אז זה נראה לה נורמלי.יש נשים שלא יודעות לנהל בית,במיוחד כשלא ראו את זה בבית של ההורים. יש קורסים לנשים כאלה. או שתתנדב ותראה לה בעצמה ואם היא לא משתפת פעולה, כי זה לא מפריע לה (אתה לא יכול לגרום לה שזה יפריע לה)תנקה אתה או שתביא עוזרת.

בכח לא הולך כלום.

והיא צודקת, היא לא צריכה לתת לך דו"ח מה עשתה כל הבוקר. גם אתה לא אמור לתת לה.

לי לוקח חצי שנה להתרגל לכל תינוק חדש,ועד אז הבית נוסע.

אחרי לידה יש לי מעט מאוד זמן לחשוב איך אני מרגישה,אז לחשוב איך הוא מרגיש

ולא לכולם יש קהילה סביבם שקופצת לעזרה כשקשה

אני בדיוק באותו מצב.. התינוק גדול  רק במעט..

אני חולמת להביא עזרה.

אין אפשרות.

והאפשרות היחידה זה או לשמור על עצמי או שאתפרק.

יש גבול למה שאפשר לעבור פיזית.

מי אמר שלכולם יש רכב? תאמין לי שאין לנו מותרות בכלל... הכי הרבה יש קצת מותרות באוכל בזכות ההורים.

שלא מעונינים שאדם זר יסתובב להם בבית, בלי קשר לפחד מגניבות. פשוט מין חוסר נעימות/פלישה לפרטיות.

אולי אין לו אמצעים, שיכתוב פה, מי מכיר אותו?

לדעתי כל הבעיה פה, היא לא ניקיון ולא לידה. זה רק סימפטום

הוא כותב את זה אוטומטית בכל שרשור כזה. גם כשלגבר מגיע שיתנפלו עליו. (גם לנשים מגיע נזיפה לפעמים)

למרות שלדעתי פה זה מגיע אצל הגבר מחוסר מודעות להבנה :מה זה אישה אחרי לידה?! 

על בקשת הנימוק שלך לדבריו של"בין תקווה לייאוש" 

כאילו נשים הן כת סודית שמתנפלת על גברים באשר הם, בלי קשר למה שהם עושים.

מעניין אותי מה דעתו בשרשור הזה

הכוונה בלהתערב-הוא לא אבא שלה ולא יכול להכתיב לה מה לעשות. הוא יכול לבקש וצריך לדעת לקבל לא.

האישה חודש וחצי אחרי לידה. נו באמת...

אין לה ידע בסיסי בניהול בית,כפי שרשם (שגם אצל הוריה הבית זוועה)

ונישואין זה לא משחקי כבוד. אולי הוא צריך להתחיל בלכבד אותה. היא צריכה שינה והמון. אני למשל בקושי ישנה בסוף הריונות. מגיע ללידה תשושה. תינוקות צרחנים. אני ערה איתם לילות שלמים (בעל עובד), ועדיין בעלי משתדל לעזור (לא יוצא לו כמעט)

אני מבינה שאין לו יכולת לעזור והוא מבין שיש לזה מחיר והבית על גלגלים. זה כבוד והבנה בין בני זוג.

בית אחרי לידה זו תקופה קשה.נקודה.

וזה שאשתך מנצלת את הקיסרי שלה, לא אומר שכל הנשים כאלה.

"דור של מפונקות"??

היום?

כשהאישה גם עובדת, גם יולדת , גם מגדלת את הילדים, גם דואגת לצרכי הבית- אוכל ,כביסות,נקיון וכ"ו.

אולי התכוונת "דור של מפונקים"- חוץ מבעלי המדהים כמובן!

"אשתך אחרי 15 שנה מקיסרי.. עדין מנצלת"

"נשים עפות על עצמן"

לא יודעת מה עובר או עבר עליך בחיים עד כדי שהגעת לתגובות שכאלה.

אבל הגזמת!

אם תרצה ללמד אותה איך עושים את זה.תתחילו במשהו אחד ולאט לאט תוסיפו

למשל תחליטו שכל יום מדיחים כלים. אתה בשרי והיא חלבי. סתם לדוגמא.תתמידו בזה למשך חודש ואז תוסיף סידור של חדר ילדים.

ככה לאט ובסבלנות. מאוד קשה לשנות הרגלים. 

היא תראה שזה לא קשה מידי ואתה מסייע ואכפתי ושזה מאוד חשוב לך. 

לעולם לעולם אל תשווה. כל בית והבעיות שלו. השוואות לא עושות טוב לאף אחד

אחותך טובה בזה וגרועה בדברים אחרים שאשתך טובה בהם. השוואות לא עושות טוב לאף אחד.

פשוט יש לו סטנדרטים גבוהים

גם אם יש צדק בדבריך (ויכול להיות מאוד שיש)

הגישה שלך פשוט לא יעילה במקרה הטוב וממש מפחידה במקרה הרע.

אתה קורא לה "פרינססה".

אתה בכלל לא חושב לרגע מה עובר עליה. לרגע.

אין לך עדינות. זאת הבעיה.

אתה אומר שדיברת איתה יפה. 

מניחה שאולי סיננת משהו ואת כל העצבים שלך היא הרגישה לבד.

אתה "דורש" שהבית יראה מסודר בגלל שעבדת מ-9 ועד 8.

ומה היא דורשת ממך?

האם היא דרשה ממך לעבוד כך, או שזו הבחירה שלך?

ובכלל השפה הזאת של "דורש" היא שוב- כל כך לא עדינה.

פלא שהיא לא רוצה לקבל ממך?

אם אתה גבר אמיתי,

תחשוב למה היא לא רוצה לקבל ממך?

למה היא לא רוצה לשמח אותך?

למה ה"דרישות" שלך לא מקבלות אצלה הד?

במקום להיות עסוק בלהאשים,

תשאל את עצמך איפה לא היית מספיק גברי.

כי גבר זה לא "לדרוש" בכוח.

גבר אמיתי יש לו ביטחון עצמי,

הוא לא נבהל אם לא עושים את מה שהוא דרש.

תאמין לי שבצעקות אתה רק מוריד מכבודך בעיניה.

גבר מכובד מבקש בצורה שמכבדת את עצמו.

ומכבד גם את התשובה שלה.

גם אם היא לא.

זה גם חלק מחובתו בכתובה

אז שיעשה את זה נכון. אף אחד לא אוהב לקבל הוראות ופקודות ,אפילו בצפון קוריאה לא.(פשוט אין להן ברירה)

אני כמעט בטוחה שלדעתה הבית לא מסריח או שלדעתה זה המקסימום שהיא יכולה לעשות.

הוא מדבר מגעיל והיא עונה לו באותו מטבע

אם היה מדבר יפה, מבין את מצבה. היה מקבל את אותו היחס

שניקית כל היום או שסיפרת להם סיפורים, ורקדת איתם בסלון

כמובן שצריך לנקות ולסדר,וגם צריך לחנך לזה. אבל זה לא המרכז

אחת חולת ניקיון ואחת פחות

כל אחת ומה שחשוב לה

לא צריך לרדת לפסים אישיים,נו באמת....

למה הוא לא עשה את זה? תדרשי ממנו!!!! זה חשוב שלך

מה אכפת לו לתת שעה בשביל שאשתו תהיה רגועה?

אני מזועזעת

אני עזרתי לבעלי לפרק את הסוכה, ריחמתי עליו.

בשביל להבין כמה הם טיפשיות ולא מועילות

יש זוגות שלא מסיקים את המסקנות ונשארים תקועים שם עד 120. לצערי מכירה מקרוב...

ויש כאלה שבשלב הזה מתגרשים

וגם כבוד אחד לשני

אני רבה/ מתווכחת עם בעלי דווקא ליד הילדים. כדי שיראו איך רבים נכון, בלי לרדת לפסים אישיים.אלא בצורה ענינית

וכמובן מתפייסת איתו לידם, כד שיראו איך מתפייסים

הוא יודע שזה תפקידו,ויעשה כשנוח לו. הוא לא ילד קטן

גיליתי שאשתי הביאה מנקה בניגוד לדעתי

אני לא חושבת שהיא לא מוכנה להשתנות, היא פשוט לא מרגישה בצורך הזה

לכן לדעתי עלו לעשות זאת לאט לאט,בסבלנות

אבל אני זה לא היא. אולי יש להם 4 צפופים כשהגדול בן 3?

אולי את הילד הקטן שלפני התינוק לא שולחים לגן והיא גם איתו בבוקר? לא כתוב בהודעה שלו פרטים מדויקים

לכן א"א לדעת אם היא מפונקת או שהוק המפונק שדורש יותר מידי

אז חבל על הויכוחים

לילה טוב

מזיזים שעון, עוד שעה כמעט 1.00

הרב יעקב אריאל, "מבנה חדש במשפחה המודרנית", מסכת משפחה, 2 (תש"ס), עמ' 38-34

החיים המודרניים שינו את המערך הבין זוגי. מבנה המשפחה השתנה. ההלכה קבעה מסגרת לחיים המשותפים. אולם בהשתנות הנסיבות משתנו גם הדרישות ההלכתיות.

למשל, הבעל חייב במזונות אשתו. בתמורה האישה חייבת לבעל את הכנסותיה, אם יש כאלו. במקביל היא חייבת לשאת בעול הבית, אפיה ובישול, כביסה וניקוי, הנקה ואריגה, או סריגה, וכדו'. הלכה זו מבוססת על מציאות חברתית שהייתה נהוגה בעולם מאות שנים. עם המהפכה התעשייתית השתנו התנאים. האישה יוצאת לעבוד מחוץ לבית, ואת מקומה בבית תפסו מוצרים מתועשים ומכשירים מתאימים.... ההלכה כבר הציעה פתרונות לבעיות אלו: כגון יכולה אישה לומר לבעלה "איני ניזונת ואיני עושה" ... ניתן איפוא לשנות את תנאי הנישואין כרצון איש ואשה, ההסכם ביניהם הוא וולונטרי... בתחומים אחרים של האחריות למשק הבית אין להטיל כיום על אישה עובדת את אותה אחריות שהוטלה עליה בעבר. וכבר המשנה קבעה שאשה שהכניסה ארבע שפחות פטורה מכל עבודות הבית ויושבת בקתדרה... ובימינו, כשאישה מכניסה את משכורתה לקופה המשפחתית והמכשירים עושים את מלאכות הבית, כגון מכונת כביסה ומעבד מזון, ומצרכי מזון ואביזרי לבוש נקנים כיום ולא נעשים ביד, אין האישה חייבת באותן מלאכות שסבתה וזקנתה היו נוהגות לעשות.

יתירה מזאת, אישה העובדת מחוץ לביתה במשרה מלאה, זכאית לצפות מבעלה שיהיה שותף לה במלאכות הבית, ובגידול הילדים. העול צריך להיות מוטל על כתפי שני בני הזוג, לפי יכולתו של כל אחד מהם.

הלוואי עלי כזו סבלנות

פיזית - הפרינססה שלך צריכה לישון כל הבוקר. אולי זה יקח עוד כמה חודשים גם. אתה צריך לשלוח אותה למיטה בכל רגע שאתה יכול. מוזר שאחרי 4 לידות אתה ככה בלי שום מושג מה זה אישה אחרי לידה, צריך להסביר לך מה היא עברה, שהיא לא ישנה לילות, שהיא מרגישה נורא, מניקה, לא ישנה, ועוד ועוד???

אתה לא יודע שאם היא לא תנוח לא יגמרו הדימומים?

אישה שלא נחה מספיק זה חוזר אליה בהפוכה, היא תתפרק פיזית ואולי גם נפשית. צריך לנוח ולנוח. אצל סבתא שלי היה אסור ליולדת לרדת מהמיטה 40 יום, זה נראה לך סתם?

אם יש לך כעס עליה שנמצא שם עוד מלפני הלידה זה משהו אחר. אבל בכל מקרה אחרי לידה זה לא תקופה לפתור את זה

מצא מין את מינו

חמודים

בטח מנקים כל היום, אני לא שופטת שכל אחד יעשה בזמנו מה שבא לו

איך יש להם זמן לפורום?

ומספיק מלוכלך כדי שנהיה מאושרים

איזה מרמור

הבית שלי מספיק נקי בשבילי, בשביל בעלי ובשביל הילדים.

זה מה שהכי חשוב לי. לא מנסה להרשים אף אחד

את חלקי להיום

לא ברמת מחלה,אבל ממש נקי

אני לא בתחרות פה,

אתה רוצה להתבכיין ולכתוב כמה אתה עובד קשה

איינשטיין אמר, לא לצפות לתוצאה שונה, אם ממשיכים לעשות את אותה הפעולה(לא זוכרת ניסוח מדויק)

אם אתה מנסה לבקש וזה לא עובד תנסה אחרת.

או שתמשיך לבקש עצות מהגברים שמעליי שכולם בזוגיות גרועה ומושכים אותך לתהום איתם

אבל בנינו יש לך 4 ילדים אז אתה בטח יודע שזה לא קל.

יש לי בת ובן. הבת היתה רגועה, שקטה, ממש היה קל איתה. הבן מלא אקשן, בוכה, רוצה מגע, לא נרדם, לא תמיד אוכל כמו שצריך, זה מתיש ומשגע את השכל. אני לא בטוח שזה יותר קל מלעבוד בעבודה קשה (ועבדתי בכמה כאלו) 

קצת סבלנות, תתחשב בה, תבין שזה לא קל בשבילה. העצבים שלך ושלה לא מובילים לשום מקום טוב, עם כל הקושי תנסה לזרום.

את המטומטמות כאן תשאיר כאן, אל תכניס אותן אליך הביתה, כל עוד אישתך לא רובצת כאן אז תנשום לרווחה

קראת אותו?

אני אחרי לידה משתדלת לעשות הכל. בעלי כמעט ולא מושיט יד כי הוא עובד.

אבל הוא לא מדבר ככה. הוא מגיע הביתה, נח, לא כ"כ מצליח לעזור. אבל הוא לא שופט. אני מתנצלת על איך שהבית נראה, והוא כועס עלי. אומר לי לנוח, ושהבית יחכה.

כבר התמוטטתי פעם אחת והוא ראה איך זה נראה.

כל אחת צריכה לנוח אחרת

לי למשל יותר חשוב סדר בבית, זה ממש מטריף אותי בלגן. אבל אחרי לידה מחפפת. אין ברירה

אתקן את הסגנון ואשאיר את הרעיון:

הלוי כותב שהבנים שלו יתחתנו רק עם אשה ממִילְיֶה שלהם.

בסדר גמור

ואני כמעט בטוחה שהיא לא כל היום בקניונים. כי זה סיוט להסתובב עם תינוק יונק ובכיין.

אולי היא צריכה להיות אסרטיבית, ואולי לא דחוף לה כרגע הניקיון, ואולי הבית לא כ"כ מטונף כפי שהוא מציג

ואולי יש לו סטנדרטים גבוהים

ומכיוון והוא ביקש עיצה והיא לא, אז תפני אליו ותתני לו עיצה ,ולא לאשתו שלא קוראת פה

לפני מותה התחרטה על השעות שהשקיע בניקיון הבית. אמרה שזה פשוט שטות.ובזבוז זמן,וחבל שלא בזבזה את הזמן עם כל מיני הנאות לעצמה

ועדיין צחקה ואמרה שאם היתה חוזרת בזמן,היא יודעת שהיתה ממשיכה לנקות. נקיון חולני זו גם מחלה

שיביא טלפון , נתקשר אליה

אין לו זכות לדרוש אותו בצורה כזו, והוא גם לא יקבל אותה בצורה כזו

הוא בעל טוב שקורע את עצמו בשביל פרנסה-אין חולק על זה

והיא אישה טובה שקורעת את עצמה-תרתי משמע בשביל משפחה וילדים. היא אחרי לידה והוא לא מוכן עוזרת, יש לו ביקורת על הניקיון שלה. אז או שיסכים לעוזרת/שידבר איתה בצורה נורמלית

יש מלא שכתבו לו עצות

כתבתי לו כמה פעמים איך לדבר איתה

הוא מעונין לקרוא ולראות מה שבא לו

הוא מעונין לבכות

ואתה צודק גם לגברים מותר להתעצבן ואפילו לפלוט שטויות.

אני קראתי ברפרוף

וזה באמת חמור שהיא מפלרטטת איתו

חשבתי שזה רק מחשבות שעוברות לה בראש, הלכתי לקרוא שוב

מזעזע

יש כאלה גם נקיים

מבטיחה לך שלרמת הניקיון שלסבתי ההונגריה אפילו את לא מגיעה

יש בני אדם נקיים ויש מלוכלכים

הייתי בבית של מרוקאית שייקח שנים להוציא את הזבל מהבית שלה

לא הבנתי ככה

מריבות על מי נקיה יותר ממי

ואיזו עדה הכי נקיה

ציטוט:"לאחרונה נוצר לי קשר חדש ומרגש עם מישהו עמית לעבודה "

מה הכוונה נוצר קשר? לא הכוונה פלירטוט?

הוא צודק זה לא משנה אם בעלה יודע או לא. זה ממש לא מכבד אותו

היא לא דיברה עם בעלה בכלל. רוב השרשור שם גלש לעניני שידוכים.

וראיתי שרוב התגובות העניניות היו דווקא של גברים.

יש פה נשים שבהחלט מגזימות ולוקחות נורא קשה כל דבר, לדוגמא בשרשור של הפוליגמיה. כאילו איזה גבר מתכנן מחר להתחתן עם עוד אישה. זה רק היה רעיון וכולן התנפלו.

עובדת ונקייה בהחלט

אבל הבית שלי נקי לא רק בזכותי

אלא גם בהחלט בזכות בעלי.

הוא מנקה לא פחות ממני..

ואני מקבלת יחס וכבוד מבעלי מבלי קשר לרמת הנקיות של הבית

כמו שבעלי מקבל יחס וכבוד ממני גם בתקופה שהפרנסה קצת דחוקה.

קשר ושותפות והדדיות ואהבה של בני זוג,

לא קשורה לחלוקת תפקידים ביניהם,

שעליה אגב-הם אמורים להחליט, בנחת ובהסכמת שני הצדדים ובשיווין מלא בזכויות ובחובות.

ובן זוג טוב אמת

גבר אמיתי שאוהב ומכבד"

לא! יסכים שאשתו חודש וחצי אחרי לידה תפרך את גופה ותכלה את כוחותיה על נקיון והבהקת הבית

אלא יודה לה בכל פה על מה שכן עושה.

ויבקש ממנה שתנוח כמה שאפשר

וינסה ככל יכולתו לעשות הכל בבית כדי שתוכל להחלים ו'לשכב' במשכב לידה.

ויביא עזרה מבחוץ אם צריך,

ואם יש עדיין חוסר נקיון בבית-יבין שזה בעיה שלו כעת, כי אשתו היתה עסוקה בהבאת חיים לעולם ובהחלמה מן הטראומה ששמה לידה, שלא לדבר עם הטיפול בתינוק וכל זה.

ושלא לדבר על הפותח-שאשתו גם לבד מתמוודדת על 4 ילדים ובתוכם תינוק זעיר מבוקר ועד ליל

מוציאה משכיבה ומטפלת מבשלת והכל לבד.

ועוד יש לו תלונות..לשיח הפרסי.

רחמנות.

על האישה ועל הילדים, ועל אלה שעוד יבואו במזל טוב ובצפיפות רבה כנראה לתוך הכאוס הזה.

ועד כאן דבריי בשרשור מרומם זה.

לילה טוב

מאחלת לכולם שלוב בית אמיתי

שמחה ואהבה אמיתית בבית.

והאמת והשלום אהבו.

וכך זה צריך להיות בין גבר לאשה, בלי קשר להכללת עדות.

יכולה רק להגיד מתוך ביתי הפרטי,

המשפחה של בעלי מרוקאית,

ובעלי שיח, הילדים עושים לו משא'ז ברגליים עם משחה. זה מצחיק.

אבל הוא שומר עליהם. לוקח את כולם בחוץ כדי שאוכל לנוח.

מבשל לי שבתות על בסיס קבוע וגם שוטף כלים אחרי.

נגיש לי אוכל כמעט תמיד, ומכין לי ארוחות בצורה אסטטית מגרה ויפה

אחראי על הניקיון של הבית לא פחות ממני.

כל מוצא"ש אני אצל אמא והוא מארגן את כל הבית כולל שטיפה.

מפעיל מכונות, עושה הכל  (חוץ מקיפול כביסה)

ואוהב אותי מאד.

מרוקאי מאבא.

אז לא יפה להכליל.

ולפני שיגידו פה שאני פרינססה, אז אני שייכת לסדר הפנימי של הבית

וליסודי,

ארונות, מגירות, השכבות, לימוד עם הילדים וכביסות,

אחלה שיח לקחתי לי

אשריכם!

מקסים..

"ברוך השם שהתחתנתי ועוד רבות כמוני
עם הגברים מהזן הנכון.
שאוהבים באמת
שותפים
ומלאי רגישות ועדינות"

ז"א זה הזן שהתכונתי.. זן של גברים שמכבדים ואוהבים ללא תנאי ובלי קשר לרמת הנקיון של הבית.

ושנושאים בעול עם שותפתם לחיים.

ולא לשום עדה מסוימת.

כן צחקתי קצת על המנטליות של גברים רבים פה בפורום

ושכן לרוב קשורה לעדה ולמוצא שלהם, אם כי בהחלט לא תמיד.

אבל מודה שזה היה מכליל..ומתנצלת.

שמחה מאוד שבעלך איש טוב ומכבד אותך תמיד.

(ואף הבנתי את זה עלייך)

אבל היה נשמע בהחלט שאת מצדדת בדעה שאשה יש לה תפקיד מאוד מסוים

וששני בני הזוג לא שותפים מלאים בעול הבית(במיוחד שהום לרוב נשים גם מוכרחות לצאת לעבוד..)

מהרבה הודעות שלך פה בפורום 

אני בהחלט חושבת שהתפיסה הזאת שלך היא קשורה לעדה ולמנטליות עליה גדלת.

אבל בהחלט לא חסר גם אשכנזים שחושבים כך..

אבל זה יותר מצוי בעדות מסוימות אחרות.

ולא.

אני אשכנזיה גאה

וגדלתי בבית מצוחצח עם אמא סבלנית ואוהבת

והבית שלי גם מתפקד ונקי רוב הזמן

כי שני ההורים בו-חולקים שותפות מלאה בכל הנוגע לגידול הילדים ולעול הבית

וכן. גם שנינו מביאים פרנסתנו לבית

(למרות שבעלי רוב היום אברך, וגם עובד מהצד.. הוא מוצא את הזמן להיות שותף מלא לא פחות ממני..לנקות לסדר לכבס ולטפל בילדים)

מבקשת סליחה אם נפגעת.

כל טוב ושבוע טוב

אישה שווה קצת יותר מנקיון ומבית מסריח

ואם זאת הסיבה טוב שהיא ניצלה ממנו

 לא יכולים כל יום לעשות משהוא אחד. כי לא עוזר שרק היום אעשה כביסה. אני עושה 3 מכונות כביסה כל יום!!!! כן ולא מגיע ללקפל כביסה. יש לי את השיטות שלי שפתחתי. איך כן לארגן את הכביסה. מה שברור שדברים אולי אחת לשבוע מגיעים לארון.

אז אני חוזרת בארבע וחצי ויש לי עוד שני מכונות לעשות. כי בבוקר אני עושה אחת. ואותם צריכה לתלות ולהוריד.

ואחכ לטפל בילדים. אז אין מקום לעוד דברים. יש חיים אחרי הבית! אז בערב אולי שאני הולכת לישון או שאני יוצאת להליכה או שאני רואה סרט. עבדתי די ויותר

אני מספיק מתזזת מארבע וחצי עד תשע. בא נאמר שבין הארוחה להשכבה אני יכולה קצת לסדר. אבל הבית לא מבריק ו רחוק משם.

לפעמים אני יכולה לקחת פרויקט עלי. כמו מיון עיתונים. כמו סידור ארון תרופות. סידור מגירת חד פעמי וכ. כן אבל אחכ אני באמת הרבה יותר עיפה.

אצלינו זה נגמר,

אנחנו בסוף שנת האבל,

אבל הכאב, הצלקות, ומה הנפש ראתה,

כאילו עברה 40 שנה.

יש לי שכנה כזו.הריחות שיוצאים משם שה' ישמור. היא לא משתלטת, יש לה סדרי עדיפויות מוזרים.

יום אחד דיברתי איתה ב12.00והיא שמעה שכבר בישלתי צהרים והייתה בהלם. אמרה לי שכשהם חוזרים היא מתכננת מה לבשל.

היא כל הזמן שואלת אותי איך אני עושה את זה. והיא כל היום מסתובבת סביב עצמה בחוסר אונים

היא פשוט לא יודעת איך עושים את זה

לא כולם גדלו בבית כמו שאת גדלת

ל"אשתו של בעלי" ברור שלאישה יש רצון לבית נקי. זה ממש לא ברור לכולן

הוא אף פעם לא נותן עיצות, רק מרמור

תן עיצה ,אבל שתהיה מועילה ותעבוד. לא מתוך אגו

דיברתי על "הלוי מא"

אבל איזה מזעזע ועצוב זה..

אשתך שניה אחרי לידה ובמקום לפרגן לה קצת חופש - היא בטח עבדה בחוץ כל ההריון עם שלושה ילדים קטנים, ועכשיו רוצה קצת לנשום!! היא הביאה לך ילד! בדמה בחלבה במאמץ גדול, ובמקום להיות זה שמפרגן לה ועושה לה טוב אתה בא עם דרישות.

למה מגיע לה היחס הזה? 

קחו עוזרת ובמקום לחזור הביתה עצבני תביא משהו לאכול ותשבו יחד לראות סדרה נחמדת! זה מה שזוג נורמלי עושה בתקופות של לחץ בחיים. חופשת לידה נועדה לחופשה.

 אכן. אולי אינה יודעת לנהל בית.

אולי ראית זאת לפני החתונה, אולי לא.

אולי קרה לאחר הנישואין, אולי לא.

כעת אשתך במצב שאינה מנהלת את הבית/ במצב "בעסא".

זה -בכלל- לא אומר שהיא בן אדם רע, או שאינך יכול/ אמור לאהוב אותה.

להמחשה, חס וחלילה היתה חולה- לא היית רושם כך. כלומר, היה מפריע לך- ובצדק- שXYZ לא נעשה. אך- היית מבקש אהדה, ולא "דרכים לחינוך אשתך".

תנסה לחשוב עם עצמך, אם זה משהו בר פתרון, משהו חולף, משהו שתוכל אתה לעזור לה,ו/או מניין זה נובע.

באופן ספציפי- זה אכן משגע להגיע לבית בלגאן. תמצא לך מצב בו תוכל לייצר פינה אחת- שהיא מסודרת לטעמך- וזה יהיה מה שיתן לך את הקורת רוח.

גם במשרה מלאה נשאר המון זמן פנוי. 

מי יותר ומי פחות

אחרי 48 שעות? היא הורסת את הגוף,יש נזקים שמצטברים ורואים רק אחרי הרבה שנים.

קודם כל, בכל התגובות שלי הבהרתי, שהייתה דמות שניקתה- אם כי לא אני.

אין חולק על ישוב הדעת והרחבת הדעת שמגיעים מסביבה נקייה ונעימה.

אבל החיים דורשים גמישות.

נניח החלטתי, שאני רוצה ללכת לגן הבוטני עם הילדים (אגב ממליצה לכולם)

ועכשיו חורף, והוא נסגר שעה לפני החשיכה,

וקח בחשבון שאינני מורה לחיוך מיוחד,

הכלים של ארוחת הצהרים יאלצו להמתין בכיור,

כי חבל לי על כל רגע של אור והם לא ראשונים בסדר העדיפויות שלי.

כנ"ל אם החלטנו ללכת לים בקיץ, ועוד הרבה דוגמאות.

מתיזים קצת סבון ומים על כל כלי והולכים.

מבטיחה לך שהם יגיעו לארון המסודר נקיים, גם אם חיכו כמה שעות.

ואם חזרנו מאוחר ואנחנו עייפים, ארוחת ערב מקלחות והשכבה נינוחה יותר חשובים לי מהם.

אז אם בעלי לא עייף -  הוא ישטוף אותם ואם כן, הם יאלצו לחכות עד הבוקר. 

שנה שלמה שטפתי כלים של ארוחת ערב רק בבוקר כי בבוקר אני רעננה וזריזה ובערב חבל על הבריאות.

מה קרה?

שום דבר.

לגבי פיזור צעצועים בבית, כתבתי שהצעצועים מתגוררים בחדר משחקים. 

גם לי חשוב לשמור על החלקים.

אבל יותר חשוב לי לפתח את הכשרונות של הילדים,

לכן אם הם התחלו לבנות  ולא סיימו היום,

לא אפרק להם חזרה לקופסאות כי יש לי אובססיה. אחכה שהיצירה תושלם, גם אם זה יקח להם שבוע.

לפני שבת הכל חוזר למקום.

כביסה. ב"ה לא חסרים בגדים בארון. היא תחכה לזמן הקבוע לה בסל הכביסה. 

אם נשפך משהו ומלכלך מנגבת במקום, אבל שטיפת רצפה- לכבוד שבת.

בקיצור כמות הזמן שמוכנה להקדיש לניקיון מוגבלת

אחרי לידה, הלוי, בכלל  אין מה לדבר.

רק עוזרת / בן זוג.

וחצי שנה מינימום.

"נשים שלנו חשובות הן"

לעיונך:

https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/pesah/ger1.html

אז הכביסה מתכבסת והכלים נשטפים. ומישהו מבשל, נכון?

בקצב שהיא יכולה אחרי הלידה.

מסכימה שמצב הבית בערב אצל אשה יולדת לא מלבב במיוחד, היא עייפה, הילדים עייפים, הבית הפוך.

זו התקופה שהיא הכי צריכה את העזרה שלו. 

 הוא חייב להושיט יד  - אם הוא בן אדם.

עכשיו לגבי הקניון

תכניסו לעצמכם טוב טוב לראש

אשה אחרי לידה צריכה להיות נינוחה ושמחה כדי שלתינוק יהיה טוב.

זה יותר חשוב מבית 'בית מרקחת'

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.