כי לעולם חסדו
וזה היה כל כך ברור לי בתוך כל השמחה אמיתית אמיתית טהורה זכה הזאת, שזה מה שאני רוצה. זה מה שאני רוצה! זה מה שאני רוצה! רוצה את זה! זה שלי.
והפשטות והתמימות. ןהשמחה שבוקעת והדרבוקות והאש שעוברת בין העיניים.
זה שלי!
אני אוהבת אותם.
והבלאגן בלב
בלגן בלגן בלגן
אני מפסידה כל כך הרבה כל כך, ומה אני מקבלת בתמורה?
אשרינו אשרינו אשרינו, הם ואני צועקים ואני מאמינה בזה. אשרינו ילדה.
וקפצתי כמו משוגעת ולא חשבתי על כלום ולרגע הפסקתי והיה לי סחרחורת ולא יכולתי לנשום. ושוב ידעתי, פה אני. פה אני.פה אני. אני רוצה את זה! אני רוצה את זה! אני רוצה את זה!
אח, והרב חצרוני, איזה זכות, אי אי אי, והבנות עם הלהט בעצמות, קודש קודשים ממש.
פלא.
אני אוהבת אותם, אני אוהבת אותם אני אוהבת אותם. והיא איחלה לי שאני אדע מי אני ושאני אהיה שלמה עם הלב שלי, ורציתי לבכות אבל חיבקתי אותה חזק וסידרתי את הגרביים ואספתי את השיער שהיה אסוף.
והצטערתי על כל האנשים שהעפתי, הטהורים והתמימים. אני רוצה את זה! אני רוצה את זה! אני רוצה את זה!
ואופ. וברוך ה
איזה תמימות איזה אושר.
(ואני בגמילה ממש חזקה מכאןש אבל כתבתי את זה כאן בכוונה) .
