וגעגוע.
חשבתי עליה.
חשבתי על החברות שלנו.
כזאת ששרדה עליות ומורדת ועליות ומורדות, והיא לא קיצ'ית ולא מרוחקת ולא תקועה.
ואמרתי לעצמי, בואנה , לא חסר לך כלום.
את מתגעגעת באמת לחברה טובה שלך, את אוהבת באמת את חברה שלך, את צריכה יותר מזה?
כן. המפלצת בתוכי צריכה יותר מזה. היא צריכה סיגריה, וסדרה ממכרת, וסוד רע שיושב לה בלב. היא צריכה ללכת למקומות שהיא לא צריכה ללכת, וצריכה לראות דברים שהיא לא צריכה לראות.
אבל תכלס?
היא לא צריכה כלום.
וכשאני מסתכלת על י שהיה פעם חמוד והיום הוא צריך גם כן דברים כאלה , אז כואב לי הלב פיזית, והוא זז לי בחזה, ומבוהל ריגשית, ואפילו מתחת לשמיכה אני מרגישה חשופה לאש.
ואני רוצה לומר לי'- לך ילד , קום וברח מהאנטי שמניע אותך.
לך ילד, אני מפחדת עליך. אתה לא מבין כלום. ואבא שלך שצועק ומוריד אותך, בוכה בארון חשמל , וטומן את האף בעשן סיגריות קאמל שעישנת בחג.
לך ילד. כי אחותך הכועסת והאח הקנאי, ילכו אחריך באש המרד.
חזור ילד. כי אחרי שתגמור את הסיבוב שלך, תשוב ותמצא שברים במיטה, ואלו יהיו השברים של הלב שלך, שיבין פתאום.
שיבין שהאוצר שהוא חיפש ,בסיגריות, בבנות, בזולות, בסמים, האוצר הזה נמצא מתחת למיטה שלך.

