על ספה אפורה עם שתיי כריות,אחת בטורקיז ואחת אפור לבן.
יש עלייהן מילים יפות כאלה עם פונטים נחמדים של אהבה,שמחה,ברכה,משפחה...
שלווה.
עכשיו ערב והלילה עוד שניה פה והבוקר,אוהו הבוקר,מתקרב כאילו מה כבר קרה,אז מה אם ה"מחר" עומד על מפתן הדלת,באנה,
ששש..
שש.
שוש!
שחררו קצת.
תנו לנשום.
להירגע
רגע
להירגע שניה אחת טוב כן?
יש אנשים שהרוגע שלהם זה במקלחת טובה ככה,כמו שהיינו ילדים,לחפוף את הראש טוב טוב וחזק חזק
חזק,
ככה עם הקצף-
לעשות תסרוקות כמו ילדים
כמו ילדים,
להעביר מהר מסרק כינים על השיער,להתעטף במגבת הוורודה ולהתלבש בזריזות בפיג'מה חמה כזאת של ניקי,כי-
החביתה עם שניי פרוסות הלחם,הגבינה לבנה,הסלט והמיץ תפוז סחוט,כבר מוכנים לארוחת ערב
ואמא אוהבת סדר של
-מקלחת
-ארוחת ערב
-סיפור על דובי
-נשיקה
ולישון,לא לפני המלאך הגואל,זה שגואל אותך מחלומות רעים ומהלחץ של המחר בבוקר.
יש אנשים יותר רציניים ומקלחת מתוקית של ילדים פחות משפיעה עלייהם.
הם צריכים איזה ספר טוב ופוף להתעטף בו,לקבור את גל העצמות הזה שמרכיב גוף שעובד כל יום כל היום בלי הפסקה.
ואז אולי הם עושים מדיטציה אישית כזאת?
כן.
הם עושים מדיטציה אישית כזאת.
יושבים
אחח והשקט
אוך השקט החם הזה של מדיטציה
אנערף.
אחת~~
שתיים~
שלוש~~~
נשימה.....
החיים כל כך טובים ורגועים...
אחחח חלומי. . .
.
.
. . .
ויש אנשים שנרגעים רק כשהם מגיעים לסוף היום,מתים גופנית ושמחים נפשית.
הם לא בהכרח יודעים את סיבת השמחה שיש להם בלב כרגע.
הם מרגישים עכשיו כאילו יש להם חגיגה שמחה בלב,
רק בלי עוגות יומולדת ולדים וזיקוקים.
חגיגה שמחה בלב כזאת..
אחת כזאת..
שקטה כזאת...
