באמת שזה לא יאמן
והכי נורא שאני מוצאת את עצמי כועסת ומתעצבנת על הילדה שלי וזה לא באשמתה ואני יודעת שזה לא באשמתה אבל היא תמיד תמיד תמיד הורסת לנו תוכניות! אהההההה!
יש לנו ילדה מתוקה, חמודה, חכמה חלקה ובריאה 99 אחוז מהזמן באיזור גיל 10
מאז שהיא קטנה, כל פעם שאנחנו (בעיקר אניי) נפרדים ממנה מאיזושהי סיבה, טיול, חופשה, לידה היא נהיית חולה. באמת. חום גבוה ומה לא. כל פעם משהו אחר.
מבחר דוגמאות:
פעם נסענו לחופשה זוגית של שתי לילות וביום השני עלה לה חופ גבוה ונאלצנו לקצר את החופשה ולחזור
נסעתי לחול מטעם העבודה לפני כמה שנים ל4 ימים (היא היתה עם אבא שלה, לא תגידו מישהו זר) 40 מעלות הקאות ושלשולים
ילדתי, הייתי בשבת במלונית וממש היה חשוב לי שבעלי יבוא להיות איתי בשבת לעזור אחרי קיסרי ובכלל שלא אהיה לבד. חילקנו אותן בין בנות דודות שהן ממש אוהבות להיום שם. יום שישי בבוקר חום וצינון. בכיתי בטירוף שלושה ימים אחרי קיסרי הרעיון של להיות לבד שבת שלמה היה מחריד. אמא שלי הצילה אותנו ולקחה אותה.
בתקופה שאחרי הלידה שבעלי היה עם אמא שלו ימים ולילות והייתי לבד עם תינוקת הילדה חטפה מונו! 10 ימים חום גבוה בטירוף + שבועיים בבית.
וזה רק דוגמיות. פשוט אין אף פעם שנסענו \ נסעתי בלי שמשהו קל או חמור יקרה. זה הזוי!!!
ככה כל פעם
והיום, איזה כיף, תכננו לצאת ליום כיף זוגי, תיאמנו עם המטפלת שתשמור עליה קצת יותר מאוחר ארגנו הכל ו... הילדה קמה עם עין נפוחה בטירוף. אבא שלה אצל הרופא איתה ואני גמורה. עצבנית. כועסת. אין לי על מי בעצם.
מה לעשות שזה קורה לה, כל פעם משהו אחר? מה כבר אפשר לעשות?
אי אפשר באמת לכעוס עליה
אי אפשר גם לא להתעצבן אימים
פעם הבאה לא מספרים לה שנוסעים. באמת.
אוווווווווווווווווווווווווווווף!
