היה נראה לי סוף העולם. כשהתרגלתי זה פשוט היה חלום. כיף אמיתי.

בהמשך ביררת עליה והיא היתה ממש אמינה.יצאתי לסידורים וחזרתי לבית נקי

א. נכון. ההרגשה שצריך להיות שם כדי להסביר, ואז לעבור מקצה שיפורים כדי לתקן

ב. אכן, מצב אפשרי אך לא רצוי. בפרט אם לטווח.

בהצלחה

משאירה לבד בבית בשעות הבוקר

למען השם לא יודעת למה לא עשיתי את זה שנים אחורה!!! כל כך הרבה אמרו לי ותמיד חששתי שלא ידעו להסתדר ולסדר.

לחזור הביתה לראות כיורים עם אקונומיקה , חלונות, דלתות הכל מבריק. דברים שמעולם לא הכנסתי. אקונומיקה לא הכנסתי שנים הביתה לא סבלתי לגעת בזה , המנקה הכריחה אותי לקנות זה פשוט אור בעיניים, זה כאילו קנינו כיורים חדשים. זה לנקות את הגז.

בקיצור. מי שלא אוהבת לנקות. בהול מנקה!! שווה כל כל שקל. אז אני באה ואני רואה אל השולחן אוסף דברים שהנמקנה יודעת איפה לשים אני מסדרת. יותר קל לסדר דברים על השולחן מאשר להרים דברים מהריצפה.

אני בכוונה לא מספרת את זה. כי ניקיון מבחינתי לא אמורים למות עבור זה

כי 15 שנה התנהלנו בלי מנקה. ברור שזה כיף שהבית נקי. אבל זה בא בסוף מהחלטה של שתינו. ששתינו לא חיביים כלום וזה לא בא כעזרה בשבילי ולא בשבילו. אלא מנקה באה בסוף כי אין פה אשמים וכ אלא רוצים שיהיה בית נעים.

לכן אם נשפך לי שקדי מרק כפי שסיפרתי,  לא הרמתי אותם באותו יום. טכנית לגבי השקדים למחרת בעלי ביקש מהבן שלי לטאטא כשלא היתי בבית. אבל כן המנקה לא באה בחג שבועיים. לא עבר סמרטוט בבית גם לא במטבח. רק טאטוא. ולמדנו שלא מדברים על זה לא מתעצבנים ולא מאשימים. אף אחד לא חייב כלום לשני ואף אחד לא מפחד מהשני.

אני גם לא מסוגלת ככה

אז מה עדיף? בערב סוכות עבדתי כמו משוגעת. ממש ארגונים של הסוכה של הבית הכל. אמרתי יכנס החג שיהיה בית שנראה טוב. אוקי באמת ליל החג היה יפה. מוצאי החג אין זכר!!!! רק להגיד שיומיים פשוט כאב לי הגב! היתי מפורקת. ממש הרגשתי שואוו עבדתי קשה אני מוטשת.

אוקי מה יצא מיזה? אז מה מצפים ממני?

עד מוצש התאוששתי. ואז מה? שוב לעבוד בפרך ויומיים להיות מוטשת? לא רוצה!!

בפרט שנגיד ערב סוכות סידרתי. ואני כל הזמן מוצאת שאני כועסת ממורמרת. על החוצפה. שיש גרבים של בעלי מתחת לספה. שבעלי שתה קפה השאיר את הכוס. שהילדין התרחצו השאירו בגדים על הריצפה. וזהו מוצש הכל שוב.

לא רוצה לא רוצה להיות עבד. לשכב עם גב שבור. ביום שאני אראה שכל אחד יחזיר הכל אחריו למקום כולל בעלי והילדים בלי שאני אצטרך להגיד מילה אז מוכנה להראות נכונות.

והכוחות שלה.אני ב"ה לא סובלת מכאבי גב. מבינה אותך מאוד

אשרייך

בדיוק אני בקבוצת ווצאפ עם כמה חברות . אז חברה שלי כותבת. אז מה בעצם את שווה?

את לא הכי מנקה לא הכי מבשלת. לאיפה הגענו???

אני שווה עולם ומלואו כי אני חיה וקיימת. כל השאר בונוס

אם היה ברור לי שהחברות שלי שעובדות כמו סוסות השלום בית שלהם מהמם הילדים מוצלחים הייתי אומרת שווה את ההשקעה

אבל זהו. לא רוצה שחברה שלי שכל היום מנקה ומבשלת היא חיה יותר טוב עם בעלה והילדים יותר מוצלחים. להפך. עכשיו היא כותבת לי שאחיות שלה רוצות לצאת היום למסעדה בערב. רק בנות אחיות ובעלה לא אוהב את זה. כאילו מה??? שלא יאהב. זה לא שהוא צריך לחזור קודם או לעזור עם הילדים. זה אחרי שהם כבר ישנו והם אפילו משלמות עליה

תקשיבי, 

אחרי שתתחילי ויהיה לך נעים תביני כמה זה טוב ומועיל. רווח גם לנחת ולשקט הנפשי שלך וגם למנקה המתפרנסת. 

נדמה לי שחשוב שיהיה מפגש רק בפעמים הראשונות עד שהמנקה מכירה את העבודה אח"כ היא יכולה לבוא בשעות הבוקר או בשעות שאתם לא נמצאים ולנקות לבד  - מנסיוני גם למנקות זה הרבה יותר נח ונעים. 

אני גם לא אוהבת שהמנקה נמצאת כשהאיש בבית אז או שנינו או אף אחד. 

כמו שהבנת, בצדק, שטוב שתהיה מנקה מידי פעם.

תחשבי עלכך שיש סדרי עדיפויות.

העדיפות היא אכן, שלא בעלך יתן לה הוראות ואת תברחי לחדר כדי לברוח הבעיה שלך לראות מישהי אחרת מנקה....

תנסי ותתרגלי תוך זמן קצר, שאם מישהי מנוס הבעבודה הזו מגיעה - היא יודעת מה לעשות, גם בלי ש"תתדגימי" לה. לא צריך להגזים. תתגברי על זה.

או שתנקה כשאת נמצאת, ובינתיים תנוחי בחדרך, תקראי משהו, תתעסקי עם הילדים.

או שתנקה כשאינכם בבית - זמן טוב ויעיל.

לא להגזים בפרפקציוניזם על חשבון דברים חשובים יותר.

תנסי. לדעתי, תוך זמן קצר תראי שאלה היו חששות שווא.

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה

מים קרים על נפש עייפה ב"ה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.

חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים.. 

סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה

יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2

תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.

לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה

ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט. 

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת