ואז אמא קראה לי
"בואי מתוקה ישלי סוד לספר לך"
"אמא מה זה בכלל סוד" שאלתי
"סוד זה משהו שלא כולם יודעים סוד זה משהו ששייך לנו ולפעמים לעוד אדם"
"אז מה הסוד שאת רוצה לספר לי אמא?"
אמא לחשה לי משהו באוזן
וישר אחר כך הלכנו מהפארק הביתה
אני לא זוכרת מה הסוד שהיא סיפרה לי
אני רק זוכרת שזה היה הסוד הראשון שלי
יום אחרי זה הגעתי מאושרת לגן
וסיפרתי לכל החברות בגאווה שיש לי סוד
"סוד כמוס לפרה ולסוס"- אמרה אביה וציחקקה
אחרי זה הלכנו לשחק בבבות
אני הייתי האבא אביה האמא ויעלי התינוקת..
המשכתי לגדול
והגעתי לגיל עשר
אז היה לי סוד הרבה יותר חשוב
מאשר של ילדה בגן
אז היה לי סוד של ילדה חשובה וגדולה
ילדה בת עשר!
זה היה הסוד שלי ושל עוד ארבע בנות
רק אנחנו ידענו איפה נמצאת ה"חבורה" שלנו
נפגשנו שם כל הפסקה ושיחקנו
ושמרנו בסודי סודות על הסוד שלנו
עד שיום אחד
נועה רבה עם שיר
שיר נפגעה כלכך
והלכה לספר לכולם את הסוד שלנו
יום אחרי זה המקום שלנו
המקום הסודי שבו נפגשנו
כבר לא היה סודי כל כך
בעצם הוא לא היה סודי בכלל
בכיתי
לא הבנתי איך שיר מסוגלת לעשות אתזה
ולגלות לכולם את ה-"סוד"
נכון שהיא רבה עם נועה
אבל סוד לא מגלים
הבטחתי לעצמי באותו רגע שלא משנה עם מי אני אריב סוד הוא סוד
ואני אף פעם לא אגלה לאף אחד את הסוד
גדלתי עוד קצת
ונהפכתי מילדה
למתבגרת טיפוסית
כנראה שכשמתבגרים גם הסודות גודלים
הייתי בטוחה שסוד זה משהו שאסור לגלות
לא הבנתי שיש סודות שחייבים לגלות
סודות שאם לא נגלה אותם
יקרה מה שקרה לי
איבדתי חברה
חיים שלמים שנאבדו
היא התאבדה
אם הייתי מגלה את הסוד שלה לאדם הנכון זה לא היה קורה
אבל לא הבנתי אתזה
רציתי להיות חברה נאמנה ששומרת על סודות
הנאמנות שלי הרגה אותה,
והסוד שלה
עדיין שמור אצלי
וכרגע זה הסוד שלי.

