יש לנו ב"ה 3 קטנטנים, הגדולה בת 3.
פעמיים בשבוע בעלי לא נמצא בין 4 ל6, עד לפני כמה חודשים זה היה בסדר, אבל בזמן האחרון זה ממש קשה לי.
אמרתי לבעלי שחשבתי אולי לצאת איתם בזמן שהוא לא נמצא, אבל ויתרתי מיד כי זה קשה ללכת עם שלושתם ועוד יותר קשה לחזור עם שלושתם. בעלי הציע לי ללכת עם אמא שלי שגרה קרוב.
ואז אמרתי לו שזה ממש מעצבן שעל כל שניה שהוא לא נמצא בבית אני צריכה לקרוא לה, והוא אמר לי נכון. את באמת צריכה להתחיל להסתדר לבד אחרי שהקטנה תגדל קצת ותסיים לינוק.
אמרתי לו שזה לא קשור, אלה פשוט שעות קשות! הילדים עייפים מאוד. אם אני לא מעסיקה אותם או שהם רבים ומרביצים או שהם נמרחים עליי שאשחק איתם. אני משחקת, אבל כמה אפשר?
בעלי המשיך לטעון שאני אמורה ללמוד להסתדר, ומה הייתי עושה אם הוא היה עובד העבודה שהיה חוזר ממנה ב6 כל ערב?
אמרתי לו שבמצבנו הנוכחי בחיים לא הייתי נותנת לו לעבוד בעבודה כזו. ופשוט לא שווה לי לנסות להתרגל למצב כזה, כי זה לא שווה את העצבים שלי. הילדים שלנו באמת ילדים טובים, פרחים מתוקים וחבל שאני סתם אצעק עליהם כשהם פשוט עייפים.
זהו. סוף םריקה.
אוטומטית הראש שלי עושה עכשיו השוואות לנשים אחרות שכן מסתדרות. אבל די! זה לא מעניין ולא צריך לעניין אותי! לא כל מה שאחרות מסןגלות גם אני מסוגלת, כמו שאחרות לא מסוגלות למה שאני מסוגלת.
וזה עוד יותר מעצבן אותי כי בעלי בה ממשפחה כזו, שאמא שלו עושה הכל. וכבר אמרתי לו שישכח מזה שאני כמו אמא שלו.
לפני שאסיים אני חייבת לציין שבעלי הוא האדם הכי מדהים בעולם והוא חלילה לא מנסה להתחמק, אלא משתדל לנצל כל דקה פנויה ללימוד תורה ומצפה שאעזור לו ללמוד עוד קצת.
מתלבטת אם לפרסם... יאללה שלחתי...
פעמיים בשבוע בעלי לא נמצא בין 4 ל6, עד לפני כמה חודשים זה היה בסדר, אבל בזמן האחרון זה ממש קשה לי.
אמרתי לבעלי שחשבתי אולי לצאת איתם בזמן שהוא לא נמצא, אבל ויתרתי מיד כי זה קשה ללכת עם שלושתם ועוד יותר קשה לחזור עם שלושתם. בעלי הציע לי ללכת עם אמא שלי שגרה קרוב.
ואז אמרתי לו שזה ממש מעצבן שעל כל שניה שהוא לא נמצא בבית אני צריכה לקרוא לה, והוא אמר לי נכון. את באמת צריכה להתחיל להסתדר לבד אחרי שהקטנה תגדל קצת ותסיים לינוק.
אמרתי לו שזה לא קשור, אלה פשוט שעות קשות! הילדים עייפים מאוד. אם אני לא מעסיקה אותם או שהם רבים ומרביצים או שהם נמרחים עליי שאשחק איתם. אני משחקת, אבל כמה אפשר?
בעלי המשיך לטעון שאני אמורה ללמוד להסתדר, ומה הייתי עושה אם הוא היה עובד העבודה שהיה חוזר ממנה ב6 כל ערב?
אמרתי לו שבמצבנו הנוכחי בחיים לא הייתי נותנת לו לעבוד בעבודה כזו. ופשוט לא שווה לי לנסות להתרגל למצב כזה, כי זה לא שווה את העצבים שלי. הילדים שלנו באמת ילדים טובים, פרחים מתוקים וחבל שאני סתם אצעק עליהם כשהם פשוט עייפים.
זהו. סוף םריקה.
אוטומטית הראש שלי עושה עכשיו השוואות לנשים אחרות שכן מסתדרות. אבל די! זה לא מעניין ולא צריך לעניין אותי! לא כל מה שאחרות מסןגלות גם אני מסוגלת, כמו שאחרות לא מסוגלות למה שאני מסוגלת.
וזה עוד יותר מעצבן אותי כי בעלי בה ממשפחה כזו, שאמא שלו עושה הכל. וכבר אמרתי לו שישכח מזה שאני כמו אמא שלו.
לפני שאסיים אני חייבת לציין שבעלי הוא האדם הכי מדהים בעולם והוא חלילה לא מנסה להתחמק, אלא משתדל לנצל כל דקה פנויה ללימוד תורה ומצפה שאעזור לו ללמוד עוד קצת.
מתלבטת אם לפרסם... יאללה שלחתי...
