זה המחשבות שלי, אז אם אתם לא בעניין מחשבות תדלגו
יס.
אדם עושה בחירה, הוא עושה קאט לצד אחד בחייו. הוא עוזב משהו א׳ ועובר למשו ב׳
אדם עושה בחירה. והוא לא יכול לחזור. (אלא אם הוא בדור מטורף של אנשים מטורפים)
לחפש את עצמך, זה מקסים, זה אפילו ממש ממש נהדר,
כשאתה בן 18. או 19 או 21
יש גיל שבו אדם זורק את מה שיש לו, כל מה שיש לו ומנסה לבנות מחדש. קוראים לזה גיל ההתבגרות.
אני רוצה אותי. אני מי אני.
והוא חוזר, כמעט תמיד לאיפה שהוא היה.
אם הוא חילוני, אחרי צבא טס להודו, לובש פשמינות עןשה סמים רואה ירוק שומע מוש בן ארי עושה רסטה. קרחת. קעקוע.
מחפש.
ואז חוזר נרשם לאונברסיטה.
זהו.
אם הוא חרדי, זה קצת מסתבך, כי די אסור לבדוק וממש אסור לכפור. וגיל ההתבגרות זה גיל של כפירה. כפירה בעצמי, כפירה באמון עיוור שנתתי בכל אחד כל הזמן, כפירה בחיים, כפירה בטוב. כפירה.
אמר לי איש חינוך, לחרדים אין נוער מתמודד. כי אם הוא מתמודד הוא כבר לא חרדי. נורא.
נורא ואיום(למרות שזה נאמר בשלושת רבעי ציניות כדי להרגיז אותי.)
אז הוא לא בודק. והוא נשאר ילד. תמים, תמים, תמים. (מנוצל. מנצל. מנוצל. מנצל.)
וההתפתחות שלו סופר סופר נמוכה מבחינה רגשית, ומבחינת המיינד שלו, הוא על הפרצוף כי הוא לא יכל להשתחרר ולחזור.
ואם הוא חרדי ויש לו נשמה של רוק אנד רול. מה לעשות?! יש גם כאלה |כן, כן|. הוא בועט והוא מחפש, והוא זורק הכל, והוא מעשן והוא רואה סרט, ובחורה, והוא נבהל מעצמו ושותה קצת ומחפש.
תהליך מופלא.
וחוזר. הוא חוזר כי זה הטבע שלנו.
זה הטבע.
(אלא אם האיש נפגע ולא ישוב למקום שפגעו בו..)
נחזור להתחלה. אדם בוחר בחירה, קאט.
התחתנת, מזל טוב. יש לך אישה ואתה לא חופשי כבעבר.
נולד לכם ילד מזל טוב, תגדל אותו, תפרנס אותו, תעצים אותי תפתח אותו.
אוקי.
כל הסיפור של נועה ויובל, אני שונאת שמתעסקים בחיים של אנשים אחרים, כאילו בקושי עם עצמי אני מסתדרת אז עם החיים שלהם?
אבל שראיתי את זה עשה לי קווצ׳ ודמעות בעיניים.
זה נהדר לחפש. אבל עשית בחירה. אתה לא יכול, מבחינה מוסרית לעשות צעד שהוא נהדר, ונשמע מעולה ונראה עוד יותר טוב, על חשבון נפשות.
זה לא "להרוס בית" זה יפה מדי, זה ציורי מדי, לא שומעים את הקולות של הריסוק.
זה לקחת ילד, שלך. ולרצוח אותו. זה לקחת ילד מתבגר שכל מה שיש לו זה אמון שגם ככה מאד מאד שברירי ובגיל הזה הוא קריטי,
הוא לא סומך על אף אחד חוץ ממך. אתה הורה שלו! אתה הבית שלו! אתה המפתן שלו! אתה השומר הפרטי שלו, ששומר עליו שלא יקרה לו כלום.
אתה זה שחינכת אותו כל חייך לנושא מסויים, והוא מאמין בו ובך מאד.
ואתה בא. ואומר, אני רוצה לחפש את עצמי.
ושובר את זה. את האמון. את הילד.
נחזור קצת.
ילד מבית חרדי יחפש ןיחזור כי יש לו בסיס.
יש לו אמונה. גם אם הוא לא מאמין באמונה שלו, היא קיימת אצלו, היא שלו.
ילד שיש לו אמת מאד מאד גדולה אצל אמא ואבא בא ואומר אני האמנתי בזה גם וזה שטות. זה בום.
זה בום לבטן, זה בוקס
אין לי מילים.
אשה שהקריבה את כל חייה, כל חייה למטרה. שבשביל המטרה היא הביאה את הילדים האלה.
החיים האלה מתנפצים עליה. החיים הקודמים,
ההקרבה!!
יואו
ההקרבה. היא אשכרה הקריבה את עצמה ומה?! מה קורה??
הילדים שלה מתנפצים לה בפנים,
אין להם סיבה להאמין.
אין לי מילים
אני לא חושבת שאני ראויה להגיד את זה אבל אני ממש ממש מקווה שיהיה להם טוב.
ועוד משו,
אולי יש ליובל נשמה ממש גבוהה וזה ניסיון שה נתן לו. הרי לא הגיוני שהוא החזיר כל כך הרבה אנשים אם הוא לא האמין, ואם הוא כל כ ך האמין עד שהוא הצליח להחזיר כל כך הרבה אנשים, אז זה משו שהוא גדול מדי בשביל למחוק ברגע.
ומוסריות זה בכלל נושא אחר. לא מצליחה להבין אותו.
יס.
אדם עושה בחירה, הוא עושה קאט לצד אחד בחייו. הוא עוזב משהו א׳ ועובר למשו ב׳
אדם עושה בחירה. והוא לא יכול לחזור. (אלא אם הוא בדור מטורף של אנשים מטורפים)
לחפש את עצמך, זה מקסים, זה אפילו ממש ממש נהדר,
כשאתה בן 18. או 19 או 21
יש גיל שבו אדם זורק את מה שיש לו, כל מה שיש לו ומנסה לבנות מחדש. קוראים לזה גיל ההתבגרות.
אני רוצה אותי. אני מי אני.
והוא חוזר, כמעט תמיד לאיפה שהוא היה.
אם הוא חילוני, אחרי צבא טס להודו, לובש פשמינות עןשה סמים רואה ירוק שומע מוש בן ארי עושה רסטה. קרחת. קעקוע.
מחפש.
ואז חוזר נרשם לאונברסיטה.
זהו.
אם הוא חרדי, זה קצת מסתבך, כי די אסור לבדוק וממש אסור לכפור. וגיל ההתבגרות זה גיל של כפירה. כפירה בעצמי, כפירה באמון עיוור שנתתי בכל אחד כל הזמן, כפירה בחיים, כפירה בטוב. כפירה.
אמר לי איש חינוך, לחרדים אין נוער מתמודד. כי אם הוא מתמודד הוא כבר לא חרדי. נורא.
נורא ואיום(למרות שזה נאמר בשלושת רבעי ציניות כדי להרגיז אותי.)
אז הוא לא בודק. והוא נשאר ילד. תמים, תמים, תמים. (מנוצל. מנצל. מנוצל. מנצל.)
וההתפתחות שלו סופר סופר נמוכה מבחינה רגשית, ומבחינת המיינד שלו, הוא על הפרצוף כי הוא לא יכל להשתחרר ולחזור.
ואם הוא חרדי ויש לו נשמה של רוק אנד רול. מה לעשות?! יש גם כאלה |כן, כן|. הוא בועט והוא מחפש, והוא זורק הכל, והוא מעשן והוא רואה סרט, ובחורה, והוא נבהל מעצמו ושותה קצת ומחפש.
תהליך מופלא.
וחוזר. הוא חוזר כי זה הטבע שלנו.
זה הטבע.
(אלא אם האיש נפגע ולא ישוב למקום שפגעו בו..)
נחזור להתחלה. אדם בוחר בחירה, קאט.
התחתנת, מזל טוב. יש לך אישה ואתה לא חופשי כבעבר.
נולד לכם ילד מזל טוב, תגדל אותו, תפרנס אותו, תעצים אותי תפתח אותו.
אוקי.
כל הסיפור של נועה ויובל, אני שונאת שמתעסקים בחיים של אנשים אחרים, כאילו בקושי עם עצמי אני מסתדרת אז עם החיים שלהם?
אבל שראיתי את זה עשה לי קווצ׳ ודמעות בעיניים.
זה נהדר לחפש. אבל עשית בחירה. אתה לא יכול, מבחינה מוסרית לעשות צעד שהוא נהדר, ונשמע מעולה ונראה עוד יותר טוב, על חשבון נפשות.
זה לא "להרוס בית" זה יפה מדי, זה ציורי מדי, לא שומעים את הקולות של הריסוק.
זה לקחת ילד, שלך. ולרצוח אותו. זה לקחת ילד מתבגר שכל מה שיש לו זה אמון שגם ככה מאד מאד שברירי ובגיל הזה הוא קריטי,
הוא לא סומך על אף אחד חוץ ממך. אתה הורה שלו! אתה הבית שלו! אתה המפתן שלו! אתה השומר הפרטי שלו, ששומר עליו שלא יקרה לו כלום.
אתה זה שחינכת אותו כל חייך לנושא מסויים, והוא מאמין בו ובך מאד.
ואתה בא. ואומר, אני רוצה לחפש את עצמי.
ושובר את זה. את האמון. את הילד.
נחזור קצת.
ילד מבית חרדי יחפש ןיחזור כי יש לו בסיס.
יש לו אמונה. גם אם הוא לא מאמין באמונה שלו, היא קיימת אצלו, היא שלו.
ילד שיש לו אמת מאד מאד גדולה אצל אמא ואבא בא ואומר אני האמנתי בזה גם וזה שטות. זה בום.
זה בום לבטן, זה בוקס
אין לי מילים.
אשה שהקריבה את כל חייה, כל חייה למטרה. שבשביל המטרה היא הביאה את הילדים האלה.
החיים האלה מתנפצים עליה. החיים הקודמים,
ההקרבה!!
יואו
ההקרבה. היא אשכרה הקריבה את עצמה ומה?! מה קורה??
הילדים שלה מתנפצים לה בפנים,
אין להם סיבה להאמין.
אין לי מילים
אני לא חושבת שאני ראויה להגיד את זה אבל אני ממש ממש מקווה שיהיה להם טוב.
ועוד משו,
אולי יש ליובל נשמה ממש גבוהה וזה ניסיון שה נתן לו. הרי לא הגיוני שהוא החזיר כל כך הרבה אנשים אם הוא לא האמין, ואם הוא כל כ ך האמין עד שהוא הצליח להחזיר כל כך הרבה אנשים, אז זה משו שהוא גדול מדי בשביל למחוק ברגע.
ומוסריות זה בכלל נושא אחר. לא מצליחה להבין אותו.
לא התקשרת בסוף
