הרב פרומן אמר פעם על זה שביטולה הוא קיומה, שכן, ביטולה הוא קיומה, אבל מי ירצה להתנתק ממקור מים חיים?
(אתמול בבוקר חשבתי על בת המצווה שלי, ועל ואני קרבת א-לוקים לי טוב, מה שדי הלך ביחד. ואיזה בסיס זה.)
אני מכיר את הציטוט הזה של הרב, ואני מאוד נהנה מהציטוטים של הרב, אבל אני חושב שהציטוט הזה מזיק לך, מטרת הביטוי ביטולה זהו קיומה הוא בדיוק בשביל שאנשים יתפקדו בחיים מעבר לד' אמות של... אמנם צריך לזכור מה שאמר רב אברום שגם קיומה זהו קיומה, אבל הציטוט של הרב פרומן לדעתי חריף מדי.
ואני חושב גם שפעם קודמת שכתבת אותו הקשיתי עלייך.
]) (כן, אני מכיר קצת (הרבה) דברים שכתבת)
(בסיידר בנחת בנחת, פעם שאלתי את ראש הישיבה שאלה באס אם אס, הוא התקשר וביקש שאני אכנס אליו מתישהו לחדר, נכנסתי, הוא האיר את עיניי לזה שאני צריך לעבוד על הנחת, ואמר, בנחת כי, יש מכונית, יש איזו בעיה קטנה שנורה מסוימת לא עובדת, אז צריך לתקן אבל בנחת אז אותו כנל)
אני גם חושב שלא סיפרתי את המשל, אם אני אספר על כל הדברים שקרו לי עם ראש הישיבה אני אוכל לכתוב ספר,
יש מישהו שהיה בישיבה שאהב סיפורי צדיקים וביקש שאספר לו על הרם לשעבר וראש הישיבה,
שפכתי לו, אחרי רבע שעה הוא אמר לי שאני צריך לכתוב ספר "מעשה רב" מאז אני מסכם בפנקס, בקושי עומד בקצב.
מסכים
לא מתחייב לשום דבר, חפשי בחנויות, (צוחק) (לא נראה לי שאמרת, אמרת על אם אלחין את כל מזמור קיט)
תודה.
לא נראה לי שבאמת אוציא מעשה רב, אני בעיקר עובר עליו ונהנה, או אם עולה לי אותה שאלה אני פותח את הפנקס שנמצא לי כל הזמן בכיס.
..
נו, אני נהנה.
זה כמו להיות בצבא, כשאני עכשיו לובש נעליים אני לובש נעליים בשביל כלל ישראל, כלל ישראל לובש נעליים!
אז כמו, אבל הרבה יותר, ראש הישיבה כל הזמן אומר לנו שיש לנו אחריות כבדה, שיש מעט מאוד לומד תורה בעולם, ושאנחנו לא מבינים כמה הלימוד שלנו פועל,
אז כשאני לומד אני אומר לשם ייחוד... בשם כל ישראל!
(כמובן באידאל ועם חצי חיוך)
...
מכירה את תוספות בבא קמא דף ב. דה לא הרי השור כהרי המבעה?
מותר לך לפתוח חופשי,
HebrewBooks.org -בבלי - מסכת בבא קמא דף ב עמוד א
אז, את התכוונת ללא הרי או לא ראי זה ![]()
(חשבתי שאולי יהיה יותר קל לך מלהיזכר, טעיתי)
הבנתי למה את התכוונת אני העליתי את השאלה בשביל ההוא אמינא, שגם בה יש צד.
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול