זה לב שמתרחב. תקראו לאט לאט בבקשה.
הב ה רה הב ה רה לאט לאט. כל אות.
הד שירן באוזניות. עין מושלמת על הדף. אני. לב מתרחב. מת ר ח ב.
אני סוגרת מעגל היום, עם שד. שקוראים לו *****. סליחה נשמה. אני מבינה שקשה לך נורא. אבל
הייתי
חיי
בת
.
בא
מת
מת לי השלום
מתה הנחת.
כוס קפה גדולה
לב בוכה
מעברים חדים מדי בין התרחבות הלב לכיווצו מד אי גי ם אותי
נו
רא
רע. רע לדמעות ששוטפות את הרעל. רע לעצמי שבוכה
רע רע
לא התכוונתי בחיי.
חיי, הם טובים מאי פעם
פם, פו, מי זה בא לשחק פה בגן
פים פם פה
אולי הוא שם ואולי הוא פה
פה. יש רק אותי. ומה חבל שכך.
כך
כך קורה לי שאני מאושרת פתאום, פורצת בצחוק מתגלגל
גל ועוד גל
כמה זמן לא גלשתי
לא באינטנט
(זה גדול, הצביעות הזאת היא מרעידה אותי מצחוק במקום לבכות כל כך
במקום ליפול על הרגליים
במקום לצרוח את השבר שלי עד קצה העולם וסופו
הצביעות הזאת היא רעה
כל כך
היא מצחיקה אותי כבר רבע שעה ברצף
גאד.)
העיקר שנהיה מאושרים לעד
עד שיבוא גואל
יגאל את חיינו הנחותים
חוטים חוטים של סבל של צבעים שלא קיימים
(נראה מה שאנחנו לא. כדי שיהיה לנו טוב.
לא נחיה את עצמינו לעולם, כי העולם
אוי, העולם
נעלם
לנו
מהידיים
נשאר רק מים
מלוכלכים בצבע של אנשים שיש להם אומץ
לקחת את הסיכון
.)





