מעניין אם הגוש הזה שעומד בגרון ולא נותן למציאות להחליק בקלות, הוא קרוב משפחה של הגוש האדום הפועם שלרגעים נעמד כשהמציאות כבר לא ככ מחליקה.
מעניין אם יש לו גבול, לגוש האדמוני הזה, עד כמה הוא יכול להימתח ועל ידי מי ומה קורה כשמותחים אותו יותר מדי, והאם הנזק הפיך או שהאדם נשאר מתוח לשארית חייו, מחכה למי שימצא לו דרך להתכווץ מעט, להתכרבל חזרה אל תוך עצמו ולגלות שעצמו היה שם תמיד וחיכה לו.
מעניין כמה ספקות יכול הלב הזה להחזיק לפני שהם שוברים אותו, כמה סדקים הוא יכול להכיל לפני שמתגלה שהוא כבר לא לב סדוק לחלוטין אלא אוסף רסיסים מקובצים בצורת לב, כמה אדמתו יכולה להתקשח מצימאון לטל תחיה.
מעניין איזה סוג של ייסורים מכאיב יותר, אם ייסורי ההכרח לבחור, תוך ויתור טוטאלי על כל הדרכים והאפשרויות האחרות, או אלו שבתלות בבחירתם של אחרים.
מעניין אם אפשר לאהוב מישהו, אך לא את בחירותיו. האם ניתן לכאוב בחירוק שיניים את סיבלו אך לחוש את כאב כירסום שיני תהיותיו באמונתך. האם יש צער גדול מצער חוסר היכולת להשתתף בצער אחרים ולשתף אחרים בצערך.
מעניין, הוא פועם, בחיי.
מעניין אם יש לו גבול, לגוש האדמוני הזה, עד כמה הוא יכול להימתח ועל ידי מי ומה קורה כשמותחים אותו יותר מדי, והאם הנזק הפיך או שהאדם נשאר מתוח לשארית חייו, מחכה למי שימצא לו דרך להתכווץ מעט, להתכרבל חזרה אל תוך עצמו ולגלות שעצמו היה שם תמיד וחיכה לו.
מעניין כמה ספקות יכול הלב הזה להחזיק לפני שהם שוברים אותו, כמה סדקים הוא יכול להכיל לפני שמתגלה שהוא כבר לא לב סדוק לחלוטין אלא אוסף רסיסים מקובצים בצורת לב, כמה אדמתו יכולה להתקשח מצימאון לטל תחיה.
מעניין איזה סוג של ייסורים מכאיב יותר, אם ייסורי ההכרח לבחור, תוך ויתור טוטאלי על כל הדרכים והאפשרויות האחרות, או אלו שבתלות בבחירתם של אחרים.
מעניין אם אפשר לאהוב מישהו, אך לא את בחירותיו. האם ניתן לכאוב בחירוק שיניים את סיבלו אך לחוש את כאב כירסום שיני תהיותיו באמונתך. האם יש צער גדול מצער חוסר היכולת להשתתף בצער אחרים ולשתף אחרים בצערך.
מעניין, הוא פועם, בחיי.