אלה המילים שיכולות אולי להגדיר את מה שאני מרגישה עכשיו
אשכרה עברו שלושים יום
אני יושבת באזכרה עם אנשים ובנות שכ"כ אהבת ומתביישת בדמעות ההתפרקות שלי...
אין לי
אין לי את הזכות להתאבל עלייך כשיש לך נשמות אחרות שבאמת לא מצליחות לחזור לשגרה כי היית חלק מהן לגמרי.
אין לי את הזכות לפרוץ בבכי חנוק כשלידי ממש יושבת חברה שלך שמרגישה את החוסר שלך כל דקה.
אין לי את הזכות לכתוב עלייך, להתגעגע, כי במו ידיי פספסתי כ"כ הרבה הזדמנויות להכיר אותך יותר...
אבל זה קורה וזה חזק ממני
כואב לי עמוק בפנים והבכי יוצא ממני בלי שליטה
אני מתגעגעת באמת לחיוך שלך, למי שהיית בשבילי (ובכנות מצערת- לא היית הרבה...לא זכיתי)
נגעת בי אחות יקרה
וה' בחר שאת תהיי איתי בשכבה ואוטומטית תהפכי להיות בת משפחה שלי...
תודה לך ה'
תודה שזיכית אותי לכאוב עד כלות שוב ושוב
שזיכית אותי להתפרק לגמרי ולהיבנות מחדש
תודה שנטעת בתוכנו כ"כ הרבה אנשים טובים
ותודה על נשמה טהורה שנתת בי

