אני בן אדם מאוד חברותי. היו לי המון חברות לאורך התיכון והשירות לאומי אך איכשהו הגעתי למצב שהחלפתי את כל החברות שהיו ליוכבר אין לי חבורה קבועה של בנות שאני מסתובבת איתן. הכל די מפוזר. אני תמיד מציעה לצאת והרבה פעמים אני גם לא יוצאת כי כולן עסוקות. מרגיש לי שלכולן יש את החבורה שלהן ואני החברה מהצד. נמאס לי להרגיש כך.
אני ובעלי רוצים לעבור לישוב עם קהילה צעירה בשביל הילדים. אנחנו רוצים לתת להם את החוויה, שבחינתנו, היא הכי טובה. לגדול בחוץ, עם חברים, עצים, טיולים וכו'.
אתן חושבות שאני יכולה למצוא את מה שאני מחפשת מבחינה חברתית ביישוב?
אני חוששת שכל חיי אחפש את חבורת הבנות שדיברתי עליה. או לפחות חברה הכי טובה שנוכל לשתף אחת את השניה.
ובסוף אשאר לבד. עם הבעל והילדים אך בלי חברות קרובות ואמיתיות.
מישהי יכולה לתת לי תקווה?


