רוחניות שמחוברת עלם המעשה איננה פחות רוחנית אלא להיפך.

שאיפות רוחניות אינן נחלת של הגברים בלבד.

מזדהה לגמרי. ממליץ לך לא להתפשר על עולם ערכים משותף.

עולם רוחני של בנות נבנה אחרת לגמרי... ולא תלוי בכלל בשנה שמוסד זה או אחר.

אם הבנתי את הראש, דווקא הבנות הרוחניות כמו שאתה מחפש, בהרבה  מקרים רוצות חתונה מוקדם ומייד לומדות בלי שנת מדרשה בדרך.

באולפנא שמתאימה לסגנון שלך מתוך 100 בוגרות בשכבה, כמה יהיו מי שאתה מחפש בכיוון וברוחניות? 

אם התשובה חד ספרתית, אולי ירדת לרזולוציה בלתי אפשרית במציאות.

לא רק כאן אלא בהרבה תגובות אחרות שלך. כותב את זה כתגובה לא רק לכאן אלא באופן כללי.

השאלה היא לא מה הוא רוצה אלא מה הוא צריך ומה הוא יכול לקבל. אם מה שהוא צריך, ובלעדי זה יחסר לו משהו מהותי - אז הוא לא יכול לוותר על זה.

כן יהיה נכון לבדוק אם הוא יכול לפתח יכולת הסתגלות, ובשביל זה באמת כדאי לבדוק עד כמה זה נצרך. אם הוא צריך מישהי נדירה, הוא צריך לעשות יותר מאמצים למצוא אותה (והוא צריך להיות מודע לזה שהוא יידרש למאמץ) ואולי הוא צריך לעבוד על היכולת להתפשר על משהו שלא בדיוק מה שהוא חיפש.

אבל סתם האמירה ש"אם אחת מעשר מהאוכלוסיה שאתה מחפש לא מתאימה לך, אתה לא מציאותי" לא עוזרת - היא בעצם אומרת לו "אין לך סיכוי, אתה שוגה באשליות", בלי שאת נותנת לו דרך לצאת מהאשליות האלה.

אני יודע שיש הרבה שאומרים ש"צריך לזעזע כדי שמישהו ירצה לפעול". אבל אני לא מסכים עם הגישה הזאת, כי בסופו של דבר הוא צריך לעבוד עם עצמו. אם את אומרת לו שהוא לא מודע לעצמו ומחפש משהו שלא קיים, את תהיי שם כדי להגיד לו "עכשיו אתה בסדר"? מי שלא מסוגל לעודד ולתת ציון "עובר", לא יכול לתת ציון "נכשל" (גם אם זה הציון כרגע). להגיד "אתה לא עושה נכון" אפשרי רק אם אותו אדם יוכל לומר "ועכשיו אתה עושה נכון". הדרך היחידה להעביר ביקורת בונה היא "אתה עושה א, וזאת בעיה בגלל ב. אם תעשה ג - ואתה מסוגל - פתרת את הבעיה. אתה חושב שזה אפשרי בשבילך?"

חשוב לי לומר את זה כי אנחנו כציבור הרווקים סובלים מהדבר הזה הרבה. יותר מדי אנשים חושבים שהם יודעים יותר טוב מאיתנו, ביחוד אלה שמתעסקים בייעוץ בתחום (אני רואה שגם את כזאת, ולכן עוד יותר חשוב לי לומר את זה), אבל הם מתמקדים בביקורת ולא בדרכים לשפר. ולנו אין אפילו בני זוג שיגידו לנו שאנחנו בסדר גמור וסתם אמרו עלינו, או שיתמכו בנו כשצריך. זאת בדידות מהותית, עמוקה, עם מערבולת שמושכת כלפי מטה (בדידות-בטחון עצמי נמון-ירידת ערך עצמית-בדידות מעמיקה יותר, והלאה) ודורשת מאמץ כדי שנאמין בעצמנו

אז בבקשה, תשקיעי בלעודד ולהדריך מה יכול לעזור, יותר מאשר בביקורת

בכל זאת חשוב לי להעיר, ואשמח שתקחי את מה שכתבתי בחשבון כאר את מרחיבה:

ברור שרצון הוא חשוב. אבל מה שאת שואלת אותו זה אם הרצון שלו ריאלי. לכן עניתי, שאמנם אם הרצון לא ריאלי אולי כדאי לפתח יכולת להתרצות במשהו שהוא כן ריאלי - אבל אם מדובר בצורך מהותי ולא ברצון, האמירה שזה לא ריאלי מחלישה ולא מחזקת

ולגבי פשרה - כל אדם מתפשר כשהוא מתחתן. עצם הכבילה לקשר מסוים היא פשרה שלא להמשיך לחפש קשר יותר טוב. והיא נעשית מתוך אהבה. ואין שום בעיה אם להתפשר מתוך שלמות פנימית. פשרה שלא באה מתוך שלמות פנימית (מה שאני קורא "ויתור", או אפילו "ויתור מתוך יאוש") היא כמובן בעייתית (מכיר אדם מוערך מאד שהצהיר "מעולם לא ויתרתי לאשתי". הוא שמע את דבריה וקיבל אותם, אבל לא ויתר על העמדה שלו). אבל בדיוק כדי שהפשרה תבוא מתוך שלמות פנימית צריך לעשות תהליך מסוים, שמברר מה דרוש לשלמות הפנימית שלו ומה טפל. 

ולדעתי האמירה "ירדת לרזולוציה בלתי אפשרית במציאות" היא אמירה של "נכשלת, אתה במקום שלא יועיל לך". כמו שמאמנים אוהבים לומר, "זה לא מקדם אותך". אוקיי, לא מקדם אותי, אבל זה מי שאני. את רוצה לעבוד עם מי שאני או עם מישהו אחר?

ומאותה סיבה, התשובות לא תמיד נמצאות אצלו. יכול להיות שהוא צריך שיפקחו את עיניו, ויכול להיות שהוא באמת במצוקה מהותית, ושגם את במצבו לא היית מצליחה לצאת מזה. 

נגיד אני רוצה רק גבר 1.80 מ', שחקן טניס מצטיין, עם עיניים כחולות ואשכנזי מרקע פולני. וכמובן עם קול גבוה שיודע לשיר (בכוונה לקחתי תכונות שטחיות וחיצוניות, כדי להדגים את העיקרון). כמה כאלה יש בישראל,שהם יהודים? אולי 1 . עכשיו אם אגיד שזה צורך נפשי שלי ואין מה לעשות, ולא אצליח לעשות עבודה לרצות גבר שקיים במציאות, יש אפשרות שפשוט אגביר מאד מאד את המאמצים. איעזר ביותר אנשים ופלטפורמות שונות עד שאמצא אותו. אם אתגבר מספיק את החיפוש, הוא יימצא אולי. כמובן המאמצים יהיו ארוכים, יקרים ומתישים. ועם יאוש כלשהוא באמצע הדרך. אפשרות שנייה היא שאחשוב , (בעזרת איש מקצוע אם צריך), איך אני יכולה להיות מאושרת בלי כל הקריטריונים האלו. אולי אלוף כדורסל זה גם בסדר, ומוצא רוסי וכו'. אבל על 1.80מ' לא אוותר בשום אופן, זה קיומי לי. זה נקרא להרחיב את מנהרת ההצעות שיעברו. זה לא להתפשר! זה לעשות תהליך שבו אבין את הצרכים הנפשיים שלי שעליהם עונה שחקן טניס ופולני. ואמצא עוד דרכים למלא את צרכיי בחיי הנישואין, בלי שהוא יהיה פולני או שחקן טניס. זו הרחבת הכלים שלי. זה לבוא לדייט מהדעת הנכונה. 

באפשרות הראשונה המנהרה שההצעות עוברות בה, היא בעובי מחט בקושי. כשמרחיבים את האפשרויות, כבר אפשר להעביר בה צינור. וצינור מהסוג שאני מחפשת, אפשר למצוא בחיפוש סביר. 

ומכאן, מי שבקריטריונים שלו/ה נוצרת מנהרה צרה ביותר, צריך/כה לחשוב איך הוא/היא מכפיל/ה ומשלש/ת את האנרגיות בחיפוש ההצעה המדוייקת לו/ה.  יש לו/ה אחריות לנקוט פעולה הרבה יותר מסיבית כדי למצוא את בת/בן הזוג שלו/ה. 

לגבי המילה ,שאני מתנגדת לה מאד, פשרה

כשאדם מתחתן הוא בוחר. הוא בוחר מה החסרון שאיתו הוא יוכל לחיות באושר. כי כל אדם יביא איתו חסרונות לחיי הנישואין. זה ממש לא פשרה. 

איזו אנרגיה עושה לך המילה "תתפשר! אתה רוצה להישאר רווק עד 120?" לעומת "תבחר מתוך בירור והקשבה לנפש שלך"

איינשטיין אמר שלעשות את אותו הדבר ולצפות לתוצאות שונות, זו איוולות. 

ומתוך ההבנה הזו, כשמשהו לא עובד, כשאתה לא מתקדם בכלל, תיפתח לאפשרות שיש דרכים שעד היום לא היכרת. חשוב למצוא פעולות חדשות שיניבו תוצאות חדשות. 

וכן, אתה המומחה לעצמך. התשובות נמצאות בנפש שלך. אפשר לעזור לך לחשוף אותן בתהליך אימון או באופן אחר. 

וגם ההחלטה להתייעץ כי אני לא יודעת מה התשובה שנמצאת שם, היא תשובה בפני עצמה. העבודה היא מתוך הרצון תמיד, זה קצת ההבדל בין מאמנת ליועצת. אך זה לא נושא השרשור.  אני אעבוד עם מתאמנת רק אם  רוצה לבוא לעבוד. אני לא אאמן מי שלא בחרה לבוא אליי. ואמשיך תהליך רק עם מי שמעוניינת  להתאמץ ולצאת הרבה מאיזור הנוחות שלה כדי להגיע לחתונה מאושרת. 

הרחבה של מנהרת ההצעות מגודל של מחט לגודל של צינור, היא בהחלט תהליך שדורש הרבה עוז וגבורה ויציאה מאיזור הנוחות. והא הדבר הראשון שעושים באימון . להישאר ברמת דרישות שאולי היא לא ריאלית  (שים לב שהפותח לא ענה פה איפה הוא עומד. יתכן שהוא במקום ממש טוב), זה נסיון להעביר צינור רחב בחור של המחט... מתוך המקום הזה עניתי לפותח. הוא יכול עכשיו להבין מה התשובה לשאלה ששאל בפתיחה. יתכן שהמנהרה שלו מדוייקת וטובה. אם לא, הוא יכול לבחור , האם להתאמץ על הצעות שיעברו בפתח הצר, או לעשות עבודה שתיפתח לו את הפתח והוא ייפגש בשמחה עם בנות שעד היום הוא לא חשב שיכולות להתאים לו. שתי האפשרויות דורשות השקעה ומאמץ, מסוג שונה. 

כן, זה יוצר חתונות. וזה מה ששנינו הכי בעולם רוצים. 

כתבתי תשובה מפורטת, ומחקתי כי זה בדיוק מה שאת כותבת כטענה כלפי.

השלב הראשון הוא להבין מה הרצון. בדרך כלל הרצון יהיה ריאלי או מבוסס לפחות באופן חלקי על חוויות עבר. אם זיהינו מה הרצון - שעל זה את מדברת - אנחנו יכולים לבדוק כמה הוא ריאלי.

אבל אני בכלל לא ממדבר על זה. מה שאני אומר, זה שיש בחור - או בחורה - שצריכים מישהי עם תכונה מסוימת. באמת צריכים. בלי זה חיי הנישואין שלהם יהיו חסרים היבט משמעותי. לפעמים מדובר בתכונה נפוצה, כיף להם. לפעמים לא. ואם לא, אז באמת יש להם בעיה.

הם יכולים לבחור לוותר על המאפיין הזה - בחירה שעשיתי יותר מפעם אחת. הם יכולים להתעקש על המאפיין הזה - ובלתי הוגן מצידנו לשלול מהם את הרשות לעשות כך.

הוויתור הזה הוא פשרה. הוא אמירה של עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ. אבל הוא כרוך בהפנמה שאכן בציפור אחת זכיתי.

רוב אלה שאומרים "תתפשר" בעצם אומרים לוותר על שתיים על העץ בלי להציע ציפור אחת ביד. הם אולי מציעים חצי כנף מרוטה. וברור שהתשובה היא לא. ורק לי ייש את הזכות להחליט מה בעיני הוא ציפור ביד ומה לא.

את נותנת קריטריון מאד קשוח - אם זה פחות מאחת מעשר מהאוכלוסיה המתאימה, אתה בבעיה. את מגדירה בשבילו על מה הוא צריך, כן, להתפשר. את עושה בדיוק את מה שאת מציגה כדבר בעייתי. זה שתזעקי מרה שפשרה זה פושר, אבל את דורשת ממנו לוותר על החלומות שלו, זה בדיוק הבעיה. אנחנו לא חיים סמנטיקה ולא חישובים סטטיסטיים. אנחנו חיים אינסטינקטים ואינטואיציות.

פעם הייתי רעב, אכלתי לחמניה. עדיין הייתי רעב, אכלתי עוד לחמניה. חבר ראה אותי, ושאל: "אתה חוזר על אותה פעולה ומצפה לתוצאות שונות"? כן, יש דברים שצריכים מזל או זמן או שניהם. אף אחד לא חושב שאם הוא פגש מישהי אחת בבית קפה וזה לא הלך, אסור לו יותר להפגש בבתי קפה. שימשיך לנסות, אלא אם הוא מזהה שיש דגם (pattern) מסוים שחוזר על עצמו, שקשור לבתי קפה.

ולפעמים המחשבה שהתשובה נמצאת אצלי היא חיפוש "מתחת לפנס". לפעמים צריך ענווה ולהבין שהתשובה לא נמצאת אצלי, ושצריך להתייעץ עם אנשים שיזהו אצלי דברים שאני לא מודע אליהם ואולי גם לא יכול להיות מודע אליהם. את יכולה לטעון שזה עדיין חיפוש של התשובה אצלי, אבל זאת כבר סמנטיקה. 

לפני חודשיים החלטתי לטפל בתופעה מסוימת שחזרה על עצמה בתגובות של בנות אלי. הלכתי לשני אנשים שסמכי על העצות שלהם. קיבלתי שתי תשובות סותרות. הייתי צריך לעשות עבודה מאד קשה כדי למצוא שילוב של שתי התשובות, וזה הוביל אותי למפתח. דיברתי עם חבר עם המסקנה של אותו מפתח, והוא הזמין אותי לארוחת ערב, ורק אחרי שיחה של שעתיים וחצי שלי איתו ועם אשתו, הצלחנו להגיע מהמפתח הזה לפתרון האמיתי. ברור שהתשובה היתה אצלי, אבל לי לא היתה שום דרך לזהות, וכך גם לא לאף אחד מהמקורות שעבדתי איתו בפני עצמו. רק שילוב של שבועיים עבודה עם אנשים שונים (גברים ונשים) והתפיסות שלהם, וההזמדנות שהיתה לי לשמוע פעמיים את אותה תגובה מבנות שונות, הביאה אותי לתוצאות (שאני מקווה שיועילו לי. בטוח שהחכימו אותי)

התהליך שעשית מקסים ומקדם. זיהית דפוס. הבנת שאין לך כלים ללמוד ממנו. נעזרת. עשית חושבים מתוך העצות שקיבלת. דייקת שאתה עדיין לא קיבלת תשובה. הלכת לגורם שלישי. השקעתם זמן ומחשבה ומצאת תשובה. בעזרת אנשים. מדהים! מקסים! ומעורר השראה. יש דברים שלבד אנחנו לא מוצאים תשובה. שאנחנו עוורים לעצמינו. "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". 

לגבי השאר, עייפתי מהדיון. אני חושבת שגם אתה וגם אני חידדנו ופירטנו. ובניסוחים שונים, על הרוב הסכמנו אפילו. 

לא מתאימה לך אישית הגישה שלי? תמשיך במה שטוב לך. במה שעובד - תמיד נכון להמשיך. 

כשמשהו נתקע, זה הזמן לחשוב מחדש איך להתקדם. 

אם יש לך שאלה ספיציפית, אשמח לענות. 

הוויכוחים העיקריים הם בעיקר בסמנטיקה, שאולי היא חשובה, אבל הצגנו את שני הצדדים שלה, והקוראים יבחרו איזה ניסוח מתאים להם יותר.

ובכל זאת - אעריך זאת (כמובן לא תהיה לי דרך לדעת) אם אחרי שאת כותבת תגובה, תעברי עליה ותבדקי עד כמה היא ביקורתית, עד כמה הא מכאיבה, עד כמה היא יכולה לייאש. ואז תבדקי אם יש דרך לכתוב את אותו מסר בצורה שלא תכאיב ושלא תייאש.

זה היה הטריגר שגרם לי להגיב לדברייך. אנשים פה כותבים לא רק בשביל ייעוץ אלא הרבה בשביל תמיכה - או לכל הפחות, הם זקוקים לתמיכה - וחשוב שתהיה להם התחושה שיש להם גב גם אצל אנשי מקצוע בתחום הייעוץ. עצות עם אמפתיה תמיד מועילות יותר.

ותודה על המחמאות .

וממה שכתבת, אני מקבלת שאני  כותבת לפעמים חד . קיבלתי גם באישי הערה בעניין. 

לוקחת לתשומת ליבי. ובסוף כמו שכתבת, שנינו על הרוב מסכימים. 

חלילה לא באתי לייאש. אני בעניין שיהיו עוד חתונות. וכמה שיותר. 

הזדמנות לבקש סליחה כשמישהו קיבל את דבריי כמתקפה. 

אדם שסובל מבדידות ומגיע לאיש מקצוע שיעזור לו לצאת משם, צריך לפני הכל את הידיעה שעכשיו הוא לא בודד.

ואם אותו איש מקצוע גוער בו יותר מאשר מכיל אותו, הוא בודד יותר ממה שהיה.

אם הוא מקבל המון אהבה ותמיכה, הוא יכול לסבול גם גערה, כי זה מגיע ביחד עם התמיכה. אבל גערה בלי תמיכה יכולה לגרום לאדם לקרוס, אם אין לו תמיכה חיצונית

יש הרבה שדכנים, יועצים, מאמנים ומלווים למיניהם שהאמפתיה שלהם מוגבלת מאד. יותר מדי כאלה.

זכורים לי לטובה כאלה ששמו על השולחן את ההנחה ש"אתה בסדר ועכשיו בוא נראה איך נקדם אותך כדי שמישהי תזכה בך כמה שיותר מהר", וזכורים לי אחרים שהעבירו עלי כמויות של ביקורת ואמרו לי שאני צריך להבין שזה מאהבה. כנראה יש לי יכולת הבנה מוגבלת.

נזכר בחיוך בשדכנית שהציעה אותי לבחורה וכשהיא סירבה היא אמרה לה "אם אותו את לא רוצה, יותר טוב ממנו אני לא יכולה למצוא לך". וזה עזר.

אז יפה שיש לך מודעות לחשיבות של התמיכה. מאד מעריך את זה.

עם מישהו בוגר שמכיר אותך (יכול להיות שכדאי נשוי כי תהיה לא הסתכלות אחרת) ואז תבחן כל הצעה בהתאם לכך.

יכול להיות שתרשום פה משהו שיגידו לך שזה בררני אבל אצלך זה נתפס שונה או יושב על משהו אישי שלך

פורום נותן חוות דעת מעניינת אבל לענד זה לא מספיק.

לפני שאתה ממהר להחליט, עצור!

מומלץ בחום לראות את הסדרה של הרב ברלינר לחיי נישואים טובה ועוד עצות מעשיות למציאת בן זוג, חיים של זוגיות ומודעות עצמית ופיתוח אישיות בערוץ מכון נתיבות

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי