משתף במחשבות שכתבתי פעם (העלתי גם לפני שנה, למי שזוכר..)
"תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה".
מדוע?
הימים הנוראים יכולים לעבור על האדם בכמה אופנים. יש את האדישים, שממשיכים פחות או יותר בחיי השיגרה ומחכים שהימים הנוראי(י)ם יעברו ויהיה אפשר לנשום. חבל. ויש את אלו שכן מנסים להתחבר לתוכן הימים ומהותם - אבל לא תמיד הדרך לכך ברורה.
מה היעד אליו אנו שואפים בכל המערכת המורכבת והעמוקה של 40 הימים הללו שמר"ח אלול ועד יום כיפור?
כידוע, יום כיפור הוא יום חתימת הדין על כל מה שיארע לאדם בשנה הקרובה. אם כך לכאורה היעד המוצב בפנינו הוא לעשות את מירב המאמצים כדי לזכות בדין.
יש אמת בהנחה זו, אולם כשהיא מתקבלת בהכרה שלא בצורתה האמיתית היא יכולה לעורר הרגשה של ריחוק, כביכול האדם הוא הנאשם העומד מול הקב"ה - השופט, ועליו "לצבור נקודות זכות" ע"י תשובה, צדקה ומעשים טובים, ולהרבות בתפילה כדי לשכנע את השופט לתת לו את משאלותיו. גם אם האדם לא חושב כך בפירוש, לפעמים התפיסה- הרגשה הזו נמצאת בלב, בפרט אצל אדם שמנסה להשקיע ולהתחבר לעבודת הימים הנוראים.
היעד של האדם בחייו, הוא להגיע לקרבת ה' תמידית. ובפתיחתה של שנה חדשה, נתן לנו הקב"ה עשרה ימים של קרבה מיוחדת, כדי שננצל אותך ונמנף את אותה התעלות כסימן דרך לכל המשך השנה.
אם כך מובן שגם המטרה המיוחדת העומדת בפנינו בימים אלו, אינן "למחוק" את העוונות ע"י תשובה, ולא "לצבור נקודות זכות" כדי לזכות בדין, או להתפלל בשביל "לשכנע" כנ"ל.
אלא, המטרה היא - להגיע לקרבת ה', "קרבת אלהים יחפצון" (מתוך ההפטרה ליו"כ).
הדרך להגיע לכך, היא כפי האמור בפיוט הסילוק המפורסם "ונתנה תוקף" - תשובה תפילה וצדקה.
אמנם התשובה היא מצוות עשה המחייבת כל יחיד בימים אלו, אבל המטרה שלה מבחינתנו היא להסיר את מחיצות העוונות המבדילות בין האדם לבוראו ומונעות ממנו להשיג את קרבתו. גם התפילה, שיש לה חשיבות מרובה בימים אלו, היא כדי לרומם את האדם, לחזק את הקשר שלו עם בוראו ואת הרגשת התלות בו. הצדקה, ושאר המעשים והקבלות - אינן כדי לצבור נקודות זכות, אלא כדי לרומם את עצמנו ומעמדנו הרוחני, ולהגיע לקרבת אלהים גדולה יותר.
האדם והקב"ה אינם "נאשם" ו"שופט", העומדים משני צדי המתרס. הקב"ה רוצה בטובתנו לא פחות ממה שאנו רוצים בה, אך כדי שנהיה ראויים לגזר דין טוב, לקבלת שפע של טובה וברכה במשך השנה, עלינו להיות במקום שלשם מגיע השפע הזה - מקור הברכה והטוב הוא הקב"ה, וככל שהאדם יהיה יותר קרוב אליו, הוא יהיה קרוב יותר למקור וממילא יקבל יותר מהשפע האלוהי. הקב"ה נותן לכל אחד את המשימה הזו, לטובתו, להתרומם ולהתעלות, להיות קרוב לקב"ה שהוא מקור הברכות, וממילא, לקבל יותר טוב וברכה.
מתוך הכרה כזו, עבודת התשובה והימים הנוראים אינה גורמת מועקה או ריחוק, אלא להפך - ממלאת את האדם בשמחה טבעית על היותו קרוב ומתקרב לבוראו, החפץ בטובתו, וממתין לאדם שיעשה את המאמץ המוטל עליו כדי להתקרב.
