בתים הולכים
חוזרים
נעלמים
ילדים באים
הולכים
שוכחים ונזכרים

בניתי לי בית
מכל השברים, רגעים עזובים
בניתי לי בית

מקום לחזור אליו ולרקוד משמחה
מקום לחזור אליו בסטלה רעה
בית שמותר לבכות בו
לקבל חיבוק
ולקום
ולחיות
ולחיות
ולחיות

אבל מידי פעם, ברגעים של נפילה
אני חוזרת לבית הקודם שלי
למקום שתמיד רציתי להרגיש בו בבית
חוזרת לחיבוק חם
לאוכל של אמא ושיחה עם אבא

וכל פעם, אחרי רגע כזה
אני צורחת על עצמי
שזה לא היה
ולא יהיה
אף פעם
הבית שלי

כמה קל לנו ליפול
לרצון ילדותי
לחיבוק מנחם
למקומות שחלמנו

זה באמת מהנטושים 

לא נכנסת הרבה לערוץ, אבל כן, פה לפעמים

ואני זמין בפרטי, אם אשתכנע שאתם נורמלים גם בוואטצאפ.