רצוי את עצמי. אבל זה לא יקרה באמת.
אני דופקת את עצמי ומסבכת את עצמי כמעט מכל כיוון אפשרי ולא אפשרי.
חלמתי אתמול בלילה עוד חלום מסדרת החלומות. למרות שהוא היה שונה כי הוא לא היה כמו תמיד אבל הוא היה סיוט.
ואני לא זוכרת מה זה היה בכלל למרות שהרצתי אותו בראש כשהתעוררתי כדי לזכור.
אבל היה נורא בוודאות.
אין לי מושג מה לעשות עם עצמי ועם חיי.
אולי יום אחד אני אקיים את מה שאמרו עלי בקצב הזה. זה מתחיל להיות אופציה לא כזאת הזויה.
החגים מגיעים. מעלה בי חרדה איומה.
אני כותבת כמו מתבגרת בת 16.
כאילו לא עברו מאז כמה שנים.
למה אי אפשר פשוט להחליט לא לקום מחר בבוקר?
אולי נכנסתי שוב למצב דיכאון חולני ודפוק.
או שאפפעם לא באמת יצאתי ממנו.
אופציה סבירה יותר.
לילה.
חנוק לי.
פיזית אבל לא פחות מכך נפשית.