יש ספרים שקשורים/על התקופה/על חלק

או את הסדרה הגדולה של 5 כרכים - שפשוט קוראים לה מלחמת העולם השניה

בקטגוריה הראשונה:

צ'רציל

הפלישה לנורמנדי

לנינגרד

סטלינגרד  וכו'

[מצטער שעונה לך כעבור כל כך הרבה זמן אבל זה רלוונטי למה שדנו בו בנוגע לסרט הרלוונטי.]
כלומר, ספרים טובים מאוד אבל כל כך בעייתיים שהם גרועים (יצאו בסידרה מאורגנת ומרשימה בהוצאת מערכות של משרד הבטחון):
- "מלחמת העולם השנייה" של גנרל ג'ון צ'רלס פרדריק פולר (גנרל אנגלי קולוניאליסטי ושמרן רטנוני שעוד רגע אחד היה מתלונן למה לא עשו איזה הסכם שלום עם הפיהרר היקר, וששופך את זעמו על האמריקאים של מונטגומרי והפצצות האטומיות של טרומן). אבל מנתח ניתוח מרשים - אפילו בימינו, עשורים על עשורים מאז שיצא הספר - את קרבות הגרמנים עם הסובייטים. אם כי אני בטוח שסובורוב היה נוחר בבוז לפרשנות הבריטית הזאת.
 - "קלון" ("Infamy", על שם הביטוי שטבע פרנקלין דלאנו רוזוולט), חשיפת קונספירציה מודיעינית סביב פרל הארבור מאת ג'ון טולנד. שיכנע אותי לחלוטין בחתירה המודעת של הדמוקרטים למלחמה נגד היטלר, לעומת הבדלנים הרפובליקנים שהעדיפו להימנע מזה, ושכנראה הביטו בכל המאבק הפנימי של "העולם הישן" בבוז מהצד.
ספרים באמת מעולים, אבל הזויים על כל המוח. גורמים לך להתחיל להיות אדם ספקן וציניקן. ראיתי עותקים שלהם בספריות, אתה בטח תמצא.

קשה לי מאוד לענות.
שני העניינים האלו - גם המערכה ברוסיה וגם פרל הארבור - דורשים כל כך הרבה ידע, כל כך הרבה לימוד וכמובן כל כך הרבה נגישות ל"אמת האמיתית" (ואיך בדיוק מוודאים שזו האמת האמיתית?!) שמבחינתי הנכון הוא מכל מקום להישאר ספקן.
אבל כן, אני בכל זאת אעדיף לקרוא וללמוד את נקודת המבט המסויימת. ברוב המקרים גם ה"קונספירטור" נדרש לנימוק כלשהוא, וזו כבר ההתחלה (מצידו של מחבר כזה) להידרש עניינית לנושא ולהתייחס - עד כמה שהוא מואיל בטובו - ליישוב של המציאות עם התיאוריה.

הספרים שכתבתי לעיל הם ספרי חובה בעיני.

היום הארוך ביותר מתאר בפירוט את הפלישה לנורמנדיה. עד שלא קוראים אותו לא קולטים את ממדי המלחמה הזאת, בעיני.

ענו לך פה לגבי כל מיני ספרים אזוטריים.

לא ראיתי שנתנו ספרים "פוטים" יותר, שנותנים אינפורמציה שאינה שנויה במחלוקת..

דרך אגב יש עוד ספר שאמור להיות נהדר, "סטלינגרד", לא יצא לי לקרוא.

ספריו של הרמן ווק עובדו לסדרות טלוויזיה נפלאות (וארוכות.. 11 פרקים * 2, כל פרק כשעה וחצי..)

לא ממליצה לחלוטין על "לבד בברלין". ספר דכאוני, המחבר כנראה היה פסיכוטי ברמה כלשהיא, ומי רוצה לקרוא על גרמנים טובים. אז היו שלושה כאלה.. היו מליונים של גרמנים רעים, נתמקד בהם.

מבצע קציצה חמוד מאד! מספר על מבצע אחד קטן מתוך מלחמה עצומה, אבל מעניין.

בטח יש עוד כמה שקראתי אבל לא עולים לי בראש עכשיו. מניחה שאתה לא מבקש פה ספרי שואה.

אם כן, איזו אינפורמציה מצאת שם ש"שנויה במחלוקת"?
ואם במקרה לא, את רצינית?
המחלוקת היא לגבי הפרשנות. ומחלוקת בנוגע לפרשנות אפשר והייתי טוען שחשוב תמיד לנהל, אם כבר. נשמע לי שפותח הדיון היה מאוד מעוניין לקבל אינפורמציה, והספרים שציינתי שופכים אותה בטונות, כך שלא ברור לי מה ההגדרה שלך ל"איזוטריות".

זה ספר שנותן את המידע במלואו. ואם אפשר, לוקח בחשבון את כל התיאוריות. ככה שום דבר לא מגמתי ואפשר לקחת בחשבון ולשפוט בעצמך.

אז בקיצור, איזה ספר מכל המוזכרים כאן הכי עונה על ההגדרה?

שיש אפשרות ממשית להפריד לחלוטין בין עובדה לבין תיאוריה. ויטגנשטיין טען בהקשר למלחמת העולם הראשונה שמבחינתו אין דבר כזה "אנגליה וגרמניה נלחמות", יש רק "ג'ון יורה כדור ביוהאן". אבל ברור שזה מופרך לגמרי, לג'ון וליוהאן יש מפקדים ויש ממשלות שבשמן הם גוייסו לצבאות הנלחמים, ויש פקודות לירות אחד בשני, גם אם בשדה הקרב זה מחריד ויורד לרמה הנוראה והאיומה של איש את רעהו מוריד לשאול. אז העובדה היא שג'ון יורה והורג את יוהאן, אבל זה לא קרה בלי סיבה מאחרי העניין, זה לא כדור תועה וזה לא מפני שג'ון רצה לשדוד מיוהאן את הכסף. זה מפני שמישהו בשם גבריאל פרינציפה ירה ביורש העצר של אוסטריה הונגריה שנתיים לפני כן, ואז האימפריה פלשה לסרביה, ואז אנגליה איימה על האימפריה, ואז הקיסרות הגרמנית הכריזה שתגן על האימפריה, ואז צרפת הצטרפה לברית עם אנגליה נגד הגרמנים. אדם צריך להיות די עסוק אינטלקטואלית בשאלה מה העולם הסובב אותו, כדי לנסות להבין מה הביא את ג'ון ויוהאן לשכב בבוץ בשוחות המרופשות של ורדן ואיפר תחת מטר פגזים, ולהשתדל לרצוח במקצועיות וביעילות אחד את השני.

לגבי המלחמה השנייה, ודאי שכבר עם יריית התותח הראשונה בבוקר הקודר של הראשון לספטמבר 1939 נשאלה השאלה איך קרה שתוך פחות מעשרים שנה מאז הסכמי ורסאי שוב אירופה מדממת. רק לעניין הזה יש כל כך הרבה תשובות אפשריות, שמן הסתם "האמת" דורשת פחות או יותר להתייחס לכולן, החל מהרומנטיקה הפילוסופית הלאומנית הגרמנית של המאה התשע עשרה למניינם (אבל אולי גם כבר מהמאות הקודמות כולל קרבות הרפורמציה המטלטלים מאז שנת 1517, במאבק דתי-לאומי ל"הגדרה עצמאית" גרמנית דתית "נוצרית" חצי-הומאניסטית-חצי-פגאנית), דרך הכרזות העצמאות הנועזות והתקיפות של איטליה וגרמניה המודרניות, מול צרפת המתהפכת בין בונאפארט ו"לואי השמונה עשר" והרפובליקה הנשיאותית והסוציאליסטים האדומים. ומההחלטות התמוהות של בנות הברית אחרי המלחמה הראשונה לקרוע לגרמנים את הצורה ברמה אכזרית ממש עד הרעבתם ללחם (והצתת זעם אימים בחוגים השמרניים הגרמניים שדרשו נקמה גם אחרי התבוסה), ודרך האימה הבולשביקית הקומוניסטית שהפציעה פתאום ברוסיה כולל במלחמת אזרחים עד לניצחון מבעית של לנין ואנשיו. והופעת המדינות המזרח אירופאיות המבולבלות אתנית ושלאומיותן מפוברקת במוצהר כגון פולין, "יוגוסלביה" ו"רומניה". ולמותר לציין את ההפכפכות הבריטית האימפריאלית, מאנשי אור ונפש כמו צ'רצ'יל וווינגייט ועד לתככנים מפוקפקים מסוגם של מקמהון ולורנס "איש ערב".

אני חושב שצריך לקרוא כמה שיותר ולהיות פתוחים לתובנות ולגילויים ולחשיפות, רבות מהן מצערות מאוד. יוסיף דעת יוסיף מכאוב, אבל בשורה התחתונה כן, יוסיף דעת.

יש כאן הצעות לספרים ואחריהן הסבר למה הספר מביא הסתכלות ייחודית..

מישהו פתח פורום משלו. אולי כדאי שנצטרף, בשביל שלא יהיה לבד

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f208

אולי לא היו שורפים ביליונים לירות על קו בר לב, שבסוף המצרים פשוט הסתערו עליו עם חי"ר על רפסודות צליחה ואיגפו בו את כל המעוזים והתעוזים מאחורה.
אולי אפילו היו נהרגים קצת פחות חיילי צה"ל.
לי זה נשמע קצת מאוחר כבר ללמוד על הקו הצרפתי, אתה מבין, כבר איבדנו את סיני (גם אם בני עקיבא "החזירו" אותו דרך השם של השבט החדש).

נזכרתי בשיר היפהפה "השיר על ארץ סיני". 

וכל המעוזים דווקא היו מלאים בהסדרניקים שלא עשו טירונות ורק באו להשלים מניינים ליום כיפור.

לא הייתי מגדירה את זה בדיוק "ספר על מלחמת העולם השניה". הוא ספר שואה מקורי, הוא לא עוסק בכלל בתמונה הרחבה.

אבל כן סדרה ועוד חלק מסדרה שעסקה בזה

וגם הרצאה בנושא

זה נושא שחשוב לי להעמיק בו לשמוע אנשים שחוו וחווים

סיטואציה של ספרים שמורה אצלי לפאן ולא לדברים מורכבים

אז פחות

אבל כן דו"חות מפורטים.

בסופו־של־ּדבר גיבשתי דעה מוצקה ביחס לעניין ואינני רואה כיצד החוויה הסובייקטיבית יכולה לתרום לי.

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.

הראשונה - היא כן מכוערת בעיני. גרונית כזו, לא נעימה.....

חושבת שיש שפות שגם בלי להבין אותן, הצליל שלהן נעים לאוזן -

הן רכות כאלה, זורמות....

הספרדית הדרום אמריקאית, גם הפרסית, נראה לי...

לא נעימות לאוזני השפות הגרוניות, או הקצרות-קטועות (סינית למשל)

מדברת על הצליל, לא על העושר הלשוני וכו'.

גם השפות הסקנדינביות, למרות שדומות לגרמנית (חוץ מהפינית) -

רכות ונעימות יותר מגרמנית. בעיני, כלומר, באוזני, לפחות.

לא יודעת איך אנחנו נשמעים, גם לא הכי רכים נראה לי....

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

אם אתה מחפש לתרגל דיבור בערבית, בדיוק בשביל זה פיתחתי בוט AI שמאפשר לנהל שיחות בערבית מדוברת (פלסטינית־עירונית).

אפשר לדבר עם דמויות שונות בסיטואציות מהחיים, כמו קניות בשוק או שיחה עם חבר, והבוט גם יודע לתקן טעויות ולעזור להשתפר.

היתרון הוא שאפשר לתרגל מתי שרוצים, בלי להיות תלויים בפרטנר לשיחה.

אם מעניין אותך, אשמח לשלוח לך קישור להתנסות 🙂

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר