למדנו בכיתה מספר "חובות הלבבות"
שער עבודת האלוקים.
אני ועוד כמה חברות נתקענו על הקטע שהוא אומר :"...כי כוונת כל מטיב לזולתו מבני-אדם הוא לתועלת עצמו תחלה...."
וכל הפירוט....
ולי זה ממש הציק.
האם אין דבר כזה שאני או בנאדם אחר עושה טוב למישהו פשוט כי הוא רוצה לעשות טוב???
ולא מתוך אנוכיות ואגואיזם?
האם ה' ברא אותנו יצורים אנוכיים חסרי רצון לעשות טוב למישהו שהוא לא *אני*?
זה ממש הציק לי.הפריע לי.סיננתי את זה בכח
וכמו כל דבר שמתאמצים לסנן,הוא קפץ שוב ושוב.
אבל אז בשיעור שאחריו,
המשכנו את מה שהוא פירט ב "טובת החזק על החלש",
שהוא אומר "...בעבור חמלתו עליו ושהוא כואב על עניינו".
כלומר,לאדם שמטיב לאדם אחר-שבמשהו מסוים הוא יותר "חזק" ממנו (יכול להיות בלימודים,בזיכרון,בניידות,בהכלת רגשות ועוד)-
יש חמלה על אותו "חלש",
ה' ברא לו רחמים.
ולמרות שגם הוא נהנה מן הטובה הזו שהוא עושה עם חברו,
בכך שהוא מסיר מעצמו את הכאב על מצבו של החבר,
הוא עשה זאת כדי להטיב עם החבר.
כאב לו על מצבו של חברו.
(גם אם זו טובה קטנה, זה היה כאב קטן וכמעט בלתי מורגש שהניע אותו).
זה רגש טוב,
ולא אנוכי!
כי אם האדם היה אנוכי לגמרי,
הוא לא היה מצטער על מצבו והרגשתו הלא-טובים של חברו.
קיצור,
למרות שיש באדם תכונות אנוכיות ושליליות,
ישבו המון טוב,
והוא רוצה לעשות טוב,
והוא אפילו נהנה מזה.
מ.ש.ל.
אני מקוה מאוד שלא העוותי את האמת.
אם זה לא אמת,מן הסתם התובנה הזו לא תתישב לי על הלב להרבה זמן....
או שאולי כן?
אלוקים יודע איך הלב מסנן תובנות
