צבים כל הדרך למטה.ג'ון גריןאנונמוס
"בשלב כלשהו בחיים די ביופיו של העולם כשלעצמו. לא צריך לצלם אותו, לצייר אותו, או אפילו לזכור אותו. די בו כשלעצמו." (טוני מורסין)

...כל הזמן חשבתי איך זה שמילה קטנה כל כך - שמים - מתארת משו גדול כל כך. כאילו שהשמיים הם דבר אחד מסויים. אבל בעצם השמיים הם הכל. ואתמול בלילה הם הספיקו כשלעצמם.
צבים#2.אנונמוס

אחד האתגרים בכל העניין הזה של כאב - גופני או נפשי - הוא שאנחנו יכולים להגיע אליו רק באמצעות מטפורות. אי אפשר לייצג אותו כמו שאנחנו מייצגים שולחן או גוף. במובן מסוים כאב הוא ההפך משפה.
בשפה האנגלית, שמצליחה לבטא את מחשבותיו של המלט ואת הטרגדיה של המלך ליר, אין מילים לצמרמורת ולכאב ראש... כל נערה צעירה שמתאהבת יכולה להשתמש במילותיהם של שייקספיר או של קיטס כדי להביע את עצמה; אך כאשר אדם מנסה לתאר את כאב הראש שלו לרופאו, בבת אחת השפה מתייבשת.
הקיום שלנו מבוסס באופן משמעותי כל כך על השפה עד שבמידה מסוימת אנחנו לא יכולים לדעת את מה שאיננו יכולים לקרוא לו בשם. ולכן אנחנו מניחים שהוא לא אמיתי. אנחנו מתייחסים אליו במושגים כוללניים, כמו שגעון או כאב כרוני, מושגים שיוצרים ריחוק ומקטינים. המושג 'כאב כרוני' אינו מבטא ולו טיפה מן הסבל השוחק, הבלתי פוסק, האין סופי והחובק כול. והמושג 'שיגעון' אינו משקף ולו רסיס מן החרדה והחשש שמלווים אותך. אף אחד מן המושגים האלו אינו משקף את האומץ שיש לאנשים שסובלים מכאבים כאלה.
צבים#3.אנונמוס
"אם את לוקחת כדור שמשנה אותך, כאילו, משנה אותך עמוק בפנים... זה קטע קצת דפוק, את מבינה? מי מחליט מה זה אומר להיות אני - אני או העובדים במפעל שמייצר ציפרלקס? זה כאילו שיש בתוכי איזה שד, ואני רוצה שהוא ייעלם, אבל עצם הרעיון של להעלים אותו עם כדור כזה... לא יודעת... מוזר. אבל יש ימים שאני מתגברת על זה כי אני באמת שונאת את השד הזה."
צבים#4.אנונמוס

"ניסיתי לחייך ולהניד בראשי ברגעים המתאימים, אבל כל הזמן קצת פיגרתי אחריהם. הם צחקו כי משהו הצחיק אותם; את צחקתי כי הם צחקו."
צבים#5.אנונמוס
"אני חושבת שאני פשוט לא אוהבת את העובדה שאני צריכה לחיות בתוך גוף, אם זה נשמע הגיוני בכלל. ואני חושבת שאולי עמוק בפנים אני רק מכשיר שקיים כדי להפוך חמצן לפחמן דו חמצני, כאילו שאני רק אורגניזם בתוך כל ה... אין סוף הזה. וזה די מפחיד אותי שמה שאני מגדירה 'העצמי שלי', במירכאות, הוא לא באמת בשליטתי? כאילו, כפי שבוודאי שמת לב, היד שלי מזיעה עכשיו למרות שקר מידי בשביל להזיע, ואני ממש שונאת את זה שברגע שאני מתחילה להזיע אני לא יכולה להפסיק, ואז אני לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר חוץ מכמה שאני מזיעה. ואם אתה לא יכול לבחור את מה שאתה עושה או את מה שאתה חושב עליו, אז אולי אתה לא ממש אמיתי, אתה מבין? אולי אני רק שקר שאני לוחשת לעצמי."
צבים#6.אנונמוס
אני אוהבת להיות בחוץ בלילה. זה מעורר מין הרגשה משונה כזאת, כאילו שאני מתגעגעת הביתה, אבל לא לבית שלי.
צבים#7.אנונמוס

נזכרתי שהוא שאל אותי אם הייתי פעם מאוהבת. וחשבתי כמה מוזר הביטוי הזה, "להיות מאוהבת", כאילו האהבה מגדירה אותך ואין לך שום שליטה על זה. ורציתי להגיד לו שלמרות שאף פעם לא הייתי מאוהבת, ידעתי בדיוק איך זה שרגש מגדיר אותך, שהוא לא סתם עוטף אותך אלא גם מחלחל לתוכך ונמצא בכל מקום, כמו שסבתא שלי היתה אומרת על אלוהים. כשהמחשבות שלי מתחילות להתערבל אני נשאבת אל תוך המערבולת, אבל אני גם המערבולת. ורציתי להגיד לו שהרעיון הזה של רגש שמגדיר אותך מבטא משו שעד אותו רגע לא הצלחתי לבטא, נותן לו צורה; אבל לא מצאתי דרך להגיד את כל זה בקול רם.
צבים#8.אנונמוס

"מה שאני אוהבת בשיר הזה, 'ההתגלות השניה'... נכון הוא מדבר על המערבולת המתרחבת?"

"הקלחת המתרחבת", הוא תיקן אותי. "סובב סחור וסחור בקלחת המתרחבת".

"כן, לא משנה, הקלחת המתרחבת. אבל מה שמפחיד אותי באמת זה לא להסתובב סחור וסחור בקלחת המתרחבת, אלא להסתובב סחור וסחור בקלחת המתהדקת. להישאב אל תוך מערבולת שמכווצת ומכווצת ומכווצת את העולם שלך עד שאת מסתובבת בלי לזוז, תקועה בתוך צינוק בדיוק בגודל שלך, עד שבסוף את מבינה שאת בכלל לא בתוך צינוק. את בעצמך הצינוק."
צבים#9.אנונמוס
לקחתי בגדים ונכנסתי לחדר האמבטיה, ושם התפשטתי, ייבשתי את הזיעה במגבת ונתתי לגוף שלי להצטנן באוויר. כפות הרגליים שלי היו קרירות על הרצפה. פיזרתי את השיער ובהיתי בעצמי בראי. שנאתי את הגוף שלי. הוא הגעיל אותי - השיער שלו, דקירות הזיעה שלו, הרזון שלו. עור מתוח על שלד, גופה חיה. רציתי לצאת - לצאת מהגוף שלי, לצאת מהמחשבות שלי, לצאת - אבל הייתי תקועה בתוך הדבר הזה.
צבים#10.אנונמוס
כל אובדן עומד בפני עצמו. אנחנו לא יכולים אף פעם להכיר את הכאב של האחר, לא באמת - כמו שלגעת בגוף של מישהו אחר זה לא כמו לחיות בגוף של מישהו אחר.
צבים#11.אנונמוס
יש איזה שיר של עדנה סנט וינסנט מיליי שמהדהד לי בראש מהפעם הראשונה ששמעתי אותו. יש בו קטע שאומר, "מההר השחור ועד לסף דלתי / עפו שלושה ואז ארבעה פתותים, / ועוד רבים-רבים." אפשר לספור את שלושת פתיתי השלג הראשונים, וגם את הרביעי. אבל אז המילים כושלות, וחייבים למצוא את הידיים והרגליים כדי לשרוד בסופה.
צבים#12.אנונמוס
החלק הכי גרוע בלהיות באמת לבד הוא החלק שבו אתה נזכר בכל הפעמים שרצית שכולם יעזבו אותך לנפשך. ואז הם עוזבים, ונפשך נשארת, ואתה מגלה שאתה לא בחברה טובה.
צבים#13.אנונמוס

"אני לא מבין למה הוא כל כך תקוע בתוך עצמו כשאפשר לשקוע אל תוך האינסוף הזה."
יפה!פסידונית
מקור?
טוב, ממש אהבתי את השרשור הזהפסידונית
אם כל זה מג'ון גרין - טוב, הוא אדם חכם ממש, מתברר
אכן, כל זה מג'ון גריןאנונמוס
הסופר של אשמת הכוכבים, אם מכירה.
זה מתוך ספר אחר שלו, 'צבים כל הדרך למטה'

מטורף לגמרי
מכירה, מכירהפסידונית
אהבתי אתאוי טאטע!אחרונה
צבים 6 ו12!
..דף תלוש

87%

In two days

And I'll probably finish it today


.This is fucked up


What the fuck is wrong with me 

..דף תלושאחרונה

I hate myself about it

I feel like I'm doing something forbidden

But it's not


 

Why am I so hard on myself about it


 

I hate how much I enjoy it 

אחרי כל התרמודינמיקה והמטריקסxmasterx

חייב לתת כיסוי לכל זה ולהמשיך לעבוד קשה

חוץ מגניטיקה ואירועי חירום דיסטופיים יוצאי דופן בממלכת הפיזיקה הביולוגית ננצח הכל.

החום הזה מאוס ומעצבן אבל יש גם יתרונות בלהזיע כל כך הרבה באימון ולעבוד קשה לצאת לשמש להזיז את המכונה החורקת בגלל תעוקת מפרקים


בנוסף לכל זה צריך למצוא מוזיקה מתאימה וספרות נורמלית לערבים חסרי מסך אולטרא אינפרה מכשף בעיניים כי השינה גם חשובה מסתבר

אני כותב לעצמי וחושב תוך כדי אם כל זה לא גדול עלי

כנראה שלא אבל נצטרך לעשות התאמות

אזxmasterx

נאכל ביצים ובשר כל היום

נזיז ברזלים

נשמע מוזיקה

נישן נורמלי

האלכוהול ייכנס למידה מאוזנת, לפחות במהלך השבוע

עכשיו די לדבר על זה כמו איזה גיי שמעלה גרה עצמית ומלקק לעצמו תתחת כמו איזה חתול

צריך לחזור לפילוסופיה כי גם הנפש מתאמנת

כל אופנת החיפוש העצמי הזהxmasterx

פחח

את מי אתם מחפשים

במקום לחפש לכו ליצור את עצמכם אין מה למצוא יש מה ליצור ולברוא

מה צורכים בשביל לאכלס את התודעה המבולבלת הזאת

מה רואים מה קוראים מה שומעים

מותר כבר להגיד ערסים או שזה לא פוליטיקלי קורקט

למי אכפת

היעשה מה שהינך

אלא אם כן אתה חסר אונה קדמית וזה בולט אבל נסלח

איזה אנרגיות של יוםxmasterx

חודש אייר

סוף אפריל

מזל שור שחורש ביסוד האדמה

מרגישים את כוחות היצירה והפריון באוויר

לכן הכל עולה ובועט ורק רוצה להחפיץ ולקחת ליזום ולפעול

אייר זה אור זה זיו

אני מעדיף את החושך והאופל אבל בשביל להרגיש אותו צריך אור

שר הטבעות > הארי פוטרxmasterxאחרונה

זה סתם בלי קשר

וגם מפורסם וידוע ולא באמת נצרך לומר

עכשיו קצת בוקובסקי בשביל הנשימה ואז לעבודה בחזרה

"כי לפעמים חייבים להשתין בכיור"

מי כותב ככה?

או במילים אחרות

"האם אתה יכול לזכור מי היית לפני שהעולם אמר לך מי אתה צריך להיות?"

זה לא מגיע ליכְּקֶדֶם
..דף תלוש
I'm freaking out and I don't know why
..ביחד ננצח

יש בי את הפחד לפעמים

שאני נותנת ומתרוקנת- מקריבה


אני אפילו יודעת בעצם

אחרי 6 חודש אינטנסיביים

שכרגע זה חצה קצת את האהבה

כרגע זו הקרבה.

אני לא חושבת שזה משהו טוב,אף פעם

אבל מצד שני

לפעמים כשאתה אוהב מישהו

צריך לדעת גם להקריב,ברמה האישית

וכשאתה אוהב משהו גדול בצורה כזאת

כמו מדינה,וצבא

לפעמים,זה לא מספיק רק אהבה 

--מחכה לרחמים~

קומי אהובתי

קומי

יש לך עוד לחיות

את עוד תהיי

ותחיי

יהיה לך טוב

כל כך טוב

🤍

--מחכה לרחמים~

את תהיי

אני מבטיחה לך

את תהיי ויהיה לך

יהיה לך הכל

את תהיי הכל

את כבר הכל

את עולם

עולם שלם ונסתר

אל תתני לו לרסק אותך

יש לך עוד חיים לחיות

קומי אהובה

כי בא אורך

קומי לזרוח

🤍

....צאצאאחרונה

אמן

שעון קיץxmasterx

מפנה לילות מכלה בקרים

שירי יום הזיכרון באווירxmasterx

וזה כאילו דומה לכל שנה אבל זה לא

אין בית שאין בו מת

וחסרה חמלה

אף אחד לא חושב שהשני מיוחד כי הוא גם סובל

אין סבלנות באוויר

משהו יתפוצץ מתישהו וההישרדות הזאת כבדה

אם הייתיxmasterxאחרונה

יכולה הייתי נעקדת במקומו

סדק

סדק אחד בכל יום

אין מה למהר

זה בסוף יגיע להכל

יתפרץ כמו סכר

על אדמה רעה ויבשה

הזמן לא מרפא דבר

רק מפיל אותך על חרבו

העבר מגיע כמו חסד

זכרונות מנחמים מעט

עצוב כשלא נשאר מי למות למענו

או

לחיות בשבילו

...כְּקֶדֶם
יבוא יום ואנקום בהם על כל מה שהם עשו ועל כל מה שהם זממו לעשות

אולי יעניין אותך