שלום לכולם,
בהמשך לשרשורים קודמים, נטען כלפי גברים שמרגישים שנשותיהם לא מעוניינות מספיק ביחסים אתם, שהם צריכים להתמודד עם זה-ושבת הזוג לא "חייבת" להם, עוד נטען-משום מה שזה לא מתיר לגברים "לבגוד" ולפזול לנשים אחרות.
ושאלתי-
האם נראה לכם הוגן והגיוני, מצד אחד לדרוש מהבעל "נאמנות" לאשתו, ומצד שני שלא יקבל ממנה את מה שהוא זקוק לו??
ואם במקום "לבגוד", פשוט יקח עוד אשה על אשתו, זה כן יהיה בסדר??
)גם משפחה נורמלית כיום של בעל ואישה מתכננת ושוקלת את צעדיה בעניין. יש משפחות שמביאות הרבה ילדים ויש מעט. הכל לפי הרצון והיכולת.
ובקשר לשולי הדברים שכתבת (ולמה שכותבים כולם...) אני מרגיש שיש פה שיח חרשים משווע.
פותח השרשור לא חיפש זוגיות עמוקה וטובה. יכול להיות גם שיש לו אחת כזאת. מש שחסר לו זה יחסים.
משום מה כל הנשים פה קופצות וצועקות שאם יש לו בעיה בזוגיות זוגיות אחרת לא תפתור את הבעיה.
אז זהו שלא, אף אחד לא אמר שיש לו בעיה בזוגיות...
איך הגעת משלושה משפטים שלי שאני מכוון לזנות ל"ע?? אם היית קוראת את מה שכתבתי כמה וכמה פעמים פה בשרשור היית מבינה שאני לא מדבר על האם זה ראוי או לא אלא כאן בסך הכל לא הבנתי טענות שכתבה 'כלה נאה'
מה שמפריע לי שכאן כמו בכל דיון קודם כל מסמנים את המטרה ואז מחפשים הוכחות..
אז אסביר לך ברחל ביתך הקטנה (כמה שזה מתאים כאן...)
באמת כדאי לפני שמביעים דעה בנושא מסויים פשוט ללמוד אותו..
המטרה של נשיאת אישה שנייה כבר מתקופת התנ"ך לא בא בעקבות קושי בתקשורת זוגית אלא בבעיה ביחסים (עקרות ועוד מגוון דברים) לזה אי אפשר להתכחש. ולכן הצעקות הרבות של נשים כאן שאם יש לו בעיה בזוגיות פתרון כזה לא יעזור לו פשוט לא קשור ולא שייך לכאן בכלל כי מה שמניע את האדם לשאת אישה שניה זה לא שאין לו עם מי לפטפט בלילה. ומצד שני ברור לכולם שמי שנושא זה לא משום סיפוק תאווה אלא בגלל בעיה שנוצרה.
אבל (ופה מגיע אבל גדול) אם היית פותחת לרגע בפוסקים.. ברור לכולם ללא צל צילו של ספק שכאשר הוא נושא אותה הוא מתחייב למלא את כל צרכיה בדיוק כמו של האישה הראשונה. ואם היא רוצה בית נפרד הוא חייב לתת לה ורק אם הוא בעל אמצעים שיכול לפרנס משפחה כזאת אז מתירים לו לשאת אישה שניה.
וכך נופלות כל הטענות הפרקטיות שלך והטענות לזנות ואגואיזם.
אם היית קוראת את כל ההודעות שלי בשרשור הזה כתבתי כמה וכמה פעמים שאני לא בא להביע דעה אלא הפריע לי התגובות הנחרצות (בעיקר מהצד הנשי...) ששוללות את הצד השני לגמרי.
לדעתי כל חד צדדיות הוא לא טוב.ולנסות לתרץ שגם פעם זה היה לא טוב ושזה רק אגואיזם גברי ולהתעצבן על מה שחז"ל כותבים בתקופת הגמרא זה ממש שטויות
ועל זה היה הויכוח שלי איתן.
עד לפני המהפכה התעשייתית החתונה לא הייתה בכלל מאהבה. אבא היה מוצא את הגבר הכי עשיר שהיה מסוגל להביא ונותן לו לבחור את אחת מבנותיו והופ, היא נשואה. אף אחד לא דיבר על קשר רומנטי ואהבה. עד שהפוסקים כותבים שהגזירה היא רק על הגבר כי האישה הייתה רוצה את זה ולא היה לה אכפת שיש עוד אישה העיקר שיש מי שמביא לה אוכל הביתה.
כיום המצב השתנה ומתחתנים מתוך קשר נפשי ואישה נוספת תפריע לקשר הזה. ולכן כיום נשיאת שתי נשים לא מתאימה.
כאן אני עניתי ל'כלה נאה' ו'פאז' שניסו להוכיח שאישה שניה זה לא טוב ולא נכון כלכלית וזה שיגע אותי כי זה לא קשור לזה ומבחינה כלכלית אפשר להסתדר העניין הוא הקשר הנפשי.
טוב, נראה לי שמיצינו את השרשור הזה...
זה קשור לצרכים הבסיסים של האדם.
עד המהפכה התעשייתית האישה הייתה חייבת את האיש והאיש את האישה.
איש בלי אישה היה לו צבי ירוי וערימת קרשים אבל הוא לא היה יודע מה לעשות עם זה והיה נשאר עם בגדים מלוכלכים וכדו'
האישה לעומתו הייתה עם ידע בבישול וניקוי וכדו' אבל לא הייתה יודעת לצאת לעבוד ולהביא אוכל.
לכן כל אחד היה חייב את השני. נכון שיש מקומות שיש שם גם אהבה אבל האהבה הייתה בונוס. לא בחרת אישה כי היא חמודה בעיניך והרגשת קליק אלא כי היא אמידה ויודעת לבשל ולעשות את מה שאתה צריך. לא הייתה עוזרת לך אישה שאתה אוהב אבל לא יודעת לבשל
לאחר המהפכה התעשייתית הגברים והנשים גילו שהם יכולים לחיות לבד גם ללא עזרת המין השני (מכונות כביסה ומכולת...)
ולכן ירד הפן ההכרחי מהנישואים ואנשים התחילו לחפש את מה שהם רוצים, אוהבים וכדו'
אשת יפת תואר ודין פילגש כלל לא קשורים לדיון הזה.
אם את רוצה תפתחי עליהם שרשור נפרד..
זה שיש עוד דברים שנראים לך בעייתים לא הופכים גם את דין אישה שנייה לבעייתי
זה שאת בטוחה שכל הגברים בהמות זה משהו שבאמת כדאי לך לעדן אותו...
ושוב!!! אני חוזר ואומר שאני לא בא לומר אם זה נכון או לא!!!
זה ברור! בשביל זה כתבתי לך בדוגמה עקרות. מה הקשר בין יצרים לעקרות??
הכוונה היא שהבעיה היא פיזית רפואית ולא רוחנית נפשית כמו שהרבה נשים טוענות פה
מדובר היה בשאלה בעיקר למען האתגור...
אני לא באמת חושב שזה הפתרון, אבל בהתאמה לשרשור קודם- בו טענו הרבה שנשים "לא חייבות" לספק את הבעל,
שאלתי- מהי אם כן מחוייבות הבעל, ולמה?
אני לא יודעת מה יותר מבחיל
השרשור שפתחת והחשיבה המצומצמת שלך
או עצם זה שהרוב המכריע שיצא נגד הרעיונות החולים שלך הן נשים!
החלום הזה הוא סיפוק של יצר חזק שיש להם,שלא נבין אותו, כמו שאני לא יבין התמכרות לסיגריות וסמים. כשאין להם סיגריות הם מפנטזים עליה. הם לא מפנטזים על החיים עם אישה אחרת,אלא על משהו ספציפי מאוד.
אני מכירה אישית נשים שבקושי מספקות את הבעל? או שמענישות אותו ומונעות ממנו.
אתן רוצות לשלוט גם במחשבות שלו? ממה הפגיעה הגדולה?
קדימה תתנפלו
שאיפה זה משהו אחד,ומציאות זה משהו אחר
את לא חולמת לפעמים על משרתות או תכשיט או בגד? אפילו שיש לך מספיק בגדים או תכשיטים? (וסליחה על ההשוואה)
ככה גבר יכול לחלום על אישה אחרת לסיפוק צורך
שיפנטזו על מה שירצו,אין קשר בין זה לבין האהבה לאישה שלהם. זה פשוט סיפוק צורך פיזי.אפשר להתווכח אם זה בסדר או לא. אבל א"א להתעלם שרוב הגברים בעולם חושקים בעוד נשים חוץ מהנשים שלהם.
פנטזיות שעוברות לו בראש בלי לספר לאשתו.מקווה שהוא לא עד כדי כך טיפש.
אבל זו רק מחשבה שעוברת בראש וזהו. אני עדיין אוהבת אותו.
את לא יכולה לשלוט במחשבות שלו
גם אני לא רוצה בעל שמתבוסס בפנטזיות שלו.זו כבר בעיה. הוא צריך ללכת לטיפול.
אני מדברת על פנטזיות או מחשבות רגעיות במשך היום שבאות והולכות.
זה עבודה שלו מול הקב"ה, ובעיה שלו מול עצמו. הוא לא מלאך
זה תפקידינו בעולם-עבודה עצמית. גם אני לא מושלמת.אין לי ב"ה בעיה כזו,אבל יש לי נפילות בדברים אחרים. ולכן אני לא שופטת על משהו שלא התנסיתי בו.
אני לא אומרת שלא מפריע לי שיש לו אולי כאלה פנטזיות,אבל אני לא חיה באשליות שאין לו.
גם לי זה היה מפריע,אבל אני שוכחת מזה אחרי דקה,כי אני מבינה שזה ממש קשה ,ואני רואה שהוא משתדל. תחשבי על הפעמים שהוא מתאפק לא להסתכל,את זה את לא יודעת כי הוא לא מספר לך.
לפעמים זה באמת רק מבט.
בחיים לא דיברתי עם בעלי על מי הוא הסתכל ועל מי הוא חשב
אולי דווקא בגלל זה הוא כ"כ פתוח איתי
קרוב ל-20
אם בעלך יודע שזה כ"כ מפריע לך, מוזר שהוא מספר לך את זה.
נשמע שזה ממש כואב לך.
אם משהו כ"כ מפריע לך, הוא אמור להתחשב. מה שהוא עושה זה ממש חוסר טקט.
לקרוא למלצרית בשמה? בטוחה שרוב החילונים לא עושים את זה.
מה שכתבתי קודם זה לגבי מחשבות, נשים חיות בסרט שהבעל שלהם הוא מושלם ואין לו שום מחשבות מיניות מלבדן. זה כואב אבל א"א להתכחש לזה. כן,גם צדיקים גדולים נופלים בזה.
למקומות כאלה
אולי את מתעמקת יותר מידי ועסוקה כל מיפגש בניתוח של המבטים שלו. או שהוא מגזים וממש בוחן נשים שמשוחחות איתו.
חבל שזה כ"כ אוכל אותך, אתם צריכים להגיע להבנה מסוימת
מהקנאה שלך?! נהנה לראות שכ"כ אכפת לך?
ככה הוא מרגיש אהוב?
אפילו שזה פוגע בנו. כי יש משהו גדול יותר מזה שזה שווה לנו את הפגיעה
בשביל להרגיש את הקנאה שלך, ככה הוא מרגיש אהוב
מן משחק מוזר כזה
שיש לכם הסתכלות שונה על כל הנושא, הוא גם צריך להיות מנומס אליך. ואם זה פוגע בך עליו להפסיק.
וזה נשמע שמתחת להכל יש פה איזה מלחמת כח
רשמתי את זה רק כדוגמא
כסף ממש לא מדבר אלי בגדול. המתנה הכי גדולה שבעלי יכול לתת לי זה מכתב
כשהוא קונה לי תכשיט אני מתעצבנת עליו. זה נראה לי כמו לצאת ידי חובה
מכתב מהלב קשה לו לרשום,ודווקא את זה אני רוצה
אין לו שום יתרון על פני בהמה!
לאשה של גבר כזה אין מה להפגע רק להתבאס שהיא נפלה עם יצור כל כך רדוד ושפל!
עצוב לראות את ההבדלים באיכות בין הגברים לנשים
עצוב לי שזה העולם שאני חיה בו שחלק הולך וגדל מבני האדם מתעניינים רק באיך להאביס ולספק את עצמם
במקום להתעניין בדרך חיים של בני אדם שבה יש נתינה ואהבה אכפתיות ודאגה.
ולגברים הנ"ל
אין לי מה לאמר לכם חוץ מ"תתבאסו על עצמכם שאתם בני אדם עם חשיבה של כלב!
תתביישו בעצמכם שאתם שייכם לשכבה הנמוכה בסקלה
אתם בושה לאנושות!"
אני מסכימה איתך שזה לא מגיע ממקום אוהב
וגם בפוליגמיה יש הרבה קנאה בין בני הזוג
את מדברת על גבר או אישה שרוצים מישהו נוסף במערכת הזוגית שלהם.
כאשר את מדברת על אישה שרוצה את זה את מגדירה אותה כיוצאת דופן, כ'אישה גברית' - משמע לא אישה רגילה נורמלית.
אולם גבר שמעוניין בכך הוא לא יוצא דופן מ'חברת הגברים' הוא כמו כל גבר נורמלי - משמע הוא כמו כולם...
עכשיו יותר מובן?
מבחינתי זה היינו הך
בנ"א שזה ברגש שלו זה משתלט גם על השכל וכן להפך
בגידה במחשבה זה לא פחות חמור
מותר לגבר לחשוב כמו בנ"א
"העיניים רואות והלב חומד וכלי המעשה גומרים"
אלא רק המצבים מסויימים שהרוב לא נתקלו בהם
"ראֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ"
אף אחד לא אוהב לדעת שיש לו תחליף
התגובות הם כתוצאה מהרעיון
בעלי אדם מושלם מכיל ורגיש שכל מה שמעניין אותו זה אשתו
ואתה תת אדם חרפה לאנושות!
כתבתי בחריפות בשם נשים כמו אשתך שנגזר עליהם לחיות עם יצור כמוך
התגובות שלך מבחילות ולטובת כולנו תשמור את המחשבות החולות שלך לעצמך!
אברהם?
יעקב?
אלקנה?
דוד המלך?
שלמה המלך?
להמשיך???
ובואי רגע נחדד נקודה מאוד חשובה שאף אחד עדיין לא עצר אתכן עליה.
אם התורה מתירה משהו אסור לך לומר שזה טעות, מנהג בהמות וחוסר ערכיות ועוד ביטויים מזלזלים במיוחד שגדולי האומה נהגו בכך!
אפשר לומר אני לא זכיתי להבין איך התורה מתירה דבר כזה. קשה לי. לא קשה על התורה!
ואני מחדד שוב. אני לא בא לפסוק בשאלה האם ראוי או לא ראוי לשאת אישה שניה.
רק באתי למחות על הזלזול בתורה שנכתב פה
את דיברת שאף אחד לא עשה זאת ממניע אגואיסטי. עם זה אני מסכים איתך בוודאי
ושוב אני אומר שאני לא בא לדון האם זה ראוי אלא ענייני.
אגב, כל הקטע של החרם ממש לא קשור זה עניין נטו בירוקרטי.. חרם הוא דבר מאוד כללי שלא קשור דווקא לפה ואפשר להתיר תקנת חז"ל רק על ידי בית דין שגדול מאותו שתיקן בחוכמה ובמניין מה שלא תמצאי היום ולכן אף אחד לא חושב על זה
ולפני שתצעקי עלי - גם אני לא חושב שצריך לבטל את זה...
סוסה אדומהאת אומרת שמי שלא מבין לבד שאסור לקחת אישה שניה אין לו "יראת שמים +רגש +וקצת שכל" ושזה ממש מעצבן אותך.
אז כדאי שתנשמי עמוק כי-
קודם כל התורה עצמה (= הקב"ה) התיר את זה אז אולי זה לא כל כך משוגע ומעצבן כמו שזה נראה ואם זה מעצבן אותך כדאי שתלמדי לעומק לפני שאת תוקפת את דיני תורתינו הקדושה.
כמו כן לאבות הקדושים היו שתי נשים ומעלה וכן לגדולי האומה נוספים (אלקנה וכו') לומר עליהם דברים חריפים כמו שאת כותבת לענ"ד יותר גרוע מלחשוב שמותר לשאת אישה שניה...
את כותבת על חז"ל תנאים ואמוראים גדולי עולם "וזה מרתיח לקרוא איך חכמים גדולים כאילו לא מתחשבים ברגש של אישה." וכן, חז"ל נחשבים לגדולים...
ונכון, כבר כתבתי כמה וכמה פעמים שאני לא בא לדון האם זה ראוי או לא, אבל אם התורה התירה זה לא ראוי ולא מכבד לטעון שזה מרתיח אותך. את יכולה לומר שאת לא מבינה ותתחילי ללמוד את הנושא לעומק אבל לשלוף מהמותן שדין תורה מרתיח אותך??
ועוד נקודה למחשבה: אם את עכשיו טוענת שבעבר גדולי האומה עשו זאת מסיבות טובות ולא כמו היום, למה זה מרתיח אותך מה שהם עשו? הרי את טוענת שהמניע שלהם חיובי?
גם לומר שאסור לעשות את זה בשום פנים ואופן זה יכול להביא לאגואיזם ולפגיעה באחרים.
למה לכל צד קשה לקבל שיש פעמים שמותר ויש פעמים שאסור?
אם באישה זה פוגע ברור שאסור, אבל האם את יכולה לומר שיש סיטואציה כלשהי בעולם שאת תסכימי לזה או שאת שוללת את זה בלי לחשוב פשוט מהבטן כי זה לא נראה לך מתאים?
יש מצבים שיש עוד אנשים שנפגעים חוץ מהאישה ויש מצבים שהאישה כלל לא נפגעת (כמו אישה שהשתגעה וכדו')
לא משנה באיזה צד, מי שאוסר או מתיר באופן גורף בלי לשמוע קודם את הסיטואציה המורכבת חוטא לאמת ופוגע באנשים אחרים
הרב עובדיה התיר לשאת אישה שניה גם כאשר הראשונה לא מצליחה ללדת
והנה ציטוט מדבריו:
"הנה המנהג הפשוט בכל בתי הדין הרבניים בישראל, באיש ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה, אף אם אין האשה מסכימה להתגרש מבעלה, כשהבעל הוא מעדות המזרח, בית הדין נותן פסק-דין שהבעל רשאי לישא אשה אחרת על אשתו, כדי לקיים מצות פריה ורביה, כל שיש יכולת לבעל למיקם בסיפוקייהו [=לשלם מזונותיה], ובאופן שכל אחת מהן יש לה דירה בפני עצמה. וזאת על פי מה שכתב מרן בשו"ת בית יוסף (הלכות כתובות, סימן יד) בשם רבנו אליהו מזרחי (סימן יד), שאפי' רגמ"ה לא גזר שלא לישא שתי נשים במקום ביטול מצות פריה ורביה...
וראיתי לכמה רבנים בבתי הדין בישראל שאינם נותנים היתר נישואין אפי' למי שנשתטית אשתו, או שחלתה חולי שאינה יכולה לשמש את ביתה, עד שיקבלו חוות דעת מהרופאים שאין תרופה למכתה. ובאמת שאין הדין כן, שאפילו לאשכנזים שקבלו חרם רגמ"ה, כל ששהה עמה שנה או יותר בטיפול ברפואות ואשפוז בבית חולים, וטוען שקשה לו לסבול בלי אשה יותר, יכולים להתיר לו לישא אשה אחרת.
ובשנת התשל"א בהיותי משמש בקודש במשרת הרב הראשי וראש אבות בתי הדין בתל אביב והמחוז, אספתי את כל אבות בתי הדין בתל אביב, והרציתי לפניהם דברים הנ"ל, ובקשתים לבל יחמירו יותר כמנהג בתי הדין הנ"ל, ובפרט בדור פרוץ כזה, והארכתי עוד בזה... והסכימו לדברי.
שוב לאחר שנים רבות של צער, נשתנה החוק החילוני שבמדינה, ונקבע בחוק כי די בחתימת רב ראשי אחד המכהן כנשיא בית הדין הגדול, ומיד צויתי להביא לפני כל התיקים של היתרי נישואין בפסקי בתי הדין הרבניים, וחתמתי על כולם בעזה"י, כל מה שהצטבר במשך כל השנים, וניתן היתר סופי על ידי בתי הדין הרבניים, וכל האנשים בעלי ההיתר יצאו מצרה לרוחה, וכמעט כולם נשאו נשים, ונפקדו אחר כך בזרע של קיימא בנים ובנות, מנישואין שניים שלהם. ותשקוט הארץ. ותאזרני שמחה.
אני בסך הכל הגבתי ל'סוסה אדומה' שטענה שאין מה לדון בנושא גם במצבים מורכבים כי זה לא רלוונטי היום והראתי לה שזה כן רלוונטי.
הדגשתי מעל למליון פעם שאני לא בא לומר אם זה נכון או לא וגם אני חושב שהיום זה לא מתאים לרוב האנשים אבל (!) יש מצבי קיצון שכן צריך לשקול את זה (כמו התיקים שהרב עובדיה חתם עליהם.
ליבי ליבי על האישה שהתעוררה וגילתה אישה נוספת אבל זה לא אומר שאסור לנו לחשוב על זה במקרה קיצון. כל מקרה קיצון יכול לגרור בעיות אבל לא צריך להיות חד צדדיים.
ושוב, ברור שיש עוד דעות אבל היא אמרה שזה לא רלוונטי כי אף אחד לא מתיר אז הראתי לה שיש דיון ויש מי שמתיר.
אז כדאי שפעם הבאה תביני את ההקשר לפני שאת מגיבה. חבל גם על הזמן שלך ושלנו.
עייפתי כבר להסביר את עצמי
קראת בכלל מה כתבתי??
בסך הכל הערתי לה שהיא כותבת שחז"ל מעצבנים אותה שהם מדברים על היתר נשיאת אישה שניה ושזה לא מכובד לדבר כך.
לא מתירים לבעל לחשוב על הרעיון הזה אלא רק בתנאים מסויימים כמו שהיא עקרה / שוטה וכדו'
ככה שאם אנחנו מדברים על הסיטואציות המותרות אנו מצפים מהאישה שתבין את המצב
ובשאר המקרים אפילו לא מתחילים לדבר איתו על זה
לכן כל הדיון הוא רק לאחר שהגענו למצב הבעייתי שאז שני הצדדים פגועים וצריך להתחשב בשניהם ועדיין יש מי שמתיר ויש מי שאוסר.
מספיק מתחשב?
וכל פעם שאני נכנסת לערוץ אני רואה כמה השירשור הזה מקבל התייחסות
בכל אופן זוגיות טובה ואהבה זה רק במונוגמיה
וממה שהבנתי שיש פה גברים שמנסים "לצוד" זה בדיוק זה:
"אני נבלה עם ערך עצמי ברצפה ואני צריך להרגיש שווה, אז אני מחפש נשים שבורות שיגרמו לי להרגיש גבר"
אני לא מצדיקה את זה
גברים אמיתיים רחוקים מזה מאוד
כמה כשרון.
בד"כ אני אוהבת את התגובות שלך, אבל השפה לך בשרשור הזה מידרדרת
מבינה שזה מרתיח אותך,אבל לאחל כל מיני דברים לא נעימים לאנשים?! נו באמת...
סוסה אדומהלא רק לזה ספציפית
זה כל כך לא נכון שרק הגבר מחוייב והאישה יכולה לומר לא כל פעם שמתחשק לה.
חובה זו מוטלת על האישה בדיוק כמו שעל האיש ואם היא לא מספקת אותה במינימום הנדרש היא יוצאת בלא כתובה.
כמו שיש לאיש מינימום כך יש גם לאישה מינימום. כמובן שבקשר נורמלי צריך להיות מעל המינימים ולפי הצרכים והציפיות של שניהם.
זה מזעזע אותי כל פעם שטוענים שהאישה לא מחוייבת ואם היא לא רוצה שהבעל יקח תרופות - היא כן מחוייבת!!!!
וזה גם מעבר להלכה אלא ההיגיון הבריא
גבר שמשקיע ועוזר ותומך אבל לא מסופק בצורך כ"כ בסיסי, אמור להיות קדוש מעונה?! ואסור לו אפילו להתלונן, אוטומטית הופך לבהמה ואחד שלא שולט ביצריו.
אני לפעמים בהלם מהתגובות פה.
כמובן שאני נגד פוליגמיה ובגידות. אבל יש המון אפור בתחום הזה
אז אסור בעולם הדימיון הכל נחמד אם זה היה רצון ה' זה כבר היה קורה שוב המציאות זה שזה לא אחרת זה היה קורה
"ובמקום שנהגו שלא לישא אלא אישה אחת אינו רשאי לישא אישה אחרת על אשתו"
metorafiובכלל נחמד להיות . הנזירה מריה ולהגיד אסור חזל אמרו ולהביא הוכחה מלפני 1000 שנה אבל אמרו שיש רבנים בארץ שמסכימים לחדש את החרם ואם זה נכון זה יהיה חכמים חיים גם ויתפוס גם אצל אשכנזים וגם ספרדים
להיות עם בעלה=גבר שלא מספק. זה לא מדויק בכלל בכלל בכלל.
מסכימה בהחלט שאם האישה לא רוצה להיות עם בעלה זה לא מתיר לו לבגוד, ועדיין לא הייתי שופטת וקוראת לאדם כזה בהמה רק משום שמעולם לא הייתי בנעליו. ותאמין לי שגם אתה לא רוצה להיות שם.
כתבת שצריך ללכת לטיפול-הרבה נשים טוענות שלא צריך ומבחינתם זה שהן לא רוצות זה לא בעיה שלהן,אלא שלו, כי הוא רוצה יותר מידי.
וגירושין זה ממש לא פשוט.
קל לכתוב ולצאת צדקנים מאחורי מקלדת, אבל החיים עצמם לא פשוטים כ"כ
כמו שיש נשים שמסתפקות פעם בחודש. ברור שיש עוד דברים בעולם חוץ מזה. אבל צורך שלא מסופק אף פעם, אמנם הוא יכול לעבוד על עצמו,אבל זה תמיד יהיה שם.
ולא כל הגברים שרוצים הם צרכני פורנו, לא מסכימה בכלל. מכירה אישה שרוצה רק בליל טבילה מבחנתה זה מספיק. לא צריך טיפול בכלל מבחינתה.
לכן אני אומרת שנכון שאישה לא חייבת לספק את בעלה 24/7,אבל יש פה איזה איזון שצריך שיהיה בינהם
וכל עוד הגבר משתדל ועוזר ולא צורך פורנו, והוא רגיש ועדיין זה חסר לו. לא שופטת אותו
וכל אחת מבינה מה שבא לה
לא צריך למחוא כפיים לכל גבר שחושב כמוך ומאידך לקרוא בכל מיני שמות לגברים שחושבים אחרת
רצון לפוליגמיה? קראתי מלמעלה שוב את השרשור והיה רק גבר אחד שרשם שהשרשור הוציא את העוקץלנשים.מעבר לזה כל הגברים כולל פותח השרשור שהתנצל לא ראיתי שמישהו הטיף לבגידה, או שרץ מחר להתחתן עם עוד אישה
מעניין אותו דיוק
זה בלגן שלם
אף אישה לא נהנית מזה
יש ביטיוב סידרה על משפחה נוצרית דתיה, מורמונים
וכל אישה שנוספת לבית,זו מכה לנשים כולן. למרות שהן עוזרות לבעל לבחור אותה.
חנה מאוד סבלה כשאלקנה התחתן עם פנינה,רק שלא היתה לה ברירה.
שרה סילקה את הגר.
המקום של נשים לא נחשב אמנם-אבל עדיין זה ציער אותן מאוד
יעקב מאוד אהב את רחל ועבד בשבילה 14 שנה-זו אהבה,לא?! יש היום מישהו כזה?
וזלפה?
אבל למה יעקב התחתן איתן?
metorafi1000 נשים
אבהיר שוב, מעולם לא התכוונתי באמת ברצינות "ללכת על זה", אבל- עדיין מוזר לי שדורשים מהבעל נאמנות- במקרים מסוימים תמורת "כלום", ואם הוא מעז לתבוע-ישר נטען שהוא בהמה...
ולא זכיתי להבין את טענתך לגבי "סיפוקייכי", יש נשים שפשוט לא רוצות, וזה מאוד מתנשא ושובניסטי כלפיהם להגיד שזה רק בגלל התנהגות הבעל-כאילו להם אין בחירה...
ואגב, בנושא ההלכתי, נטען כמה פעמים כאילו רק הבעל חייב לה, אבל היא לא חייבת לו, אז זהו-שמי שלומד את הנושא לעומק-מבין שהאשה חייבת לו מעצם זה שהיא התקדשה ונקנתה לו, (וכמובן שהוא מצידו חייב בפיוסים- ולא להיות "דורס ואוכל")
שוב מתנצל על האמוציות שעוררתי, מי שמכיר אותי, יודע שאני אדם שמשתדל להיות שמור מאוד ביחסים עם נשים...
לכל אחד יש את ההתמודדויות שלו
יצר המין נברא ע"י השי"ת, כדי לקיים את האנושות
יש יצרים שיותר נמצאים אצל הבנים, ויש שיותר נמצאים אצל הבנות, ועל כל אחד להתמודד. ואין "חכמה" לצחוק על נעלי האחר, שכאמור אינך יכול לדעת מה זה. אל תדון עד שתגיע למקומו.
היצר הזה הוא חזק מאד. מובא בגמ' בסיפורים על האמוראים הקדושים. לא להקל ראש! לכן צוו חכמים להתרחק מאד מהדברים הללו ומערבוב בין גברים ונשים.
לשאת יותר מאשה אחת זו מציאות מאד נדירה. שכיום גם מוגבלת הלכתית. ואין טעם לדון בכך.
מלבד זאת, לו יצוייר שזו היתה מציאות אפשרית, זו לא התשובה להתמודדות עם יצרים כאלו ואחרים. אלא הוספת שמן למדורה. זו כניעה ליצר שלא תוביל לתועלת ותוחלת. ושלא כדמיון יצורים מסויימים שתולים בכך את "בעיות" התאווה שלהם, והכל "בגלל" רבינו גרשום וכו וכו'- ד' ירחם כך לדבר על רבותינו.
במקרי קיצון, יש מקום לתת לאנשים כדורי הרגעה. וכן נעשה.
במה שהובא כאן, בשליפה- זה בגבול הרגיל. צריך לעבוד ולהתמודד..
לגבי "תחרויות הכלה" בין בני זוג- מי פנה איך למי- שיחליטו בנינוחות איפה הם ממקמים את עצמם בסקאלה החברתית דתית, וינהגו לפי זה.
היכשלות של איש במבט על אשה, על אשתו לדעת שזה לא "אישי נגדה", זה התמודדות שיש לו. (וזה כתוב בגמרא)
נראה שיש חוסר בהדרכה, הן אצל הבנים והן אצל הבנות.
לא ראיתי את ה"שרשורים הקודמים"..
אבל אם איש מרגיש שאשתו אינה מעוניינת בקרבתו - זה מצב שמצריך בדיקה משני הצדדים. ששניהם ירגישו טוב ונעים זה עם זה, במובנים השונים של החיים.
לא נכון להקצין לשום כיוון: לא שהאשה כביכול "לא חייבת להם", כי זו לא שאלה של חובה או לא - אלא חלק מהנורמליות של החיים. וצריך לבדוק היכן נקודת הבעיה. ואם הבעיה אצלה, בוודאי צריכה להתאמץ לטפל בכך; ואם בגללו - אז הוא. ואם הבעיה בקרבה הנפשת ההדדית - שניהם צריכים לטפל (אולי מי שחושב על "בגידה", זה עצמו מראה על משהו שיכול לגרום לבעיה בבניית קשר עמוק הדדי לפעמים?..) וגם לא לצד השני - כאילו ח"ו לאיש מותר "לבגוד" בגלל זה.. (מה פירוש "משום מה".. וכי מה ההוה-אמינא?.. אלא אני מניח שכנראה כוונתך לא לבגידה ממש, אלא לאיזושהי התענינות שאינה מקבלת ביטוי כלפי אחרות. משהו שקורה אצלו בפנים. כמובן, זה לא דבר טוב. אם קורה, צריך להשתדל להתמודד נגד זה).
לדעתי, הצגת השאלה אינה נכונה... לדרוש נאמנות מול לא לקבל..
צריך גם את זה - וגם את זה.
אין אופציה לכתחילאית של פניה אל אחרות כדבר לגיטימי. וגם אין אופציה של לגיטימציה להתרחקות, קבועה, של אשה (לא מדבר על מצבים זמניים. גם לא מדבר על גבר עם "דרישות" משוגעות. אלא נורמליות של חיים).
וכמו כל דבר, אם יש בעיה - מתאמצים לטפל. ויש לאדם ברירה להחליט האם חיי הנישואין עומדים בתקן הבסיסי שלהם, או חלילה לא.
אבל לומר שאולי הפיתרון הוא עוד אשה... זה לא בזמננו.
כאשר היתה בימי קדם מציאות כזו (אגב, מישהו הראה פעם דומני, שאצל חכמי ישראל ברובם המכריע, גם כשהיתה האפשרות ההלכתית, היתה אשה אחת..אפשר בקלות לראות את זה בש"ס), אז אולי זה היה סוג של "פיתרון". כיום זה לא שייך - וממילא זו אופציה מעליבה. כאילו אני לא מספיק טובה בשבילך - לוקח עוד אחת.... איש ואשה, זו נאמנות הדדית. יחודי.
אז מה יעשו? כנ"ל - יתאמצו. משני הצדדים.
אני לא רואה פה אף גבר שהיה בעד
כולם נגד,מה את מנסה להוכיח פה?
זה שהתורה לא אסרה את זה לא אומר שזה משהו חיובי למהדרין וכל אחד יכול לעשות את זה בכל סיטואציה.
בשביל זה יש לנו את חז"ל והם כבר אמרו שזה לא חיובי במילים עדינות...
באמת שלא הבנתי את התגובה שלך..
אם חז"ל התירו לנו לאכול היום בשר ללא כל הגבלה, זה אומר שיחסית למצב שבו אנו נמצאים זה נכון מבחינה מוסרית.
אולם הם כבר הוסיפו שבמקור זה היה אסור וגם בעתיד זה יחזור לאיסור ולאחר שהאדם נפל התורה התירה.
זה אומר שזה חלק? לא!
כך גם נשיאת אישה שנייה. התורה התירה בסיטואציות מסויימות אבל זה לא אומר שזה מותר וחיובי תמיד.
באמת אם יש בעיה בין בני הזוג אז צריך לפתור אותה בניהם\ עם יעוץ
ואגב כמו שיש מצוות עונה שזה חיוב מצד הגבר לאישה ואסור לו לצער אותה אז גם לאישה יש איסור לצער את הגבר בעניין זה. אם היא מונעת היא נקראת "מורדת"
אבל באמת ככה אתה רוצה שחיי הזוגיות שלך יהיו?
אגב 2 אסור לגבר לפזול לאישה אחרת גם אם הוא רווק, אם זה למטרת חתונה זה דבר אחר אבל בד"כ היום גבר שפוזל הצידה הוא לא עושה את זה לפי ההלכה
תקופה,המצב מתאזן
בעבר וגם היום אגב יש מקומות כאלו, שאישה שווה פחות מסחבה. אתה רוצה לחזור לזה? ברור לגבר זה משתלם.
נשים סבלו אלפי שנים, עכשיו המצב משתנה ומקצין וגברים קצת סובלים (אולי) בעוד תקופה זה יתאזן (מקווה)
כשלנשים לא היו שוויון זכויות-לא יכלו לבחור,לנהוג,להביע דעה,להיבחר בפוליטיקה,להיות רופאה/מהנדסת/עו"ד וכו
סבתא שלי ושלך חיו בתקופת התפר,עם ערכים של פעם והתחלת שיוויון זכויות
והגבר צריך לתת יד בבית
הפמניזם דפק את הנשים. הם גם מפרנסות,יולדות וגם מנהלות את הבית
נשים היום בציבור שלנו לפחות עוזרות בפרנסת המשפחה, עם המצב הקשה של היום, רואה את שכנות שלי נקרעות בין העבודה לבית. וגם אם בא להן לראות אנשים,אסור?! אתה יודע מה זה לדבר כל היום עם חבורת לדים בני 1-10?
אתה מסוגל לשבת כל היום בבית עם הילדים? בעלי אומר שלא, הוא לא מסוגל.
לדעתי נשים שוות יותר,כמובן .
אבל לכל מין המעלות והחסרונות שלו וכל אחד משלים את השני
אבל זה המצב
כך שהם לא היו כל היום רק עם ילדים...
היי, אשמח לעצת הפורום
בעלי אחת לכמה ימים כועס, נפגע ממשהו או סתם לא במצב רוח ולאחר מכן מתעלם ממני למשך כמה שעות/ימים.
זה כולל יציאה מהאוטו הביתה בלי לחכות לי, מבט אטום, הסתגרות במחשב או ללכת לישון מבלי לתקשר.
זה בדרך כלל מסתיים אחרי שאני כבר ממש פגועה, ואפילו בוכה. גם מזה הוא בהתחלה מתעלם ואחר כך חוזר כאילו לא קרה כלום.
אני מבינה שיש לאנשים לפעמים צורך במרחב אבל זה חוזר על עצמו כל יומיים. אני מרגישה שאי אפשר לצפות אותו ושכל דבר קטן יכול לגרום לניתוק רגשי. אני ממש סובלת מהאירוע הזה. אשמח לעצות
אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...
ניסית לדבר איתו על זה?
התעלמות זו אלימות לכל דבר.
טיפול זוגי אולי יעזור.
זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.
אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.
ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה
הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.
איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?
חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".
בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.
לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).
כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).
בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.
אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).
אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.
ממש ממש לא תקין
להישאר ככה זה לא יכול להיות
נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.
לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.
מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.
אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.
כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.
לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.
הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.
מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.
איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.
מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.
נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.
לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.
רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.
הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.
אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.
הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.
אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.
אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.
ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.
בעז"ה שיהיה כה גם לכם.
חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.
למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.
אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.
אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.
ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.
ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד.
מבינה לגמרי גם את הבהלה.
באמת זה ממש לא נעים.
אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.
החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.
אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.
בא לי לטוס או לעשות משהו ממש כיף אבל אין לי כרגע ויזה
יש מקום שאפשר לטוס אליו, בלי?
מה עוד אפשר לעשות גם לבד וגם זוגי בחנוכה?
יש לי רצף כייפי של ימים שאני יכולה לעשות בהם מה בא לי 👸
כל רעיון יתקבל בברכה, אני כבר אשקול.
במדינות הגדולות
וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.
יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃
גם שם יש שפע של מסעדות כשרות
(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה" אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים)
ישבנו בנחת שבת בצהריים על הנדנדה, דיברנו על הא ועל דה.
הגענו לנקודה שאמרתי לו בהקשר למשהו כללי שדיברנו על כך שלגברים יש נטיה לפזול לדשא של השכן. והעלתי סיטואציה שהיתה במסעדה, ישב מולי ממרחק גבר חרדי שישב מול אישתו ולא הפסיק להסתכל עלי, בזמן שבעלי עם כיפה גדולה, פיאות וזקן התרגש מהמלצרית.
אמרתי בנחת שזו מציאות קצת עצובה, שבמקום לחיות עם מה שיש להם ולהעריך את זה ולהשקיע בזה, כל אחד מסתכל על האחרת.
בהתחלה הוא הכחיש ואמר שהוא לא התרגש ממנה למרות שלי זה היה ברור וגם לא תקפתי אותו על זה וגם לא פגע בי כי היא היתה עם טיץ צמוד.
והוא אמר "זה בכלל לא בגלל הטיץ, אמרתי לעצמי 'וואו איזה שפתיים יפות יש לה'"
בהתחלה השתתקתי מרוב הלם...
אולי בהתחלה ניסיתי להבליג. אני לא יודעת איך זה קרה, והוא חזר שוב ושוב על המשפט הזה. חמש פעמים שמעתי אותו אומר על בחורה אחרת "וואו איזה שפתיים יפות יש לה". 5 פעמים!
לפרוטוקול, לא שזה משנה אבל שפתיים זה צד חזק שלי, מחמיאים לי עליהן המון, והוא מעולם לא החמיא לי עליהן ככה...
ופתאום אני שומעת אותו מחמיא באוזניי ככה למישהי אחרת ועוד על שפתיים.
בתור מתבוננים מהצד, איך אתם רואים את זה?
ואיך אתן הייתן מגיבות?
אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.
אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.
לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.
את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.
את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.
וברור לגמרי למה. זה מעליב.
מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה
מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם
וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...
איך הייתי מגיבה?
כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.
כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.
וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.
אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.
מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.
אבל זה לא במציאות.
להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.
קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?
ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.
זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?
היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו.
כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤
ורק לגבי הסיפא -
זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,
ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).
שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.
ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.
לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...
גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת
ופותח שרשורים הזויים.
ולא תקין בעליל כמובן.
אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.
ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.
חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.
לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,
אבל בהחלט באופן כללי:
את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.
כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.
או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.
או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.
או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,
או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,
או "סתם" משועממים,
או נערים/ות,
או טרולים,
או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה
וחשוב ממש להיזהר.
גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה
ובטח שבאישי
ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.
אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.
יכול להיות שלא? יכול.
איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.
וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.
וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,
כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.
אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.
אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו
הוא פתוח איתך וזה יפה .
הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו
אינך חייבת לקחת ללב
תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו
ממש קשורה לנושא.
נראה שלא הבנת את כוונתי
שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט
אבל משמע ששם נעצר
לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי
כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .
ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו
וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.
וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...
אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח
חוסר כבוד וכו שציינת
מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל
עוד משהו -
אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע
אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה
ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור
נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן
מסתמא יהיה לה מה לאמר
ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.
והוא נכשל
אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.
וגם לשיתוף איתך.
זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.
אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.
באמת אמירה מיותרת יחסית.
מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.
ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...
אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...
למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך?
שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו
וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...
כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך
לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית
לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..
גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית
וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...
אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.
ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.
אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג
לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד
פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...
אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.
אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.
כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו
אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו
מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה
עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו
דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.
זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.
אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.
יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.
אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.
כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.
עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.
אשתי לא אוהבת לבשל אבל טובה בזה, אמא שלה לעומת זאת שורפת סלט. בקיצור זה לא הצד החזק שלהן. אשתי כל הזמן אומרת שיש ביצה במקרר ואפשר להכין חביתה, ויש ירקות אפשר לחתוך סלט, ולכן לא מבשלת. ואני אומר לה שאני רעב והלוואי והייתי יודע לבשל אוכל, אוכל אמיתי. בישולים. סירים. הבנתם..
בקיצור, חזרנו שבת מההורים שלה, עם מה שמתיימר להיקרא "אוכל", וכל השבוע אני רעב! אומר לה אולי תוכלי להכין משהו, את טובה בזה. היא אומרת לי שיש אוכל מההורים שלה, או שאני אכין חביתה, מצידה לא חסר אוכל.
אז עשיתי מעשה - הלכתי לקנות אוכל מוכן, פיצה שווה, המבורגר טוב, סושי מפנק..
חזרתי ואמרתי לה - זה שלי! אני רעב!
ואז היא נפגעה ממני ממש. אמרה לי שהיא גם עובדת קשה, וגם רעבה, וזה לא בסדר שאני לא חולק איתה. אז אמרתי לה שהיא טוענת שיש מלא אוכל בבית, אז מה פתאום היא מתנפלת על מה שקניתי? לא בקטע של קמצנות , אלא בקטע של אם את בסתר ליבך גם רעבה וגם יודעת שאין באמת מה לאכול ושסלט לא באמת משביע, אז מה את מחכה שאני אקנה אוכל מבחוץ ואז אוכלת לי אותו??
בקיצור - מה דעתכם? האם אני באמת לא בסדר במצב הזה?
אבל אם תוציא את הקישוא (שהוא באמת לא חובה),
אין כאן שום דבר שדורש הכנה.
בסיר מערבבים את החומרים של הרוטב,
בקערה את החומרים של הקציצות,
זהו.
אין שום רכיב שדורש הכנה מוקדמת. כמו שזה יוצא מהמקרר - ככה אתה מכניס לסיר/קערה.
הסתכלתי קצת בדוחות של האשראי, וראיתי שירד לי החודש וגם חודש קודם חיוב מאיזה מקום שלא מוכר לי, משהו בירושלים ואני לא הייתי בירושלים ממזמן. לא משהו פסיכי רק 17 שקל, אבל עדיין מאוד מוזר לי. חיפשתי את שם החברה בגוגל (וונד פיי) ועוד יותר לא הבנתי. מישהו יודע איך אני מבררת מה זה החיוב הזה? יכול להיות שזה פשוט דמי כרטיס או משהו?
או שעבר פס מגנטי בפועל
האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה
האם חיוב מוכר שעבר בעלות
האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך
האם הוצג? כן
זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?
בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?
תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.
לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.
איך אני מבררת מי זה?
כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת
קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה
תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?
אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט
רקלתשוהנכיוונים מעניינים
ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל
לפחות באפליקציה של מקס.
נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.
או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).
ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל…
ומה שלא יראו לנו בכל הסרטים והמדיה,
גם כי אין לזה רייטינג,
זה שאפשר לחיות *בטוב* ובטוב גדול בתוך חיי הנישואים.
ומה שצריכים ללמד וללמוד
זה איך להיות בתוך קשר
איך לבנות קשר
איך להישאר בקשר בטוב
איך להחזיק, לתחזק, לחזק, ולהתחזק בתוך קשר.
לא חתונה ממבט ראשון וזה השיא
לא תוכנית היכרות / שידוכים בלבד
לא סדרה עד כמה נישואים הם בערך ופשרה והתבוססות באומללות ולית ברירה
אלא בתוך
ותוך כדי
ומתמשך
ומלא חיים
וחזק, ואוהב, ועוצמתי יותר מהכל
בתוך חיי הנישואים
שנה ראשונה
עשר שנים ראשונות
עשרים שנים
מה עושים אז?
מה עושים ששלב הפרפרים הראשוני נגמר?
איך עוברים לשלב הבא, שטומן בחובו עוד הרבה יותר טוב אהבה אפילו?
מהי בכלל מהות הנישואין?
איך אפשר להעצים אותם עוד ועוד ועוד?
איך פותרים קונפליקטים?
מה עושים כאשר פערים צצים?
איך לריב נכון?
וכן הלאה עוד המון לימודים שהם בעצם לימוד החיים עצמם.
את זה צריך להראות.
את זה עלינו ללמוד וללמד
וגם לשמור ולעשות ולקיים
ולזכור שכל דבר בטבע זקוק לאנרגיה כדי להתקיים.
גם קשר. גם זוגיות. גם נישואים.
תהיה לו אנרגיה - יתקיים
לא תהיה לו - יתקשה להתקיים.
אלו לא חיים של בערך
ולא כמעט
לא ליד
ולא בצל או בצד
אלא אלו החיים עצמם
בדיוק
בהכי הכי הכי עוצמה הנאה צמיחה אהבה קירבה ועומק שלהם.
והמתמידים מרוויחים
כמו לפני לידת תינוק - פלא הבריאה שדורש הריון, לידה, גידול אינטנסיבי
כמו בשיא גופני שדורש התמדה
כמו בהשגת חוכמה / הישג / כל דבר שעמלנו עליו רבות
וכמו בכל דבר טוב שצריך להשקיע בו כדי שיהיה הגירסא הכי טובה ומטיבה של עצמו
נישואין הם לכתחילה המקום הכי בטוח לאהבה אמיתית לנצח
לא תחליפים, לא בערך, אלא הכי נכון, הכי מדויק והכי פשוט שיש.
החיים עצמם - בשיא אושרם ומהותם.
סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?
נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.
הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.
ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.
ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...
כי זה לא "פוף" קורה או שלא
זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"
זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"
זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"
אלא זה באמת באמת לימוד
ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות
כולנו
ותורה היא ולימוד היא צריכה
וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.
יוצאים קצת לנופש, בקטע של ממש להתפנק, להנות, להתקרב אחרי תקופה אינטנסיבית.
חשבנו על ירושלים, אבל קפואא.
על מה ממליצות?
נצא מן הסתם לסיור דרך עיר דוד/הקרן למורשת הכותל אבל מחפשת עוד רעיונות במיוחד בכפור שבירושלים.
תודה רבה מראש!
הכל בראש, באמת.
מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...
אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה.
בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!
ואסביר:
ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.
בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.
בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי. בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.
שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב. בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם. בניו ג'רזי. סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.
גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ.
אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד...
פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.
אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.
מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.
אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...
כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.
חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.
למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.
לבדוק באתר של עיריית ירושלים.
או להתקשר ל106 לברר.
יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.
שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.
מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!
הגן הבוטני.
יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.
מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.
מכון המקדש.
יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)
בוקר טוב לכולם, קצת רקע:
נשואים כ7 שנים + 3 ילדים בגילאים קטנים.
לצערנו עשינו טעויות בתחילת הנישואין, מה שגרם (בין היתר) לזה שאנחנו לא מקיימים יחסים בכלל.
ניסינו במשך שנים ללכת לסקסולוגים, ייעוצים זוגיים ואחרי שזה לא עזר, סוג של התייאשנו ולמדנו "לחיות עם זה".
אנחנו חיים סבבה, מסתדרים טוב, יוצאים לדייטים יחסית באופן קבוע ונותנים תמיכה אחד לשניה, פשוט בלי יחסי אישות.
אחד הדברים שאנחנו מרגישים זה שאנחנו לא באמת יודעים להעריך "מה הנזק" כי מעולם לא היו לנו חיי נישואים עם יחסים כדי להשוות אליהם וזה די מסתמך על מה שאחרים מספרים שזה כדאי ונחמד.
אשתי טבלה אתמול אחרי המון זמן שהיינו מותרים ובלילה הייתה שיחה קצת עצובה שהיא לא מבינה למה היא טובלת: זה מציק, מטריח ושבתכלס גם ככה אין איזה מגע מטורף שזה שווה לעשות את זה בשבילו ושמבחינתה הקושי העיקרי זה שהמיטות מופרדות כשילדים רוצים להיכנס בינינו בלילה.
המשכנו לדון בנושא, אבל אשמח לשמוע ולהבין:
מכיוון שאיני אישה ואני באמת לא זוכר את החוויה של לחיות ככה כל חודש - האם חיי האישות זה באמת מה שנותן מוטיבציה לטבול? גם אחרי מלא זמן?
היא תיארה את כל המהלך ההלכתי כעניין שממש מוריד לה ושאם הייתה נחסכת הטבילה והריחוק, אז לא היה לה כזה נורא.
מכיוון שכנראה יעלה בהמשך העניין של טיפול זוגי - הייאוש אתמול נבע מזה שניסינו כמה שנים ללכת לאנשי מקצוע (כולל מיכל פרינס שאשתי מאד התרשמה מהספר שלה) אבל בגלל שזה לא עזר והעלות הייתה ממש גבוהה (וההצלחה לא מובטחת), אז אשתי לא בקטע.
חשבתי אולי אם ננסה ללכת לאיזו רבנית שאידיאולוגית עובדת בזה ולא לוקחת מחירים גבוהים (או בכלל), אז זה יוכל לתת לאשתי מוטיבציה.
אין לי בעיה להוציא את הכסף על זה, אני מבין שיש כאן חשיבות שאני לא מבין.
אם יש המלצות לאיזור חיפה והקריות - נשמח
תודה ושבת שלום.
אל תוותרו על לחפש את הטוב
