אבל מוצפת
מהידיעה הזאת
שעד שלא יכלו כל הנשמות שבשק - אין בן דוד בא.
ואני,
אנחנו
זירזנו את הגאולה
בעוד שתי נשמות
שהגיעו לכאן שתיהן לתפקיד קצרצר
של חודש וחצי ברחם שלי.
ודי.
מוצפת
ונפעמת
מזה שתוך חצי שנה קידמתי את המסע הכללי הזה
בשני צעדים.
כשבד"כ זה לוקח הרבה יותר זמן.
ואתם יודעים מה עוד?
אחת בצער היא יותר מפי 100 מאחת שלא בצער.
אז האם בעצם קדמתי את המסע הלאומי הזה ב200 צעדים?
אוהו כמה צער היה.
אולי
ואולי לא.
אבל גם אם לא, גם אם זה רק שניים.
ופעם ראשונה שאני מרגישה שאני מתנחמת במעט.
למרות שכבר מאז ההפלה הראשונה אני יודעת את זה.
ומה עוד?
אני רוצה לקדם את המסע הזה גם בדרך הרגילה.
משתוקקת.
שייקח יותר זמן
ללכת בדרך האיטית
הבריאה
החיה.
להביא נשמה לתפקיד ארוך יותר.
תפקיד של חיים.
ושל עולם הזה.
לקחתי ציטוטק בשבוע שעבר ביום רביעי.. שבוע סביב 8... הגעתי למיון אחרי שהעובר והשק יצאו ונשארה רק שארית קטנה שבשבילה הציטוטק. בשבת עלה לי החום ל39 עם רעידות. נסעתי למיון ושם לא היה נראה שיש חשד לזיהום ברחם או משהו שקשור להפלה או לציטוטק. קרה אולי למישהי משהו דומה? אני קצת תלויה באוויר... מאז לא עלה לי החום.. 