להגיע מהמפתח הזה לפתרון האמיתי. ברור שהתשובה היתה אצלי, אבל לי לא היתה שום דרך לזהות, וכך גם לא לאף אחד מהמקורות שעבדתי איתו בפני עצמו. רק שילוב של שבועיים עבודה עם אנשים שונים (גברים ונשים) והתפיסות שלהם, וההזמדנות שהיתה לי לשמוע פעמיים את אותה תגובה מבנות שונות, הביאה אותי לתוצאות (שאני מקווה שיועילו לי. בטוח שהחכימו אותי)

התהליך שעשית מקסים ומקדם. זיהית דפוס. הבנת שאין לך כלים ללמוד ממנו. נעזרת. עשית חושבים מתוך העצות שקיבלת. דייקת שאתה עדיין לא קיבלת תשובה. הלכת לגורם שלישי. השקעתם זמן ומחשבה ומצאת תשובה. בעזרת אנשים. מדהים! מקסים! ומעורר השראה. יש דברים שלבד אנחנו לא מוצאים תשובה. שאנחנו עוורים לעצמינו. "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". 

לגבי השאר, עייפתי מהדיון. אני חושבת שגם אתה וגם אני חידדנו ופירטנו. ובניסוחים שונים, על הרוב הסכמנו אפילו. 

לא מתאימה לך אישית הגישה שלי? תמשיך במה שטוב לך. במה שעובד - תמיד נכון להמשיך. 

כשמשהו נתקע, זה הזמן לחשוב מחדש איך להתקדם. 

אם יש לך שאלה ספיציפית, אשמח לענות. 

הוויכוחים העיקריים הם בעיקר בסמנטיקה, שאולי היא חשובה, אבל הצגנו את שני הצדדים שלה, והקוראים יבחרו איזה ניסוח מתאים להם יותר.

ובכל זאת - אעריך זאת (כמובן לא תהיה לי דרך לדעת) אם אחרי שאת כותבת תגובה, תעברי עליה ותבדקי עד כמה היא ביקורתית, עד כמה הא מכאיבה, עד כמה היא יכולה לייאש. ואז תבדקי אם יש דרך לכתוב את אותו מסר בצורה שלא תכאיב ושלא תייאש.

זה היה הטריגר שגרם לי להגיב לדברייך. אנשים פה כותבים לא רק בשביל ייעוץ אלא הרבה בשביל תמיכה - או לכל הפחות, הם זקוקים לתמיכה - וחשוב שתהיה להם התחושה שיש להם גב גם אצל אנשי מקצוע בתחום הייעוץ. עצות עם אמפתיה תמיד מועילות יותר.

ותודה על המחמאות .

וממה שכתבת, אני מקבלת שאני  כותבת לפעמים חד . קיבלתי גם באישי הערה בעניין. 

לוקחת לתשומת ליבי. ובסוף כמו שכתבת, שנינו על הרוב מסכימים. 

חלילה לא באתי לייאש. אני בעניין שיהיו עוד חתונות. וכמה שיותר. 

הזדמנות לבקש סליחה כשמישהו קיבל את דבריי כמתקפה. 

אדם שסובל מבדידות ומגיע לאיש מקצוע שיעזור לו לצאת משם, צריך לפני הכל את הידיעה שעכשיו הוא לא בודד.

ואם אותו איש מקצוע גוער בו יותר מאשר מכיל אותו, הוא בודד יותר ממה שהיה.

אם הוא מקבל המון אהבה ותמיכה, הוא יכול לסבול גם גערה, כי זה מגיע ביחד עם התמיכה. אבל גערה בלי תמיכה יכולה לגרום לאדם לקרוס, אם אין לו תמיכה חיצונית

יש הרבה שדכנים, יועצים, מאמנים ומלווים למיניהם שהאמפתיה שלהם מוגבלת מאד. יותר מדי כאלה.

זכורים לי לטובה כאלה ששמו על השולחן את ההנחה ש"אתה בסדר ועכשיו בוא נראה איך נקדם אותך כדי שמישהי תזכה בך כמה שיותר מהר", וזכורים לי אחרים שהעבירו עלי כמויות של ביקורת ואמרו לי שאני צריך להבין שזה מאהבה. כנראה יש לי יכולת הבנה מוגבלת.

נזכר בחיוך בשדכנית שהציעה אותי לבחורה וכשהיא סירבה היא אמרה לה "אם אותו את לא רוצה, יותר טוב ממנו אני לא יכולה למצוא לך". וזה עזר.

אז יפה שיש לך מודעות לחשיבות של התמיכה. מאד מעריך את זה.

עם מישהו בוגר שמכיר אותך (יכול להיות שכדאי נשוי כי תהיה לא הסתכלות אחרת) ואז תבחן כל הצעה בהתאם לכך.

יכול להיות שתרשום פה משהו שיגידו לך שזה בררני אבל אצלך זה נתפס שונה או יושב על משהו אישי שלך

פורום נותן חוות דעת מעניינת אבל לענד זה לא מספיק.

לפני שאתה ממהר להחליט, עצור!

מומלץ בחום לראות את הסדרה של הרב ברלינר לחיי נישואים טובה ועוד עצות מעשיות למציאת בן זוג, חיים של זוגיות ומודעות עצמית ופיתוח אישיות בערוץ מכון נתיבות

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון… 

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

למשל, אם אתה לוחם ומתאמן הרבה וגם ממש אכפת לך מהחברים לצוות, וקופץ מתחת לאלונקה. זה חלק ממך…

זה דברים שאתה פרקטית עושה.

ומסכימה שהטייטל לא חשוב (גבעתי או סיירת מטכל? זה בעיקר טייטל)

להסתיר? נגד. לא חייב לספר הכל בדייט ראשון. אבל להתחתן בלי שהיא יודעת שיש לך דירה? אחרי שהתארס לא מספיק סמך עליה בשביל לספר?

או כשהם ממש היו כשהחתונה על הפרק וברור שזה רציני?

וכהערת שוליים אכתוב שגם מתגובה לטייטלים יש מה ללמוד על האדם… אין דבר שיותר מעורר בי בחילה מאנשים שמתלהבים על טייטלים…

אני למשל ידעתי שבעלי הייטקיסט אבל רק אחרי שהתארסנו גיליתי במקרה כמה בדיוק הוא מרוויח. ורק שבוע שעבר גיליתי כמה יש לו בחסכונות...

אבל זה ממש תלוי אם זה בהסתרה או פשוט כי זה לא חשוב.

לא היה לי משנה הכסף, אס לא טרחתי לשאול, אבל אם הייתי שואלת הוא היה עונה בלי בעיה וזה מה שחשוב. זה בהחלט עוזר לביטחון של הקשר לדעת שהכסף הוא בכלל לא חלק מהשיקולים - הרי התארסתי איתו בלי לדעת מה המשכורת, אבל להסתיר בכוונה תחילה זה בעייתי

נפלאות תחילת השנה הלועזית ומשהו קשור.

לק"י

פעם הוא היה באמת פעיל...

(למרות שנראה לי שעכשיו שוב יש בו יותר פעילות).

פעם הייתה פה סוג של קהילה נקרא לזה.

היו דיונים מחכימים על כל המסביב, כולל דיונים תורניים מחשבתיים עמוקים, צחוקים בכמויות, גם מריבות..

היה אחרת לגמרי. אני חושב שגם לא מעט דייטים יצאו מכאן.

קורעים את הים שידוכים קבוצה 21

בונים באהבה 19-29 ❤️ 5

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜