אם מרגיש לך לא מתאים - אז כך מרגיש לך.

תסבירי לו

טריגר מצוין כדי להעלות את הענין של הקשר בינך להורים שלך, והקשר בינו להורים שלו.

או להעלות את הנושא התמיד חשוב של איפה את נמצאת בקשר. ואיפה הוא נמצא הרי אם את לא מספרת - זה יכול להיות הרבה כי את לא בטוחה ש*הוא* ירצה את הקשר... (יותר לא נעים לספר לאמא "הבחור הזה לא רצה אותי" מאשר "הבחור הזה לא שווה אז עזבתי אותו")

השיחה איתו כנראה גם תתן לך לחשוב על אפשרויות אחרות, ואולי אחרי השיחה תחליטי כן לספר

בהצלחה. מאחל שבמוקדם או במאוחר ההורים ישמעו ממך בשורות טובות

אם הוא מרגיש בנוח להגיד להורים ואת לא זה אחלה שבעולם.

סה"כ קשר קצר הגיוני שיהיה קצת פערים בהרגשה. 

תשתפי את ההורים מתי שאת מרגישה צורך.

יכול להיות גם מאוד שעם ההורים שלך את מרגישה X והוא מרגיש Y עם ההורים שלו ולכן הוא רואה צורך לשתף ואת לא.

את יכולה להסביר לו שבתחושה את מספרת להורים אחרי זמן יותר ארוך.

אני לא בטוח במאה אחוז בדברים הנ"ל. ממליץ לך לראות ע"פ אינטואיציה.

החשבון שלך נכון. וגם שלו לגבי עצמו בסדר.

הוא משתף בהתחלה, את לא כדי לא לאכזב את ההורים.

הבעיה העיקרית במה שכתבת, היא מה שנראה ש"מדאיג אותך" שהיה נראה לך שהוא "קצת נפגע".. את לא אמורה להיות מודאגת מזה.

אין מה "להיפגע" מדבר כזה. אם זה בגלל שהוא הבין מכך, שעדיין לא ברור לך שזה-זה. צודק. עדיין לא ברור לך. לגיטימי לגמרי.

את יכולה אכן להסביר לו בפעם הבאה, שאת אינך מספרת מוקדם מידי, כדי שלא תהיה אכזבה. רק כאשר נראה לך יותר "ממשי".

כך הוא יוכל להבין את ההבדל בהתנהלות של שניכם.

ואז - תוכלי לעמוד על שני דברים: האחד, איך הבחור מקבל התנהלות שלך, לגיטימית, כשאת מסבירה אותה.

והדבר השני, איך הוא "מעכל" את זה שלך עדיין לא ברור שאכן הוא האדם..

את שני הדברים הללו, אדם אמור לקבל בטוב.

אינני חושב שאת צריכה "לספר להורים", רק כי הבחור נראה מאוכזב מזה שאינך נוהגת כך. לא שייך.

לא בכל מקום מספרים להורים מיד כשיוצאים.

ומה זה "נמצאת עם גבר"... למה להציג את זה כך. נפגשת למטרה של בירור אפשרות נישואין, עם אדם שמן הסתם ביררה עליו, ומן הסתם במקומות מתאימים.

לא מדובר בילדים קטנים.

ולא כל ההורים "בודקים". נותנים אמון שנמצאים היכן שצריך, ואם ירצו יספרו.

זה ענין של גישות ומוסכמות ומנטליות.

יפה מאד כמו שאת אומרת - אבל זה לא אצל כולם.

לא צריך לקחת את זה למקום אישי.

אמרתי לגבי מה שאמרת ש"חשוב ליידע את ההורים", שלא אצל כולם זה כך. בהיות שלא מדובר בילדים קטנים - אז יש לא מעטים שכבר לא "מיידעים את ההורים". זה ענין של מנטליות, מה מקובל, אישיות, ומשפחה.

ממקום דתי - אין בכך חיוב.

כמובן, מצד הזהירות זה משהו אחר.

רעיון טוב לספר להורים לצורך זה. או סתם להיפגש במקום שאין בו כל סכנה.

ובוודאי שצריך להיות זהירים טרם שמכירים בבירור במי מדובר. וגם אח"כ צריך שמירה על כללים נכונים.

"סבבה אז אני ילדה קטנה" - אז אמרתי שלא תקחי למקום אישי, כי לא עלייך כתבתי שאת "ילדה קטנה", אלא על כאלה שאינם נוהגים כך - שמאחר שאינם ילדים קטנים, אז לא אצל כולם מקובל "לספר להורים". תלוי במוסכמות וכו'.

כמובן את חושבת שזה מבורך - גם אני חושב שיפה מאד היכן שזה כך. אבל לא "הזוי" היכן שלא. יש מנהגים שונים..

מה שלא כתוב שם.

לרגע לא חשבתי עלייך כך (כלומר, כאילו "ילדה קטנה"..).

אצלנו זה היה בדיוק הפוך, סיפרתי לאמא שלי הרבה לפני שבעלי סיפר להורים שלו, וגם אז זה היה כי הוא היה צריך להסביר להם למה הוא צריך לקחת את האוטו דווקא ביום הספציפי הזה, שלא היה הכי נוח להם.

נפגעתי מזה שהוא לא מספר להם, כי הרגשתי שזה בגלל שהוא מתבייש בי או משהו כזה.

עכשיו תראי, גם אני לא סיפרתי לאמא שלי מיד, ועל בחורים אחרים שיצאתי איתם היא ידעה רק אם היא הייתה בבית כשיצאתי, ואז היא שאלה אותי לאן אני יוצאת. אבל לא הצלחתי להבין למה הוא לא מספר עליי להורים שלו, אפילו ברמה הכי פשוטה, שהוא יוצא עם מישהי. מה שכן, אם הוא היה מסביר לי מה שאת כתבת כאן, זה היה אחרת לגמרי, הייתי מבינה, ולא הייתי נפגעת מזה.

יכול להיות שהבחור שאת יוצאת איתו לא יודע את זה וכן כדאי להגיד לו שזה בגלל זה, כדי שלא ישוב שאת מתביישת בו. לדעתי זה חשוב.

אני חושבת שבאופן כללי זה גם יעזור לקשר שלכם, של ללמוד איך לפתור ביניכם דברים.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת