אם זה חורג מהנורמה המקובלת אצלך/כם, לכאורה המשפט הזה נכון.

ייתכן דככל שאת מזדקנת את יותר משתבחת, אבל אינמלעשות, החברה מתרגמת את זה אחרת.

תגידי החברה טועה?! יכול להיות.

אין הרבה מה לעשות בעניין.

זהו חכמת המונים.

מאשר רווקים בני 20? ובני 15?

הבנות הטובות מתמעטות, והבנים הטובים מתמעטים. אם זה יותר מהר או יותר לאט מהטובים פחות זה לא כך כך משנה, אם החלטנו שאנחנו מחפשים רק סוג אחד משניהם

תכלס היא צודקת.

מי שרוצה בחור טוב מתחתנת כמה שיותר מוקדם.

ומי שממש טובה ומתחתנת מאוחר יכול להיות שתזכה בבחור טוב כמוה או במישהו שהיא תוכל לחיות איתו טוב בזכות הטוב שבה.

שהטובים באופן כללי כן נחטפים מהר ולכן כדאי להתחתן מוקדם..

ומי שלא זוכה להתחתן מהר אולי יתמזל מזלה והיא תמצא את אחד הבודדים שנותרו..

או אם היא בחורה מספיק שלמה מבחינת מידות היא תדע להסתדר יפה גם עם "פרוייקט".

לא דירגתי כאן אנשים לפי רמת צידקות. כתבתי מה שרואות עיני.

עכשיו אני גם כופרת. סבבה.

מי יותר או פחות צדיק רק ה' יודע, 

לי יש עיני בשר ודם עדיין.

כתבת יפה 

אבל בכל זאת אני לא חושבת שאני טועה.זה הכל.

שאין שום קשר בין מה שקורה לאדם לבין מה שהוא?

כפירה לחשוב אחרת? כפירה לחשוב שאם אדם יתאמץ הוא יצליח ואם הוא יתעצל הקב"ה לא יציל אותו?

הרי בשוק כל אחד יודע שהסחורה שנמצא תלויה בשעה שנגיע לשם.

אפשר לטעון שלמצוא שידוך זה אחרת, אבל להניח שזה אותו דבר זאת לפחות הנחה סבירה מבחינה דתית

לא ברור לי בכלל מאיפה האמונה שרווחת בשרשור הזה פה שיש לכל אחת מישהו שרק מחכה שהיא תפגוש אותו, ולכל בחור יש מישהי שתפגוש אותו. ושאז הכל יהיה מושלם.

הרי יש כל כך הרבה אנשים שלא התחתנו. או התחתנו עם אנשים איומים ונוראים. וכולם כאן שאננים ושאננות, ובטוחים שיש את המיועד שמחכה מעבר לפינה ורק מחכה לגזירה של הקב"ה להופיע, ואז פתאום הוא יגיע והוא הכי מושלם שיכול להיות, יפה וגבוה וקצין קרבי ותלמיד חכם ועדין וחזק ומה עוד.

באמת? וכל המכוערים והדפוקים יש להם מישהי שמחכה להם בירח? הרי אותו בחור שיצאת מזועזעת מהדייט איתו, יפגוש מישהי אחרת ויתחתן איתה. אולי עוד לפנייך. לה לא היה את המיועד שלה?

באמת מוזר לי התפיסה שממש רווחת פה

כמה אנשים הוא לא סידר? (ואני מכיר כאלה)

אולי למישהו המסלול זה לא להתחתן? הרי יש כאלה

שוב, ההנחה שאם יש מספר מוגבל של בנות, והן מתחתנות, נשאר מספר קטן יותר - זה די ברור.

האם בין אלה שהספיקו להתחתן היו כאלה שהיו יכולות להתחתן איתי? בהחלט כן

אז למה קשה לך לקבל את התחושה שעם הזמן קשה יותר למצוא מישהי שעדיין רווקה?

בהנחה שאני הולך להתחתן עם מישהי מהמגזר הדתי שהפרש השנים בינינו הוא סביר, היא כנראה כבר מרגישה רווקה מבוגרת

אבל בגיל 25 יש כמות הצעות מסוימת ובסגנון מסוים

ובגיל 30 כמות הצעות שונה, בסגנון שונה וברמת התאמה שונה

וכן הלאה...

וכיון שאני בשלב שבו אני צריך להתמודד עם הצעות ולא עם אשתי

זה מתסכל

(רק לדוגמה - הקשר האחרון שלי היה קשר שלפני עשר שנים אף אחד לא היה מציע לנסות בכלל. היא בחורה מיוחדת מאד, ונפרדנו בגלל חוסר התאמה. ולמה הסכמתי מראש? כי בגלל שאין מספיק את מי לפגוש, אני צריך לפתוח את עצמי לאופציות רחוקות יותר) 

גם אני בשנים הראשונות הייתי כמעט בלי הצעות

וזה נורא תלוי למי אין הצעות - אם לשני שדכנים וחצי אין הצעות בשבילה, או לשלושים שדכנים שכבר לא מתייחסים אפילו

וכמה זמן אין הצעות

וכמובן צריך רק אחת

וברור שכל דבר יכול לקרות וה' תמיד יכול לעזור

גם אם הכל משמיים והכל מכוון והכל לטובה

אני מכיר אנשים בני 45+ שלא התחתנו

וגם בשבילם הכל משמיים והכל מכוון ולטובה. אז מי מבטיח לי שאני לא שם?

ואני מכיר אנשים שהתחתנו והתגרשו. מי מבטיח לי שאמצא מישהי טובה?

מאשר כאלה שלא התאמצו והצליחו

מאיפה אתה יודע מה עובר על אנשים בראש או בלב?

לא תמיד רואים את המאמץ

הטענה שלי היא שכמעט לא יכול להיות שאנשים יתחתנו בלי שום מאמץ

ורוב אלה שכן הצליחו זה אחרי מאמץ מסוים

ולכן לא מופרך לומר שההצלחה תלויה בהשקעה (לא רק בהשקעה ולא בכל השקעה, אבל ככלל)

לא אמרתי שאנשים שלא הצליחו זה כי הם לא התאמצו

אמרתי שאנשים שהצליחו זה כי הם כן

כשנולד האחיין הראשון שלי, נניח קוראים לו יוסף, אמא שלי אמרה שאני אביא לה הרבה יוספים (ואני בגיל 18). עניתי לה שכן ושזה יקרה עוד 20 שנה. אחרי כמה פעמים כאלה היא הפסיקה לחלוטין ועברו 7 שנים מאז

כי כולם היו בסביבה גם לפני חמש שנים (כל עוד שומרים על פער גיל סביר)

מהרבה מאד סיבות

אני מסכים עם דברייך בשרשור זה.

"דוקא יש ופספסת אותם"?

שנמצאת על הגבול הדק בין ביטחון להשתדלות,

 זיווגך כבר מוכן לך- קחי זאת כעובדה בלתי ניתנת לשינוי. 

(זה מה שאני משננת ומזכירה לעצמי, מוזמנת לאמץ )

בע"ה שתהיה שנה מלאת טוב גלוי!

אנחנו לא צריכים בחורים טובים אלה את הבחור הטוב האחד שעליו הכריזה הבת קול... והוא בטוח עוד לא נשוי, אז מה יש לדאוג?!

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!