מעירה גם לי וגם לבנות. על הפנים

הכי קשה זה שהיא מעירה לבת אחת שלי שהיא שמנמנה. כל הזמן מבקרת אותה אומרת לה לא לאכול דברים וכו

מאד מאד קשה לבת שלי וגם לי (לא יודעת למי קשה יותר)

כמה שניסיתי ודיברתי והסברתי לא עזר. כסוף אני מנסה להעביר לבת שלי שהיא סבתא מדהימה, אמא עוזרת מפנקת קונה מזמינה, וזה בעיה שלה שזה מה יש

אבל זה קשהההההההההההההההה

מציעה לך כן לבקש מהסבתא לא להעיר לך ליד בעלך. הדברים האלו מחלחלים גם אליו וזה לא טוב. 

ואת זה את יכולה לבקש די בתקיפות, לומר סבתא זה הורס לי את השלום בית שאת אומרת לידו שאני לא נראית טוב. המבוגרות של פעם מייחסות לדברים האלו חשיבות עצומה והיא כנראה תקשיב לך. ברגע שזה לא לידו זה גם יוריד את כמות ההערות 

בהצלחה רבה!

בהתחלה חשבתי הרבה על זה ואם צריך ממש לאיים בניתוק חס ושלום

באמת באמת היתה לי התלבטות קשה כי אמא שלי מהממת ומשקיעה בה המון אהבה וקונה לה וכו.

אבל האמת הקשה היא, שאנשים \בני נוער שמנים שומעים ביקורות מהסביבה כל הזמן

אם היא לא תשמע מאמא שלי היא שומעת\מרגישה מחברות, מהסביבה, מוכרות בחנויות בגדים או דודות\קרובי משפחה באירועים.

כל הזמן יש דברים כאלו ואי אפשר למסך את ההערות האלו. פשוט אי אפשר. אלו החיים והיא צריכה ללמוד להתמודד. זו ההתמודדות שלה והתפקיד שלי הוא לנטוע בה חוסן וחוזק וביטחון לצד לנסות לעודד אותה להשקיע ולרדת.

תפקיד די בלתי אפשרי אבל אני מנסה

במקביל אני מדברת עם אמא שלי שוב ושוב על הנושא כמה שאפשר כשאנחנו לבד. לפעמים זה עוזר לפעמים לא.

אני לא חושבת שנכון לנתק קשר עם סבתא בגלל כזה דבר, ודווקא ההודעה של הפותחת מחזקת אותי עוד יותר בדעתי, הנה היא שומעת הערות כאלו כבר שנים ועדיין מאד אוהבת וקשורה לסבתא שלה ולא מוכנה לנתק קשר. מה שאומר שהתועלת עולה על החיסרון

וגם ללמד ילדה לברוח ולא להתמודד זה לא בהכרח נכון, בפרט שההתמודדות הזו כאמור היא יומיומית עם הסביבה.

דרשתי. ממש. דיברתי. שוב ושוב

היא מבטיחה

היא רוצה

היא מבינה שזה פוגע מאד

וזה יוצא לה. היא לא מצליחה לשתוק, והיא מבוגרת, הגיע הזמן להשלים שזה לא ישתנה. והשאלה מה עושים מפה

אמרתי לה שהיא לא רוצה לבוא אליה יותר בגלל זה, והיא ממש לקחה את זה קשה והצטערה עד עמקי נשמתה והבטיחה לא לומר שוב מילה בחיים

וזה לא עזר

באמת שאין מה לעשות, אי אפשר לחנך בן אדם מבוגר.

 אז זה או להתמודד עם זה ולבנות מזה אישיות חסינה יותר או לנתק קשר

זה האופציות. החיים לא קלים...

הייתי כל כך ונאת לבוא לצד של סבתא שלי מצד האבא כי כל הזמן דיברו על דיאטות ואוכל וכולם היו שם שמנמנים עד שמנים אבל לי זה היה סיוט.

זכור לי משפט שדודה שלי אמרה לבת שלה שאני הייתי איתם נכון פלונית שמאז שיש לך מחזור עלית המון במשקל ראית. מעכשיו את צריכה לשמור על עצמך!.

עד היום אני בקושי בקשר איתם. פשוט יש לי בעייה עם המשקל שהם נותנים למשקל|(ועוד שכולם שם שמנים או היו שמנים)

בקיצור הייתי שמה לסבתא גבולות מהר לגבי המתבגרת.

אולי רק מהעובדה שזה ממש ירגיז אותו שהיא "יורדת" עלי... 

מבחינתו אני מושלמת, מקבל אותי ואת שומניי באהבה!

בדיוק אתמול בכיתי לו שאני שמנה (הוא זה שמדרבן אותי לקנות לעצמי בגד לחג) וכשהוא אמר לי שהוא חושב שאני ממש יפה, אז עניתי לו שאני מתחילה לא להאמין לו, כי לפי דעתי אני ממש השמנתי וזה מכוער מאוד!

אז הוא ענה: ידוע שדברים שאני חושב שהם יפים את חושבת שהם מכוערים  

אוייי. לא טוב!

היא עלולה חלילה לפתח הפרעת אכילה.

להכנס- קל מאוד ואפילו נחמד בהתחלה.

לצאת - מאוד מאוד מאוד קשה.

חשוב להתייעץ עם איש מקצוע איך להעביר לה את המסר לאכול בריא.

שלא תפתח אובססיה לאוכל.

אפשר להסביר לאמא וממש בהחלטיות לדרוש לא לדבר יותר על שומן בסביבתה..ובכלל .

אין צורך לנתק קשר. פשוט להבהיר חד משמעי את הסיכון הכרוך בהערות כאלה.

אי אפשר לדעת כרגע אם זה משפיע או לא.

הפרעת אכילה יכולה להתפרץ בשנים יותר מאוחרות. (לדוג' אחרי לידה)

הכל נחרט במוח.

כמה בנות נפלו לעולם החשוך של הפרעות אכילה - בולמיה /אנורקסיה בגלל הערה שתיים של אנשים חסרי טאקט.

ילדות כאלה צריכות הרבה חיזוקים!

ביקורת על מראה ועוד על מראה שמנמן - זה אסון.

קודם כל אני חייבת לדעת מאיפה הבאת את הקטע שזה יכול להתפרץ אחרי לידה? מכירה סיפור כזה.. יש לזה מקורות מוסמכים?

וכמו שכתבתי פה ניסיתי ממש בתקיפות ולא הצלחתי, מנסה לחשוב מה עוד אני יכולה לעשות.

אולי באמת להתייעץ עם איש מקצוע, יש המלצות למישהו שמבין בתחום כזה?

כתבתי לך מדם ליבי.

מכירה משהי כזו מקרוב מאוד מאוד מאוד- !

לא היתה שמנה בכלל .

היה לה רק מעט ירכיים ואחוריים (סליחה)

היתה מקבלת המון הערות על זה מצד אמא שלה . למרות שהיתה מאוד נאה.

בתור בחורה הדבר היחיד שעשתה זה להתבייש. ללבוש בגדים רחבים. הביטה על עצמה המון במראה, ירדה על המראה שלה הרבה, והיתה עסוקה כל הזמן בדיאטות שלא צלחו. והיתה עצבנית.

לפני 4 שנים לאחר לידה ביתה הבכורה זה התפרץ.

היום היא נעה בין אנורקסיה לבולמיה כבר 4 שנים .

פעם מצמצת אכילה ופעם מפריזה באכילה ומוציאה בדרך של הקאה/ משלשלים.

היא מטפלת בעצמה כבר שנה וחצי, פסיכולוגית ודיאטנית. דרך הקופה (הבנתי שפרטי עולה המון)

יש זמנים של עליות ויש זמנים של ירידות.

היא ילדה לפני חודשיים ולא מפסיקה להקיא.- 8 פעמים ביום רק כי היא רוצה לרדת במשקל (עלתה בהריון בקושי 7 קילו)

ולמה כל זה?

בגלל אנשים שנתנו לעצמם אפשרות לתת ביקורת. ולהרוס נפש.

אז אם אפשר למנוע מראש עדיף.

כי כמו שכתבתי להכנס קל מאוד. אבל לצאת זה קשה מאוד.

אוכל להרחיב לך על סימפטומים ואיך אפשר לזהות. אם תרצי כמובן.

חובה ממש ללכת לאיש מקצוע בשביל העתיד שלה.

תוכלי אפילו דרך הקופה.

פסיכולגית. דיאטנית.

אם היא כרגע בסדר מבחינת זה שאין עדיין סימפטומים בין של אכילה לא תקינה או נפשית-התנהגותית (בת כמה היא?)

הייתי ממליצה לך ללכת קודם לבדך ע"מ לא להלחיץ אותה.

סליחה שמלחיצה. אבל הצטמררתי ממה שרשמת על אימך.

וד"א יש על זה המון המון חומר לקריאה.

לא משנה מהיכן ההערות מגיעות.

ביקורת על מראה זה אסון מכל כיון .

גם אם זה מגיע מסבתא.

האמא לא ממש העירה בצורה כזו של איך את נראת. ותראי איך השמנת. או תפסיקי לאכול כי את צריכה לשמור.

אלא זה בא מכיוונים שהיא המליצה לה ללבוש מחטב.

כי לא נעים שהכל קופץ מאחור.

ועוד סגנון הערות כאלה.

@miki052 אני מכירה מישהי כזו ואת מכירה מישהי כזו, זה עדיין לא אומר שזה קורה יותר אחרי לידות. אולי כן, לכן שאלתי אם יש מקורות, אבל סיפור אישי שמכירים זה לא מקור, זה דוגמא

@אנונימית לרגע1 - סיפור שמופץ ביוטיוב.. נו נו. וחוץ מזה אין סיכוי שמישהי חוטפת מחלת נפש - כן, בולימיה ואנורקסיה הן מחלות נפש - בגלל הערה של מאמן ספורט. ממש לא. אחרת כולנו היינו ככה, מי מאיתנו לא קיבלה הערה ממישהו פעם לגבי משקל\גוף?

בוא נבין, שמחלות כאלו מתפרצות בשילוב של כמה גורמים. באמת הגיוני לי לשמוע שיתפרצו אחרי לידה כי זו תקופה שהנפש במצב רגיש מאד (רק אשמח לקבל מקור לזה) הן מתפרצות בעקבות טריגרים, דברים שמצטברים, בהחלט. אבל ממש אי אפשר להאשים בלעדית את האמא\מאמן\סבתא או מישהו אחד. זה שילוב של הרבה דברים ביחד

אפשר למצוא ללא ספק דוגמאות של נשים ששמעו ביקורת מאמא או סבתא (מסכימה לגמרי עם @חדשה ישנה שזה מאד מאד שונה) ועדיין בריאות ביותר בנפשן או שמנות ושלמות עם זה. אני מכירה אישית כאלו.

אז ברור שלקבל הערות כאלו זה ממש לא בריא ומעיק על הנפש והדימוי העצמי. זה לא בהכרח מוביל להפרעת אכילה.

מה הדרך הנכונה להתמודד עם זה, גם אין לי תשובה מוחלטת לזה. יש שיגידו ניתוק ויש שיגידו חיזוק החוסן הנפשי של הילד להתמודד עם הערות כאלו שלא ישפיע על הפנימיות שלו.

ובכלל, האם אני כאמא לא אמורה לדאוג לבריאות ומראה של הבת שלי? אם אני לא אנסה לכוון אותה היא תספוג אש מהחברה. זו המציאות. אם אני כן אנסה לכוון אותה אולי אעיר יותר מדי. זה עדין מאד וקשה מאד לא לעשות טעויות.

האם אתן יודעות שהיא נמוכה והרופא אמר לנו ולה שהמשקל שלה מפריע לגדילה? יש חלון קטן מאד שהיא יכולה לגבוה בו , מה אני אמורה לעשות עם זה? עדיין לשדר לה שהכל סבבה לגמרי ותישאר שמנה וגם נמוכה?

בסופו של דבר אני כן חושבת שחשוב לבנות ולחזק את החוסן הנפשי של הילד להערות האלו ולהצליח להגיע למקום שהוא בטוח באהבתינו אבל גם בזה שאנחנו חושבים שהוא צריך לרדת למען הבריאות ולא למען היופי (זה משהו שאנחנו מדברים עליו הרבה. הרזיה כמשהו בריא ולא יפה) 

האם אני כאמא לא צריכה להמליץ לבת שלי ללבוש בגדים במחמיאים לה? הרי אני רוצה שהיא תיראה טוב בחברה, להמליץ על מחטב לבת שלי יום אחד זה משהו רע? הרי לגדולה אני קניתי איפור עכשיו כדי לכסות חצ'קונים, אוליגם זה לא בסדר וזה הערה על מראה? אני יכולה לשדר לבת שלי שהיא הכי יפה בעולם אבל עדיין להמליץ לה ללבוש בגד שתי חלקים ולא שמלה כי השמלה מבליטה את הבטן. ולבת אחרת אני אגיד לא ללבוש ורוד כי ורוד חיוור עליה ולא מתאים לצבע עור שלה...

איפה הגבול מה נכנס כרצון של אמא טובה להוציא את הבת שלה הכי יפה וחתיכית שאפשר שתרגיש הכי טוב עם עצמה ולא תרגיש שמנה מוזנחת, לבין זה שזה נתפס כביקורת והערה על מראה?

תודה שהעליתן לי את המודעות עוד יותר (גם ככה אני די היסטרית מהנושא) אני אגש להתייעץ שוב אם אני עושה דברים בדרך הנכונה. אבל בכל זאת אני חושבת שההשוואה האוטומטית שנעשתה פה הערות = הפרעת אכילה היא מוגזמת.

כמו שאמרתי, אני בעצמי עברתי את זה.

עברתי טיפול

הרבה שיחות

יש לי מושג בזה לצערי הרב

ולכמת את כל העסק ל- עברתי הפרעת אכילה בגלל הערה של מאמן זה דמגוגיה זולה. אולי ההערה הזו היתה הטריגר, אבל אין ספק שהיו עוד הרבה גורמים

לכל הערה יש משקל. תמיד. נכון, אבל החיים שלנו לא חפים מהערות, מה אפשר לעשות?

בחיים לא מזלזלת אבל מבינה שאי אפשר להגן עליה לעד מהערות חברה\משפחה מורחבת

שלא תדעי איזה דודה יש לי, אלוהים ישמור. נפגשים בה אולי פעם בשלוש שנים באיזה חתונה ואי אפשר בשום אופן לדעת מה יצא מהפה שלה. אז מה, אני לא אלך לחתונות המשפחתיות עם הילדות בגללה? וזה לא נגמר שם. תמיד מישהו בכל שלב יכול לומר משהו

זה יכול להיות מוכרת בחנות כשאת מודדת שמלה שתגיד- נראה לי שיש שומרי משקל לילדים, לא חבל בובה? יש לך כאלו פנים יפות

זה קורה! מבטיחה לך. 

אני לא יכולה לשמור את הילדה שלי בקופסא ולהרביץ למי שמעיר לה. לצערי שמנופוביה חיה ובועטת

אני מנסה לחזק ולהעצים אותה ככל יכולתי שההערות האלו יעברו מעליה. זה מה שיש בידי לעשות...

זה כזה נושא רגיש וכואב לי. אוף. את רוצה לתת הכל לילדים שלך, ולפעמים אין מה לעשות, הם לא רוצים לקחת, ואת צריכה לעמוד בצד ולנשום עמוק ולראות אותם עושים החלטות שגויות ולא טובות להם ולשחרר, כי אין לך בשום אופן מה לעשות.

זה קושי נפשי עצום עבורי

זה לא אומר שזה נכון. ככל הנראה יש עוד לא מעט גורמים. ותלוי גם הקשר עם אמא ואיך ההערות נאמרות וכו.

ושוב, אני יכולה כנגד לומר שאני מכירה מישהי שאמא שלה חפרה לה במוח והיא מבוגרת במשקל תקין, לפעמים קצת שמנה לפי תקופות, ובקשר מצוין ושמח עם אמא שלה

אני לא אומרת שזה לא משפיע. אני רק אומרת שזה לא שחור לבן (נורא במודה היום להאשים הורים בכל פיפס שקורה לילדים, ועוד אחרי שנפטרו... )

תקשיבי... עברנו הכל. אני עייפה ומיואשת מאד מהנושא

רשמנו לחוגי ספורט, דיאטנית.הליכות איתנו. היום היא לא רוצה. מציעים לה הליכות איתנו היא לא רוצה, הצעתי לרשום לחוג ספורט היא לא רוצה, דיאטנית היא לא רוצה ללכת

וזהו. היא בוגרת וצריכה לקחת אחריות על החייםשלה. אנחנו מציעים ומאפשרים ומוכנים לשלם, אין לנו מה לעשות יותר מזה.

(איזה גבעולית,ממש אין שום ציפיה כזו, אין לנו גבעולים במשפחה)

האוכל בבית אני משתדלת מאד שיהיה מעט ממתקים הרבה פירות וירקות, אבל היא שמה לה אוכל על הצלחת ואם היא תשים הרבה אורז ומעט אם בכלל ירקות כבר אין לי מה לעשות עם זה

וואי, קשה לי נפשית אפילו לכתוב על זה. מאד קשה לי אני רוצה את הכי טוב בשבילה ומוכנה לעשות הכל אבל אם אין רצון שלה אז אין. זה חייב לבוא ממנה

זה קשה לי. זה מפריע לי. אני עושה המון עבודה עצמית לקבל אותה איך שהיא

יש את הקבלה שלי אותה

יש את זה שאני יודעת שיציקו ומציקים לה בחברה. זה פשוט קורה. כאמא את כל כך לא רוצה שהילד שלך יעבור את זה, מבינה? אז קשה נורא לשבת ולומר יאללה זה החיים שלה שתתמודד

יש את זה שזה משפיע על הגובה שלה והיא נמוכה

יש את זה שאף פעם לא מוצאים לה בגדים יפים ובקלות. אני מוציאה עליה כפול ממה שאני מוציאה על עצמי! העיקר שתראה יפה וטוב ותרגיש טוב עם עצמה, ואני מתלהבת ממנה ואומרת לה כמה שהיא חתיכה ונראית טוב וכו. אבל כל מסע קניות עולה בשנים מהחיים שלי זה קשההההההההההה ומתיש. מליון חנויות לא מוצאים כלום , זה לא יפה, זה לא מוצא חן בעיניה, על תוית המחיר הפסקתי להסתכל!

וזה מפריע לה שלא מוצאים לה בגדים בקלות, ומפריע לה שהבגד של לפני שלושה חודשים כבר צפוף ולא נראה טוב 

וההערות כמובן מפריעות...

בקיצור אין פה נוסחת פלא. זה כואב וקשה ממש.

אני מנסה כמה שאני יכולה לפעול נכון. ה. יעזור..

לצערי עברנו את שלב הדיאטנית והיא כבר לא רוצה יותר

אני משתדלת לחזק את עצמי כמה שיותר שעמוק בפנים לא יפריע לי איך שהיא נראית, כי האמת היא שזה מפריע לי

אני מאמינה שזה הנקודה הכי חזקה שאני צריכה לעבוד עליה. בכלל לא מולה, אלא מול עצמי. ברגע שאני ארגיש שזה לא מפריע לי בכלל אני בטוחה שזה יקרין. אבל זה ממש קשה כי זה כן מפריע... אוף.

כמו שאמרת היא אישה מבוגרת, ונשים מבוגרות קשה לשנות..

מבינה ממש את הקושי שמעירים, אבל בשלב מסוים לומדים " להחליק"

מנסיון שלי בהקשר אחר.. 

שמתי לב שכשאני מסתכלת על המעלות של הצד השני, כמה שזה קשה

ומתבוננות בו בעין טובה

פתאום ממש הכל חוזר חזרה,

וכך גם הם מגיבים בהתאם

או שזו אני שפחות רואה כמו בזכוכית מגדלת את כל הערות המציקות

כמים הפנים..

קודם כל אני לא חושבת שכולן ככה

אבל גם אם יש רוב,

לדעתי זה נובע בגלל מטען כלשהו/ חוסר.

קשה לי להאמין שאנשים נהנים להציק לאחרים, סתם ככה

אלא אם זה יושב על משהו..

לפעמים זה דוקא נובע מחוסר ביטחון במקום שלהן

לפעמים בגלל עודף ביטחון וחוסר מודעות לסביבה

ולשם הפתיחות אמא שלי ממש הייתה כזו כלפיי, עדיין יש לה את זה, ואני ממש מרגישה שזה בגלל מטענים וחוסרים שהיא עברה בילדותה.. לא אפרט כאן מסיבות ברורות .

זה קשה ממש! אבל חייבת לציין שלגמרי לגמרי תלוי באיך אנחנו מסתכלות על הסיטואציה

ושמתי לב שעין טובה זה ממש לא רק סיסמא, זה ממש דרך חיים

וטוב עין- הוא יבורך!

זה ממש ככה

רואים איך כשמחליטים להסתכל על מישהו בטוב, זה מושך טוב..

אני כבר מרגישה כשאני מסתכלת על זוגות צעירים שיש הרבה דברים שאני יכולה לתרום להם שישפרו את חייהם והטעויות המטופשות שהם עושים

אבל אני סותמת, כי אני עדיין זוכרת איך התעצבנתי כשאמרו לי את זה

אני גם כבר לא כועסת על האנשים שאמרו לי, היום אני חושבת על מי שהעיר\האיר ואומרת לעצמי, טמבלית, אם לא היית כל כך מלאה ונפוחה בעצמך שאת צעירה ויודעת הכי טוב מכולם, היית חוסכת הרבה כאב לב. במקום להיעלב ולהתעצבן היית יכולה להקשיב ולגדול.

אני חושבת שבגיל מסוים כבר שוכחים איך זה הרגיש כצעירים ואז מפסיקים לסתום, אני ממש מקווה שלא אשכח ושלא אהפוך למעצבנת שמעירה, אבל מבינה שזה יכול לקרות כי מגיל מסוים את נהיית חסרת סבלנות לגאווה של הצעירים ולטיפשות שלהם.... 

סתם רציתי לשתף...

עשיתי היום קניות וקניתי 3 שמלות!!!!! שזה 3 שמלות יותר ממה שחשבתי שאקנה!

שלושתן מהממות בעיני אבל אני לא שלמה עם איך שהן יושבת עלי.. אבל אני מעודדת את עצמי שאחרי הלידה הן יהיו מושלמות!

וחוץ מזה שאחת אני גם בונה עליה לברית!

וגם קניתי לי איפור חדש... קיצר היה טוב!

ודיברתי עם סבתא שלי סתם תוך כדי, והיא כמובן, התעניינה אם מצאתי משהו. אז אמרתי להן שכן, שמצאתי בדיוק את השמלות שהיא לא אוהבת  

וזה דווקא הצחיק אותה!

שתהיה לנו שנה טובה מתוקה ומלאה בבריאות!

אז על הבגד הראשונה המתבגרת ומעצבת האופנה האישית שלי (בת ה-6) הסתכלה ואמרה:

"אוי אמא, הבגד הזה ממש מכוער" וסבתא שלי אמרה שטוב שיש לי אותה... חחח....

ואת הבגד השני הבת שלי ממש אהבה וסבתא אמרה שהוא הרבה יותר טוב

בעלי חושב שאני מושלמת בהכל ואמא שלי אמרה שהכל ממש מקסים!

ואני? אני הייתי מאושרת שיש לי בגדים חדשים!

אז סה"כ אפשר להגיד שבתחום הזה החג עבר בהצלחה!

את הבגד השלישי אני שומרת לברית!

נראה מי יעיז להעיר לי על הבגדים שבוע אחרי לידה...

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.