אמונה? קטע מדהים!שמריתוש
מכירים את זה שאומרים שאין כזה דבר יהודי שלא מאמין? אז אני גם פעם חשבתי שזה סתם שטויות של סמינריונים וזה עד שראיתי את הוידייו הזה - פשוט סוף הדרך! זה גם מצחיק וגם מחזק באמונה - אבל לראות עד הסוף כי השתי דקות הראשונות מעצבן לשמוע שהוא כאילו לא מאמין:
מה אתם אומרים על זה? אני לא הצלחתי להשאר עדישה.
מה הקטע של 11111111 בחתימה שלך?!שואף להתנחל
את לא יכולה להשאיר את היד על הSHIFT?!
שיוך! זה מפעם...שמריתוש
אבל מה אתה אומר על הסרט?שמריתוש
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח!!!!אנונימי (פותח)
שעות נשפכתי מצחוקקק..
 
עזבו אל כנסווו סתם מטומטם..
 
אבל מצחיק להאלה..
 
נשפכתי..
קלטת את הקטע?שמריתוש
וכל הקטע שזה אמיתי! אני ממש התרגשתי!!! זה עורר גם לי את האמונה!
עאלקקקקקק!!!אנונימי (פותח)
בס"ד
 
זה סתם אדם מסוממם..
 
לא אהבתי לא התרגשתי..
 
חרתתאא..
לא הבנתי את הקטע.אוסנת
האדם הזה לא היה שפוי. ולא ברור מה אמור לעורר אותי באדם שטוען שאין אלוקים, ואז מתחיל לשיר שיש...
זה אומר שהוא מאמין?
זה אומר שיש אלוקים?
נו, באמת.
 
שימו לב לכותרת. "מלך המשיח בתל אביב".
תזהרו מזה.
זאת חבורת הזויים.
זה הקטע!שמריתוש
זה יהודי חילוני עם החברה שלו, שכמה שהוא כאילו מנסה להגיד ש"אין" אז בסוף מתגלה לו הפנימיות והוא שר שיש ואפילו מניח את התפילין.
בקשר לכותרת - נראה לי שזה בגלל שהם מחבד, לא? שאלתי בפורום של חבד על זה אבל עוד לא ענו לי.
לדעתי - זה הקטע הכי מדהים שראיתי בחיים! בכנות!
אני סקפטית בעניין.אוסנת
זה שבן אדם אומר משהו אחד למצלמה, ודקה אחרי מסכים להניח תפילין...
לא בגלל זה אני מאמינה בה'.
אני גם לא משתכנעת שהוא אכן מאמין, ולא סתם עושה את זה כי זה קולי.
 
וגם אם הוא מאמין...
אמונה לא מתסכמת בלשיר, לקפוץ, ולשים תפילין.
 
לא מפתיע, אבל לא מחזק אותי ב-כ-ל-ל.
 
זה לא קשור לחב"ד. "המשיח בתל אביב"... זה משהו ישן, הזוי, ושקרי. חבורה של אנשים, תמהוניים, שהחליטו שיש משיח, והוא בת"א. יכול להיות שככה הם מנסים להחזיר בתשובה.
לא ראוי ולא רצוי לדעתי.
למה סקפטית?שמריתוש
את מאמינה שלכל יהודי יש אמונה פנימית בלב?
תסתכלי על הפנים שלו בהתחלה ואחר כך תסתלי תראי באיזה שמח הוא שר "אנחנו מאמינים בני מאמינים" - למה להאמין לדברים הלא טובים במקום להאמין לדברים הכן טובים???

ובקשר ל"משיח בתל אביב" - אני ממש בטוחה שאין לזה קשר לפסיכים האלה, את יכולה לברר.
לא מדוייק....יהודי מרמ"ג
קודם כל זה שזה "קולי" זה כבר חיובי.
וחוצמזה הרבה חוזרים ככה בתשובה.
אני לא מעריכה כזאת חזרה בתשובה.אוסנת
זה לא רציני.
זאת חזרה בתשובה כי הבטיחו לי אוכל, כי יש לי שם חברים, כי זה מגניב לי עכשיו.
זאת חזרה בתשובה חיצונית, לא פנימית.
אז הוא שם כיפה. אז הוא שר "אנחנו מאמינים". אז הוא לא אוכל שרימפס כשרואים אותו.
ומה על עבודה פנימית?!
האם הוא באמת מאמין? האם הוא דתי ב ל ב? האם הוא מתקדם רוחנית?
 
העיקר שהוא הצטלם ש"הוא מאמין".
 
אם מישהו חוזר בתשובה כי זה קולי, זה שטויות. זה "נוח לי עכשיו", וברגע שיהיה טיפת קושי - אין אלוקים. זה לא אמיתי.
וחוץ מזה, מכירים את "ירון ידען"? חזר בתשובה כי היה לו נוח - אוכל, עבודה, שידוך. ופרש כשכבר לא היה לו נוח - והקים תנועה לחזרה בשאלה.
 
שמרית, תסבירי לי למה כתוב "משיח בתל אביב", אם זאת לא הקבוצה הזאת - שהייתי אומרת להחרים אותם.
לא אהבתי!!! בכללל!!!!!!נצח לנצח!!!
למה לא אהבת? (נצח)שמריתוש
"אחרי המעשים נמשכים הלבבות.." הסנה-בוער
בס"ד
לא ראיתי את הקטע, אבל אסנת-
יש המון אנשים שבאמת חוזרים ככה בתשובה. אנחנו דור כזה, שנמשכים לדברים בעיקר בגלל החיצוניות. אח"כ אפשר לעבוד על הפנימיות.
חוצ"מ, שיש מן מגמה כזו בדור שלנו להתעסק כל הזמן באמונה ובשאלות פילוסופיות וכו' וכו', וקצת מזניחים את הקטע המעשי. [כמה נערים לומדים מסל"ש לעומת כמה לומדים קיצושו"ע? הממ..]. אז לא צריך לזלזל בקטע המעשי, זה מה שהחזיק אותנו אלפיים שנים.
וזה מה שטוב בקטע (חבל שלא ראית)שמריתוש
שבהתחלה החילוני אומר שהוא לא מאמין, ואחר כך הוא משתכנע להניח תפילין - ואחרי המעשים נמשכים הלבבות כמו שאמרת - הוא מתחיל לשיר "אנחנו מאמינים בני מאמינים...".
|זלזול מופגן| מצטערת.אוסנת
איך בדיוק אחרי המעשים ימשכו הלבבות, אם כל מה שמציגים לאדם זה שיר?
ולמה אנחנו מתרגשים ומתלהבים מההתחלה של ההתחלה של איזו שהיא התקרבות?
מה גם, שאני בספק עד כמה הוא באמת האמין במה שהוא אמר.
ביקשו ממנו לשיר, הוא קצת רוצה להתפרק - מה אכפת לו לשיר? יראו אותו ביוטיוב...
לא משכנע.
זה גם מאוד נחמד שאנשים הולכים לשכנע אנשים להניח תפילין - אבל זה לא חזרה בתשובה.
הנחת תפילין צריכה להיות הפתח לבירור אמוני עמוק יותר. אם הוא לא מגיע, אז יפה שזיכתם במצווה, אבל לא עשיתם יותר מזה.
 
סנה בוער (לידור קוראים לך, נכון?) -
קצת סתרת את עצמך...
מצד אחד אמרת, שבדורנו נמשכים לחיצוניות. מצד שני, נמשכים לשאלות פילוסופיות עמוקות...
במשפט אחד:
הדור מחפש הבנה שכלית.
 
אני מחבבת את הדיון הזה.
אולי לא הייתי צריכה להיות חריפה...אוסנת
תשמיטו את "זלזול מופגן".
אני קיצונית כשזה מגיע לתחומים האלה.
>>הסנה-בוער
בס"ד
לא, לא ראיתי את הסרטון. אני מדברת איתך על עקרון .
 
סליחה, באמת לא כתבתי ברור [יש לי נטיה מוזרה כזו לפעמים..]- יש אנשים שנמשכים אחרי הלב שלהם, אחרי החיצוניות וזהו (כדוגמאת אדם שהולך ורק מניח תפילין בדוכן חב"ד, מתלהב- וחוזר הביתה וזהו > בעיקר אנשים מבוגרים/חילונים בדורנו). יש אחרים שהולכים רק אחרי מה שהם מבינים ומבררים עד הסוף (כדוגמת מישהי שתלך ותברר ותברר ותברר, וכל היום תלמד ספרי מוסר וכו' > בעיקר בני נוער דתיים/'דוסים' בימנו.) שניהם לא טובים.
 
אנחנו כל הזמן מחפשים את השאלות הפילוסופיות והעמוקות. זה לא דבר טוב כשהוא בא לבד. אנחנו מזניחים את החיצוניות, את המעשיות.
סתם דוגמא: מי יותר דתיה, זו שהולכת עם חצאית אבל לא רואה טלויזיה בשבת, או זו שרואה טלויזיה בשבת אבל הולכת עם חצאית? אני מתערבת שהרוב יאמרו שהראשונה יותר דתיה.
 
מה היה לנו במעמד הר סיני? שאלות פילוסופיות? אולי בירורים שכליים?
לא! היתה שם אמונה תמימה והכרה בה', כי בכל יהודי יש את ההכרה הזו, את הנק' הפנימית הזו שמאמינה בזה שה' קיים.
ברור וברור רק החיצוניות לבד היא לא מספיקה- אבל גם הפנימיות לבד היא לא רק מספיקה.
 
[ד"א, אחותי.. במקום לכתוב "|זלזול מופגן"| מצטערת", (בהנחה שאת לא באמת מצטערת, כי אם כן לא היית כותבת את זה), אין שום חוק שאוסר לכתוב "לא ממש מסכימה", או אפילו "לדעתי, דווקא-". כן, כן, זה אפילו בחינם. שווה לנסות, לא?]
גם אני מדברת עקרונית...אוסנת
עדיין אני לא מבינה למה את מחשיבה הנחת תפילין פעם בשבוע, כחזרה בתשובה.
אני מחשיבה אדם "דתי", כאדם שיש לו שאיפות להתקדם בעבודת ה'.
רוב אלה שמניחים תפילין... זה נחמד, עושה להם הרגשה טובה, אבל הם לא מתכוונים לעבור הלאה.
 
את לא מדויקת בניתוח שלך. כמעט כל חוזר בתשובה, עשה את זה בעזרת בירור שכלי. בעזרת הבנה שכלית למה להיות דתי. ממש לא רק בני נוער דתיים...
ואני חושבת שזה מעולה. אדם שעושה "כי ככה", "כי אמרו לי", "כי זה נוח" - זה חיצוני. זאת עבודה חיצונית - עבודה בעניים... גם אם הוא מתקדם כי אולי יש אלוקים אי שם שישפוט אותו - אין לו "דחיפה" רצינית מצד השכל. הכל עובד איטי יותר.
יום אחד, הילדים שלו יגדלו. איזה תשובות יהיו להם? איזה תשובות יהיו לעצמו? מה אם יום אחד ימאס לו להעמיד פנים?
 
פעם תעשי ניסוי.
שימי לב כמה זמן מחזיקה לך ההתרגשות והרצון להתקדם, אחרי ששמעת שיחה מרתקת שגרמה לך לבכות - לעומת אחרי שלמדת משהו עמוק וחזק, שנתן לך נקודת הסתכלות רצינית יותר על החיים.
לי התשובה ידועה. רגש לא מחזיק מעמד, שכל מקדם אותך בחיים.
"לעשות בלי לברר, צריך אמונה תמימה" - זאת עבודה מתוך רגש.
 
* פעם שאלת את עצמך למה את מאמינה?
כל הבירור השכלי של אמונה בהשי"ת, מבוסס על מעמד הר סיני. זאת לא היתה אמונה תמימה, הם ראו במו עיניהם את הקולות, ושמעו את קול ה' מדבר. לא היה להם ספק...
* חיצוניות/פנימיות - זאת נקודה קצת אחרת. בוודאי שצריך את שניהם. אני מדברת על אמונה שכלית/אמונה תמימה.
 
[רציתי להיות קצת חריפה, אבל להמתיק קצת... אחרי ששלחתי התחרטתי גם על זה. העיקר שתדעו שאני רואה את דעתכם בחומרה
ויש לי בעית גאווה לכתוב בנושא הספציפי הזה "לדעתי", כי אלה מחשבות שנלמדו בלימוד מאוד מעמיק. הבסיס בא ממני, אבל לפרטי פרטים - לא. יש לי גם בעיה לומר מי בדיוק חידש את השיטה הזאת (גם מן עקרון שלי), אבל אם תרצי - אני אגיד לך. ]
>>הסנה-בוער
בס"ד
 
[במחילה אני אגיב בנק'.]
 
-אני לא אומרת שמהנחת תפילין אד פתאום חוזרת בתשובה.
אבל יש כאלו שצריכים את הגירוי הזה כדי באמת ללכת ולברר.
וזה מדהים לראות איך באמת לכל יהודי יש את הנק' הזו בפנים שכן מתלהבת מדברים יהודיים, שזה כן מצית אצלו משהו.
 
-פעם תעשי ניסוי:
שימי לב כמה זמן את יכולה לעשות אותו הדבר, למרות שאת מבינה אותו, מבלי טיפה התרגשות, אוירה שונה וכו'?
נסי להתפלל כל יום מאותו החדר, באותה השעה... ביננו, לא ישעמם כבר?
 
-לא יודעת מה איתך, כשאני בעה"י אחנך את הילדים שלי, אני אחנך אותם ככה שיבינו כבר משהם קטנים, שלא לכל דבר יש תשובה. אפשר ללכת לברר, אבל יש משהו שהוא מעל לבירורים .
 
-תסתכלי על רוב החוזרים בתשובה היום:
לפני שהם הולכים להרצאות וכו'.
איך הם התחילו? מה משך אותם?
זה בד"כ משהו חיצוני.
בין אם זה ספרון של ברסלב, נרות שבת של פעילות בדוכן, וכו'.
 
-זהו, עם השאר אני מסכימה. מוזמנת להרחיב מי חידש.
ערב טוב!אוסנת
- את צודקת.
אני אפילו מסכימה (;)) להתרגש מזה... אבל אם ראית את הסרטון, היית מבינה שהאיש שיכור לחלוטין. לא בדיוק אומר דברים הגיוניים.
- תפילה זאת עבודה. זה נחמד שמשנים קצת אווירה, או שרים קצת ומתרגשים. אבל אחרי כמה פעמים ששרים קרליבך... זה כבר לא מרגש! צריך משהו חדש.
אולי נצא להתפלל בחוץ, באוויר הפתוח? עשרה-עשרים-שלושים יום אחרי, זה כבר לא מספיק. התפילה כבר לא "חזקה"! מה עושים?! אולי נמחא כפיים בתפילה? שוב - עשר, עשרים, שלושים יום... ושוב, ושוב, ושוב.
תפילה זאת עבודה, ולא נכון לרדוף אחרי התרגשויות.
לגבי שאר המצוות (תפילה זה קצת שונה, תפילה זה בעיקר כלי רגשי ופחות שכלי) - מתוך הבירור השכלי מגיעה החוויה הרגשית וההתרוממות. עם הזמן, החוויה הרגשית תחלש - אבל הבירור השכלי ישאר, ויגרום לך להמשיך את המצווה ולברר עוד יותר - כדי לחוות שוב.
- מסכימה שיש משהו שהוא מעל לבירורים - וזה ה (והשאלה "למה הוא ברא את העולם". בדוק)'. מלבד זה, לכל שאלה יש תשובה. אולי לא ברמה שלנו, אבל אי שם בפרד"ס יש תשובה הגיונית.
העולם הזה בנוי על חוקים, סדר והגיון.
מעבר לכך, אני חושבת שזה אפילו רצוי לשאול שאלות ולברר. האמונה מתחזקת, העשיה תופסת תאוצה, העולם פתאום ברור ולא חיים בספקות, השקפת עולם מתגבשת, עובדים את ה' מ א ה ב ה, ולא רק מלחץ חברתי...
- אפשר להתחיל דיון על חוזרים בתשובה היום. אבל זה יהיה ארוך, כמו כל הנושא הזה...
בוודאי שהם מתחילים ממשהו קטן. לא פסלתי!
אבל לאן הם ממשיכים? ל"מן הסתם יש אלוקים, ואמאלה - אני אשרף אם לא אעשה מצוות", או לבירור שכלי ברמה כלשהיא?
[יש מי שיברר המון, יחפור ויחקור עד בירור השקפת עולם - ויגיע לציונות הדתית.
יש מי שיחקור ויברר, אבל יתקשה להעמיק בדרכים שונות בתוך הדת - חרדי.
ויש מי שיברר שאלות מאוד בסיסיות, ויותר מזה הוא אינו מסוגל... - ברסלב.
זה הסרגל]
 
מי חידש? הראי"ה קוק זצ"ל.
יש לי עקרון לא להיות קוקניקית... |אנחה| לא הולך לי.
"מאמר הדור".
חבל שלא ראית..אפשר לתקן
נראה לי אם היית רואה כל התגובה שלך היתה משתנה. 
מדובר שם באנשים מסטולים מטומטמים.. אני נוטה לחשוב כמו מאוהבת שהבנאדם שם מסומם..
אחרי המעשים נמשכים הלבבות.יהודי מרמ"גאחרונה
היה ממש נחמד אבל הגרעפס בסוף...... מסריח!!!!!זאת רק אני!
אצלי במחשבשמריתוש
לא מריחים... יש לך בטח רמקולים מיוחדים...
מסכימה עם אוסנת.  [חידוש מרענן]קוגל ירושלמי
להאמין באלוקים זה לא רק לשיר "אנחנו מאמינים"
כשביתר ירושלים מבקיעה גול.

אי אפשר להאמין רק מתי שנוח לי.
זה אולי בדיוק ההפך מאמונה.
אווף!! אינטרנט רימון!! תגידו מה יש שם....מישי אחת...
רימון>>לבן כהה
יש שם שיכור שרואה דתי, אז הוא מתחיל לרדת עליו, ואומר לו שאין א-לוהים.
אח"כ, הדתי מציע לו להניח תפילין, אז הוא מסכים...
מקבץ ציטוטים:אוסנת
קודם כל, אני ממליצה ל א להכנס. החבר'ה האלה - "משיח בתל אביב" לא נשמעים לי.
ניסיתי לברר מהם בדיוק, אבל מסתבר שזאת קבוצת תמהונים שיש בהם משום כפירה.
בתחילת הסרטון נכתב "ויכוף את כל ישראל", הלכה שנאמרה לגבי המשיח (ושם יש רמיזה או אמירה ברורה לבחורצ'יק שמופיע שם), ובהמשך הוא אומר משהו כמו (על ה') : "לפעמים הוא פה, לפעמים לא. לא נכריח אותו להיות איתנו כל הזמן".
 
"האלכהול הוא האלו-הים שלך"
"אתה צבוע, אתה צבוע"
"פיצול אישיות..."
ארררררררר.......אינטרנט רימון!!!!!....נאווש!
לא הפסדתן כלום לענ"ד.קוגל ירושלמי
מעפן!!!!! אל תכנסו!!ב...
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך