צבים כל הדרך למטה.ג'ון גריןאנונמוס
"בשלב כלשהו בחיים די ביופיו של העולם כשלעצמו. לא צריך לצלם אותו, לצייר אותו, או אפילו לזכור אותו. די בו כשלעצמו." (טוני מורסין)

...כל הזמן חשבתי איך זה שמילה קטנה כל כך - שמים - מתארת משו גדול כל כך. כאילו שהשמיים הם דבר אחד מסויים. אבל בעצם השמיים הם הכל. ואתמול בלילה הם הספיקו כשלעצמם.
צבים#2.אנונמוס

אחד האתגרים בכל העניין הזה של כאב - גופני או נפשי - הוא שאנחנו יכולים להגיע אליו רק באמצעות מטפורות. אי אפשר לייצג אותו כמו שאנחנו מייצגים שולחן או גוף. במובן מסוים כאב הוא ההפך משפה.
בשפה האנגלית, שמצליחה לבטא את מחשבותיו של המלט ואת הטרגדיה של המלך ליר, אין מילים לצמרמורת ולכאב ראש... כל נערה צעירה שמתאהבת יכולה להשתמש במילותיהם של שייקספיר או של קיטס כדי להביע את עצמה; אך כאשר אדם מנסה לתאר את כאב הראש שלו לרופאו, בבת אחת השפה מתייבשת.
הקיום שלנו מבוסס באופן משמעותי כל כך על השפה עד שבמידה מסוימת אנחנו לא יכולים לדעת את מה שאיננו יכולים לקרוא לו בשם. ולכן אנחנו מניחים שהוא לא אמיתי. אנחנו מתייחסים אליו במושגים כוללניים, כמו שגעון או כאב כרוני, מושגים שיוצרים ריחוק ומקטינים. המושג 'כאב כרוני' אינו מבטא ולו טיפה מן הסבל השוחק, הבלתי פוסק, האין סופי והחובק כול. והמושג 'שיגעון' אינו משקף ולו רסיס מן החרדה והחשש שמלווים אותך. אף אחד מן המושגים האלו אינו משקף את האומץ שיש לאנשים שסובלים מכאבים כאלה.
צבים#3.אנונמוס
"אם את לוקחת כדור שמשנה אותך, כאילו, משנה אותך עמוק בפנים... זה קטע קצת דפוק, את מבינה? מי מחליט מה זה אומר להיות אני - אני או העובדים במפעל שמייצר ציפרלקס? זה כאילו שיש בתוכי איזה שד, ואני רוצה שהוא ייעלם, אבל עצם הרעיון של להעלים אותו עם כדור כזה... לא יודעת... מוזר. אבל יש ימים שאני מתגברת על זה כי אני באמת שונאת את השד הזה."
צבים#4.אנונמוס

"ניסיתי לחייך ולהניד בראשי ברגעים המתאימים, אבל כל הזמן קצת פיגרתי אחריהם. הם צחקו כי משהו הצחיק אותם; את צחקתי כי הם צחקו."
צבים#5.אנונמוס
"אני חושבת שאני פשוט לא אוהבת את העובדה שאני צריכה לחיות בתוך גוף, אם זה נשמע הגיוני בכלל. ואני חושבת שאולי עמוק בפנים אני רק מכשיר שקיים כדי להפוך חמצן לפחמן דו חמצני, כאילו שאני רק אורגניזם בתוך כל ה... אין סוף הזה. וזה די מפחיד אותי שמה שאני מגדירה 'העצמי שלי', במירכאות, הוא לא באמת בשליטתי? כאילו, כפי שבוודאי שמת לב, היד שלי מזיעה עכשיו למרות שקר מידי בשביל להזיע, ואני ממש שונאת את זה שברגע שאני מתחילה להזיע אני לא יכולה להפסיק, ואז אני לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר חוץ מכמה שאני מזיעה. ואם אתה לא יכול לבחור את מה שאתה עושה או את מה שאתה חושב עליו, אז אולי אתה לא ממש אמיתי, אתה מבין? אולי אני רק שקר שאני לוחשת לעצמי."
צבים#6.אנונמוס
אני אוהבת להיות בחוץ בלילה. זה מעורר מין הרגשה משונה כזאת, כאילו שאני מתגעגעת הביתה, אבל לא לבית שלי.
צבים#7.אנונמוס

נזכרתי שהוא שאל אותי אם הייתי פעם מאוהבת. וחשבתי כמה מוזר הביטוי הזה, "להיות מאוהבת", כאילו האהבה מגדירה אותך ואין לך שום שליטה על זה. ורציתי להגיד לו שלמרות שאף פעם לא הייתי מאוהבת, ידעתי בדיוק איך זה שרגש מגדיר אותך, שהוא לא סתם עוטף אותך אלא גם מחלחל לתוכך ונמצא בכל מקום, כמו שסבתא שלי היתה אומרת על אלוהים. כשהמחשבות שלי מתחילות להתערבל אני נשאבת אל תוך המערבולת, אבל אני גם המערבולת. ורציתי להגיד לו שהרעיון הזה של רגש שמגדיר אותך מבטא משו שעד אותו רגע לא הצלחתי לבטא, נותן לו צורה; אבל לא מצאתי דרך להגיד את כל זה בקול רם.
צבים#8.אנונמוס

"מה שאני אוהבת בשיר הזה, 'ההתגלות השניה'... נכון הוא מדבר על המערבולת המתרחבת?"

"הקלחת המתרחבת", הוא תיקן אותי. "סובב סחור וסחור בקלחת המתרחבת".

"כן, לא משנה, הקלחת המתרחבת. אבל מה שמפחיד אותי באמת זה לא להסתובב סחור וסחור בקלחת המתרחבת, אלא להסתובב סחור וסחור בקלחת המתהדקת. להישאב אל תוך מערבולת שמכווצת ומכווצת ומכווצת את העולם שלך עד שאת מסתובבת בלי לזוז, תקועה בתוך צינוק בדיוק בגודל שלך, עד שבסוף את מבינה שאת בכלל לא בתוך צינוק. את בעצמך הצינוק."
צבים#9.אנונמוס
לקחתי בגדים ונכנסתי לחדר האמבטיה, ושם התפשטתי, ייבשתי את הזיעה במגבת ונתתי לגוף שלי להצטנן באוויר. כפות הרגליים שלי היו קרירות על הרצפה. פיזרתי את השיער ובהיתי בעצמי בראי. שנאתי את הגוף שלי. הוא הגעיל אותי - השיער שלו, דקירות הזיעה שלו, הרזון שלו. עור מתוח על שלד, גופה חיה. רציתי לצאת - לצאת מהגוף שלי, לצאת מהמחשבות שלי, לצאת - אבל הייתי תקועה בתוך הדבר הזה.
צבים#10.אנונמוס
כל אובדן עומד בפני עצמו. אנחנו לא יכולים אף פעם להכיר את הכאב של האחר, לא באמת - כמו שלגעת בגוף של מישהו אחר זה לא כמו לחיות בגוף של מישהו אחר.
צבים#11.אנונמוס
יש איזה שיר של עדנה סנט וינסנט מיליי שמהדהד לי בראש מהפעם הראשונה ששמעתי אותו. יש בו קטע שאומר, "מההר השחור ועד לסף דלתי / עפו שלושה ואז ארבעה פתותים, / ועוד רבים-רבים." אפשר לספור את שלושת פתיתי השלג הראשונים, וגם את הרביעי. אבל אז המילים כושלות, וחייבים למצוא את הידיים והרגליים כדי לשרוד בסופה.
צבים#12.אנונמוס
החלק הכי גרוע בלהיות באמת לבד הוא החלק שבו אתה נזכר בכל הפעמים שרצית שכולם יעזבו אותך לנפשך. ואז הם עוזבים, ונפשך נשארת, ואתה מגלה שאתה לא בחברה טובה.
צבים#13.אנונמוס

"אני לא מבין למה הוא כל כך תקוע בתוך עצמו כשאפשר לשקוע אל תוך האינסוף הזה."
יפה!פסידונית
מקור?
טוב, ממש אהבתי את השרשור הזהפסידונית
אם כל זה מג'ון גרין - טוב, הוא אדם חכם ממש, מתברר
אכן, כל זה מג'ון גריןאנונמוס
הסופר של אשמת הכוכבים, אם מכירה.
זה מתוך ספר אחר שלו, 'צבים כל הדרך למטה'

מטורף לגמרי
מכירה, מכירהפסידונית
אהבתי אתאוי טאטע!אחרונה
צבים 6 ו12!
..זית שמן ודבש

אני יעשה ניסוי כלים

פחד לא מתגמלxmasterx

ואהבה לא מתגמלת פחד

מי שרוצה הכל צריך להביא הכל

או כלום

אם לא היית מרוצה לגמרי

פשוט נתחיל הכל מהתחלה

מיתוסים דמיונייםxmasterxאחרונה

לא קרו מעולם

אף אחד לא עף

ולא חי מתחת למים

לא החיה מתים

ולא חי לעולם

ועם כל זה שמיתוסים לא קרו אף פעם

הם לא מפסיקים לקרות

זה מסובך

לתפוס את זה לחשוב על זה

זה כל כך מסובך שהיא רוצה להקיא את הסיבוך ממנה

פיזית

ואין כלום

לא יוצא כלום

ואולי באמת אנחנו כלום

סתם שמים לעצמנו רגל

..דף תלוש

Maybe you weren't the one to cut my skin

But the blood that came out of me is your fault

And I'm the one who have to live with the scars for the rest of my life

..דף תלושאחרונה

She was only sixteen

?Did anybody see

She was getting kinda skinny

Tearing her fingernails 'til they bleed

She was just a girl when

She learned what to expect

Procrastinationxmasterx

דחיה

לא דחיה כזאת דחיה כזאת

להזיז הצידה

אני דוחה דברים

אבל יש גבול

יש דברים שאדחה הכל בשבילם

כשהיא באה ואומרת לי שהחגורה רופפת וצריך להוסיף עוד חור

ישר ארגז כלים

ריכוז

מוודא שהכל ישב בול

שהכל יצא מתאים עד המילימטר

אז אני עובדxmasterx

כלי עבודה

וחושב על זה שלפעמים צריך הרבה כח

משהו אגרסיבי

מפתח צינורות מאסיבי כזה כבד

להפעיל כח בשביל להגיע לשחרור

שהכל יזרום

אין תחליף לתזמון שיודע מתי להדק ומתי לשחרר

כאן ועכשיוxmasterxאחרונה

או בסבלנות

בדרך כלל הקסם האמיתי קורה בדרך

בהמתנה

רגעים קטנים בשקט שקורה בהם משהו שאתה מזהה רק אחרי שהתקדמת הלאה.

אתה אומר לעצמך וואלה היה שם משהו

מתחבר לאט

ריח ממלא את החדר

בסוף זה הפרטים הקטנים

אני צריך לצאת לטיול

לא כזה שיקרע אותי

משהו שישהה במקום

שיפתח את ההסתכלות פנימה קצת

כמו יציאה לכביש פתוח בלילה

בלי מטרה או יעד

בלי מוזיקה

רק הידיעה שאני שולט במכונה

יכול לכוון

כמו בעקידה

הוא לא רצה שיצחק ימות

הוא רצה לדעת האם תהיה מוכן לעשות את זה

בסוף העולם לא השתנה

כלום לא קרה

אבל הכל קרה

יש קצב מסוים לנסיעה כזאת

הרמוניה

זה לא רק ענין של כח זה ענין של רגש

להחזיק חומר ביד ולעצב אותו

להרגיש איפה יש התנגדות

איפה הוא נכנע

לפעמים נגיעה קלה פותחת הכל

רק להתרכז

..דף תלוש

Not all men but too many

FUCK

I'm crying

I wanna scream

No it couldn't have been him cause he's a man of faith

Why

Why is this the world we're living in

Why am I a woman

Why did I have to understand very very well every word on that song

Why. Just why

And I'll never have the answers

Cause life isn't fair

Life is a cruel thing

That you have to choose it every single day

And not give up

Even if you really really want to

I am getting better. I am

It's just the anger that's never goes away

It's the ache that constantly comes back

The tears that's never stop sliding down my face

The truth. The ugly fucking truth of this fucked up world

The experience of every fucking woman on this planet

The past that lives in my head every minute of every day

The monsters

The demons

The motherfucker that ruined my life

Let me break for tonight

Maybe tomorrow will be a better day

Maybe

Giniאחרונה

אני כל כך מצטער שאת צריכה לסבול את הכאב הזה, ואין מילים נכונות שיכולות לתקן את התחושה או למחוק את מה שהיה 🌹❤️🌹

מישהי שתסרוג לי כיפהxmasterx

משהו מצמר גדול שאוכל להיכנס לתוכה

מחממת

מה צריך יותר מזה

שתשלח לי פסוקים אקראייםxmasterx

באמצע היום

בלי הסבר

משהו מתהילים או לא משנה

לא אחשוב על זה משהו רע

שתהיה לי הסכיןxmasterx

בסוף המדבר יש ים

מישהו לרוץ איתוxmasterxאחרונה

שתהיה לי מישהי לרוץ איתה

נתקלתי בספר הזה כבר כמה פעמים השבוע וכל פעם מכיוון אחר

לא בטוח מה זה מסמן לי

בר בלפר נפטרה

שיחקה שם יפה

הספר פשוט

נחמד

לא מתיימר

לא וואו ולא רע

סיפור פשוט

כמו החיים

פשוט להמשיך לרוץ

איתה או בלעדיה