הושענא רבה הוא קצת חריג, כי הוא מסמל סוף של חג מסוים.
הוא היום האחרון בו מקיימים את כל המצוות של סכות, כחלק מזה הוא היום האחרון של ניסוך המים שננסך בבית המקדש כשנזכה לשוב אליו במהרה.
הרב חיים דוד הלוי במקור חיים השלם (כרך ד, פרק רכד, עמוד 306) סובר שניסוך המים רומז לנו על הדין על המים בסוכות. [ראיתי שהרב אמנון בזק (מנסה לזכור איפה ראיתי ובלי נדר אעלה הפניה בהמשך) הביא לכך מקור מזכריה, בהפטרה ליום טוב הראשון של החג בסוכות.]
והקישור הזה לדעתי מעניין, מכיוון שאנו "נותנים" מים לקב"ה, אז כנראה שאנחנו נשפטים על המים.
מספר טעמים לקישור זה שעלו לי:
1. ברגע שאנו מביאים מים לקב"ה כקרבן, אנחנו מפנימים שזה דבר שה' מביא לנו לעולם וממילא ראוי שנתפלל עליו ונבקש שה' יימלא עלינו רחמים ויעניק לנו מטובו. (בעצם ההבנה שגם מים זה דבר שה' יכול להפסיק מזכיר לנו את המשפט)
2. מזכיר לנו שהכרת הטוב צריך להיות גם על הדברים הקטנים והבסיסיים, לא רק דברים גדולים כמו קרבנות בהמה ואפילו לא בינוניים כמו עופות או מנחות, אלא גם צריך להודות על הדברים הקטנים עוד יותר כגון המים לנשימה והאוויר שאנו נושמים.
ואולי לכן דווקא בחג בו אנחנו אוכלים בשר ושותים יין, מנסכים מים, כדי לזכור שצריך להודות לה' לא רק על החגיגה הגדולה אלא גם על היום לפני והיום אחרי.
3. סגרנו מעגל מסוים, בו הייתה התחלה שה' נתן את המים והשתמשנו בהם, עכשיו נבקש עוד לסיבוב הבא. לעתים בחיים אנחנו מתקדמים במעין מעגלים בו חשים שלא התקדמנו הרבה באותו הרובד, אבל נבקש מה' שיהיה לנו כח לסיבוב נוסף.
ולגבי עצם ההזכרה בסוף, אולי כדי להזכיר לנו שבכל סוף יש משהו חדש שהתחיל ועליו נבקש גם.
הוא היום האחרון בו מקיימים את כל המצוות של סכות, כחלק מזה הוא היום האחרון של ניסוך המים שננסך בבית המקדש כשנזכה לשוב אליו במהרה.
הרב חיים דוד הלוי במקור חיים השלם (כרך ד, פרק רכד, עמוד 306) סובר שניסוך המים רומז לנו על הדין על המים בסוכות. [ראיתי שהרב אמנון בזק (מנסה לזכור איפה ראיתי ובלי נדר אעלה הפניה בהמשך) הביא לכך מקור מזכריה, בהפטרה ליום טוב הראשון של החג בסוכות.]
והקישור הזה לדעתי מעניין, מכיוון שאנו "נותנים" מים לקב"ה, אז כנראה שאנחנו נשפטים על המים.
מספר טעמים לקישור זה שעלו לי:
1. ברגע שאנו מביאים מים לקב"ה כקרבן, אנחנו מפנימים שזה דבר שה' מביא לנו לעולם וממילא ראוי שנתפלל עליו ונבקש שה' יימלא עלינו רחמים ויעניק לנו מטובו. (בעצם ההבנה שגם מים זה דבר שה' יכול להפסיק מזכיר לנו את המשפט)
2. מזכיר לנו שהכרת הטוב צריך להיות גם על הדברים הקטנים והבסיסיים, לא רק דברים גדולים כמו קרבנות בהמה ואפילו לא בינוניים כמו עופות או מנחות, אלא גם צריך להודות על הדברים הקטנים עוד יותר כגון המים לנשימה והאוויר שאנו נושמים.
ואולי לכן דווקא בחג בו אנחנו אוכלים בשר ושותים יין, מנסכים מים, כדי לזכור שצריך להודות לה' לא רק על החגיגה הגדולה אלא גם על היום לפני והיום אחרי.
3. סגרנו מעגל מסוים, בו הייתה התחלה שה' נתן את המים והשתמשנו בהם, עכשיו נבקש עוד לסיבוב הבא. לעתים בחיים אנחנו מתקדמים במעין מעגלים בו חשים שלא התקדמנו הרבה באותו הרובד, אבל נבקש מה' שיהיה לנו כח לסיבוב נוסף.
ולגבי עצם ההזכרה בסוף, אולי כדי להזכיר לנו שבכל סוף יש משהו חדש שהתחיל ועליו נבקש גם.
