"עשה לך רב"אנונימי (פותח)
קשה לי קצת עם העניין הזה, אני אחת ששונאת לקבל סמכות, מאז שנולדתי.
לא אוהבת שאומרים לי מה לעשות, במיוחד בלי הסבר על כל דבר ודבר.
וביהדות? אין לכל דבר תשובות.
 
וקצת קשה לי עם העניין. משהו שאין לי עליו הסבר, אני לא יעשה אותו, למרות שאני כן מאמינה.
אני גדלתי בבית דתי לאומי, ישוב גם כן דתי, הלכתי לבנ"ע אח"כ אולפנה.
ואנשים מחשיבים אותי ככופרת, למה?! בגלל שאני לא מקבלת דברים כמו שהם.. כן אני מאמינה שה' ציווה את כל הדברים האלה אבל למרות היותי מאמינה אני לא אקיים את זה עד שאני אקבל הסבר.
 
זו אשמתי? כך ה' ברא אותי, אין, אני לא מצליחה להשתנות. מאז שאני זוכרת את עצמי אני כזו.
 
למה ה' עשה כך?! למה אין הסבר להכול?!
 
לכול דבר יש הסבר רק...צ.מ.צ

קודם כל זה לא בעיה שאת רוצה הסבר לכול דבר יש כמה רבנים שאומרים שחייבים לחקור את כל המצוות.

דבר שני לכול דבר ביהדות יש הסבר לפעמים לא מוצאים אחד מספיק עמוק או חזק אבל אם מחפשים מספיק אפשר למצוא לכול דבר הסבר טוב.

 אני לא זכרת איפה קראתי שהרב קוק אמר שצריך לתת הסבר מוסרי, דתי, לאומי ואלוקי לכול אחת מהמצוות. אז אם הוא אמר אז אני בטוחה שהוא נתן את כל 4 ההסברים לכול המצוות, רק צריך לדעת איפה לחפש (לפעמים ההסבר עמוק מדי וקצת (הרבה) קשה להבנה). יש גם את ספר החינוך שנתן הסברים לכול (אם לא אז לפחות לרוב) המצוות.

וגם אם את לא מבינה למה את צריך לקיים כמו (תקני אותי אם אני לא צדקת) שאת לא מבינה בדיוק איך כול דבר בגוף פעל אבל את עדין מפעיל את הגוף שלך.

בהצלחה

יש הסבר, בוודאי שיש הסבר...אוסנת
אולי זה ישמע קיצ'י ומתחמק - אבל לא כל הסבר הוא ברמת היכולת שלי ושלך להבין.
יש דברים מורכבים שנלמדים בפרד"ס...
הרצון שלך לא לעשות לפני שמבינים, הוא רצון גדול לדעתי. הוא גורם לך לברר ולהבין בדיוק מה את עושה, ומשם - ההתקדמות הרוחנית אמיתית יותר ורצינית יותר.
א ב ל, אדם צריך להבין ששכלו האנושי - מוגבל. הוא לעולם לא יבין במלוא המשמעות מהו "אלוקים", ורק אם הוא יתאמץ המון שנים, הוא יצליח להבין מצוות ופרטים עמוקים...
כמו שאמר הרב נריה זצ"ל: "המילה הבלתי מובנת לי ביותר היא "אלוקים". ודווקא משום כך היא מסבירה לי הכל".
 
לתשובה השכלית הפשוטה -
את מאמינה שכלית בה'? בתורתו?
עכשיו הגיע הזמן גם להאמין בחכמים .
בדברים י"ז כתוב: "וּבָאתָ אֶל הַכּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם...וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ... לא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמאל".
זה בקצרה, ובהארכה עייני כאן: http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tora/samhut-2.htm 
 
וציטוט שאני מאוד אוהבת:
"שאפילו יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים - אין ראוי לנו לחלוק עליהם, אבל נעשה כטעותם, וטוב לסבול טעות אחת ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטובה תמיד, ולא יעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חורבן הדת, וחילוק לב העם, והפסד האומה לגמרי" (ספר החינוך, מצוה תצ"ו).
 
לילה טוב!
תודה על השאלה. היה לי כיף לכתוב תשובה...

 
ועוד משהו -אוסנת
את לא כופרת. בכלל לא.
אחרי הבירור שלך, את תהיי יותר דתיה מדתיה...
את לא צריכה להשתנות.
תמיד צריך לשאול, לברר, ללמוד עוד, להעמיק. רק לדעת - לקבל מרות חכמים. אחרת מגיעים למקומות רחוקים ולא נכונים, כי מונעים ע"י שכל אחד סובייקטיבי בלבד...
 
אני מאוד מעריכה חקירה שכלית, אני חושבת שהיא תורמת המון לאדם, שבעזרתה אפשר להתקדם רוחנית בצורה הרבה יותר משמעותית, ולחיות חיים תורניים לא "כי ככה ההורים שלי אמרו לי" - אלא מתוך דחיפה פנימית.
 
אל תתייאשי מלשאול!
תגובהאנונימי (פותח)
בס"ד
אולי תעלי לפה חלק מהשאלות שלך וככה נזכה כולנו לדיון פורה...
למה בדיוק את מתכוונת?נועמיק
את לא עושה דברים שכתובים בתורה(מצוות דאורייתא) כי את לא מבינה אותם,
 או שאת מתכוונת רק לדברים שרבנים אומרים לעשות ואת לפעמים לא מבינה?
 
כי אם זה מצוות שכתובות בתורה, צריך לעשות אותם גם אם לא מבינים, כי:
 
א.אמונה בה'. אם את מאמינה זה אומר שאת מוכנה לעשות דברים שאת לא מבינה ממש עד הסוף. כי אם היית עושה רק דברים שאת מבינה שטוב לעשות, בכלל לא צריך להאמין,אפשר לעשות אותם בגלל שמבינים שהם טובים.
 
ב.לא כל דבר שאת לא מבינה, אין לו הסבר. לדוגמא:כשאני חולה אני לוקח תרופות, שאני לא מבין בדיוק איך הם משפיעות, אבל אני יודע שהרופא מבין ושזה עובד ואני סומך עליהם.
 
אם התכונת דוקא לדברים שרבנים אומרים ולא כתובים בתורה, תכתבי את זה,ואני אשתדל להסביר.
 
בכל מקרה, אני ממש לא חושב שאת כופרת. עצם זה שאת שואלת זה דבר טוב, ותמיד עדיף לשאול מאשר להשאר עם השאלות בבטן.כל הכבוד לך!
כל גדולי הרבנים שאלו שאלות,והרבה מהם ניסו להסביר סיבות למצוות.
 
בכל מקרה,יכול להיות שאני אדע להסביר מצוות מסוימות אם תשאלי.
ה' לא ברא אותך ככה- רק את הכנסת לעצמך לראשזית שמן ודבש
ראנדומית,אוסקראחרונה
ב"ה.
שלום רב.
אחד מהתהליכים המיוחדים שעובר עם ישראל במשך הדור או הדורות האחרונים הוא תהליך של מעבר ממשמעת למושכלת. בדורות עברו היה כח המשמעת גדול מאוד. רוב רובם של האנשים קיימו את כל מה שהם שמעו או למדו, גם בלי להבין, כיוון שכח המשמעת היה חזק מאוד. אנשים היו מאוד ממושמעים, מאוד מקבלים את הגדרים ואת הגבולות המקובלים מדורות עברו.
שלב זה קיבל שינוי גדול מאוד. כיום אנשים רבים מחפשים להבין את הדברים, וקשה להם מאוד לקיים את התורה ואת המצוות אם הם לא מבינים את הדברים די הצורך.
יש בכך חסרון גדול, התורה והמצוות הם דברים נפלאים מאוד, דברים עליונים מאוד שהם הרבה מעבר לשכל הקטן שלנו, הם הרבה מעבר לכל מה שאנו נצליח להשיג בכל משך החיים שלנו. לכל מצווה יש עומק עצום, יש אוצרות נפלאים הטמונים ברובד בתוך רובד, בעומק אדיר. את רוב הרבדים של המצוות אנו לא מסוגלים להבין, ורק אם אנו נתרומם ונתעלה שלב אחר שלב, נזכה להבין עוד ועוד רבדים של המצוות שאנו מקיימים.
ישנם אנשים שאינם מקיימים מצוות מסויימות כיוון שהם לא מבינים אותם. הדבר דומה לאדם שאומרים לו שבאוכל מסויים יש רעל, ואם הוא יאכל אותו הוא ימות, והאדם אומר שאין הוא מבין את הרעל, ואיך הרעל פועל, ולכן הוא לא שומע לאזהרות שאמרו לו.
אכן חשוב להבין, אבל לא לשמור אם לא מבינים זו טעות גדולה מאוד מאוד.
יחד עם זה חשוב לדעת שהצורך הזה של להבין כדי לקיים הוא לא דבר מוזר, הוא קיים אצל המון, והוא נובע מצורך מיוחד בדור הזה להבין את מה שעושים, להתחבר אל הדברים יותר ממה שהתחברו אליהם בעבר וזה טוב. זה מאוד מאוד חשוב להבין יותר ולהתקשר יותר. 
חשוב שנשקיע נכון ושעל ידי התהליך הזה שבנו נתקדם ולא ניסוג אחור. יש תשובות לשאלות, אלא שלא תמיד אנו יודעים להגיע למקום הנכון ולשאול אותן, אבל יש תשובות, ולכן חשוב לשאול ולא להתייאש, לשאול שוב ושוב, ואם לא מקבלים במקום אחד להמשיך הלאה ולשאול במקום אחר. גם רבנים שואלים את הרבנים שלהם והרבנים שלהם שואלים את שלהם וכו'...
 
פעמים אנשים מפחדים מלעשות להם רב, שהם מרגישים שהתפקיד של הרב זה "להנחית" עליהם דברים שאינם מובנים עליהם, אבל המציאות שונה. אדם צריך למצוא לעצמו רב שהוא יוכל להסביר לו את הדברים. רב שיוכל לעזור לו להתקשר אל ה' ולהתקשר אל התורה ביתר שלמות.
הרב תפקידו לקשר את האדם ולא להוות תחליף לה'. ולכן חשוב מאוד מאוד לדעת לנצל נכון את הקשר עם הרב. ברוך ה' יש כיום רבנים רבים שנותנים לאדם את מרווח הנשימה שלו, את האפשרות להתקדם לפי הדרך שלו, ויחד עם זה לתת כיוונים לאדם, לתת אפשרויות איך להמשיך הלאה. רב אמיתי הוא אוצר לאדם, הוא פותר לאדם את הספקות והוא מוביל את האדם במשך שנים עד שהאדם מגיע אל היעד שלו.
לכן חשוב לא לפחד מהרב אלא לגלות את היופי המיוחד שיש בקשר טוב ונכון עם רב מתאים.
 
אדם שאינו שומר על חלק מהמצוות זה אדם שצריך לעבוד על עצמו, להתקדם ולבנות את העולם הרוחני שלו, להתמודד עם הקשיים ולהתקדם. ולכך רב יכול לעזור המון.
 
שיהיה כל טוב.ומקווה שקצת עזר..
 
אגב,האמת לקח לי זמן לשבת על הנוסח..רוצה להתרגל.מפעם לפעם אני מנסה יותר..
אני לא מדברת ככה בכלל,זה יוצא לי בכתיבה רק..(ורק מתי שאני רוצה)
מה שרשום פה זה מה שאגרתי במשך הזמן..ומה שהכניסו לי בשכל חזק חזק..חחח..
אז יישר כוח לרבנים ובמיוחד לרב שלי.
סתם..כאילו מה רשום פה.. תהני ובהצלחה.
המלך אחאב נהרג על המרכבהכְּקֶדֶם
ואז?אריק מהדרוםאחרונה
שילוח הקןצע

שאלה ממש בסיסית.

לפעמים אני רואה בקבוצות שו"ת בווצאפ שאלות על קיום מצוות שילוח הקן ואני מבין שניתן לקיימה גם בימינו.

טשמח להבין האם זה אומר שהשואל בהכרח מעונין לאכול את הביצים שבקן?

בדרך כלל לא..פתית שלג

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

כנראה שלאטיפות של אוראחרונה

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

 

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

מחפשת פירוש לתורה 'איה' של רבה"קאשר ברא
מעדיפה בקובץ שניתן להוריד 
....צאצא

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא

לא מכיר את ליקוטי מוהרן. איזו תורה זו? תודה.צע
ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה י"באשר בראאחרונה
מכוון שאנו מברכים….סיעתא דשמייא1
…. ברכות התורה כל בוקר מדוע אנו צריכים לברך שוב כשאנחנו עולים לתורה בשבתות , ימי שני, ימי חמישי וכדומה?
לזכרוני הראשון מדאוריתאקעלעברימבאר
ובעליה לתורה מדרבנן
הכל מדרבנן…סיעתא דשמייא1

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

נוסח הברכה תוקן בידי חכמים. אבל החיוב לברךקעלעברימבאר

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

יש סידורים בהם קוראים ציתותים…סיעתא דשמייא1
…. מהתורה לפני ברכות התורה בבוקר. התנאי הוא שלפני הציתות יהיו המילים "שנאמר" "כאמור" .
יש על זה שאגת אריה נפלאחתול זמני

קראתי השתכנעתי

הלכתי לקרואטיפות של אוראחרונה
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"א בתמוז תשפ"ו 22:42

נחמד מאוד

 

(מוסיף בעריכה, אחרי בדיקה בכמה ספרים היום: יעויין כאן בשני העמודים הראשונים כנגד ראיותיו מברכות, וכאן כנגד ראייתו מנדרים)

שאלה מעניינתטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ' בתמוז תשפ"ו 16:32

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

ולא היו אחרים שטענו על "ספק ברכות להקל"?…סיעתא דשמייא1

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

יש לראשונים כמה הוכחות יפות (שכך נתקן)טיפות של אור

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

 

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

כנראה שכל הברכות שמברכים…סיעתא דשמייא1

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.

מה בדיוק הנס בסיפור שופרסם ב"שיחת השבוע"?shaulreznik

""נאסוף יחד לשלשת ציפורים, נערבב אותה עם מעט שלג וניתן לתינוק", הציעה האישה.

אסתר נחרדה. "שאני אתן דבר כזה לתינוק שלי?!".

אך האישה השיבה בתקיפות: "אם לא תעשי זאת – הוא ימות".

באין פתרון אחר קיבלה אסתר את הצעתה של האישה. הם הכינו את התערובת ונתנו אותה לתינוק. חלפו עשרים ודקות ומול עיניהם הנדהמות חל בתינוק שינוי דרמטי.

התינוק התרוקן, והצבע שב ללחייו. שלום הפעוט ניצל".

https://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=22484&CategoryID=5140

 

הנס הוא שהאישה הגיעה משום מקום ונעלמה כלעומת שבאה (אליהו הנביא? אתמהה)? הנס הוא שעצה הכה מקורית שלה עזרה? שהתינוק אכל לשלשת והבריא במקום להקיא ולמות מהרעלה?

באופן כללי, הסיפור השבועי בעלון חב"ד תמיד מציגפ.א.
ומביא אירועים שהסתיימו לטובה בדרך של נס ולא משהו טבעי.  
נשמע שהתשובה היא כן לשלושת השאלותנקדימוןאחרונה
האבלות של בין המיצרים - על הצרות או שמא על החטאים?פינג פונג

זוכר אני כמה פעמים בתשעה באב, שהיה לי נורא קשה להזדהות עם עניין האבלות, וברור לי שזה לא רק אני. הרי יש לנו כיום מדינה חזקה ומשגשגת, ברוך ה'. ותיאורי הזוועות של מגילת איכה והקינות הם עניין של העבר, וקשה להתחבר לכך שהאבלות רלוונטית ואקטואלית. אז נכון, בית מקדשנו טרם נבנה, וחסרות המלכות והנבואה, הסנהדרין והטהרה - אך כל העת מרגיש שמתקדמים קמעא קמעא במסלול הגאולה.


ואז נפל לי האסימון - האבלות שלנו הוא על החטאים -


כמתואר בעזרא:

"וַיָּ֣קׇם עֶזְרָ֗א מִלִּפְנֵי֙ בֵּ֣ית הָֽאֱלֹקים וַיֵּ֕לֶךְ אֶל־לִשְׁכַּ֖ת יְהוֹחָנָ֣ן בֶּן־אֶלְיָשִׁ֑יב וַיֵּ֣לֶךְ שָׁ֗ם לֶ֤חֶם לֹֽא־אָכַל֙ וּמַ֣יִם לֹֽא־שָׁתָ֔ה כִּ֥י מִתְאַבֵּ֖ל עַל־מַ֥עַל הַגּוֹלָֽה׃"


בעצם עיקר הצער והאבלות כיום, (ואולי גם בעבר) - הוא לא על צרות הכלל, שמרגיש שהם בעיקר נחלת העבר, (מבלי לשכוח לרגע את אסונות המלחמה, ופיגועים, אך זה לא אותו דבר) אלא על עוונות בית ישראל - על חילולי השבת, הפריצות האיומה, על מליוני ילדים יהודים שמתחנכים לחיים שלא על פי התורה, על אי שמירת טהרת המשפחה, על ההתבוללת הנוראית - (ממש כמו שעזרא התאבל).


ואולי צריך להתאבל עוד יותר דווקא על עוונותם של מי שהתחנכו לשמירת מצוות, דתיים ודתל"שים, עבירות שפחות שייך לגביהם לימוד הזכות הגדול של 'תינוקות שנשבו'.


מאז שעלתה בי תובנה זו - אני מצליח מאד להתחבר לאבלות ולעבודת ה' של בין המיצרים. אני מבין שזה רלוונטי מאד - גם כיום בדור תחיית אומתנו.


אשמח לשמוע אם מישהו מסכים/ חולק עלי - בעיניי זו אמת פשוטה וברורה.


שנזכה להימנות על "הָאֲנָשִׁ֗ים הַנֶּֽאֱנָחִים֙ וְהַנֶּ֣אֱנָקִ֔ים עַ֚ל כׇּל־הַתּ֣וֹעֵב֔וֹת הַֽנַּעֲשׂ֖וֹת".



*

נספח - דרשה שלי לרגל יז בתמוז וחטא העגל


עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ׃


עַל־זֶה - כמו שנאמר -  "אַ֗ף כִּֽי־עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הֶעֶלְךָ֖ מִמִּצְרָ֑יִם וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדֹלֽוֹת׃"


עַל־אֵ֖לֶּה - כמו שנאמר - וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃"


"עַל־אֵ֣לֶּה ׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י ׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם"


צום מועיל ורצוי לה'


מקור מספר נפש החיים עליו מתבססת טענתיפינג פונג

נפש החיים שער ב פרק יב


"והענין כי מלבד זה הצער שנעשה למעלה כשמקבל עונשו ביסורים רחמנא לצלן. אין ערוך ודמיון כלל זה הצער של מעלה נגד עוצם הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון רחמנא לצלן. כענין הבן יקיר שנתפתה ביינו ונפל לארץ ונשבר מפרקתו וגופו והוא מסוכן. והוא עצמו אינו מרגיש אז כלל סכנת נפשו. כמו שכתוב (משלי, כג) הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי. אמנם אביו לבו מתמרמר מאד על זה וכאשר הרופאים קשרו הנשברים והניחו רטי' ותחבושת מסמנים חריפים. והבן מר צורח על הכאב שלו מהסמנים החריפים האוכלים בשרו.

ועם כי אביו מצטער לצעקתו ורבות אנחותיו עתה. אין ערך כלל הצער של עתה נגד הצער והיגון הראשון שהיה לאביו בעת שנפל ושיבר עצמותיו אשר כמעט נתיאש מחייו אז.


כן ממש על זה האופן. הוא ענין העון רחמנא לצלן. שבעת שהאדם עושהו הוא גורם למעלה צער גדול ועצום לאין ערך. והאדם עצמו אינו מרגיש אז בזה כלל. ולא ידע כי בנפשו הוא. כי הוא נחשב אז כמת חס ושלום כמאמרם ז"ל (בר"פ מי שמתו) רשעים בחייהם קרויים מתים. ויש עוונות שעל ידיהם נפשו נכרתה חס ושלום לגמרי מהתקשרות חבל הקדושה. אבל הוא יתברך שמו אב הרחמן. כביכול בצרתו לו צער. ומרוב רחמיו וחסדיו יתברך שמו שולח לו יסורין אשר המה רטיה ותחבושת למרק עונו ואז האדם מרגיש כאב יסוריו ומצטער. ובזה מתעורר גם כן צער למעלה כנ"ל. אמנם אין ערוך כלל זה הצער נגד הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון חס ושלום. ולכן כשכל תכלית האדם לפניו יתברך שמו להסיר מעליו צערו. הוא רק על הצער של מעלה המשתתף עמו בצערו. ושב ומתחרט באמת על עונו שגרם על ידו הצער של מעלה. אז היסורין מסתלקין מעליו ולא עוד אלא שמודדין לו כמדתו וכופלין לו פרנסתו. נגד הב' מיני צער שגרם למעלה ועתה מתחרט על שניהם. זדונות מתהפכין לו לזכיות:"

יפה מאוד. הדברים מפורשים ברמב"ם הלכות תעניתהסטורי

תחילת פרק ה':
 

יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אבותם וגו': 

 

ובמשנ"ב (או"ח ס' תקמ"ט, ס"ק א') אחרי שמצטט דברי הרמב"ם - מוסיף:

 

...ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר.

 ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה:

 

מכיר את הרמב"ם, אך זו לא ראייה גמורה למה שכתבתיפינג פונג
אני טענתי שמעבר לאחת המטרות הברורות של תקופה זו - לעורר כל יחיד לתשובה - כמפורש ברמב"ם - האבלות עצמה היא אבלות על חטאי הציבור. על המצב הרוחני הירוד של עם ישראל.
זו דעתךמי האיש? הח"ח!

יש דעות אחרות ובוודאי סותרות באופן גמור

לא הבנתי בדיוק למה אתה מתכווןפינג פונגאחרונה
תרצה להרחיב?
בין המצרים!!!אשר ברא
שתפו מקורות להתחזקות וכיסופים לבית המקדש.
האם אהוד בן גרא שיקרכְּקֶדֶם
כשהוא אמר לעגלון שיש לו דבר השם?
הוא שיקר מפני השלום... כלומר כדי לעשות שלום לעמ"ימתואמת

אבל בפשטות דבר ה' לעגלון היה מותו המיידי...

בכל אופן, אפשר לציין זאת לשבח עגלון, שכיבד את הקב"ה. אולי בזכות זה (לפי חלק מהדעות) יצאה ממנו רות המואבייה...

הוא לא אמר את זה.אריק מהדרום
נכון, הוא אמר "דבר אלוקים".מתואמת
מממ...אריק מהדרום

משום מה היה זכור לי שאמר רק דבר סתר.

עכשיו עיינתי ואת צודקת, אתם צודקים.

מתקפל.

הוא אמר את שניהם, למעשהמתואמת
את "דבר סתר" הוא אמר כשהיו שומרי המלך בחדר.
אגב גם דיבור וגם א-לוקיםפתית שלג

הם כינויים לעשיית דין

נכון, מעניין לשים לב לזה...מתואמת
לא בהכרח,חתול זמני

ייתכן שהמקרא פשוט לא טרח להזכיר את מה שהוא אמר, ואני מניח שזה מה שקרה.

יכול מאוד להיות שהוא נשא נאום או מסר נבואי קצר, אולי האשמה על כך שהוא שעבד את עם ישראל ושה' נוקם ממנו כעת.

בפשטות כן וזה היה מותר ומצווה, בדיוק כמו שהיה מותרהסטורי
ומצווה להרוג אותו.

כמובן, אפשר לדרוש שכוונתו שזה דבר ד' - הריגת עגלון

אולי הוא אמר לו דבר ה' בזמן שדקר אותוקעלעברימבאר

או הכוונה שיש לו ביצוע דבר ה' לעשות

ראיתי בספרים הקדושים ובהםקעלעברימבאר

יהוצפן, שאהוד בכלל לא דקר אותו. זה היה חייזרים. הכל תפירת תיק של השבכ המואבי נגד אהוד

(שכוייח על השירשור)טיפות של אוראחרונה

אולי יעניין אותך