אני שוטפת את המכחולים לאט לאט, משרה במלא מים ומרכך. אותיות זהב גדולות, לתלתלים מושלמים.
אוקי, מכחולים עם תלתלים מושלמים זה טוב.
אני מנגבת שערה שערה
והראש שלי מפוצץ.
זה יום עמוס היה. יום עמוס.
זה היה הגשמת חלומות כבר אמרנו, דא.
היה מדהים. תודה טעטע, היה באמת מדהים.
נופלת לי הכוס מהידיים, לעזאזל עם המרכך הזה, גם ככה הידיים שלי מחליקות תמיד,
הרצפה בוכה פתאום ואני פולטת פאק. ואז דופקת את הבוהן של הרגל בדלת וצועקת שוב פאק. ואז משתתקת ולוחשת, תסתמי. מה את אומרת. תסתמי. סיכמנו שדי עם המילים האלה. תסתמי.
ואני לוקחת את המכחולים ולא זורקת אותם לשקית המלוכלכת הקבועה שלהם, אני מסדרת אותם יפה על השולחן, ליד ההכל החדש הזה. כל החדר שלי ריח של סיאם
אני הולכת ומרחרחת, כמו מסוממת. אין ריח טוב מזה. אין.
חוצמזה שהתגעגעתי נואשות לגיטרה שלי, וכנראה שלא אשוב אליה בזמן העתידי הקרוב.
יש מין תחושה כזאת של איברים שנופלים מהשמיים. אולי זה גשם. אולי זה סתם רוח.
גרביטציה כזאת
של רגשות על הלב שלי, אחת על השניה.
מתיישבת על החלון, נהיה ממש קריר.
מישו מעלי מנגן שיר שאני לא מכירה של שלמה ארצי
בטוח שזה שלו, כל השירים שלו אותו דבר.
אני נזכרת בך,
תמיד כשאני בודדה אני נזכרת בך. מוזר. אולי תמיד אני בודדה. לא יודעת כבר
אני עוצמת עיניים ושומעת אותך שר לי
אחרי הכל את שיר
את שיר
נכתתתב ושורק בשקט, עם עיניים גדולות כאילו מגלה לי איזה סוד שממש אסור לגלות
טדווודדד דוווודהההה דווודהההה דוווודהההההההדווווו
טדווווודוווודוווווווו את שיר עכשיו
וגילית אותו. אותך
ואני מתכדררת בתוכי ומתערסלת בזרועותיי.
לשכן על הגיטרה נמאס מארצי והוא עוזב את החלון.
אני מתעוררת. מרתיחה מים.
7 טיפות לימון לתוך כוס תה חמה.
מזל טוב יא זקנה
לא כל יום מתחילים תואר ראשון.