מועדים לשמחה.
אשמח לעזרה אני ממש במצוקה הבטן מתהפכת לי.
נשואים 13 שנה, 4 ילדים.
אנחנו במשבר חמור כבר כמה ימים. בעלי איש כוחות הביטחון, בקושי נמצא בבית, כל הזמן הקפצות, כשנמצא רק ישן או בטלויזיה.
בקושי מגיע לאירועים ומפגשים משפחתיים (לא רק שלי, גם שלו) למסיבות של הילדים, לפעילויות שלהם וכו.
זה ככה לאורך השנים, תמיד זה בא בגלים, אבל השבוע משום מה אני מרגישה שזה נמתח מדי לקצה.
מקום העבודה שלו לא מאפשר לתכנן כלום, אז כבר למדתי לעשות פעילויות עם הילדים בלי לתכנן, או פשוט בלעדיו. הבעיה שכשאני שואלת אותו מה קורה, הוא עונה תמיד בחוסר סבלנות, בקצרה ובעיקר ב "אמרתי לך עשר פעמים ש...". הבעיה שהוא מתנהג ככה לפעמים ליד ההורים שלי ואז זו כבר ממש בעיה.
הוא תמיד היה קצר רוח, נוח לכעוס, חסר סבלנות. לא בטוחה שאני אוהבת אותו, לא חושבת שאי פעם אהבתי, ואולי זו אם כל חטאת.
אבל להפרד לא בא בחשבון מבחינתי (יש לי מספיק עומס רגשי לא רוצה ולא צריכה גם את זה על הראש שלי) לייעוץ הוא בשום אופן לא מוכן לבוא איתי, הלכתי כמה פעמים לבד, לא הצליח וגם אין לי כסף לזה.
המצב כרגע הוא שאני לא מדברת איתו כבר יומיים. רק עניינים טכניים. הוא מנסה לדבר איתי, אני לא מתייחסת לא מעוניינת להכנס איתו שוב לשיחה שאני יודעת שלא ייצא ממנה כלום.
כרגע נראה לי שהוא הפסיק לנסות אפילו לפייס אותי.
אין לי כוח אליו, נמאס לי כל הזמן להלחם בשביל הכל (הוא לא עושה כלום בבית. החל מכלים וכלה בחשבונות, הכל עליי) לפעמים אני חושבת שלפחות אם הייתי גרושה הייתי יכןלה לקבל את ההחלטות בעצמי והוא לפחות לא היה מפריע....
אשמח לעזרה אני ממש במצוקה הבטן מתהפכת לי.
נשואים 13 שנה, 4 ילדים.
אנחנו במשבר חמור כבר כמה ימים. בעלי איש כוחות הביטחון, בקושי נמצא בבית, כל הזמן הקפצות, כשנמצא רק ישן או בטלויזיה.
בקושי מגיע לאירועים ומפגשים משפחתיים (לא רק שלי, גם שלו) למסיבות של הילדים, לפעילויות שלהם וכו.
זה ככה לאורך השנים, תמיד זה בא בגלים, אבל השבוע משום מה אני מרגישה שזה נמתח מדי לקצה.
מקום העבודה שלו לא מאפשר לתכנן כלום, אז כבר למדתי לעשות פעילויות עם הילדים בלי לתכנן, או פשוט בלעדיו. הבעיה שכשאני שואלת אותו מה קורה, הוא עונה תמיד בחוסר סבלנות, בקצרה ובעיקר ב "אמרתי לך עשר פעמים ש...". הבעיה שהוא מתנהג ככה לפעמים ליד ההורים שלי ואז זו כבר ממש בעיה.
הוא תמיד היה קצר רוח, נוח לכעוס, חסר סבלנות. לא בטוחה שאני אוהבת אותו, לא חושבת שאי פעם אהבתי, ואולי זו אם כל חטאת.
אבל להפרד לא בא בחשבון מבחינתי (יש לי מספיק עומס רגשי לא רוצה ולא צריכה גם את זה על הראש שלי) לייעוץ הוא בשום אופן לא מוכן לבוא איתי, הלכתי כמה פעמים לבד, לא הצליח וגם אין לי כסף לזה.
המצב כרגע הוא שאני לא מדברת איתו כבר יומיים. רק עניינים טכניים. הוא מנסה לדבר איתי, אני לא מתייחסת לא מעוניינת להכנס איתו שוב לשיחה שאני יודעת שלא ייצא ממנה כלום.
כרגע נראה לי שהוא הפסיק לנסות אפילו לפייס אותי.
אין לי כוח אליו, נמאס לי כל הזמן להלחם בשביל הכל (הוא לא עושה כלום בבית. החל מכלים וכלה בחשבונות, הכל עליי) לפעמים אני חושבת שלפחות אם הייתי גרושה הייתי יכןלה לקבל את ההחלטות בעצמי והוא לפחות לא היה מפריע....
)