לפני חודש. מבית החולים חזרתי ישר לבית .. לבישולים כביסות ניקיון טיפול בילדה ובעצמי שכולי תפורה מקדימה ועד פי הטבעת .. חמתי באה לבקר בדיוק 10
דק יום אחרי שחזרתי לבית ומאז נעלמו עיקבותייה המלחמה שלי היא מול בעלי והצד שלי .. הם מתחננים לעזור לי ומבקשים כל יום סליחה על התקופה המחורבנת, רוצים להשלים פערים ומוכנים לעזור במה שאפשר ובעלי כרגיל לא מוכן לשמוע.. כמה וכמה פעמים הסברתי לו שהחודש זה חודש הרחמים והסליחות ובתור אדם מאמין הוא צריך לנסות לסלוח. נפגעתי ממנו שהוא נתן לי לחזור לבית אחרי הלידה, בלי לקבל עזרה מאף אחד למרות המצב הבריאותי הירוד שלי .. בקושי מצליחה לטפל בילדה ועל ההנקה ויתרתי חזרתי למשקל שלי לפני הלידה 47 קילו והיום שנשקלתי ירדתי עוד אפילו האחות הייתה בהלם!
עולה הסוגייה של ערב חג איפה חוגגים ראש השנה, כבר שלוש שנים שאנחנו לבד עם עצמנו .. אבל כמה אפשר? הסברתי לו שעכשיו אנחנו משפחה . תחילת שנה והייתי רוצה שיזמינו אותנו חמי וחמתי לא בעיניין לא מזמינים ולא יזמינו ההורים שלי מאוד רוצים שנהיה איתם גם הם לבד, לעזור לנו, לארח, לבקש סליחה כמו שצריך מאיתנו ולתת מתנה לחג ובכלל להנות ביחד בתחילת השנה למה להישאר לבד? הוא לא מוכן לשמוע מהיום שנכנסתי לבית מבית החולים הוא מאיים עליי בגירושים, שבוע שעבר בקשתי ממנו שנהיה ברבנות ונתגרש אני צעירה ולא צריכה כל החיים לסבול מהלבד ובטח שלא מהאיומים של גירושים .. חזר בו התחרט הצטער ובקש שלא יעשה מעשה שכזה .. אבל די רוצה לחגוג את החג לצד אנשים ולא לבד בחושך! כמה אני יכולה להתחנן? הלבד עושה לי רע .. אני מדוכדכת שמירת בריון לבד הריון לבד חתונה לבד ילדתי לבד .. לא מגיע לי לחוות מה זה משפחה? מה זה ביחד? שלוש שנים לא שמעתי ברכות של ראש השנה .. לא התארחתי לא לבשתי לבן ויצאתי מהבית לכבוד החג כמה אני יכולה לשתוק ולסחוב?

