עבר עריכה על ידי עיגול שחור בתאריך ח' בחשון תש"פ 21:17
אני יודעת שהיום, היום כבר לא יהיה לך טוב. אבל לפחות בואי נהיה אנחנו, נבכה,
נקום
נאכל
נוציא מהמייבש כביסה חמה וריחנית. נקפל לעשר לערימות מסודרות וסימטריות. נכניס לארונות בנחת שלא יתבלגן.
נחליף מצעים, ונסדר את המיטות. ננקה את כל המראות. נסתכל על עצמנו בעניים יותר טובות. אולי נסדר את הארון, ואז נתקלח ונמרח מסיכה על הפנים, שלאט לאט נהיה נקיים. ואז נלבש פיג'מה של חורף. ונתכרבל על הספה ונראה סרט, ונאכל קצת גלידה למרות שקפוא בחוץ. ואז כשהסרט יגמר אולי נישן קצת צהריים. ונקום עם אנרגיות חדשות. מפה לשם נשטוף את הכלים וננקה את הבית. שיהיה נקי ומסודר ממש ממש יסודי. ואז נמרח קצת לק באצבעות. ונקרא ספר תוך כדי שמתייבש. ואולי נדבר בפלאפון עם אדם אהוב. או שנדבר עם עצמנו או עם אלוהים. ואז נעשה כמה דברים שתמיד דחינו כמו לסדר את המדף המבולגן של המטבח. או למיין את החפצים הישנים ולהעיף. ומתישהו כשהשמש כבר תשקע נשב במרפסת עם כוס תה רותח ונביט על אנשים חוצים את הרחוב, ונספר סיפורים יפים על מי שהם מבפנים.ואז נצא למכולת ונחתוך ירקות למרק ונטבל ונרתיח בדיוק כמו המרק שאמא מכינה. וכשתגיע השעה שמונה בערב, כמו כל יום התקשר אל סבתא, ונחייך למצלמה והיא תקלוט את העצב בקצה של העניים. ותתעלם ותנסה לגרום לך לחייך. ואחרי שהיא תנתק. את תיכנסי למיטה ותבהי בחלון, תחפשי כוכבים שאבדו לך. ותקראי שיחות עם אנשים שמזמן לא דיברת איתם ואת כל-כך מתגעגעת. ואולי תשלחי הודעה, אבל לרוב זה לא יקרה. ואת תתחפרי בשמיכה עם ריח של בית.
ותשקעי בשינה.
