כמה שקשה אני תמיד מרגיש
שזה עוד כלום
שיש הרבה יותר
נמוך
אני נבהל ובורח
---
אלוהים די
זה נופל עמוק ועוד עמוק
תבין שאי אפשר יותר
די תרחם עלינו
זה באמת גומר כבר.
כל פעם שקשה אני חושבת שזהו,
זה הגל האחרון
המכשול האחרון
הסבל האחרון
ולא.
זה לא.
אתה כל פעם עושה את זה עמוק יותר וקשה יותר.
לאן אתה רוצה שנגיע?
אני פוחדת פחד קיומי כבר
----
מכתב פרידה. ? .
למה אתה עושה לי את זה?
מה עשיתי לך?
אני יודעת שלא ובכל זאת.
כמה אתה בוחן?
תעזוב אותי כבר.
אני לא נושמת.
היה עדיף בלי.
זה היה מאין סימן שלא יכול שזה יקרה אם לא יהיה.
ועכשיו הפחדים. והחרדות.
אלוהים
----
כשיבוא האור
אני אודה לך,
כמו שכעסתי
ושנאתי
כשהיה חושך.
אם יהיה אור.
כשיהיה.
----
...
(אם הייתי יכולה לכתוב את זה. להגיד את זה,
כנראה השדים שבי היו עוזבים.
השדים והקולות והפחדים והחרדות.
אם. )
