היית מנותקת. מהכל. לא חיפשת ולא שאלת רק טמנת את הראש בחול. ופתאום זה היכה בך. כמו ברק מחשמל. מנער. מעורר. אש מטורפת העיפה אותך למעלה. כמו קול קורא לך לפתוח. ואת יודעת. מי בדלת.
אל תספרי, אני יודעת. מה היה אחר כך.
הפתח היה ריק. דודך עבר ממך.
יצאת לרחובות. ראיתי אותך מחפשת. והקול לא היה שלך. משהו מטורף עמד בו. הוא טיפס וטיפס ורעד ונפל והתרסק. ועלה שוב. צלול ורך. עד למכה הבאה. ראיתי אותך. ראיתי. את הגעגוע שכבר מזמן נשכח. את השבר שלך. גדול כמו הים. ואי מי שירפא לך. ואת בועטת באבנים מנערת אנשים. אולי ראיתם את שאהבה נפשי. אולי. התחננת. ובכית וצרחת. וקראת אליו. ולא ענה לך.
ומצאו אותך השומרים. על החומות. שהתפתלת וביקשת על נפשך ואהבתך. ונותרת ללא דבר. נשאו את כבודך מעלייך. את כוחותייך האחרונים. ולפני שנגמרת לגמרי עוד העזת לצרוח. לא לוותר. להתעקש. את שהיית סגורה מאחורי אינסוף בריחים ומנעולים. שלא הסכמת מעולם להודות. בגעגוע.
ברגעים האחרונים. נאחזת בשאריות גחלים שעוד נותרו לבעור. ומהמקום הנחות ביותר. ניצלת את המילים האחרונות. לזעוק לכולם. להשביע את בנות ירושלים. אם תמצאו את דודי מה תגידו לו??
מהה??
ואני שמעתי בין המילים. את נפשך המתחננת. את האהבה המסותרת שהתגלתה פתאום. וצרחה מה לא להגיד. אל תספרו לו. ששמעתי אותו קורא לי. וברחתי בכוונה. שאשמתי ובגדתי וגזלתי. שנפלתי הכי עמוק ואין בי כלום עוד.
רק תגידו לו. שחולת אהבה אני.
אל תבכי. אהובה. שבורת מפרש. יגיע יום והגלים ישאו אותך לבד. אחרי הסערה. הוא יפקוד לעולם. להשיב אותך אליו. ואין דבר שיוכל לעצור את הרוח הטובה. שהוא ישפוך בעולם. והיא תנשב בחוזקה ותישא את כולם. למקום אחד. אליו.
רק עוד שניה. הוא יקרא לך להאיר. כי בא אורך. ודודך נגלה עלייך. בואי כלה. נשמה טהורה. נתלשת מהבית. הגיע זמן.
לחזור.
אל תספרי, אני יודעת. מה היה אחר כך.
הפתח היה ריק. דודך עבר ממך.
יצאת לרחובות. ראיתי אותך מחפשת. והקול לא היה שלך. משהו מטורף עמד בו. הוא טיפס וטיפס ורעד ונפל והתרסק. ועלה שוב. צלול ורך. עד למכה הבאה. ראיתי אותך. ראיתי. את הגעגוע שכבר מזמן נשכח. את השבר שלך. גדול כמו הים. ואי מי שירפא לך. ואת בועטת באבנים מנערת אנשים. אולי ראיתם את שאהבה נפשי. אולי. התחננת. ובכית וצרחת. וקראת אליו. ולא ענה לך.
ומצאו אותך השומרים. על החומות. שהתפתלת וביקשת על נפשך ואהבתך. ונותרת ללא דבר. נשאו את כבודך מעלייך. את כוחותייך האחרונים. ולפני שנגמרת לגמרי עוד העזת לצרוח. לא לוותר. להתעקש. את שהיית סגורה מאחורי אינסוף בריחים ומנעולים. שלא הסכמת מעולם להודות. בגעגוע.
ברגעים האחרונים. נאחזת בשאריות גחלים שעוד נותרו לבעור. ומהמקום הנחות ביותר. ניצלת את המילים האחרונות. לזעוק לכולם. להשביע את בנות ירושלים. אם תמצאו את דודי מה תגידו לו??
מהה??
ואני שמעתי בין המילים. את נפשך המתחננת. את האהבה המסותרת שהתגלתה פתאום. וצרחה מה לא להגיד. אל תספרו לו. ששמעתי אותו קורא לי. וברחתי בכוונה. שאשמתי ובגדתי וגזלתי. שנפלתי הכי עמוק ואין בי כלום עוד.
רק תגידו לו. שחולת אהבה אני.
אל תבכי. אהובה. שבורת מפרש. יגיע יום והגלים ישאו אותך לבד. אחרי הסערה. הוא יפקוד לעולם. להשיב אותך אליו. ואין דבר שיוכל לעצור את הרוח הטובה. שהוא ישפוך בעולם. והיא תנשב בחוזקה ותישא את כולם. למקום אחד. אליו.
רק עוד שניה. הוא יקרא לך להאיר. כי בא אורך. ודודך נגלה עלייך. בואי כלה. נשמה טהורה. נתלשת מהבית. הגיע זמן.
לחזור.
