שלום לכולם,
בהמשך לשרשורים קודמים, נטען כלפי גברים שמרגישים שנשותיהם לא מעוניינות מספיק ביחסים אתם, שהם צריכים להתמודד עם זה-ושבת הזוג לא "חייבת" להם, עוד נטען-משום מה שזה לא מתיר לגברים "לבגוד" ולפזול לנשים אחרות.
ושאלתי-
האם נראה לכם הוגן והגיוני, מצד אחד לדרוש מהבעל "נאמנות" לאשתו, ומצד שני שלא יקבל ממנה את מה שהוא זקוק לו??
ואם במקום "לבגוד", פשוט יקח עוד אשה על אשתו, זה כן יהיה בסדר??
)גם משפחה נורמלית כיום של בעל ואישה מתכננת ושוקלת את צעדיה בעניין. יש משפחות שמביאות הרבה ילדים ויש מעט. הכל לפי הרצון והיכולת.
ובקשר לשולי הדברים שכתבת (ולמה שכותבים כולם...) אני מרגיש שיש פה שיח חרשים משווע.
פותח השרשור לא חיפש זוגיות עמוקה וטובה. יכול להיות גם שיש לו אחת כזאת. מש שחסר לו זה יחסים.
משום מה כל הנשים פה קופצות וצועקות שאם יש לו בעיה בזוגיות זוגיות אחרת לא תפתור את הבעיה.
אז זהו שלא, אף אחד לא אמר שיש לו בעיה בזוגיות...
איך הגעת משלושה משפטים שלי שאני מכוון לזנות ל"ע?? אם היית קוראת את מה שכתבתי כמה וכמה פעמים פה בשרשור היית מבינה שאני לא מדבר על האם זה ראוי או לא אלא כאן בסך הכל לא הבנתי טענות שכתבה 'כלה נאה'
מה שמפריע לי שכאן כמו בכל דיון קודם כל מסמנים את המטרה ואז מחפשים הוכחות..
אז אסביר לך ברחל ביתך הקטנה (כמה שזה מתאים כאן...)
באמת כדאי לפני שמביעים דעה בנושא מסויים פשוט ללמוד אותו..
המטרה של נשיאת אישה שנייה כבר מתקופת התנ"ך לא בא בעקבות קושי בתקשורת זוגית אלא בבעיה ביחסים (עקרות ועוד מגוון דברים) לזה אי אפשר להתכחש. ולכן הצעקות הרבות של נשים כאן שאם יש לו בעיה בזוגיות פתרון כזה לא יעזור לו פשוט לא קשור ולא שייך לכאן בכלל כי מה שמניע את האדם לשאת אישה שניה זה לא שאין לו עם מי לפטפט בלילה. ומצד שני ברור לכולם שמי שנושא זה לא משום סיפוק תאווה אלא בגלל בעיה שנוצרה.
אבל (ופה מגיע אבל גדול) אם היית פותחת לרגע בפוסקים.. ברור לכולם ללא צל צילו של ספק שכאשר הוא נושא אותה הוא מתחייב למלא את כל צרכיה בדיוק כמו של האישה הראשונה. ואם היא רוצה בית נפרד הוא חייב לתת לה ורק אם הוא בעל אמצעים שיכול לפרנס משפחה כזאת אז מתירים לו לשאת אישה שניה.
וכך נופלות כל הטענות הפרקטיות שלך והטענות לזנות ואגואיזם.
אם היית קוראת את כל ההודעות שלי בשרשור הזה כתבתי כמה וכמה פעמים שאני לא בא להביע דעה אלא הפריע לי התגובות הנחרצות (בעיקר מהצד הנשי...) ששוללות את הצד השני לגמרי.
לדעתי כל חד צדדיות הוא לא טוב.ולנסות לתרץ שגם פעם זה היה לא טוב ושזה רק אגואיזם גברי ולהתעצבן על מה שחז"ל כותבים בתקופת הגמרא זה ממש שטויות
ועל זה היה הויכוח שלי איתן.
עד לפני המהפכה התעשייתית החתונה לא הייתה בכלל מאהבה. אבא היה מוצא את הגבר הכי עשיר שהיה מסוגל להביא ונותן לו לבחור את אחת מבנותיו והופ, היא נשואה. אף אחד לא דיבר על קשר רומנטי ואהבה. עד שהפוסקים כותבים שהגזירה היא רק על הגבר כי האישה הייתה רוצה את זה ולא היה לה אכפת שיש עוד אישה העיקר שיש מי שמביא לה אוכל הביתה.
כיום המצב השתנה ומתחתנים מתוך קשר נפשי ואישה נוספת תפריע לקשר הזה. ולכן כיום נשיאת שתי נשים לא מתאימה.
כאן אני עניתי ל'כלה נאה' ו'פאז' שניסו להוכיח שאישה שניה זה לא טוב ולא נכון כלכלית וזה שיגע אותי כי זה לא קשור לזה ומבחינה כלכלית אפשר להסתדר העניין הוא הקשר הנפשי.
טוב, נראה לי שמיצינו את השרשור הזה...
זה קשור לצרכים הבסיסים של האדם.
עד המהפכה התעשייתית האישה הייתה חייבת את האיש והאיש את האישה.
איש בלי אישה היה לו צבי ירוי וערימת קרשים אבל הוא לא היה יודע מה לעשות עם זה והיה נשאר עם בגדים מלוכלכים וכדו'
האישה לעומתו הייתה עם ידע בבישול וניקוי וכדו' אבל לא הייתה יודעת לצאת לעבוד ולהביא אוכל.
לכן כל אחד היה חייב את השני. נכון שיש מקומות שיש שם גם אהבה אבל האהבה הייתה בונוס. לא בחרת אישה כי היא חמודה בעיניך והרגשת קליק אלא כי היא אמידה ויודעת לבשל ולעשות את מה שאתה צריך. לא הייתה עוזרת לך אישה שאתה אוהב אבל לא יודעת לבשל
לאחר המהפכה התעשייתית הגברים והנשים גילו שהם יכולים לחיות לבד גם ללא עזרת המין השני (מכונות כביסה ומכולת...)
ולכן ירד הפן ההכרחי מהנישואים ואנשים התחילו לחפש את מה שהם רוצים, אוהבים וכדו'
אשת יפת תואר ודין פילגש כלל לא קשורים לדיון הזה.
אם את רוצה תפתחי עליהם שרשור נפרד..
זה שיש עוד דברים שנראים לך בעייתים לא הופכים גם את דין אישה שנייה לבעייתי
זה שאת בטוחה שכל הגברים בהמות זה משהו שבאמת כדאי לך לעדן אותו...
ושוב!!! אני חוזר ואומר שאני לא בא לומר אם זה נכון או לא!!!
זה ברור! בשביל זה כתבתי לך בדוגמה עקרות. מה הקשר בין יצרים לעקרות??
הכוונה היא שהבעיה היא פיזית רפואית ולא רוחנית נפשית כמו שהרבה נשים טוענות פה
מדובר היה בשאלה בעיקר למען האתגור...
אני לא באמת חושב שזה הפתרון, אבל בהתאמה לשרשור קודם- בו טענו הרבה שנשים "לא חייבות" לספק את הבעל,
שאלתי- מהי אם כן מחוייבות הבעל, ולמה?
אני לא יודעת מה יותר מבחיל
השרשור שפתחת והחשיבה המצומצמת שלך
או עצם זה שהרוב המכריע שיצא נגד הרעיונות החולים שלך הן נשים!
החלום הזה הוא סיפוק של יצר חזק שיש להם,שלא נבין אותו, כמו שאני לא יבין התמכרות לסיגריות וסמים. כשאין להם סיגריות הם מפנטזים עליה. הם לא מפנטזים על החיים עם אישה אחרת,אלא על משהו ספציפי מאוד.
אני מכירה אישית נשים שבקושי מספקות את הבעל? או שמענישות אותו ומונעות ממנו.
אתן רוצות לשלוט גם במחשבות שלו? ממה הפגיעה הגדולה?
קדימה תתנפלו
שאיפה זה משהו אחד,ומציאות זה משהו אחר
את לא חולמת לפעמים על משרתות או תכשיט או בגד? אפילו שיש לך מספיק בגדים או תכשיטים? (וסליחה על ההשוואה)
ככה גבר יכול לחלום על אישה אחרת לסיפוק צורך
שיפנטזו על מה שירצו,אין קשר בין זה לבין האהבה לאישה שלהם. זה פשוט סיפוק צורך פיזי.אפשר להתווכח אם זה בסדר או לא. אבל א"א להתעלם שרוב הגברים בעולם חושקים בעוד נשים חוץ מהנשים שלהם.
פנטזיות שעוברות לו בראש בלי לספר לאשתו.מקווה שהוא לא עד כדי כך טיפש.
אבל זו רק מחשבה שעוברת בראש וזהו. אני עדיין אוהבת אותו.
את לא יכולה לשלוט במחשבות שלו
גם אני לא רוצה בעל שמתבוסס בפנטזיות שלו.זו כבר בעיה. הוא צריך ללכת לטיפול.
אני מדברת על פנטזיות או מחשבות רגעיות במשך היום שבאות והולכות.
זה עבודה שלו מול הקב"ה, ובעיה שלו מול עצמו. הוא לא מלאך
זה תפקידינו בעולם-עבודה עצמית. גם אני לא מושלמת.אין לי ב"ה בעיה כזו,אבל יש לי נפילות בדברים אחרים. ולכן אני לא שופטת על משהו שלא התנסיתי בו.
אני לא אומרת שלא מפריע לי שיש לו אולי כאלה פנטזיות,אבל אני לא חיה באשליות שאין לו.
גם לי זה היה מפריע,אבל אני שוכחת מזה אחרי דקה,כי אני מבינה שזה ממש קשה ,ואני רואה שהוא משתדל. תחשבי על הפעמים שהוא מתאפק לא להסתכל,את זה את לא יודעת כי הוא לא מספר לך.
לפעמים זה באמת רק מבט.
בחיים לא דיברתי עם בעלי על מי הוא הסתכל ועל מי הוא חשב
אולי דווקא בגלל זה הוא כ"כ פתוח איתי
קרוב ל-20
אם בעלך יודע שזה כ"כ מפריע לך, מוזר שהוא מספר לך את זה.
נשמע שזה ממש כואב לך.
אם משהו כ"כ מפריע לך, הוא אמור להתחשב. מה שהוא עושה זה ממש חוסר טקט.
לקרוא למלצרית בשמה? בטוחה שרוב החילונים לא עושים את זה.
מה שכתבתי קודם זה לגבי מחשבות, נשים חיות בסרט שהבעל שלהם הוא מושלם ואין לו שום מחשבות מיניות מלבדן. זה כואב אבל א"א להתכחש לזה. כן,גם צדיקים גדולים נופלים בזה.
למקומות כאלה
אולי את מתעמקת יותר מידי ועסוקה כל מיפגש בניתוח של המבטים שלו. או שהוא מגזים וממש בוחן נשים שמשוחחות איתו.
חבל שזה כ"כ אוכל אותך, אתם צריכים להגיע להבנה מסוימת
מהקנאה שלך?! נהנה לראות שכ"כ אכפת לך?
ככה הוא מרגיש אהוב?
אפילו שזה פוגע בנו. כי יש משהו גדול יותר מזה שזה שווה לנו את הפגיעה
בשביל להרגיש את הקנאה שלך, ככה הוא מרגיש אהוב
מן משחק מוזר כזה
שיש לכם הסתכלות שונה על כל הנושא, הוא גם צריך להיות מנומס אליך. ואם זה פוגע בך עליו להפסיק.
וזה נשמע שמתחת להכל יש פה איזה מלחמת כח
רשמתי את זה רק כדוגמא
כסף ממש לא מדבר אלי בגדול. המתנה הכי גדולה שבעלי יכול לתת לי זה מכתב
כשהוא קונה לי תכשיט אני מתעצבנת עליו. זה נראה לי כמו לצאת ידי חובה
מכתב מהלב קשה לו לרשום,ודווקא את זה אני רוצה
אין לו שום יתרון על פני בהמה!
לאשה של גבר כזה אין מה להפגע רק להתבאס שהיא נפלה עם יצור כל כך רדוד ושפל!
עצוב לראות את ההבדלים באיכות בין הגברים לנשים
עצוב לי שזה העולם שאני חיה בו שחלק הולך וגדל מבני האדם מתעניינים רק באיך להאביס ולספק את עצמם
במקום להתעניין בדרך חיים של בני אדם שבה יש נתינה ואהבה אכפתיות ודאגה.
ולגברים הנ"ל
אין לי מה לאמר לכם חוץ מ"תתבאסו על עצמכם שאתם בני אדם עם חשיבה של כלב!
תתביישו בעצמכם שאתם שייכם לשכבה הנמוכה בסקלה
אתם בושה לאנושות!"
אני מסכימה איתך שזה לא מגיע ממקום אוהב
וגם בפוליגמיה יש הרבה קנאה בין בני הזוג
את מדברת על גבר או אישה שרוצים מישהו נוסף במערכת הזוגית שלהם.
כאשר את מדברת על אישה שרוצה את זה את מגדירה אותה כיוצאת דופן, כ'אישה גברית' - משמע לא אישה רגילה נורמלית.
אולם גבר שמעוניין בכך הוא לא יוצא דופן מ'חברת הגברים' הוא כמו כל גבר נורמלי - משמע הוא כמו כולם...
עכשיו יותר מובן?
מבחינתי זה היינו הך
בנ"א שזה ברגש שלו זה משתלט גם על השכל וכן להפך
בגידה במחשבה זה לא פחות חמור
מותר לגבר לחשוב כמו בנ"א
"העיניים רואות והלב חומד וכלי המעשה גומרים"
אלא רק המצבים מסויימים שהרוב לא נתקלו בהם
"ראֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ"
אף אחד לא אוהב לדעת שיש לו תחליף
התגובות הם כתוצאה מהרעיון
בעלי אדם מושלם מכיל ורגיש שכל מה שמעניין אותו זה אשתו
ואתה תת אדם חרפה לאנושות!
כתבתי בחריפות בשם נשים כמו אשתך שנגזר עליהם לחיות עם יצור כמוך
התגובות שלך מבחילות ולטובת כולנו תשמור את המחשבות החולות שלך לעצמך!
אברהם?
יעקב?
אלקנה?
דוד המלך?
שלמה המלך?
להמשיך???
ובואי רגע נחדד נקודה מאוד חשובה שאף אחד עדיין לא עצר אתכן עליה.
אם התורה מתירה משהו אסור לך לומר שזה טעות, מנהג בהמות וחוסר ערכיות ועוד ביטויים מזלזלים במיוחד שגדולי האומה נהגו בכך!
אפשר לומר אני לא זכיתי להבין איך התורה מתירה דבר כזה. קשה לי. לא קשה על התורה!
ואני מחדד שוב. אני לא בא לפסוק בשאלה האם ראוי או לא ראוי לשאת אישה שניה.
רק באתי למחות על הזלזול בתורה שנכתב פה
את דיברת שאף אחד לא עשה זאת ממניע אגואיסטי. עם זה אני מסכים איתך בוודאי
ושוב אני אומר שאני לא בא לדון האם זה ראוי אלא ענייני.
אגב, כל הקטע של החרם ממש לא קשור זה עניין נטו בירוקרטי.. חרם הוא דבר מאוד כללי שלא קשור דווקא לפה ואפשר להתיר תקנת חז"ל רק על ידי בית דין שגדול מאותו שתיקן בחוכמה ובמניין מה שלא תמצאי היום ולכן אף אחד לא חושב על זה
ולפני שתצעקי עלי - גם אני לא חושב שצריך לבטל את זה...
סוסה אדומהאת אומרת שמי שלא מבין לבד שאסור לקחת אישה שניה אין לו "יראת שמים +רגש +וקצת שכל" ושזה ממש מעצבן אותך.
אז כדאי שתנשמי עמוק כי-
קודם כל התורה עצמה (= הקב"ה) התיר את זה אז אולי זה לא כל כך משוגע ומעצבן כמו שזה נראה ואם זה מעצבן אותך כדאי שתלמדי לעומק לפני שאת תוקפת את דיני תורתינו הקדושה.
כמו כן לאבות הקדושים היו שתי נשים ומעלה וכן לגדולי האומה נוספים (אלקנה וכו') לומר עליהם דברים חריפים כמו שאת כותבת לענ"ד יותר גרוע מלחשוב שמותר לשאת אישה שניה...
את כותבת על חז"ל תנאים ואמוראים גדולי עולם "וזה מרתיח לקרוא איך חכמים גדולים כאילו לא מתחשבים ברגש של אישה." וכן, חז"ל נחשבים לגדולים...
ונכון, כבר כתבתי כמה וכמה פעמים שאני לא בא לדון האם זה ראוי או לא, אבל אם התורה התירה זה לא ראוי ולא מכבד לטעון שזה מרתיח אותך. את יכולה לומר שאת לא מבינה ותתחילי ללמוד את הנושא לעומק אבל לשלוף מהמותן שדין תורה מרתיח אותך??
ועוד נקודה למחשבה: אם את עכשיו טוענת שבעבר גדולי האומה עשו זאת מסיבות טובות ולא כמו היום, למה זה מרתיח אותך מה שהם עשו? הרי את טוענת שהמניע שלהם חיובי?
גם לומר שאסור לעשות את זה בשום פנים ואופן זה יכול להביא לאגואיזם ולפגיעה באחרים.
למה לכל צד קשה לקבל שיש פעמים שמותר ויש פעמים שאסור?
אם באישה זה פוגע ברור שאסור, אבל האם את יכולה לומר שיש סיטואציה כלשהי בעולם שאת תסכימי לזה או שאת שוללת את זה בלי לחשוב פשוט מהבטן כי זה לא נראה לך מתאים?
יש מצבים שיש עוד אנשים שנפגעים חוץ מהאישה ויש מצבים שהאישה כלל לא נפגעת (כמו אישה שהשתגעה וכדו')
לא משנה באיזה צד, מי שאוסר או מתיר באופן גורף בלי לשמוע קודם את הסיטואציה המורכבת חוטא לאמת ופוגע באנשים אחרים
הרב עובדיה התיר לשאת אישה שניה גם כאשר הראשונה לא מצליחה ללדת
והנה ציטוט מדבריו:
"הנה המנהג הפשוט בכל בתי הדין הרבניים בישראל, באיש ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה, אף אם אין האשה מסכימה להתגרש מבעלה, כשהבעל הוא מעדות המזרח, בית הדין נותן פסק-דין שהבעל רשאי לישא אשה אחרת על אשתו, כדי לקיים מצות פריה ורביה, כל שיש יכולת לבעל למיקם בסיפוקייהו [=לשלם מזונותיה], ובאופן שכל אחת מהן יש לה דירה בפני עצמה. וזאת על פי מה שכתב מרן בשו"ת בית יוסף (הלכות כתובות, סימן יד) בשם רבנו אליהו מזרחי (סימן יד), שאפי' רגמ"ה לא גזר שלא לישא שתי נשים במקום ביטול מצות פריה ורביה...
וראיתי לכמה רבנים בבתי הדין בישראל שאינם נותנים היתר נישואין אפי' למי שנשתטית אשתו, או שחלתה חולי שאינה יכולה לשמש את ביתה, עד שיקבלו חוות דעת מהרופאים שאין תרופה למכתה. ובאמת שאין הדין כן, שאפילו לאשכנזים שקבלו חרם רגמ"ה, כל ששהה עמה שנה או יותר בטיפול ברפואות ואשפוז בבית חולים, וטוען שקשה לו לסבול בלי אשה יותר, יכולים להתיר לו לישא אשה אחרת.
ובשנת התשל"א בהיותי משמש בקודש במשרת הרב הראשי וראש אבות בתי הדין בתל אביב והמחוז, אספתי את כל אבות בתי הדין בתל אביב, והרציתי לפניהם דברים הנ"ל, ובקשתים לבל יחמירו יותר כמנהג בתי הדין הנ"ל, ובפרט בדור פרוץ כזה, והארכתי עוד בזה... והסכימו לדברי.
שוב לאחר שנים רבות של צער, נשתנה החוק החילוני שבמדינה, ונקבע בחוק כי די בחתימת רב ראשי אחד המכהן כנשיא בית הדין הגדול, ומיד צויתי להביא לפני כל התיקים של היתרי נישואין בפסקי בתי הדין הרבניים, וחתמתי על כולם בעזה"י, כל מה שהצטבר במשך כל השנים, וניתן היתר סופי על ידי בתי הדין הרבניים, וכל האנשים בעלי ההיתר יצאו מצרה לרוחה, וכמעט כולם נשאו נשים, ונפקדו אחר כך בזרע של קיימא בנים ובנות, מנישואין שניים שלהם. ותשקוט הארץ. ותאזרני שמחה.
אני בסך הכל הגבתי ל'סוסה אדומה' שטענה שאין מה לדון בנושא גם במצבים מורכבים כי זה לא רלוונטי היום והראתי לה שזה כן רלוונטי.
הדגשתי מעל למליון פעם שאני לא בא לומר אם זה נכון או לא וגם אני חושב שהיום זה לא מתאים לרוב האנשים אבל (!) יש מצבי קיצון שכן צריך לשקול את זה (כמו התיקים שהרב עובדיה חתם עליהם.
ליבי ליבי על האישה שהתעוררה וגילתה אישה נוספת אבל זה לא אומר שאסור לנו לחשוב על זה במקרה קיצון. כל מקרה קיצון יכול לגרור בעיות אבל לא צריך להיות חד צדדיים.
ושוב, ברור שיש עוד דעות אבל היא אמרה שזה לא רלוונטי כי אף אחד לא מתיר אז הראתי לה שיש דיון ויש מי שמתיר.
אז כדאי שפעם הבאה תביני את ההקשר לפני שאת מגיבה. חבל גם על הזמן שלך ושלנו.
עייפתי כבר להסביר את עצמי
קראת בכלל מה כתבתי??
בסך הכל הערתי לה שהיא כותבת שחז"ל מעצבנים אותה שהם מדברים על היתר נשיאת אישה שניה ושזה לא מכובד לדבר כך.
לא מתירים לבעל לחשוב על הרעיון הזה אלא רק בתנאים מסויימים כמו שהיא עקרה / שוטה וכדו'
ככה שאם אנחנו מדברים על הסיטואציות המותרות אנו מצפים מהאישה שתבין את המצב
ובשאר המקרים אפילו לא מתחילים לדבר איתו על זה
לכן כל הדיון הוא רק לאחר שהגענו למצב הבעייתי שאז שני הצדדים פגועים וצריך להתחשב בשניהם ועדיין יש מי שמתיר ויש מי שאוסר.
מספיק מתחשב?
וכל פעם שאני נכנסת לערוץ אני רואה כמה השירשור הזה מקבל התייחסות
בכל אופן זוגיות טובה ואהבה זה רק במונוגמיה
וממה שהבנתי שיש פה גברים שמנסים "לצוד" זה בדיוק זה:
"אני נבלה עם ערך עצמי ברצפה ואני צריך להרגיש שווה, אז אני מחפש נשים שבורות שיגרמו לי להרגיש גבר"
אני לא מצדיקה את זה
גברים אמיתיים רחוקים מזה מאוד
כמה כשרון.
בד"כ אני אוהבת את התגובות שלך, אבל השפה לך בשרשור הזה מידרדרת
מבינה שזה מרתיח אותך,אבל לאחל כל מיני דברים לא נעימים לאנשים?! נו באמת...
סוסה אדומהלא רק לזה ספציפית
זה כל כך לא נכון שרק הגבר מחוייב והאישה יכולה לומר לא כל פעם שמתחשק לה.
חובה זו מוטלת על האישה בדיוק כמו שעל האיש ואם היא לא מספקת אותה במינימום הנדרש היא יוצאת בלא כתובה.
כמו שיש לאיש מינימום כך יש גם לאישה מינימום. כמובן שבקשר נורמלי צריך להיות מעל המינימים ולפי הצרכים והציפיות של שניהם.
זה מזעזע אותי כל פעם שטוענים שהאישה לא מחוייבת ואם היא לא רוצה שהבעל יקח תרופות - היא כן מחוייבת!!!!
וזה גם מעבר להלכה אלא ההיגיון הבריא
גבר שמשקיע ועוזר ותומך אבל לא מסופק בצורך כ"כ בסיסי, אמור להיות קדוש מעונה?! ואסור לו אפילו להתלונן, אוטומטית הופך לבהמה ואחד שלא שולט ביצריו.
אני לפעמים בהלם מהתגובות פה.
כמובן שאני נגד פוליגמיה ובגידות. אבל יש המון אפור בתחום הזה
אז אסור בעולם הדימיון הכל נחמד אם זה היה רצון ה' זה כבר היה קורה שוב המציאות זה שזה לא אחרת זה היה קורה
"ובמקום שנהגו שלא לישא אלא אישה אחת אינו רשאי לישא אישה אחרת על אשתו"
metorafiובכלל נחמד להיות . הנזירה מריה ולהגיד אסור חזל אמרו ולהביא הוכחה מלפני 1000 שנה אבל אמרו שיש רבנים בארץ שמסכימים לחדש את החרם ואם זה נכון זה יהיה חכמים חיים גם ויתפוס גם אצל אשכנזים וגם ספרדים
להיות עם בעלה=גבר שלא מספק. זה לא מדויק בכלל בכלל בכלל.
מסכימה בהחלט שאם האישה לא רוצה להיות עם בעלה זה לא מתיר לו לבגוד, ועדיין לא הייתי שופטת וקוראת לאדם כזה בהמה רק משום שמעולם לא הייתי בנעליו. ותאמין לי שגם אתה לא רוצה להיות שם.
כתבת שצריך ללכת לטיפול-הרבה נשים טוענות שלא צריך ומבחינתם זה שהן לא רוצות זה לא בעיה שלהן,אלא שלו, כי הוא רוצה יותר מידי.
וגירושין זה ממש לא פשוט.
קל לכתוב ולצאת צדקנים מאחורי מקלדת, אבל החיים עצמם לא פשוטים כ"כ
כמו שיש נשים שמסתפקות פעם בחודש. ברור שיש עוד דברים בעולם חוץ מזה. אבל צורך שלא מסופק אף פעם, אמנם הוא יכול לעבוד על עצמו,אבל זה תמיד יהיה שם.
ולא כל הגברים שרוצים הם צרכני פורנו, לא מסכימה בכלל. מכירה אישה שרוצה רק בליל טבילה מבחנתה זה מספיק. לא צריך טיפול בכלל מבחינתה.
לכן אני אומרת שנכון שאישה לא חייבת לספק את בעלה 24/7,אבל יש פה איזה איזון שצריך שיהיה בינהם
וכל עוד הגבר משתדל ועוזר ולא צורך פורנו, והוא רגיש ועדיין זה חסר לו. לא שופטת אותו
וכל אחת מבינה מה שבא לה
לא צריך למחוא כפיים לכל גבר שחושב כמוך ומאידך לקרוא בכל מיני שמות לגברים שחושבים אחרת
רצון לפוליגמיה? קראתי מלמעלה שוב את השרשור והיה רק גבר אחד שרשם שהשרשור הוציא את העוקץלנשים.מעבר לזה כל הגברים כולל פותח השרשור שהתנצל לא ראיתי שמישהו הטיף לבגידה, או שרץ מחר להתחתן עם עוד אישה
מעניין אותו דיוק
זה בלגן שלם
אף אישה לא נהנית מזה
יש ביטיוב סידרה על משפחה נוצרית דתיה, מורמונים
וכל אישה שנוספת לבית,זו מכה לנשים כולן. למרות שהן עוזרות לבעל לבחור אותה.
חנה מאוד סבלה כשאלקנה התחתן עם פנינה,רק שלא היתה לה ברירה.
שרה סילקה את הגר.
המקום של נשים לא נחשב אמנם-אבל עדיין זה ציער אותן מאוד
יעקב מאוד אהב את רחל ועבד בשבילה 14 שנה-זו אהבה,לא?! יש היום מישהו כזה?
וזלפה?
אבל למה יעקב התחתן איתן?
metorafi1000 נשים
אבהיר שוב, מעולם לא התכוונתי באמת ברצינות "ללכת על זה", אבל- עדיין מוזר לי שדורשים מהבעל נאמנות- במקרים מסוימים תמורת "כלום", ואם הוא מעז לתבוע-ישר נטען שהוא בהמה...
ולא זכיתי להבין את טענתך לגבי "סיפוקייכי", יש נשים שפשוט לא רוצות, וזה מאוד מתנשא ושובניסטי כלפיהם להגיד שזה רק בגלל התנהגות הבעל-כאילו להם אין בחירה...
ואגב, בנושא ההלכתי, נטען כמה פעמים כאילו רק הבעל חייב לה, אבל היא לא חייבת לו, אז זהו-שמי שלומד את הנושא לעומק-מבין שהאשה חייבת לו מעצם זה שהיא התקדשה ונקנתה לו, (וכמובן שהוא מצידו חייב בפיוסים- ולא להיות "דורס ואוכל")
שוב מתנצל על האמוציות שעוררתי, מי שמכיר אותי, יודע שאני אדם שמשתדל להיות שמור מאוד ביחסים עם נשים...
לכל אחד יש את ההתמודדויות שלו
יצר המין נברא ע"י השי"ת, כדי לקיים את האנושות
יש יצרים שיותר נמצאים אצל הבנים, ויש שיותר נמצאים אצל הבנות, ועל כל אחד להתמודד. ואין "חכמה" לצחוק על נעלי האחר, שכאמור אינך יכול לדעת מה זה. אל תדון עד שתגיע למקומו.
היצר הזה הוא חזק מאד. מובא בגמ' בסיפורים על האמוראים הקדושים. לא להקל ראש! לכן צוו חכמים להתרחק מאד מהדברים הללו ומערבוב בין גברים ונשים.
לשאת יותר מאשה אחת זו מציאות מאד נדירה. שכיום גם מוגבלת הלכתית. ואין טעם לדון בכך.
מלבד זאת, לו יצוייר שזו היתה מציאות אפשרית, זו לא התשובה להתמודדות עם יצרים כאלו ואחרים. אלא הוספת שמן למדורה. זו כניעה ליצר שלא תוביל לתועלת ותוחלת. ושלא כדמיון יצורים מסויימים שתולים בכך את "בעיות" התאווה שלהם, והכל "בגלל" רבינו גרשום וכו וכו'- ד' ירחם כך לדבר על רבותינו.
במקרי קיצון, יש מקום לתת לאנשים כדורי הרגעה. וכן נעשה.
במה שהובא כאן, בשליפה- זה בגבול הרגיל. צריך לעבוד ולהתמודד..
לגבי "תחרויות הכלה" בין בני זוג- מי פנה איך למי- שיחליטו בנינוחות איפה הם ממקמים את עצמם בסקאלה החברתית דתית, וינהגו לפי זה.
היכשלות של איש במבט על אשה, על אשתו לדעת שזה לא "אישי נגדה", זה התמודדות שיש לו. (וזה כתוב בגמרא)
נראה שיש חוסר בהדרכה, הן אצל הבנים והן אצל הבנות.
לא ראיתי את ה"שרשורים הקודמים"..
אבל אם איש מרגיש שאשתו אינה מעוניינת בקרבתו - זה מצב שמצריך בדיקה משני הצדדים. ששניהם ירגישו טוב ונעים זה עם זה, במובנים השונים של החיים.
לא נכון להקצין לשום כיוון: לא שהאשה כביכול "לא חייבת להם", כי זו לא שאלה של חובה או לא - אלא חלק מהנורמליות של החיים. וצריך לבדוק היכן נקודת הבעיה. ואם הבעיה אצלה, בוודאי צריכה להתאמץ לטפל בכך; ואם בגללו - אז הוא. ואם הבעיה בקרבה הנפשת ההדדית - שניהם צריכים לטפל (אולי מי שחושב על "בגידה", זה עצמו מראה על משהו שיכול לגרום לבעיה בבניית קשר עמוק הדדי לפעמים?..) וגם לא לצד השני - כאילו ח"ו לאיש מותר "לבגוד" בגלל זה.. (מה פירוש "משום מה".. וכי מה ההוה-אמינא?.. אלא אני מניח שכנראה כוונתך לא לבגידה ממש, אלא לאיזושהי התענינות שאינה מקבלת ביטוי כלפי אחרות. משהו שקורה אצלו בפנים. כמובן, זה לא דבר טוב. אם קורה, צריך להשתדל להתמודד נגד זה).
לדעתי, הצגת השאלה אינה נכונה... לדרוש נאמנות מול לא לקבל..
צריך גם את זה - וגם את זה.
אין אופציה לכתחילאית של פניה אל אחרות כדבר לגיטימי. וגם אין אופציה של לגיטימציה להתרחקות, קבועה, של אשה (לא מדבר על מצבים זמניים. גם לא מדבר על גבר עם "דרישות" משוגעות. אלא נורמליות של חיים).
וכמו כל דבר, אם יש בעיה - מתאמצים לטפל. ויש לאדם ברירה להחליט האם חיי הנישואין עומדים בתקן הבסיסי שלהם, או חלילה לא.
אבל לומר שאולי הפיתרון הוא עוד אשה... זה לא בזמננו.
כאשר היתה בימי קדם מציאות כזו (אגב, מישהו הראה פעם דומני, שאצל חכמי ישראל ברובם המכריע, גם כשהיתה האפשרות ההלכתית, היתה אשה אחת..אפשר בקלות לראות את זה בש"ס), אז אולי זה היה סוג של "פיתרון". כיום זה לא שייך - וממילא זו אופציה מעליבה. כאילו אני לא מספיק טובה בשבילך - לוקח עוד אחת.... איש ואשה, זו נאמנות הדדית. יחודי.
אז מה יעשו? כנ"ל - יתאמצו. משני הצדדים.
אני לא רואה פה אף גבר שהיה בעד
כולם נגד,מה את מנסה להוכיח פה?
זה שהתורה לא אסרה את זה לא אומר שזה משהו חיובי למהדרין וכל אחד יכול לעשות את זה בכל סיטואציה.
בשביל זה יש לנו את חז"ל והם כבר אמרו שזה לא חיובי במילים עדינות...
באמת שלא הבנתי את התגובה שלך..
אם חז"ל התירו לנו לאכול היום בשר ללא כל הגבלה, זה אומר שיחסית למצב שבו אנו נמצאים זה נכון מבחינה מוסרית.
אולם הם כבר הוסיפו שבמקור זה היה אסור וגם בעתיד זה יחזור לאיסור ולאחר שהאדם נפל התורה התירה.
זה אומר שזה חלק? לא!
כך גם נשיאת אישה שנייה. התורה התירה בסיטואציות מסויימות אבל זה לא אומר שזה מותר וחיובי תמיד.
באמת אם יש בעיה בין בני הזוג אז צריך לפתור אותה בניהם\ עם יעוץ
ואגב כמו שיש מצוות עונה שזה חיוב מצד הגבר לאישה ואסור לו לצער אותה אז גם לאישה יש איסור לצער את הגבר בעניין זה. אם היא מונעת היא נקראת "מורדת"
אבל באמת ככה אתה רוצה שחיי הזוגיות שלך יהיו?
אגב 2 אסור לגבר לפזול לאישה אחרת גם אם הוא רווק, אם זה למטרת חתונה זה דבר אחר אבל בד"כ היום גבר שפוזל הצידה הוא לא עושה את זה לפי ההלכה
תקופה,המצב מתאזן
בעבר וגם היום אגב יש מקומות כאלו, שאישה שווה פחות מסחבה. אתה רוצה לחזור לזה? ברור לגבר זה משתלם.
נשים סבלו אלפי שנים, עכשיו המצב משתנה ומקצין וגברים קצת סובלים (אולי) בעוד תקופה זה יתאזן (מקווה)
כשלנשים לא היו שוויון זכויות-לא יכלו לבחור,לנהוג,להביע דעה,להיבחר בפוליטיקה,להיות רופאה/מהנדסת/עו"ד וכו
סבתא שלי ושלך חיו בתקופת התפר,עם ערכים של פעם והתחלת שיוויון זכויות
והגבר צריך לתת יד בבית
הפמניזם דפק את הנשים. הם גם מפרנסות,יולדות וגם מנהלות את הבית
נשים היום בציבור שלנו לפחות עוזרות בפרנסת המשפחה, עם המצב הקשה של היום, רואה את שכנות שלי נקרעות בין העבודה לבית. וגם אם בא להן לראות אנשים,אסור?! אתה יודע מה זה לדבר כל היום עם חבורת לדים בני 1-10?
אתה מסוגל לשבת כל היום בבית עם הילדים? בעלי אומר שלא, הוא לא מסוגל.
לדעתי נשים שוות יותר,כמובן .
אבל לכל מין המעלות והחסרונות שלו וכל אחד משלים את השני
אבל זה המצב
כך שהם לא היו כל היום רק עם ילדים...
אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.
קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.
האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.
אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת
אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?
איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...
ואיך לעלות תמורל...
האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר
מאמינה בחוסן מנטלי
אז מנסה לשאןב רעיונות🙂
אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.
חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.
רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.
זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות
זה כנראה ימשיך
אולי עוד הרבה זמן
זה לא מחליש אותי
מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו
היתה אשליה
שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה
כל מה שיקרה
הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם
הטיפים שלי
להתעלם מהחדשות
לצמצם התייחסות למלחמה למינימום
להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה
כאלה שנותנים תחושות טובות
לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות
זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל
לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה
קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה
ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים
אפשר לתכנן דברים
במגבלות מסוימות
רוב הדברים אפשריים
אם באמת רוצים אותם
לומדת תנ''ך.
התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.
זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.
ממליצה מאוד.
אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.
אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.
דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-
ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.
הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.
גם אני שומעת, מאוד אוהבת.
אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות
לק"י
אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...
אבל לדעת שזה לא סופי.
מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.
מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.
הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...
בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.
נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם אף אחד לא ישן.
למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.
באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.
סבל
חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח
אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..
הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.
ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.
למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.
רע לי.
איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?
איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.
למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.
לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?
בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?
ומורכב
אי אפשר להסביר להם?
למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?
לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?
וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?
באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג
הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?
אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?
לך אין בכלל קשר עם גיסתך?
והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?
מאוד חשוב שהוא איתך
אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?
על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס
חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה
מאוד מורכב
וכנראה מצב רגיש ביותר
אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי?
אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.
למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.
מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.
אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.
''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.
בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.
אין מיטות, לא מגיעים.
שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.
ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.
והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.
ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.
אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.
ומאז זה לא חזר על עצמו.
ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.
רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.
זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.
עשינו את זה לא מעט שנים,
כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.
אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר
ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.
אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.
אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.
ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה
בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.
לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.
מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.
מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".
זה מה יש...
למרות שלא נראה לי.
ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.
על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.
וגם הוא מבואס מהמצב.
קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...
לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...
וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב
הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.
מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).
מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).
וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.
זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
בהצלחה יקרה ♡
שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.
אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.
הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
ואכמ"ל.
ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.
ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.
זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.
יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.
יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.
אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.
את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,
אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.
אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.
אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.
זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.
שולחת חיבוק
זה בדיוק הסיפור.
וזה נורמלי.
זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.
אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.
קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.
להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.
בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..
הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.
גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס.
את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,
זה שלהם.
אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.
אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.
זה לא מובן מאליו.
צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.
יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.
צריך זמן וסבלנות.
❤️
ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש. זו כן חוויה שזוכרים הילדים. מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook
עד יום חמישי זה הרבה זמן
גם הבעלים יחפש את הכלב
וגם הכלב "יתגעגע"
כל החג מה עושים??
אוכלים אוכל טעים
פוגשים חברים
לומדים
מדברים איתם בטלפון
בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...
מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות
מה החובה להגיד?
תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.
אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן..
כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.
אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.
(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).
נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')
מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.
עשרת המכות מאוד חשוב
כל השאר פחות מהותי
מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה
הלל כ3-4 דקות
לא רואה לחץ להשלים כלום.
תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.
ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.
או שלשם שינוי אל תתזזי.
ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?
אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣
פסח שמח
מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:
ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:
נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)
צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.
אם תרצי אבדוק במדויק
בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים
וציינתי את המקורות.
העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.
ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:
גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל
אז ככה:
פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.
עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.
אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי.
אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.
בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...
עצות מישהו?
בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,
לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.
גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,
גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,
גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר
וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.
כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.
שהוא כן מנסה וניסה לסדר.
שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...
וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.
אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אז מה אוכל לעשות?
אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?
שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?
אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,
שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,
שכן אשתי שמחה ומאושרת,
שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?
וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.
ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.
אחרי ראיית עומק שלך
ראיית עומק שלו
ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא
השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.
שולחת עוד חיבוק וחיזוק
ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!
ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️
וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו
(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)
אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר
צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד
אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן
וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.
לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).
בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.
אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.
גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.
המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.
נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.
את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.
אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.
בקשר לילדה-
ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.
היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.
היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.
אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.
זה יעשה המון הבדל.
שולחת חיבוק❤️🧘🏽♀️🙏
שלום לכם
קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)
רציתי לשאול ולשאוב השראה
אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?
פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…
בתודה מראש לכל העונים
פרחים מידי יום שישי,
לקום בלילה לילדים הקטנים
לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור
אחריות לניקיון הבית
אחריות לקניות השבועיות
מתנה שווה ליום הולדת
ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה
ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון
לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר
חופשות שוות בארץ או בחו"ל
בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך
מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...
לי היו תקופות בתחילת ההנקה
שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי
אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.
אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית
יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.
ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.
הוא כתב שהוא קם במקומה...
זה לא רלוונטי
לקום יחד איתה כן
רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,
זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.
ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.
ויש גם אמהות מניקות שעובדות.
ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.
נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
תגובה נפלאהנגמרו לי השמותמה שהשני אוהב
אני אוהבת קפה
כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד
הוא אוהב אוכל טוב
כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה
פתקים זה תמיד טוב
פרחים אני פחות בקטע
דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת
לצאת ביחד לטייל
הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין
אני אוהבת לבתי קפה
שמשתנה מאדם לאדם.
כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"
אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.
סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?
