טל עבר מתחת לחלון שלי, עושה סיבובים סביב עצמו.
אפשר לשמוע את המחשבות שלו רצות ואת הגלגלים במח שלו מסתובבים.
אין פה אותי, ואין פה אותו. יש רק רוח. שלא עוברת אותנו, רוח קרה שקופאת. כשהטמפרטורות יורדות.
תבניות של קוביות קרח בכל הצורות.
לונה פארק מיניאטורי, אנקונדה מקרח, ילד מקרח, צרחה שקפאה באמצע סיבוב.
רגל של ילד באוויר, חיוך זורח של ילדה.
טיפת קרח, שהיתה פעם גלידה שאמורה להתרסק על הרצפה.
להתרסק על הרצפה.
אני מנערת את הראש,
צ׳לו מתנגן מהמרפסת מול. טל בסיבוב השמיני.
הלב שלנו למד צורה קבועה. נכנס לתבניות תבניות.
אנשים אנשים קפואים. לב ריק. חלול קפוא.
אני מסתכלת עליו, אני רואה אור.
הצ׳לו בוכה
אלוהים הוא פלא. והוא הדליק אותנו
אתה מאיר לי את הרחוב, ומאיר את הירח.
עלה אלי, עלה.
שערותיי מתחילות להתנוענע
בוא נכין נשתה
כוס תה עם נענע.
מתחיל להיות לי קר.
משו הפשיר
אתה נעצר שם.
הצ׳לו הולך לישון.
אני נכנסת הביתה,
אתה נכנס לקור.
