עד שמגיעה שבת והוא לא צריך לקום לעבודה, במקום שיקח אותה בבוקר ויתן לי לישון הוא אומר לי ״היא רעבה״. וזהו, כבר התעוררתי (והתעצבנתי עליו ממש) אז לא יכולתי לישון אח״כ גם כשאמרתי לו שהיא לא והוא אמר לי: ״טוב, אני אקח אותה״ (תודה באמת).
אני שואבת מדי פעם, אבל כל שאיבה זה למצוא לזה זמן בין ההנקות שלא תמיד יש לי כי הן עדיין צפופות בהרבה מהימים, וגם התעסקות עם כל החלקים של המשאבה שצריך אח״כ לשטוף ולעשות סטריליזציה, כך שאם כבר אני שואבת ולא צריכה את זה לעכשיו אני מעדיפה להקפיא לתקופה שאני אחזור לעבודה.
אני ממש מרגישה שאני מתחילה לפתח טינה וכעס כלפי בעלי. זה פשוט תירוץ ממש נוח בשבילו. הוא בקושי נשאר איתה לבד מאז שנולדה (היא כבר בת כמעט 5 חודשים). ואין לנו עזרה בכלל, אז זה אומר שמאז שהיא נולדה ממש בקושי עזבתי אותה. אולי 5-6 שעות במצטבר!!! במשך כמה חודשים!!! מיותר לציין כמה אני עייפה ומותשת.
נאבקתי על ההנקה, תכננתי להמשיך להניק עד שתהיה בת שנה (נראה איך ילך עם השאיבות כשאחזור לעבודה), אבל הקטע הזה מוציא לי את הרוח מהמפרשים והרבה פעמים כבר לא כיף לי להניק בגלל זה. ואני מרגישה רע שכאילו אני חושבת לעשות משהו שפחות טוב לילדה שלי רק כי בעלי מעצבן אותי.
אוף.

) 


