ראש השנה וכל היתר 😔אנונימית 1994
אחרי שציפתי ככ הרבה בשבח והודיה לה׳ ילדתי נסיכה מהממת
לפני חודש. מבית החולים חזרתי ישר לבית .. לבישולים כביסות ניקיון טיפול בילדה ובעצמי שכולי תפורה מקדימה ועד פי הטבעת .. חמתי באה לבקר בדיוק 10
דק יום אחרי שחזרתי לבית ומאז נעלמו עיקבותייה המלחמה שלי היא מול בעלי והצד שלי .. הם מתחננים לעזור לי ומבקשים כל יום סליחה על התקופה המחורבנת, רוצים להשלים פערים ומוכנים לעזור במה שאפשר ובעלי כרגיל לא מוכן לשמוע.. כמה וכמה פעמים הסברתי לו שהחודש זה חודש הרחמים והסליחות ובתור אדם מאמין הוא צריך לנסות לסלוח. נפגעתי ממנו שהוא נתן לי לחזור לבית אחרי הלידה, בלי לקבל עזרה מאף אחד למרות המצב הבריאותי הירוד שלי .. בקושי מצליחה לטפל בילדה ועל ההנקה ויתרתי חזרתי למשקל שלי לפני הלידה 47 קילו והיום שנשקלתי ירדתי עוד אפילו האחות הייתה בהלם!
עולה הסוגייה של ערב חג איפה חוגגים ראש השנה, כבר שלוש שנים שאנחנו לבד עם עצמנו .. אבל כמה אפשר? הסברתי לו שעכשיו אנחנו משפחה . תחילת שנה והייתי רוצה שיזמינו אותנו חמי וחמתי לא בעיניין לא מזמינים ולא יזמינו ההורים שלי מאוד רוצים שנהיה איתם גם הם לבד, לעזור לנו, לארח, לבקש סליחה כמו שצריך מאיתנו ולתת מתנה לחג ובכלל להנות ביחד בתחילת השנה למה להישאר לבד? הוא לא מוכן לשמוע מהיום שנכנסתי לבית מבית החולים הוא מאיים עליי בגירושים, שבוע שעבר בקשתי ממנו שנהיה ברבנות ונתגרש אני צעירה ולא צריכה כל החיים לסבול מהלבד ובטח שלא מהאיומים של גירושים .. חזר בו התחרט הצטער ובקש שלא יעשה מעשה שכזה .. אבל די רוצה לחגוג את החג לצד אנשים ולא לבד בחושך! כמה אני יכולה להתחנן? הלבד עושה לי רע .. אני מדוכדכת שמירת בריון לבד הריון לבד חתונה לבד ילדתי לבד .. לא מגיע לי לחוות מה זה משפחה? מה זה ביחד? שלוש שנים לא שמעתי ברכות של ראש השנה .. לא התארחתי לא לבשתי לבן ויצאתי מהבית לכבוד החג כמה אני יכולה לשתוק ולסחוב?
כואב כואב כואב. לא חושבת שזה המקום.. ממליצה לך לקבל ייעוץאמא עייפה
כי באמת אנחנו יכולות לתת עידוד אבל את זקוקה להרבה מעבר. באמת שכדאי לך לפנות לעזרה מקצועית.
איתך בלב אחות.
אוייש. אוייש. אוייש.miki052

לאיים בגירושין???

שטות אחת גדולה!

כל כך לא בסדר מצידו. ועוד אחרי לידה. עצוב מאוד. בוכה

 

את בהחלט צריכה להיות עם משפחתך. הם רוצים להתפייס. ומגיע לך.

מותר לסלוח.. אין שום סיבה להמשיך לחיות לבד.

 

בעלך לא מוכן לשמוע? קצת מוזר.

את במצב מאוד רגיש. ועוברת תקופה לא פשוטה.

את חייבת עזרה!

אולי באמת להתייעץ ?

 

ליבי איתך!

מזל טוב יקרה.

מאחלת לך שתזכי כבר להגיע לשקט שלך. חיוך

 

את צריכה יעוץ רצינימיואשת******
על פנים בעלך צודק , המשפחה שלך לפי התיאורים שלך פה התעללו בך רציני ולא חוזרים ככה סתם לקשר אלא בהנחיה של יועץ מה מותר ומה אסור
בטח לא לחגוג שם חג
בעלך צופה את העתיד ורואה שתבוא עוד התעללות מהם בפעם הבאה שיתחשק להם ומנסה למנוע ממך את הכאב לב הזה
הוא היחיד שתמיד נמצא איתך , תבני איתו את החיים שלך ותלכי איתו ותקשיבי לו
^^ מסכימה מאוד!...שמחה
עד לאיום בגירושין...זו לא דרך!miki052

לגבי ייעוץ על המשפחה.

יכול להיות שיש צדק בדברייך.

 

אני חושבת שתמיד יש מקום לסלוח.

הרי מה אנו עושים כל ר"ה?

צריך לדעת איך לסלוח...שמחה
אם המצב יחזור לקדמותו והם ימשיכו לפגוע- מה עשינו?
גם כשסולחים צריך להישאר זהירים, ולא לאפשר פגיעה מחודשת.
אנשים לא משתנים ביום אחד, גם אם באמת הם מצטערים.
לא תמיד הם בכלל מבינים את הבעייתיות במעשים שלהם. לא יודעים על מה לבקש סליחה, וממילא לא ישתנה שום דבר
בהחלט.miki052


יש דפוסים של התעללותמיואשת******
בהם מבקשים סליחה ומתייחסים וחוזרים הלתעלל
למשל- בעל מכה . דפוס קלאסי. על דברים כאלו אין מקום לסלוח בכלל

בנוגע לאיום בגירושין, לפעמים אתה רואה בן אדם שאתה אוהב הולך על פי תהום ואתה לא יודע איך להוציא אותו משם ואתה חושב שאולי איום כזה יחזיק אותו לצידך שלא יפול
למשל אם אשה היתה מאיימת על בעל שמכור לסמים שאם הוא לא מפסיק היא מתגרשת היית מבינה שמדובר באיום מאהבה ומיאוש נוראי
לדעתי זה המצב פה
תראי דברים קודמים שלהאורוש3
המשפחה שם לפי דבריה התנהגו מתחת לכל ביקורת מה שפגע בה פיזית נפשית וזוגית. לא פשוט לבוא ןלסלוח כאילו כלום. ואם אח''כ שוב יחזרו להתעלל?
אז אענה לשלושתכן יחד.miki052

כתבתי את דבריי לגבי העניין המשפחתי--מנקודת מבט אישית.
 

אני נמצאת באותו מצב. עוברת התעללות לא פשוטה מצד אימי. שלא באשמתי (יש הרבה שירשורים על זה לצערי)

ותמיד אני מחכה בצפיה, אולי יום אחד היא תרצה לחזור להיות איתי בקשר.

 

כשהיא כתבה שהם רוצים קשר איתה. ולבקש סליחה.

זה הקפיץ אותי.

 

הרצון החזק שאימי תרצה להכיר בי ובילדיי, כנראה מכהה את חושיי.

 

עצוב.

 

 

 

 

אה נכון, סליחהאורוש3
בהצלחה לך גם. התמודדויות האלה קשות כל כך... מליון חיבוקים!!!
חיבוק גדול לך!מיואשת******
זוכרת את המצב שלך, מאד.
באמת כאב לב עצום שאין ביכולתי להבין אפילו
מקווה שיום אחד הכל יסתדר לך אבל את לפחות כזכור לי הולכת ליעוץ ובונה את עצמך ואת משפחתך, כל הכבוד לך❤️❤️❤️
תודה לכן יקרות!miki052

אני אכן מטפלת בעצמי ב"ה.

 

נסתרות הן דרכי ה'.

הלוואי ונזכה להבין משהו.

לא קל.

 

ב"ה שיש את הפורום הזה. לקבל מעט חיבוקים מכן.

תודה אתן מהממות חיבוק

 

יאוו דאגנו לךאורוש3
קודם כל מזל טוב מותק!!!
נשמעת לידה קשה וחזרה קשה הביתה. ממש... וכל ההריון והאשפוז והשמירה והגירוד והניתוק מהמשפחות. ממש ממש קשה...
מסכימה שצריך פה ייעוץ רציני. כי לחזור למשפחה אחרי כל ההתעללות שלהם זה לא כזה פשוט.
ברור שבעלך לא היה אמור להוציא מפיו את המילה גרושין בתקופה כזו של אחרי לידה אלא רק לתמוך ולתמוך ולתמוך.
אבל... הוא היה איתך בכל הקושי וזכותו להביע את דעתו שלא לחזור אליהם ככה פתאום.
מציעה לכם לצאת מנקודת הנחה שאת, הוא והקטנה זה הדבר הכי הכי חשוב בעולם. אבל ממש. יותר מכך דבר אחר.
וכשזה ברור לכם, באמת, במעמקי הלב. מתוך נקודת המבט הזו לשוחח. לדבר למה כן ללכת, למה לא ללכת. ולקבל החלטה אוהבת יחד. לא הייתי הולכת לשם בשום אופן במקומך אם הוא לא איתך בזה.
רק אם הוא מסכים באמת.
אם לא תחגגו שניכם כמשפחה מתוקה. תנוחו. תנצלי את זה שהוא לא בעבודה שיעזור לך. תבקשי ממנו לפנק בתכשיט, בפרחים. תדברו
לידה ראשונה היא זעזוע לכל זוגיות. צריך המון המון שיח, רגישות והכלה. כל החיים משתנים. בטח כשהרקע הוא כמו שלכם עם הריון סיוטי וללא כל תמיכה.
תשמרו את היחד שלכם כי זה הדבר הכי חשוב ואמיתי בעולם!
רק אם החזרה למשפחה בשום אופן לא תפגע ביחד הזה אולי תשקלו. אם הוא לא מוכן וזה הורס לכם. תשכחי מזה בינתיים.
תבנו את הבית שלכם!! זה הכי חשוב בעולם כרגע! בשבילך, בשבילו ובשביל הקטנטונת!!
המון חיבוקים לך!
אני רק רוצה לומראביול

מזל טוב גדול!!

קטונתי מלייעץ בדברים הללו, אבל שימי לב לשפע שעוטף אותך-

ב"ה אחרי ההריון הקשה זכית לקבל בת!! וואווו!!

תסתכלי על הברכה הגדולה שקיבלתם, ב"ה!!

נכון, יש קשיים גדולים מאוד. ואני מצטרפת לעצה ללכת לייעוץ. אבל תסתכלי גם על הברכה הגדולה שיש לכם!!

גם הרצון של המשפחה שלך לבקש סליחה זה דבר גדול ומשמח...

שוב, לא באה לסתור את הקשיים, אבל ב"ה יש כאן גם הרבה שפע...

עונהאנונימית 1994
@אביול כל-כך צודקת .. יש בזה ככ הרבה אור!! ילדתי אחרי הריון קשה שמירת הריון מחודש 3 משבוע 35 עם גרד מטורף אישפוזים ולידת ואקום אחרי 6 שעות בחדר לידה !! חזרתי לבית ריק לבד כל יום שעות על גבי שעות לבד .. קמה בלילות לבד
החודש הוא חודש הרחמים והסליחות, תמיד דאגתי לכבד את ההורים ולא לחטוא בכיבוד אב ואם. מעבר להכל היום אני בעצמי אמא אני ימות עם הילדה שלי לא תדבר איתי שעה אחת ותתעלם ממני .. נכון אני צריכה להיות זהירה וזה שהם מבקשים ממני סליחה לא אומר שהכל טוב יפה אני סולחת אבל לא שוכחת.. הוא סוגר עלי ברמה של לא לשלוח תמונות וכל פעם שההורים שלי פוגשים אותנו אז הוא ישר צועק שהם עשו לה עין הרע וכישופים .. די זה מרגיז זה מגעיל זה פרימיטיבי אני בחיים לא אמרתי את זה על חמי וחמתי! תמיד קבלו ממני כבוד אפילו שבאו לבקר אותי בבית חולים רק שבוע אחרי שילדתי בידיים ריקות! וזה גם ל 10 דק ולא שאלו עם אני צריכה משהו .. די זה יחס מגעיל ומסריח וכן הלוואי והיה לי את הכוחות לקום ולהתגרש
תיזהרי במשאלותייך. מחילה אבל איבדת כיוון לגמרימיואשת******
בסוף תתגרשי ותהיי בלי בעל ובלי הורים שהם כצפוי יזרקו אותך לרחוב ותהיי לבד עם תינוקת בלי בעל מפרנס ובלי אף אחד בעולם שאכפת לו ממך!!!
מה עובר עלייך!?
את רוצה שנביא לך לקרוא את כל ההודעות שכתבת פה???
איל את לבד בבית חולים ולא אכפת להם?
איך את מתקשרת שאין לך כסף ומנתקים לך?

את אחרי לידה אבל זה פשוט לא מצדיק את ההתנהגות שלך.
בעלך מגן עלייך! תקלטי!

לא! את לא צריכה להיות בקשר עם ההורים לא לסלוח לא להיפגש ולא לשלוח תמונות כלום! אך ורק בליווי יעוץ מקצועי פסיכולוגי

ובינתיים תנשקי לבעלך את כפות הרגלים שהגן עליך תמיד ופרנס אותך והיה איתך כשהיית בשמירה בבית חולים בלידה ובכל החיים שלך! ותפסיקי להיות כפוית טובה אליו ורצה אל ההורים המתעללים שלך ברגע שהם מחייכים אליך
בסוף תישארי בלי כלום ולא יהיה לך את מי להאשים מלבד את עצמך
תתאפסי כבר

מיואשתאנונימית 1994
גם להיות בכלא זה לא פתרון! היית רוצה שהבת שלך
תלד ותהיה כל היום בין 4 קירות שאין לה עם מי לדבר? השאיר אותי בלי חברות! עובד כל יום 11 שעות חוזר מתקלח והולך לישון .. בשבוע שהיה איתי בבית במקום לעזור השלים פערים עם חברים כואב לי לקרוא את התגובות שלך תמיד הם תקיפות .. גם פסיכולוג יש בתמונה!
אז צאי מהביתליאן
תחזרי להיות בקשר עם חברות. תצאי .
תייצרי לעצמך חיים.
ומיואשת תקיפה אבל היא ממש צודקת במקרה הזה. זה נטו לטובתך.
ותזכרי שזה תקופה ויעבורליאן
אם קשה לך להיות בבית תחכי שתסתיים החופשת לידה שימי תפיצית אצל מטפלת וצאי לעבוד. תכירי חברות חדשות . תתאווררי והבת שלך תקבל אמא רגועה ושפויה
לא הכל כמו שהיא מתארתאנונימית 1994
אני לא צריכה לנשק רגליים לאף אחד ולא להוריד מעצמי בעלי מקבל את הכבוד שמגיע לו.
אני לא צריכה גם להיות בודדה כל היום ואני לא צריכה להתבגר בבית בגלל דעות קדומות ופרימיטיביות כל אחת צריכה עזרה לפעמים ואני לא מתביישת לבקש אותה אחרי מה שעברתי עם הוא לא בעד שהצד שלי יעזור אז אין בעיה מה עם הצד שלו? למה שהם לא יעזרו? אפילו בחברים שיחת טלפון מסכנה ולשאול לשלומי עם אוכל ניקיון וטיפול בילדה אני יסתדר עם תפרים עם טחורים המוגלובין 6.5! ובלי מקלחת

התקיפות הזאת גם לא בסדר מצידה!
אתמול בשביל השלום בית שלי ניסתי לבדוק עם ההורים שלו עם הם יזמינו אותנו לחג כי לצד שלי הוא לא מוכן לבוא ולבד להישאר בבית אני גם לא מוכנה! היא מתקשרת אליו אחרי 10 דק וטוענת שהיא לא התכוונה לעשות קניות לחג אבל בגלל ששאלתי אותה היא תכין אורז ושניצל שנהיה שם ב 16:00 ונצא עד 18:00 לבית שלנו .. די זה הגיוני? אני מתביישת שזה ערב חג שנה חדשה וזה מה שמגיע לי אחרי 3 שנים שאני לא זוכרת מה זה לקום להתאפר לכבוד החג להתלבש יפה לצאת לחזור בית כנסת ברכות!
אני מנסה להבין את הסיטואציהחדשה ישנה
למה את כלואה בבית כמה שנים?
מישהו מנע ממך לצאת לראות עולם?
בעלך לא הרשה לך להיות בקשר עם חברותייך?

חוץ מהקשר הדפוק עם משפחתך ומשםחת בעלך, מה קרה לקשרים עם כולם? עם חברים, עם אנשים מהעבודה, מהקהילה, מהישוב/ משכנות? למה את כל כך לבד?

ובלי קשר לכלום, משבר אחרי לידה זה משהו שקורה לכל הזוגות, ובטח ובטח אחרי לידה ראשונה. אל תיבהלי ואל תמהרו להסיק מסקנות כ''כ מהר. תני לגל לחלוף...
נכון שזה חודש של רחמים וסליחות , אבל תזכרי שזה11אמא

גם החודש האחרון של השנה ובכוח של תחילת שנה, ותפילות של ראש השנה (שלא משנה אם תגידי תפילות בע"פ-מהלב או מתוך סידור בבית או בבית כנסת) בזכות זה תתחילי התחלה חדשה שבה את זאת שזוכה לא לקבל אלא לתת. 

תהיי את זו שמחיכת לאחרים, את זו שדואגת לעצמך ולתינוקת.

הקב"ה נתן לך את הזכות להיות אמא , זה אומר שהוא נתן לך את הכוח והאפשרות להיות נותנת.

זה לא קל בהתחלה אבל זה נותן כוחות.

 

ומבחינה טכנית, האם יש מישהו, לא משפחה, שאפשר להתארח אצלם לחג? אולי לצאת לחלק מהסעודות? לפגוש חברות ששומרות על ילדיהן בבית בזמן התפילות? אולי תבקשי מבעלך להציע לאן הוא רוצה לצאת?

 

זוגיות וחיי נישואין מאושרים הן הדבר הכי חשוב בחיים. שמרי עליהם, השקיעי בהם ותהני מהם!!

את כל הזמן רוצה שיעשו דברים בשבילךמיואשת******
עבר עריכה על ידי מיואשת****** בתאריך כ"ג באלול תשע"ט 12:11
וכשעושים את בוכה שלא עושים בדיוק מה שרצית
וחברים את צריכה ליצר לעצמך
בעלך לא צריך לדאוג לך לחברים! ואת היית בשמירה מה את מתלוננת שלא יצאת בגללו!?? מה הקשר הוא אשם שהיית בשמירה?? וטלפון היה לך!
ותגידי תודה שהוא עבד 11 שעות ביום מאיפה חשבת לחיות בדיוק כשאת בשמירה???
במקום לומר לו תודה שהוא מפרנס אותך והבן אדם היחיד בעולם שדואג לך את עוד מתלוננת???

חמותך לא חייבת לך כלום אמרו לך את זה פה מליון פעמים ואת ממשיכה להתלונן עליה
על ההורים שלך התלוננת והתלוננו ובכית פה דליים ובסוף פתאום בעלך לא בסדר שהוא כועס עליהם


בשביל השלום בית שלך ניסית לבדוק אם חמותך יכולה לעזור לך?? לבשל לך אוכל???את נורמלית בכלל??? זה ההשתדלות שלך לשלום בית? את לא אמיתית. פשוט לא.


השלום בית שלך הוא בינך ובין בעלך וחמותי לא קשורה לענין! מישהו צריך לתת לך על הראש!



ואני לא מאמינה לך שיש פסיכולוג בתמונה. הוא מזמן היה מאפס אותך את מתנהגת בצורה חסרת הגיון לגמרי ובמקום להבין שיש לך בעיה שכל הסביבה שלך מתנערת ממך את מאשימה את כולם שכולם לא בסדר. כולם כולם לא בסדר גם חמותך גם ההורים שלך גם החברות שאין לך ועכשיו גם בעלך. כשבן אדם רואה שכולם מתנהגים אליו לא בסדר זה הזמן שלו לחשוב האם הוא בעצמו מתנהג בסדר. ניסיתי עשרות פעמים לומר לך את זה בעדינות ואת לא רוצה לשמוע ולא רוצה להקשיב את רוצה שיגידו לך כמה את מסכנה ואם מישהו אומר לך שאולי את עושה משהו לא בסדר את ישר בוכה עוד יותר למה מדברים אלייך ככה


אם את רוצה להישאר לבד עם תינוקת את ממש בדרך הנכונה
אני אומרת לך את האמת בלבד
את יודעת בלב שלך כמוני שאם תתגרשי ההורים שלך יזרקו אותך מכל המדרגות הם לא יבואו לבשל לך אוכל ולא ישלמו לך שכר דירה. את יודעת את זה!!! ועדיין כועסת על בעלך. תודי לאלוהים שיש לך אותו


אני סיימתי להגיב לך.

אדרבא כמה שיותר תקיפות אולי תכניס לך לראש את האמת ותתחילי לאפס את החיים שלך ואת ההתנהגות שלך.

בהצלחה בחיים די ברור שאת לא רוצה לשמוע אותי ואני בהחלט אין לי כח יותר אלייך ושתהיה לך שנה טובה
אין סיכוישירוש16
ששיחררו אותך מבי"ח עם המוגלובין 6.5.
מנוגד לחוק.

ואם הבדיקות הללו נלקחו ממך בקופ"ח יש להם חובה לשלוח לך הפניה רפואית למיון ואמבולנס שיסיע אותך לשם.

סורי. אבל הסיפור פשוט לא נשמע הגיוני.
לא שוחררתי מיד אחרי הלידה לבית ..אנונימית 1994
הייתי מאושפזת בנוסף שבוע, קבלתי שם מנות של ונופר אבל עד שזה נספג ומשפיע לוקח זמן.
הברזל גורם לעצירות ביחד עם התפרים( c3)זה סיוט ככה שכרגע אני לא יכולה לקבל גם תרופות לעלות את רמת הברזל רק לחכות שהתפרים יחלימו ורק אז להמשיך טיפול ברזל ..
הם לא ישאירו אותי בבית חולים עד שהתפרים יחלימו ויתנו לי טיפול ..
הם גם לאשירוש16
אמורים לשחרר אותך הביתה עם המוגלובין 6.5
בהמוגלובין 6.5 מקבלים מנות דם. לא וונופר וכמובן שלא ברזל לפה.
בהמוגלובין 7.5/8 אפשר להתחיל וונופר. והספיגה היא מיידית.
במידה ויש עצירות אפשר לשלב בין ברזל למשלשלים. תפרים (שמטבעם אינם מסכנים חיים) לא מהווים סיבה לא לתת ברזל.
אגב, תפרים לא (אמורים) לגרום לעצירות.
הפחד (שמה התפרים ייפתחו) והכאב מהלחיצות מרתיעות וגורמות להפסיד ללחוץ. מה שגורם בסופו של דבר לעצירות.
אבל תפרים בעצמם הם לא גורם לעצירות.
רק מתקנת ש- מנות דםאנונימית לרגע1
נותנים רק בהסכמה.היא יכולה לסרב ולקבל ונופר.
מכירה מקרובת משפחה
אפשר גם לסרבשירוש16
לוונופר. ולכל טיפול אחר כמו אנטיביוטיקה.


מנות דם ניתן רק בהסכמה מפורשת בכתב.
כתבת שבברזל 6.5 מחייב שיתנו מנות דםאנונימית לרגע1
לכן תיקנתי
על פישירוש16
הפרוטוקול הטיפולי יש צורך במנות דם בהמוגלובין 6.5.

מחייב? אי אפשר לחייב מטופל לקבל טיפול בניגוד לרצונו.
(חוץ ממקרים חריגים)
אפשר להציע, להסביר. לחייב אי אפשר.
(לדעתי גם לא כתבתי שיחייבו לקבל מנת דם)

אבל וונופר זה לא פיתרון להמוגלובין נמוך.
במיוחד אם זה אחרי לידה כשרוב הסיכויים שההמוגלובין הנמוך נגרם כתוצאה מאיבוד דם בלידה ולא בגלל חוסר של מאגרי ברזל מלפני הלידה.

באיבוד דם מאביסי נותנים דם. לא ברזל.
לדם יש מרכיבים נוספים מלבד המוגלובין שמאוד חיוניים לגוף, ועל כן ייתנו מנות דם כדי להשלים את כל המרכיבים כמה שיותר מהר.
ולא נראה לכן מוזר שהיא מגיבה רק להודעה הזו??מיואשת******
לכל ההודעות התמיכה והעזרה והרעיונות והקוצי מוצי מכולם אין תגובה
אין יחס לעשרות ההודעות התומכות פה
לא היתה שום הודעה של --ילדתי
אין השתתפות בפורום בכלל
רק אם מישהו מערער על אמיתות הסיפור כמוני או כמו שירוש פתאום מגיעה תגובה שאומרת- כן קיבלתי ברזל, אי כן יש פסיכולוג.
לדעתי הדמות הזו לא אמיתית וזה איזה ניסוי או הנאה של מישהו לבדוק את התגובות בפורום
קיבלתי לא מעט הודעות אישיות ביומיים האחרונים מבנות פה בפורום שחושבות כמוני אולי זה טרול
רק מעלה את זה לתשומת לבכן
מיואשת! שה ממש לא נכון מה שאת כותבתאנונימית 1994
יש פה אלפי בנות שאני בקשר איתן בפרטי
אני קוראת כל תגובה אלפי פעמים ולוקחת לתשומת ליבי! ההעלבות או ההשמצות האלה מכוערות .. טרול? יש אנשים ולב מאחורי השרשורים האלה .. הצהרת שלא תגיבי יותר לשרשורים שלי .. אז בבקשה מימך
ואת תיזהרי בהודעות שלך...אביול
מה זה ההאשמות האלה?
את לא מכירה את כל הסיפור לפרטיו, אלא רק ממה שהיא מתארת כאן... ובטוח יש מלא צדדים לכאן ולכאן...
קצת רגישות נשמה.. יש כאן אישה אחרי לידה!
תקראי את כל ההודעות שלה בפורום ואז תשפטי אותימיואשת******
ואם היא תיפגע אבל זה ימנע ממנה להתגרש אני אשמח מאד. לגמרי שלמה עם כל מילה שכתבתי לה.
קראתי את רוב הקשורים, ודווקא בגלל זה אמרתי לך לנהוג ברגישותאביול
גם אני קראתי את כל ההודעות שלההריון ולידה2
באמת אחרי לידה זה תקופה לא פשוטה .הרבה הורמונים משתוללים.. במיוחד שאין לה משפחה סביבה והיא עברה לגור במקום אחר בלי חברים ושכנים שמכירה... עם בעל שעובד כל היום בהחלט אפשר לצאת משפיות במצב כזה... בבקשה אל תשפטי אותה ותגיבי בחומרה אף פעם אנחנו לא מכירים את כל הסיפור ולא יודעים מה ההתנהלות שם.. יכול להיות שגם לה יש חלק במצב שלה אבל לא נראה לי זה לא עוזר שאת תוקפת אותה...
גם לא עוזר כל האהבה וההכלה שהיא מקבלת פהמיואשת******
מזמן לזמן התיאורים שלה הולכים ונהיים גרועים יותר. אז כנראה שהתמיכה פה בפורום לא עוזרת
אני ניסיתי שיטה אחרת לעזור. גם אם לא תסכימו איתי. זו דעתי שיעזור לה ניעור מאד מאד רציני יותר מכל האויאויאוי מסכנה שהיא מקבלת עד כה. לא במקרה יש כבר הרבה הרבה בנות ותיקות פה שלא עונות בכלל להודעות שלה. מעכשיו גם אני אהיה אחת מהן...
מסכימה לגמריאפונה
אני כל פעם מתלבטת מחדש אם היא לא טרול.
כזה מנגנון של הרס עצמי עוד לא פגשתי.
שימו לב שהיא קוראת את זהאביול
מותר לא להסכים, מותר לנער, אבל ברגישות!!!
הגבת אליי?אביול
להתגרש זה לא פיתרון.miki052

זו בעיה ממש גדולה.

את כותבת כך משום שבעלך איים .

נראה לי שהוא לא ממש התכוון לזה

אבל נשמע שרצה לזעזע אותך.(לא שהדרך הזו בסדר )

 

את בתקופה לא קלה. (לקח לי להתאושש חצי שנה אולי בעקבות המצב המשפחתי..)

וממש מבינה את הרצון לקשר עם המשפחה (נמצאת גם במקום הזה)

החזרת הקשר היא חשובה !

אך חשוב יותר לבנות את הקשר עם בעלך. לדבר. להגיע להבנות.

אסור להגיע לאיומים של גירושין- זו טעות.

 

בתכלס איתו את בונה את ביתך ולא עם הורייך.

תשקיעי בזוגיות. והרבה.

 

ותצאי, תתאווררי, תכירי עולם. תכירי חברות (לא ככ הבנתי למה אין לך קשר)

לא פשוט בכלל מה שאת עוברת!

לא פשוט !

 

 

תזכרי מי היה לצידך שכולם סובבו לך את הגבליאן
בעלך! היחיד שלא עזב . והיה לצידך.
מבינה את הגעגוע למשפחה אבל הוא לפני כולם
באלי להזמין אותך לחג... אוף..מישהי פעם
תיהי חזקה😘
אין בכלל שכנים באזור שאפשר להתחבר אליהם?מיקי מאוס
ברור שאת צריכה חברה ותמיכה. לא מחייב שזה יהיה המשפחה אם היא כ"כ לא תומכת ואפילו מזיקה.

לא יכולה לדמיין הרבה אנשים שיסרבו להיות לעזרה קטנה לשכנים שלהם, בטוח יש כמה באזור..
אולי יש איזו קהילה דתית? יש בית כנסת?
חוץ מזה. גם בלי להתארח, תדאגי בעצמך לצאת מהבית להתלבש יפה אולי ללכת לתפילה ולארגן לכם ארוחת חג אפילו קלה מאוד עם הטקס והאווירה המשפחתית הקטנה שלכם
יש בסיפור שלך המון חלקים לא ברורים.דינהדינה
למה לא דיברת כל השנים האלה עם ההורים, למה את מרגישה מבודדת שנים, מה החלק שלך ושל בעלך בסיפור הזה, מה כל כך מטריף אותו עכשיו במחשבה על חזרה לקשר. מאד קשה להבין ממך מי ה״טובים״ ומי ה״רעים״ ומה בדיוק קורה בחיים שלך ולכן גם קשה לתת עצה ואני לא מתחברת לעצות הפסקניות שקיבלת פה. אבל מה שבטוח:
א. אם הזוגיות מגיעה למצבי קיצון או תחושה של סיכון יש ממי לבקש עזרה. טיפת חלב באזור שלך יכולה להיות נקודת התחלה.
ב. את אישה אחרי לידה ומגיע לך שיעטפו ויסייעו לך אבל אם החיים לא פינקו אותך במשפחה מהסוג הזה זה ממש לא אומר שאת צריכה לשבת לבד בחושך. תדליקי את האור וצאי החוצה... תתלבשי יפה, תעשי שולחן חג יפה (את אחרי לידה!! אפשר לקנות אוכל) ותעודדי את עצמך.
ג. בגדול נראה שהגעת לשלב בחיים שבו את המבןגר האחראי בחיים שלך והציפיות שלך מהסביבה מתנפצות פעם אחר פעם. אולי הגיע הזמן להפסיק לצפות. את נשמעת מאד צעירה אבל לפעמים זה מה יש, עם כל הקושי. כדאי להעזר ולהתמך באיש מקצוע וללמוד לבנות את החיים שלך סביב משפחתך החדשה שכוללת אותך, את בעלך ותינוקת.
וןאי קשהאמא וגם
אולי יש אצלכם רב ורבנית? משפחה מבוגרת של שכנים או אנשים נחמדים שאפשר להתידד איתם ולאכול סעודות שבת וחג?

קשה ממש מה שאת מתארת...
אבל נשמה בטח מה שבעלך חש מול המשפחה שלו קשור להרבה זמן ושנים.
שחררי מזה כרגע, כי זה רק יוסיף לכם מץח ומריבות.
מה עם המשפחה שלך???
חברות טובות?
תמצאו אנשים טובים להקיף את עתמכם עכשיו לשמוח באוצר שקיבלתם.
ואת- אל תנקי ותכבסי בכזה מצב.
שבעלך ינקה או יביא עוזרת או שתחיו קצת זמן בסטנדרט נמוך
חייבת להתאושש!!!
שלום לך יקרה!משיח NOW

אני יודעת שמה שאת הכי צריכה עכשיו זה תמיכה וחיזוק וחיבוק , 

הערות ,גערות וכו ..

זה לא מה שיעזור במצבך הנוכחי.

 

אבל כן הייתי מציעה לך לאסוף את עצמך ולקחת את עצמך והחיים שלך בידיים!

 

ב"ה נולדה לך נסיכה קטנה ,

 

יחד עם ההתרגשות , הגיעה אחריות , טיפול אנטיסיבי , כמו כן מצבך הבריאותי לא מאפשר לך לחזור לכוחותייך במהרה.

 

ואת באמת ובתמים מצפה ממישהו אי שם ( משפחה של בעלך או שלך ) שיעזרו לך לשאת בנטל הנפשי שאת מרגישה .

 

אבל יקרה שלי ,

שהציפייה הזו רוב הזמן מולידה בנו המון אכזבות.

 

התפללי לה' יתברך , שבוודאי עכשיו אלול המלך בשדה ...

ומקבל את כולם ממש כולם בסבר פנים יפות , 

ומעניק לכל אחת ואחד מאיתנו הזדמנות , וגם מעניק מתנות 

אז לנצל את הזמן הזה לבקש ולבקש ולבקש על הכול : על שלום בית , שלום בין בעלך לבין משפחתך , חברות חדשות , בריאות וכו וכו...בוודאי שיש לך את המשאלות שלך קורץ .

 

מאמינה ובטוחה שה' יעזור לך ולא ישאיר אותך לבד!!!

 

לגבי ראש השנה , זה חג מהמם וארוך 

וחבל חבל חבל שתרגישי בו רע. זה רק עצת היצר .

 

לכן יקרה ,תלבשי את הבגד היפה שאת כלכך רוצה , תתאפרי , 

תלכי לבית הכנסת לשמוע את יבבת השופר ושפכי ליבך כמים .

 

לגבי שולחן חג - אם אין לך כוח לבשל , היום יש קייטרינגים בשפע גם לא במחירים יקרים ,

אפשר לקנות הכול מהכול .

 

את הסימנים את יכולה לבשל הכול בסיר אחד זה יחסוך לך עבודה.

 

המרמור והעצב -זה רק עצתו של היצר הרע !!! אל תשמעי לו !

 

אני בטוחה שיש לך המון המון סיבות לשמוח בגללן!

 

שמעתי פעם משפט יפה "אל תחפשי שאנשים יעשו אותך מאושרת , היי אחראית לאושר שלך בעצמך"

ואני כלכך מאמינה בזה,

שהאושר הוא משהו שנמצא בידיים שלנו ,

לנשים ניתנה בינה יתרה ויש לנו כוח להפוך כל דבר לטוב !

 

לגבי ההמוגלובין שלך , את חייבת לטפל בזה כמה שיותר מהר , למען הבריאות שלך!

 

ולגבי ההורים שלך ,אולי הם יבואו אליכם ? אני באמת לא יודעת מה הסיפור שם אצלכם...

אבל מה שבטוח שאפשר לגשר על הכול , צריך רק עיתוי ואת המילים הנכונות.

 

אם את רוצה לשוחח עוד בכייף  ,אפשר גם באישי .

 

שיהיה לך חג מלא באור ושמחה ,

ובאמת מאחלת לך שכל הדברים האלה ייפתרו מהר ותראי רק נחת ואושר בחייך !

תגובתך, נעימה ומושכת מעוררת ומחזקת!אם ל2


ממש קשה!אנונימית לרגע1
וכולנו בסופו של דבר מחפשים את הקשר להורים לא משנה מה עברנו איתם.
אני מבינה את בעלך. הוא יודע איזה תרחיש בדכ קורה כשאת אצלם והוא ממש לא רוצה שזה יחזור שוב. מן הסתם את מביאה את המטענים לבית, אליכם וזה משפיע על הזוגיות.

לא יודעת אם הייתי הולכת לחג. זה יותר משבת
את גם חודש אחרי לידה, והגיוני שלקטנה יהיה ממש קשה במקום שהיא לא מכירה כל-כך הרבה זמן
לדעתי זה ישפיע עליכם לא טוב.

לא הייתי ממליצה לך להמשיך להתרחק מהמשפחה, אבל אם את חוזרת לקשר אז *רק* בצורה הדרגתית ומתונה

ודעי לך שהרבה פעמים ילדים/ נכדים ממש מחברים ומאחים קרעים

בהצלחה ובחירות טובות!
יקרה, את חיה בתוך עם ישראל, בטוחה שתוכלי למצוא משפחהתפוחים ותמרים
להתארח אצלה בחג, להתלבש, להתאפר, לצאת.
לחגוג את החג כהלכתו.
בהחלט מגיע לך.
רק שבמקרה שלך זה לא מתאים עם אף אחד מהצדדים.
עצוב, אבל זו המציאות שלך.
התלונות והמרמור לא ישנו אותה, למרבה הצער.

לעניין הבית - מצאי לך עזרה לשעתיים שלוש בשבוע. זה ישנה את התמונה.

לעניין הבדידות - אני חושבת שזה מצב מאד מוכר ושאין בחופשת לידה, בטח חופשה ראשונה.
אני השתדלתי לצאת כמה שיותר. להיות סגורה בין 4 קירות עשה לי רע. ואפילו סיבוב למכולת שיפר את מצב הרוח שלי.

מאחלת לך שנה טובה, של צמיחה אישית ומשפחתית.
מיואשת*****miki052אחרונה
עבר עריכה על ידי miki052 בתאריך כ"ד באלול תשע"ט 12:56

הרגשתי שמחובתי להגיב.

דווקא היא לא נשמעת לי טרול.

אלא מישהי שעד מעל הראש עסוקה בהמוןן התמודדיות.

בין אם אלו התמודדויות שהיא מזמנת לעצמה או התמודדויות שנכפות עליה.

אם זה מצד המשפחה או הריון לא מזמן, לידה, תינוקת חדשה, חברה, שינויים בחיים, ובעיקר התמודדות מול עצמה.

 

ובעקבות כך לא מצליחה להתרכז במה עיקר ומה טפל ,היכן להשקיע מרץ והיכן לא.

היא מאוד מבולבלת - ההודעות שלה זועקות את זה.

ולכן מאבדת את עצמה מעט.

 

יש מצבים בחיים שאתה פשוט טובע. ובשביל להחלץ מטביעה חשוב שיהיה מישהו שיושיט יד.

כן , יושיט יד גם אם יש סיכוי שאתה "אשם" במצבך.

יושיט יד ויעזור לך לעזור לעצמך להשליט סדר .

 

זה לא קל. בשביל להתרומם צריך המון כוח. ובמצב כמו של אנונימית 1994 זה מורכב.

לפעמים יותר קל להאשים, ולבכות.

 

לא חושבת שנכון להתקיף אותה ולכתוב חריף.

צודקת או לא. זה עוד עניין.

היא כותבת כאן כדי לקבל עידוד ותמיכה.

ואפשר לכתוב יותר בעדינות שהיא טועה.

אחרי הכל היא כתבה על גירושין אחרי שבעלה איים שיתגרש ממנה.

ועד שלא אמרה לו לגשת לרבנות הוא לא נרגע.

איומים כגון אלו לא תורמים גם אם אתה ממש רוצה לעזור אלא עלולים ליצור קרע.

צריך וחשוב ללמוד ולהבין איך הוא יכול לעזור לה במצב מורכב זה.

 

זו תקופה של מירמורים שתחלוף.

רוב ההודעות נכתבו בתקופת הריון ואחרי לידה. והגיוני שההורמונים משתוללים.

בתוספת לעוד הרבה התמודדויות. (בין אם באשמתה או בין אם לא)

 

היא צריכה להרגע מעט, לשבת עם עצמה, ולהחליט לעזור לעצמה להתרומם.

בין אם לגשת לטיפול ובין אם לנסות לבד.

אבל זה תהליך.

תהליך שעם הרבה התמדה בסוף מתרוממים.

 

לא כדאי להכאיב יותר ממה שכואב.

 

שתהיה שנה טובה לכולנו- בלי נסיונות.

 

 

 

 

אני רוצה לפרוקשושנושי

סיפרנו לגדול (3.3) לפני יומיים שסבתא מגיעה לערב לביבות,

שעתיים אחרי מתחיל להתלונן על כאבי בטן ממש מתכווץ מכאב

אחרי כמה התקפי צרחות עם תלונה על כאבים הולכים למוקד לילה

מחכים שעות עד שיואיל בטובו בכלל לשתות קצת מים כדי לעשות בדיקת שתן.

דם צילום הכל תקין.

חוזרים לבית עם המלצה לבדיקה בקופה

אני לוקחת יום חופש ונשארת בבית וכל שעה שעה וחצי שוב התקף צרחות

רצה לקופת חולים הרופא אומר שבסהכ אם אין חום שלשלוים הקאות - להמשיך לעקוב.

בבית הוא כל היום על יוטיוב ורק זה מצליח קצת להסיח את דעתו מהכאבים (למרות שעדיין מידי פעם מתכווץ מחדש).

לאורך כל הזמן הזה התלבטתי אם יש קשר לרגשי כי באופן כללי קשה לו עם יציאה מהשגרה.

וגם אני לפני אירועים מתהפכת לי הבטן מהלחץ וההתרגשות (לא אוהבת בכלל בכלל אירועים)

בקיצור סבא סבתא וכל הדודים הגיעו, היה ב"ה מדהים וטעים (לראשונה חמותי מתארחת אצלי מאז החתונה , ולא התחתנתי לפני שנתיים..)

אני ובעלי היינו ממש בטוב. הזמנו אותם מתוך מקום שלם שזה הבית וזה האוכל - זה לא שנכנסנו לאיזה טירוף סביב ההכנות.

אחרי שהם הולכים הילד אוכל לראשונה מזה יום וחצי שלא אכל כלום לא בבית ולא בגן - 2 לחמניות ועוד מלא תוספות.

5 דקות לאחר מכן אומר לי זהו כבר לא כואבת לי הבטן.

היום בבוקר מתעורר שואל על הרגע הראשון סבא וסבתא מגיעים היום? 

לא. 

אז לא כואבת לי הבטן.

 

אין לי כח לאתגרים.

מיציתי.

 

וואייי חיבוק💙ואז את תראי

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?


יוצא לכם לראות אותם הרבה?

שאלתי אותו אם רוצה שלא יגיעושושנושי

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

 

וזה קורה רק עם סבא וסבתא האלו? איזה חמודיPandi99
מעולם לא נתקלתי בתופעה כזאת, ככה שכן - רק איתם.שושנושי
הייתי כן מעוררת אותו לשיח מותאם לגיל בנושאPandi99
האם יש משהו בסבתא הזו שמאיים או מפחיד?
הסבתא הזו שהיא חמותי ברור שבעיניי היא בלתי חחחשושנושי

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

יש זמנים שהיא עם הילדים לבד?כורסא ירוקה

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.


ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

אני לא מצליחה לחשוב על סיטואציה כזאתשושנושי

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

 

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

 

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

 

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

 

 

 

זה לא פתרון לא להפגישתודה לה''

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

הוא במפגשים גם ככה איתנו כל הזמןשושנושי

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

 

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

סורי שאני אולי נשמעת תוקפניתשושנושי

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

את לא נשמעת תוקפניתתודה לה''

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

זה לא הכיווןשושנושי

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

אתם נשמעים אלופים!!!תודה לה''
לא אמרתי לא להפגישכורסא ירוקה
אנחנו מפגישים ודואגים שלא ישארו איתה לבד, ככה שזה גם מפחית סיטואציות בעייתיות, וגם במידה ומשהו נאמר אנחנו יכולים לשים גבול במיידי. כבר יצא לי להעיר לה מול הילד כי היא העירה לו משהו שמבחינתה היה בדיחה אבל הוא לא הבין ונעלב עד עמקי נשמתו כי אם זה היה משפט מאיתנו זה היה נזיפה קשה והוא באמת לא עשה שום דבר. 
וכן יכול להיות שזה משהו שקרה מזמןכורסא ירוקה
אין מה לעשות. פשוט לתת לו את הזמן ולהתעקש שגם היא תיתן לו. וגם אם יקח עוד הרבה פעמים לתקן את הקשר ביניהם, בסוף זה יקרה
איזה חמודיאורוש3
צריך לאט ללמד אותו שיח רגשי. הוא עוד קטן,אבל מלא דוגמא אישית. אני ממש מתרגשת לחזור היום לעבודה אחרי חופש, זה קצת מפחיד אותי כי התרגלתי לחופש. אני קצת עצובה היום כי..., היום ממש שמחתי בעבודה כי... לחשוף לחשוף לחשוף. לדעת שהוא ''מועד'' להתרגשויות משינויים ולדבר את זה. אני רואה שאתה קצת לא מרגיש טוב, אתה יודע שלפעמים כואבת לי הבטן כשאני מתרגשת? זה בסדר, בא נכין תה חם. זה לא שזה קסם. זה תהליך. היו לנו כמה חתונות קרובות בטווח של כמה שנים קרובות. אחד הילדים שלי היה פשוט מעלה חום. לפני החתונה האחרונה דברנו מלא על כמה זה מרגש ומה הולך להיות, המחזנו בבית את החופה. וואלה היה שמח והרגיש מעולה... 
יש בבית מלא שיח רגשישושנושי

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

וואו, איזה ילד רגיש!מתואמת

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

קראתי על זה קצת - בדיוק מה שקורה אצלנושושנושי

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

אויש, חיבוקמתואמת

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)


בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

מהההשירה_11

וואוו

לא ציפיתי


יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור


חיבוק ענק בטח את בשוק

נשמע לי שזה ההמון, לא הסבתארקלתשוהנ

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

 

מעודד לשמוע על הילדון שהיו כאבי בטן רק כשהיו אורחישושנושיאחרונה

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

אני מטאטאת ערימה ענקית של בלגן לכיוון הכניסה לביתתודה לה''
מכל הסלון והחדרים,


בעלי פותח את הדלת ומסמן לי להמשיך עם הטאטוא- קדימה, החוצה לחדר מדרגות🤣🤣🤣


מי זורמת על שרשור יציאות של הבעל (על משקל פניני ילדים)?

חחחח יואו איך צחקתישושנושי
גם אני🤣🤣🤣תודה לה''
הוא גאון! אולי לשכנים יהיה חשק לסדר לנו😂😂יעל מהדרום
כן אה.. אני אמרתי לו שנגיד לכולם שהשהשכנים הוציאותודה לה''
ואיזה לא יפה זה😅😅🤣😂🤭🤭
😅😅מתואמת

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭


בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

צודקת אבל די אין איפה לדרוך זה חונק אותי...תודה לה''

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח


אבל תודה על התזכורת!!

מבינה אותך... אבל לפחות באמת תני לו לאסוף🤭מתואמת
חחח מבחינתי שתישאר שם בחודש הקרובתודה לה''

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

😅 העיקר שמסודר לך בעיניים...מתואמת
לפני עשור בערך בית מלא צפופים ב"ה ורצפה שחורהאנונימית בהו"ל
ברגע של שקט אמרתי יאללה  נרים כיסאות ונשטוף קצת, בסוף אחד הקטנים התעורר והורדתי את הכיסאות בלי לשטוף ובלי כלום והרצפה חיכתה שחורה בסבלנות.  


יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??


מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

אוי קורעעעעע😂😂😂😂תודה לה''
האמת שגם בעלי לא היה מבדיל אם כבר שטפתייעל מהדרום
לק"י


או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

מזכיר לי משהו חכם ששמעתי פעם124816אחרונה
הייתי בשרות לאומי והתארחתי אצל מישהי עם ילדים קטנים והכיסאות היו למעלה, אחרי שטיפה, הצעתי לה שאני הוריד את הכיסאות, אז היא אמרה לי, אני משאירה אותם למעלה בכוונה, בעלי חוזר בערב מהעבודה, עד שהוא יגיע הילדים כבר יספיקו ללכלך את הרצפה, אם הכסאות למעלה הוא לפחות ידע ששטפתי וצריך לפרגן...
חחחחחחחחשירה_11

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

נכוןןןןן בחיים לא היה עולה על דעתי..תודה לה''
אירוע ברית במשפחה ממש קטנהאנונימית בהו"ל

יש לנו משהו כמו 15-20 מוזמנים

מצד אחד ממש הייתי רוצה לחגוג, לשמוח על הנס המדהים הזה

ומצד שני חושבת איפה לעשות וכמה להשקיע כי קייטרינג לא יעשה מספר כל כך מצומצם של מנות וגם לשכור אולם זה לא זול.


לצערי אין לנו עזרה של משפחה. אני ובעלי והקב"ה, אז צריכים לחשוב קצת מראש מה עושים ואיך.

לעשות ברית בבית זה פחות אופציה כי אחר כך נשאר לנו כל הבאלגן לסדר וגם אין לנו חצר וכאלה.


כל כך הייתי רוצה גם להביא צלם ולעשות קיר בלונים וכו אבל מרגישה שזה יהיה בזבוז...


אשמח לכל דעה או רעיון

קלאסי למסעדה. וזה גם הכי כיףירושלמית במקור
ובחדר פרטי שם תוכלו לקשט קיר כרצונכםירושלמית במקור
מה עם לסגור מקום בבית קפה או מסעדה?ואני שר

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

אנחנו עשינו במסעדה לכמות של 20 איששושנושי

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

אפשר לשאול איזו מסעדה?אנונימית בהו"ל

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

רודריגז בהר חוצבים ירושליםשושנושי

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

כמה עולה דבר כזה? סתם מעניין אותיתודה לה''
ברית שהיתה לנו בגודל כזה בערך הזמנו מהולי ביייגל כמה מגשי אירוח עלה 2000 בערך לדעתי 
יצא לנו באזור ה 4שושנושי

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

 

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

 

 

אה לא זול...תודה לה''
יותר זול מלקחת אולם קייטרינגשושנושי

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

ילדת כבר או שאת במחשבות מראש?איכה
אם עוד לא ילדת, אפשר להזמין עיצובי בלונים וכל מיני דברים כאלו משיין ואליאקספרס.


זה זול ומרשים.


ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

למשל -איכה

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

איך אני אוהבת את הדברים האלו 😍איכה

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות


אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

אפשר גם להזמין טייק אווי ממסעדה לאולםאחת כמוניאחרונה
רק לקחת בחשבון כלים, עריכה ומילצור
איפה ממליצות לקנות מתנות לילדים דרך ביימי אול?תודה לה''

מצאתי רק את טויסאראס והם יקרים פחד...


יודעת שיש את צומת ספרים...

אשמח לעוד רעיונות..

סטימצקי אם מקבליםכורסא ירוקה

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

אגב לסטימצקי וצומת יש גם משחקיםכורסא ירוקה
מהמון סוגים - בובןת, משחקי קופסה הרכבה וכו 
רעיון מעוללההתודה לה''
תודה רבה!! רוצה לקנות להם דמי חנוכה..תודה לה''
אולי yolo,ביגודחילזון 123
אגב את יכולה אולי להתקשר אליהם ולבקש להמיר את זה לשובר שלהם מסוג אחר
מה התכוונת שובר אחר? ותודה!תודה לה''
יש לביימי כמה סוגי שוברים תראי באתר שלהםחילזון 123
כאילו ביימי אול וביימי בייבי וכזה?תודה לה''אחרונה
פחות יש שם חנויות צעצועיםהשם שלי

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.


אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.


או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.


יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

ממש תודה על הפירוט!תודה לה''
ואני צריכה לקנות סידורים ולהבדיל תחבושות רב פעמיותתודה לה''

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?


סליחה שאני חופרת 🤭

הערות על המשקלאין לי הסבר

"וואי, איך את כל כך שמנה?"

"ממש רואים שהיית בהריון"

"את נהיית הר''

.

.

.

הערות צובטות, נכון?

לכל אישה שעיניה בראשה ברור שהיא לא תעיר למישהי על כך ששמנה לאחרונה, או שהיא נראית אחרי לידה.

אז למה כשזה לצד השני זה מותר?

למה זה לגיטימי בעיני מרבית הנשים להגיד לי ''איך את כל כך רזה?'', ''לא רואים שילדת!''.

.

.

.

זה לא לגיטימי, בדיוק כמו שלא לגיטימי להעיר על הצד השני.

לתת הערות על משקל, כל משקל שהוא, זה בעייתי.

זה נושא רגיש.

גם אצל מישהי ששוקלת מעט.

.

.

.

אתן לא יודעות מה ההתמודדות של אותה אחת.

אולי יש לה הפרעות אכילה? אולי היא בדיכאון?

אולי היא בטיפולים רפואיים שגורמים לכך?

.

.

.

משערת שאצל הרוב יש ''כוונה טובה'' ומבחינתן זו ''מחמאה''.

אז שתדעו- לפעמים זה לא.

לפעמים זה יושב על פצע פתוח, ולפעמים זה פצע שכבר הגליד.

אבל ''משקל'' זה עקב אכילס גם אם את שמנה וגם אם את רזה.

.

.

.

והלוואי שהצלחתי להאיר עיניים.

והלוואי שאפסיק לקבל 5 הערות כל יום בעבודה על כך שאני רזה.

כי מבחינתי

זו לא

מחמאה.


 

 

חג שמח🌟

עכשיו הבנתי אין לי הסבר

בד''כ זה לא ''את נראית טוב'' אלא הערות על המשקל עצמו...

תודה שהבהרת את כוונתך❤️

הסרת משקפיים- שואלת בשביל אחותיהשם גדולל

עם משקפים מהיסודי

מעוניינת לעשות לייזר להסרת משקפיים לאחר מספר לידות ומעוניינת גם בהמשך להביא עוד, אך מתלבטת אם לעשות בקרוב לייזר

רוצה לשמוע מחוות דעת של נשים בתקופת לידות שעשו לייזראיך הייתה להם החוויה? והאם המספר חזר?

תשמח לשמוע מקרים עדכניים, כרגע קיבלה המלצה לעשות אצל דוקטור לוינגר

עשיתי לפני ההריונותאחת כמוני

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

איזה סוג עשית?השם גדולל
איך הייתה ההחלמה שלו?השם גדולל
היא ממש חוששת לעשות אותו עם מספר ילדים בבית
מהניסיון שליואני שראחרונה

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.


ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

אני עשיתימחכה להריון
היו לי שני ילדים שעשיתי.. היום אני עם ארבעה ולא חזר רואה מצוין ברוך השם
איזה סוג עשית?השם גדולל
מכירה מישהיניגון של הלב

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

עשיתי בתור רווקהשומשומ

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

למה לא לחשוף ילדים למסכים?אנונימית בהו"ל

אשמח ממש לתובנות..

למאמרים, להכל.

אני שמעתי שזה גורם לקשב וריכוזכבתחילה
אלימות, שיעמום מדברים אחרים/מיצוי מהר של דברים אחרים. 
ממש לא בריא למוחDoughnut
זה גירוי חזק מדי למוח וגורם לנזקים מגוונים. יש הרבה מידע ברשת אם מעניין אותך.
ציפייה לא ריאלית למענה שיתן לך כאן רשימות וקישוריםאלישבע999

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  


בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  


בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

אני רק אגיד שאני ממש רואהואילו פינו

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

בול!שושנושי

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

מצרפת קישורoo

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא


 

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת


 

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות


 

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

 

מצרפת מצגת שהכנתי באיזה קורסתודה לה''
ואפשר גם להקשיב לפודקאסט של לוקחים אחריות בספוטיפיתודה לה''
זה הנושא שהם עוסקים בו- מסכים
אני לא רוצה שיהיה לי טריגר לעימותים מולםדיאן ד.

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

 

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

אני רוצה להגידתקומה

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.


נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

מעניין ממש. תודה!תודה לה''אחרונה
בדיקת NIPT- כן או לא?בידיים פתוחות

מתלבטת אם לעשות..

אשמח לשמוע את דעתכן על הבדיקה הזו

שיקולים בעד- לא מעוניינת לעשות מי שפיר/ סיסי שליה אבל בכל זאת רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר

שיקולים נגד- יקר, לא אבחנתי, אני פחות אוהבת לבדוק אקסטרה כשאין צורך ספציפי, כי גם זה מכניס אותי ללחץ.. 

בעיני תוסיפי שיקול של גיל + הסטוריית הפלות אם ישירושלמית במקור

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

רוגע עם ניפט זה אינדיבידואליכורסא ירוקה

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.


בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

כותבת נקודה למחשבהאנונימית בהו"ל

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".


שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.


אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).


לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות... 

תודה על התגובה 🙏בידיים פתוחותאחרונה
לגבי הפיסקה האחרונה, זה לגמרי אחת הסיבות שאני פחות רוצה לעשות..

אולי יעניין אותך