מבחינתך אתה לא כופר

ואילו הלא מאמין פשוט לא מאמין אז הוא לא צריך להיות כופר

מה שהתכוונתי זה שלא צריך לקרוא למישהו כופר כי לא אמור להיות מילה כזאת, מי שכן מאמין הוא מאמין, אבל לא אמור להיות שם למישהו שלא מאמין הוא בסטטוס רגיל פשוט לא חידש שום דבר.

שראית דינוזאר עף שסיפר לך מה אני אמור לעשות ואני לא מתייחס למה שאתה אומר זה לא נקרא שאני מאמין שלא או שאני כופר אלא פשוט שאני לא מאמין לך כי אין לי שום סיבה להאמין לך. אז יש אנשים שאצלם ככה זה אלוקים.

לכל אחד יש אמונה היא גם אמונה.

אגב, מחבר ספר קהלת יזדהה ממש עם התסכול שלך.

בכל מקרה, יש שני סוגי אמונות, אמונות שמגדירות את מי שאנחנו (אני דתי, חילוני, מאמין בפיות) - ובדרך כלל מאחורי אמונות כאלו מתחבאת פסיכולוגיה. לא אמונה. (פחד + דבקות + מושיע - יכול להוליד מלא דברים) 

ויש אמונות שפשוט נובעות מהכאן ועכשיו של המציאות כמו שהיא. הן יותר אמונות אינטואיטיביות שהחשיבה שלנו לא מתערבת,  אמונות כאלו - יותר משאנו מאמינים בהן אנחנו חווים אותן כסובייקט צופה ולא כמאמין אקטיבי. (אמונות כאלו הן הבסיס ללוגיקה סינטטית, ולתוקף לוגי אפשרי לאפיסטימולוגיה)

אולי תפשט מה שכתבת כי לא קלטתי לא את הפואנטה ולא את הקשר לנושא

נניח האמונה באלוהים - יש לך אופציה להגדיר את עצמך כמאמין או אגנוסטיקן או כופר - רוב האנשים ברוב המוחץ של הפעמים כשהם מגדירים את עצמם יש מאחורי ההגדרה פסיכולוגיה שגורמת להם להגדיר את עצמם. הגדרה של עצמך גורמת לך לכבול את עצמך באמצעות החשיבה. 

נניח שהיתי מגדיר את עצמי כאגנוסטיקן = מרגע שהגדרתי את עצמי ידע לא יוסיף לי, משום שהמניע לכך שהגדרתי את עצמי כך הוא פסיכולוגי, הוא לא אינטלקטואלי (זה יכול להיות נניח כי אני לא רוצה להתעמת עם טענות ולהביע דעה כדי לא לצאת מהחברות שאני חי בהם ויותר קל לומר שאין אמת ויכולת להגיע לדעה)  אם אתה מגדיר אם עצמך כלא מאמין - סוג של אגנוסטיקן טבעי - זה כי יש לך פסיכולוגיה מאחורי ההגדרה. כך גם אנשים דתיים שמגדירים את עצמם (כל סוג של דת). 

אם בן אדם לא מגדיר (כובל) את עצמו על פי הדעה שלו - תהיה לו דעה, והיא תהיה כזו שקשובה למציאות האינטואיטיבית, כי הוא ללא אינטרסים. הוא בלי פסיכולוגיה שבגללה הוא טוען את מה שהוא טוען. הוא פתוח. הוא לא מאמין אקטיבי, הוא צופה פאסיבי. אדם כזה אף פעם לא יצליח לנסח משפט בסגנון "אני מאמין\כופר\ באלוהים. הוא גם לא יצליח לומר משפט כמו "אני מאמין שאני לא יודע אם אלוהים קיים". הוא יאמר לך את זה בסגנון של דעה "סביר להניח שאלוהים קיים\לא קיים \x\y\ כי....." מתוך צפיה בחוץ, לא מתוך הגדרה של בפנים. 

מקווה שזה מובן.    

בעצם הוא לא מאמין בכלל, אלא יש לו רק דעה שכלית בענין ולפיה הוא פועל לחלוטין? 

הלוגיקה הסיטתית בנויה על אינואיטיביות לא על לוגיקה שכלית (דדוקטיבית)

מה הפירוש לפיה הוא פועל לחלוטין?

אם הוא יגיע למסקנה שיש, אז הוא גם יאמין ויפעל לפי דברים שלא ניתן לראות?

בשביל להתפלל צריך אמונה זאת אומרת לחיות ולהרגיש שבאמת יש ישות שאליה אתה פונה אם אין לך את זה, לא תוכל להתפלל.

התכוונתי שלאנשים רציונאלים קשה לחיות לפי דברים שהם לא בשכל אלא רק מעבר לשכל.

דברים שהם בשכל

אני התכוונתי לדברים שמשיגים על ידי החושים.

אין דבר כזה. 

ללכת על פי החושים זה לא להיות לא רציונלי זה להיות עקום ותלוש רציונלית. (וזה גם חסר מובן פילוסופי וקונקרטי)

כל ידע שיש לך על העולם - הוא אינטואיטיבי, הוא לא על ידי החושים. 

כל תחושה שמתורגמת לידע עוברת במסלול של הלוגיקה הסינתטית (אנלוגיה ואינדוקציה).

תחושה כשלעצמה היא לא ידע, ולכן היא גם לא טענה. 

ובקצרה: לא משיגים שום דבר (ידע) על ידי החושים מעבר לתחושה עצמה. 

וממילא החלוקה הנ"ל לא אפשרית.

וזה בניגוד לאפיקורס, שם יש מחלוקת לגבי ההגדרה 

טוען שהאמונה שלך היא לא נכונה לעומת הלא מאמין שלא טוען שזה לא נכון אבל גם לא מאמין

כשמישהו מספר לי שלבעל שם טוב היה קפיצת הדרך אני לא כופר בזה כי זה יהיה טיפשי שהרי אין לי דרך לטעון שזה לא קרה, אבל אני גם לא מאמין בזה.

זו המשמעות של המונח. אין פה איזה משהו עצמי, אקטיבי, לענ"ד

עיין ערך בהבדל בין אתאיסט לאגנוסטיקן

פשוט לא מאמין, ונראלי שהבנו את נקודת המחלוקת

נ.ב תודה על הקישור שיש בכ.א שלך.

בפועל הוא לא מאמין, ואם אנחנו אומרים שכפירה היא פשוט היעדר אמונה בX או בערכו של X מבחינות מסויימות (למשל, הכופר בתורה. פרק שלישי מהלכות תשובה לרמב"ם עוסק בזה. פה הכפירה היא לא במציאות של משהו, כפירה אונטולוגית, אלא 'כפירה ערכית') - אז הוא כופר. 

ועוד משהו לגבי אגנוסטיקנים. זה תחום ממש אפור ולא ברור. יש כאלה שנוטים לדאיזם ויש כאלה שנוטים לאתאיזם שם. מן הסתם צריך לבחון כל אמונה בפרטות ולראות

בשמחה

אם נחזור לדוגמה שהבאתי קודם, לא שייך שאני יהיה מסופק האם היה קפיצת הדרך או לא כי אין לי בכלל כלים לדון בדבר כזה לא שייך שאני יטען שכן ולא שייך לטעון שלא, אתה מספר לי שקרה משהו שלא מסתדר עם הטבע שאני רואה, אז אני לא דן בכלל באם זה נכון או לא, זה לא נקרא מסופק כי בשביל להיות מסופק צריך שיהיה לי צד לכאן וצד לכאן מה שאין כן באמונה כזאת שאין אפשרות לדון בה.

ולכן אני לא מבין בכלל כופרים שטוענים שאין אלוקים, איך אפשר לטעון דבר כזה כאילו איך אתה יכול לדעת, אבל אני כן מבין אנשים שאומרים אין לי כלים לדון בכזה דבר ולכן אני לא מאמין אלא אם אני ירגיש אותו בחושים (יראה אותו או ישיג אותו בהבנתי)

נראה לי שאם לאדם נראה יותר סביר שאירוע מסויים לא התרחש (או שדבר מסויים לא קיים, או שמשמעותו הערכית של דבר אינה כמו זו שיש שמנסים לייחס לו, כמו הכופר בתורה) אז אפשר להגדיר אותו ככופר. וככה גם לגבי אגנוסטיקנים. בסוף יש איזושהי סבירות (לא הסתברות!) שהאדם חי איתה ביחס לעובדות במציאות, ואם היא גבוהה אז אפשר לומר שהאדם מאמין באותו אירוע - אז הוא מאמין, ואם הסבירות נמוכה - אז הוא כופר.

ומכמה סיבות, לא נראה לי שאפשר לומר שזה עניין של אחוזי סבירות (זו לא הסתברות, כך שגם אם רוצים לא נראה שאפשר לדבר על מושג כזה), אלא על תחושה של האדם עם עצמו. הוא יודע האם הוא מאמין או כופר. 

וצ"ע.

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה