חשבתי על זה

ונראה לי שיש באמת אנשים סתם תמימים וידידותיים וזה אחלה

אבל מה?

אף פעם לא לימדו אותנו את ההלכות האלה

כי אף אחד לא חשב שאני יעז לעבוד במקום חלוני

ועוד עם בנים

ועוד לדבר איתם?

ה' ישמור

אז יש גדרים בנושא?

כי הדברים מאוד מאוד אישיים.

תשימו לב מי החברים שלך, ומי העמיתים שלך.

עם מי אתה מגיש שיעורי בית ואתה לומד, ועם מי מעבר.

כשיש הגשה בזוגות - מי הזוג שלך?

באופן אישי, ניסיתי להדגיש תמיד את הצד הקונקרטי הענייני. כלומר, מה שמאחד אותנו כרגע זה המטרה המשותפת לסיים תואר - וסביב זה יתנהלו הדיבורים. לא יעלו נושאים של מה עשיתי בחופשת סמסטר וכד', וזה עניין של מה אתה משדר.

לא הגעתי למצב של להסביר על נגיעה - זה היה ברור שזה לא משהו שעושים.

בגלל אופיו החילוני של המוסד, אני גם לא השתתפתי באף אירוע חברתי שאורגן על ידם.

דרך אגב, זה לא שונה בעיניי הרבה מעבודה. אולי ההורים שלכם עובדים גם בסביבה כזאת ויכולים לייעץ.

כדאי להגיד באופן ישיר \ להתעניין דרך צד שלישי.

חברה למדה במסלול עם מעט סטודנטים (ובעיקר גברים), והגישה עבודות עם בחור חילוני. אחרי שנתיים או משהו היא גילתה שהוא מכוון לקשר רומנטי, והיא ממש ממש לא היתה בכיוון, וזה לא נגמר יפה כל כך.... אולי במצב כזה כדאי להבהיר מראש שזה ממש לא אופציה \ שאת לא פנויה\ משהו אחר...

אבל אני רק רוצה להעיר שדוסים שלא מסוגלים להתמודד שלא ילכו ללמוד במקומות מעורבים!!

מאוד כאב לי לראות איך בשנת הלימודים הראשונה באו 3 דוסים שומרי עיניים , נראים חסידי ברסלב כאלהלא חוזרים בתשובה, עם פאות ארוכות וזקן,

תוך 3חודשים כבר ישבו על מדשאות האוניברסיטה והריצו כיף וצחוקים עם סטודנטיות חילוניות עם מחשופים והכל. גועל נפש. הגעיל אותי.

ביי!

בין היתר בזכות הזעזוע ממה שעבר עליהם שמרתי על עצמי מאוד .

בהתחלה הם היו ממש הולכים עם הראש באדמה

ברמה שממש פחדתי להכשיל למרות שאני שיא הצנועה בלבוש ובהתנהגות, הייתה לי יראת כבוד כלפיהם, כאילו ממש דאגתי להם והייתי גאה בהם באיזשהו אופן..

ואז לראות איך הכל נופל ולא נופל אלא ממש מועף בצורה כ"כ הפגנתית. איכס.

קשה לך לשמור עיניים? סבבה, תרד בהדרגה, תכיר בכוחות שלך.

המעבר החד הגעיל אותי תוך זמן קצר כ"כ . ממצב של לא להסתכל להגיע למצב שאתה רואה את "העניינים "של הבחורה תקוע לך מול הפרצוף ולצחקק עם בנות כאלה? איכס.גועל. זה חילול ה' גדול בעיני.

מבנות דוסיות שעושות מעברים חדים מצניעות גדולה לההפך הגמור. זה פשוט מזעזע וכואב יותר מאנשים ממוצעים אחרים

למרות שיכול להיות שלא היה תוכן מוצק מאחורי המעשים ה"דתיים מאוד"שלהם , הם מייצגים משהו בעצם ומייצגים משהו בדתיות המופגנת שלהם ושהכל קורס זה כואב וגורם לזלזול במה (אומנם שאומנם בחיצוניות) שלהם הם מייצגים.

באמת קשה להבין את זה??

והאמת גיליתי שגם חילונים (אולי מדויק יותר לומר מסורתיים) נגעלים ומזעזעים מאנשים כאלה, הייתה לי שיחה עם כמה כאלו..

מנפילה של אדם פשוט בעבירה כמו נפילה של רב או מישהו שמצופה ממנו ליותר?

לא, נכון? אותו דבר.

וצודק שקיצוניות יכולה להיות עניין של אופי וקו אישיותי

פשוט לא שוים יותר מידי.

יש מעט מאוד נישות באקדמיה ששווה ללמוד אותם מהצד של פרנסה.

יש רפואה ופרא רפואה, STEM, משפטים וראיית חשבון, הוראה ואדריכלות, זהו בערך.

אם המטרה היא פרנסה אפשר ללמוד מגוון תעודות ורישיונות שלא באקדמיה, תיווך נדלן, רתכות ומסגרות, אינסטלציה ושיפוצים, טכנאים וחשמלאים למיניהם, רישיון מנוף או טרקטור או מלגזה או משאית, הלוואי שהציבור החרדי (והציבור הישראלי בכלל) יתמקד בזה במקום בתארים מיותרים במדעי הרוח והחברה, אין שום פרנסה בתחומים האלה.

כמו שכתב ריה"ל "ואל תפתיך חוכמה יוונית שאין לה פירות כי אם פרחים".

גם מעניינת אותי ההזדמנויות שיש ללימודי תואר "מהדרין"

אגב אולי בפרוג יהיו תשובות רלוונטיות יותר

קמפוס שטראוס,

יש להם מכינה לגברים, מניח שיש גם לנשים אבל לא יודע 

עכשיו רואה ששאלת על תואר אז לא רלוונטי

לעבור מנחה 3 חודשים לפני הסוף- אני לא יודעת כמה זה ריאלי.

תואר עיוני, ולצערי באמת אין המון חומר ל-2 מאמרים נוספים. אפשר ל-1. המון זמן התבזבז על כיוונים שלא צלחו.

אני מרגישה שהמנחה חושב שהתחתנתי קטולית עם הבעיה שאני מנסה לפתור. אני כולו באתי ל-4-5 שנות מחקר, לא מעבר. 

גם באמת שהמחקר מייאש אותי לגמרי. אני אמורה ללדת בתחילת שנה ואין כיוון מבטיח באופק. אם אצטרך לעבוד על זה עד לפתרון הבעיה אני עלולה להשתגע באמצע.

הגיוני שיש הרבה כיוונים שלא צולחים אבל בדרך כלל יש כיווני מחקר עם סיכון יותר גבוה ויותר חדשניים וכיווני מחקר נוספים פחות חדשניים אבל עם סיכוי טוב יותר להצלחה.

לגבי הוועדה המלווה זה החוקרים שהיו במעבר שלב.

הייתי קובעת פגישה עם המנחה ומנסה להבין איך כן אפשר לכנס את החומר שיש למאמר אחד נוסף. איזה סימולציות חסרות וכו ושמה על זה פוקוס מרכזי. יכול להיות גם שהמנחה שלך אובר ביקורתי ואם תדברי עם הוועדה המלווה הם דווקא כן יחשבו שיש מספיק חומר או קרוב לזה (מכירה מנחים משוגעים שלא רצו לשחרר אנשים בתואר שני גם אחרי כמה פרסומים וטענו שזה לא מספיק).

פשוט אני כבר כל כך מותשת מזה שכבר פחות חשוב לי התוספת ד"ר לשם שלי, העיקר לסיים.

כרגע הכיוון של הפסקת לימודים הכי ריאלי, מקווים לנס עם הרבה עבודה קשה.

ומוסיפה שאפשר לקבל הארכות אוטומטית עכשיו בגלל המלחמה..

בכל מקרה לא הייתי מוותרת, הייתי מנסה לראות איל אפשר כן להוציא מזה בחודשים הקרובים דוקטורט, את לא צריכה שלושה מאמרים אלא עבודה בהיקף של שלושה מאמרים

מניחה שיש לך וועדה מלווה, אולי להתייעץ איתם? זה אמור להיות חלר מהאחריות שלהם

בדכ עושים באמצע הדוקטורט ומגישים להם מסמך. רוצה לכתוב לי בפרטי מאיזה אוניברסיטה את?

אם את לא זוכרת, יכולה לשלוח מייל לרשות לתלמידי מחקר אצלכם

לי התואר השני לקח זמן רב, כך שבאמת לפעמים דברים מאתגרים ממש ולא הייתי מציע להתייאש אם כי הרמה של שני ודוקטורט לא קרובים.

שולח כוחות מכאן.

תרצי שאפרסם את זה בראשי כדי להשיג עוד תשובות?

אין חובה לסיים דוקטורט בצורה של מאמרים. זה אופציה, אבל לא חובה.

אמור להיות בתדירות של פעם בשנה פגישה עם ועדה מלווה (מהמוסד שלך או חיצוני), והם אמורים לתת חוות דעת נוספת למנחה לגבי התרומה, התקדמות וכו'.

נראה שלא היה לך דבר כזה.

בטח יש אצלכם דיקן\אחראי תארים מתקדמים שאפשר לדבר איתו על העניין.

בסופו של יום, דוקטורט זה עובר\נכשל. זה לא משנה אם עוברים ב-61 או במאה.

אז בסדר, לא יצא מאמר יוקרתי. אבל השאלה היא אם מה שכן נעשה מספיק למשהו, ובשביל זה שווה לפנות למישהו בעל תפקיד באוניברסיטה (הכוונה היא לפרופ' בכיר מהתחום, שכבר הגיש סטודנטים משלו ובחן אחרים, ויש לו למה להשוות) ולשמוע מה אפשר לעשות.

והרבה דירות שותפים.
 

בלוד יש כפר סטודנטים.

ברחובות יש כפר סטודנטים.

מניח שיש גם מעונות בבר אילן, לא יודע איך הם.

אוכל לחפש פרטי קשר לכל השלושה למי שרוצה, מוזמן לפנות בפרטי.

ממה שהבנתי

הרבה דתיים גם

ייתכן מאוד שאפשר לגור שם גם בלי ללמוד באריאל

שווה לבדוק